נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
חידושים במצה של טבל · סימן ב
והנה עוד שם קשה בהסוגיא על הרמב"ם דהוא פוסק איסור חל על איסור בכולל אמאי פוסק דאינו יוצא בטבל דשפיר יש בו משום בל תאכל חמץ והלחם משנה תירץ דבחמץ של טבל ליכא כולל והוא תמוה דשפיר הוי כולל על עיסות אחרות שאינם טבל ולקמן יבואר:
עוד קשה לדברי האומרים דבמוסיף מודה ר' שמעון דאיסור חל על איסור ובתוס' בקידושין בדף ע"ז ע"ב בד"ה פרט לכ"ג כתבו ג"כ לחד תירוצא דהיכא דלא הוי קל על חמור חל לר"ש במוסיף וקשה אף לר"ש אמאי דוקא כהנים יוצאים בחלה ובתרומה אבל לא ישראל דבתרומה שפיר איכא איסור בל תאכל חמץ דהוי מוסיף לכהנים והוי עוד חמור על קל דחמץ הוי חמור דאסור בהנאה:
והנה כבר הבאנו קושית המפרשים דבל"ה אינו יוצא משום מצוה הבאה בעבירה ורש"י פירוש בראש העמוד דאינו יוצא או משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ או משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ושוב לא נצרך לטעם דאין איסור הל על איסור אך השאגת ארי' תירץ דנ"מ היכא דאין לו רק כזית טבל ודוחה העשה הל"ת ולא הוי מצוה הבאה בעבירה:
והחתם סופר בסי' קל"ז הביא בשם הפלאה להקשות דמ"מ אפשר להפריש תרומה ויאכל הכל למצוה ולענין איסור לא יהיה בו כשיעור דהוי רק חצי שיעור והמצוה יקיים:
והחתם סופר בעצמו הקשה דהרי אפשר להפריש כל שהוא ויחזור ויערב אותו בהשאר ויתבטל ברוב ומבטל איסור אסור רק מדרבנן:
אך כבר הבאנו להקשות יותר לפי דברי התוס' בדף ל"ח דהיכא דלא הוי רק כזית מצומצם בל"ה אינו יוצא דלא הוי לכם וע"כ מיירי דאוכל יותר שישאר כזית שהוא לכם ושוב אפשר להפריש ולהשאיר כזית היתר:
וכבר הבאנו לעיל דברי הריטב"א בסוכה בדף ל"ה דלא שייך במצה דלא יהיה לכם דכיון דלעסי' קניא וניחא:
עוד מצינו שם להריטב"א בסוכה בדף ל"ד על מאי דאיתא שם אתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה ושל דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכתב שם וז"ל יש שפירשו דמאי ממש וב"ש פוסלין מפני שיש בו חלק לכהן וללוי ולישראל וה"ל כאתרוג של שותפין דלא נפיק בה חד מינייהו וב"ה מכשירין לפי שמאכילין את הענים דמאי ודכ"ע בטבל גמור דלא חזי לי' פסול כאתרוג של שותפין וקשיא לי' למרן הרמב"ן ז"ל היכא אפשר דלא קתני פסולן בשל טבל בשום דוכתא כדקתני לה לענין מצה ותו הא אפילו טבל שלכם קרינן ביה שהרי יכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש ע"ז ממקום אחר וה"ל כההוא דאמרינן בפרק יש נוחלין דאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית כיון שיכול לאכלו אחד מהם ולתת לחבירו אתרוג אחר כיון שדין היא לחלוק אתרוג כנגד אתרוג יכול ליטול לעצמו לצאת בו וה"ה בזה שיכול לסלק הכהן ממנו ולאכלו וכיון שכן יוצא בו לד"ה אף ביום א' אפילו טבל גמור ולפיכך לא הזכירוהו לפסול כאן ומה שנחלקו ב"ש וב"ה בשל דמאי היינו בתרומות מעשר של דמאי וארישא קאי בתרומה טמאה וב"ה מכשירין דסברי אפשר דחזי לי' כי הוא עני ולא מכתת שיעורו ומאכילין את הענים דמאי ממש וכן תרומות מעשר של דמאי ולמדנו משמועתינו שמאכילין את הענים ואת האכסניא אפי' תרומות מעשר של דמאי כדמאי גופא אלו דבריו ז"ל.
ולשיטתו ניחא דאיצטרך קרא מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לענין טבל היכא דאין לו רק כזית מצומצם ועכ"ז הוי שפיר לכם דטבל מקרי שפיר לכם:
ומיושב קושית הפלאה דיוכל להפריש ממנו תרומה ויאכל ביחד והאיסור לא יהיה רק חצי שיעור ולפי הנ"ל ניחא דכשיפריש תרומה שוב לא יהיה לכם זה שהפריש ולא יצא ידי המצוה בהתרומה שמשלים לשיעור לא הוי מצתכם:
ויהיה ניחא ג"כ קושית החתם סופר דיוכל להפריש תרומה ולבטלה ברוב לפי מאי דאיתא בביצה בדף ל"ז האשה ששאלה מים ומלח מחברתה הרי הוא כרגלי שניהם ומקשה ואמאי לבטלו מים ומלח לגבי עיסה ואמר רב אבא הרי שנתערב קב חטים שלו בעשרה קבין של חבירו יאכל הוא וחבירו והקשו בתוס' דא"כ לקשי מכל איסור שנתערב בהיתר ותירצו דאין לדמות איסור לממון אבל הכא האיסור תחומין אינו בא רק בשביל שהוא ממון חבירו ושפיר מקשה דמשום ביטול ברוב לא נפקע ממון חבירו ולא פקע שם בעלים דהרי שנתערב קב חטין שלו ובמקום אחר בארנו דהאי סברא קאי לפי המסקנא וכן איתא במשנת חכמים ובתשובה להרב הגאון הצדיק אבדק"ק קראשנאוויטץ בארנו לחלק דהיכא דהאיסור נולד משום ממון חבירו אבל עתה אין נ"מ אם הוא ממון חבירו או לא בזה בטל אבל אם עתה תלוי האיסור בממון חבירו בוודאי לא בטל:
וא"כ שפיר ניחא דלא יוכל להפריש תרומה ולבטל ברוב דהא כיון שיפריש תרומה שוב לא יהיה לכם ולענין לכם לא מהני ביטול דממון לא בטל:
וניחא ג"כ קושיא הנ"ל דבתרומה יוצא דאיכא עליה איסור דבל תאכל חמץ דהוי מוסיף ולפי הנ"ל ניחא דבתרומה בל"ה אינו יוצא דלא הוי לכם:
אך לפי שהבאנו לעיל דברי הריטב"א בסוכה בדף ל"ה דבל"ה הוי לכם משום דכיון דלעסי' קניא וא"כ שפיר אפשר להפריש תרומה ולבטל ברוב או אף שיאכל בפני עצמו עכ"פ יהיה פחות מכשיעור ושפיר יהיה לכם דכיון דלעסי' קניא בשינוי וע"כ הוי הטעם משום שינוי כדאיתא במקור חיים בסי' הנ"ל:
והנה השיטה מקובצת כתב בבבא קמא בדף צ"ג ע"ב על מאי דאיתא שם ר' שמעון בר' יהודא אומר משום ר' שמעון צבעו אינו מצטרף (היינו דאינו מצטרף לראשית הגז) וכתב שם השיטה מקובצת בשם הרשב"א דר"ש אומר צובעו וכ"ש סוואו או אורגו דאין שינוי קונה כלל יעו"ש והוא דלא כשיטת התוס':
וא"כ לר"ש דסובר שינוי אינו קונה כלל משכחת לה שפיר שיוצא בטבל ולא יהיה מצוה הבאה בעבירה שאין לו רק כזית מצומצם דעשה דוחה ל"ת ולא יוכל להפריש תרומה ולאכול פחות מכשיעור או לבטל ברוב דשוב לא הוי לכם ולא אמרינן כיון דלעסי' קניא דהא לר"ש שינוי קונה אבל לדידן דקיי"ל שינוי אינו קונה בל"ה אינו יוצא דהוי מצוה הבאה בעבירה ולא משכחת לה בשום אופן שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה ושפיר ניחא מה דתני סתם במשנה אבל לא בטבל ואתיא ככולא עלמא וכן הרמב"ם אף דפסק דבכולל איסור חל על איסור מ"מ אינו יוצא בטבל ודו"ק:
אך הנה על הדברים הנ"ל שאמרנו לשיטת הריטב"א דאדם יוצא באתרוג של טבל והוי לכם כיון דיכול להפריש ממקום אחר ה"ה דיוצא במצה של טבל והוי ג"כ לכם מההוא טעמא ע"ז עדיין אפשר לדון דבאתרוג בשעה שיוצא עדיין הוא בעין ושפיר הוי לכם משום דיוכל להפריש ממקום אחר אבל במצה בעת שאכלו לא הוי שלו דכיון שאכלו אין יכול להפריש עליו ממקום אחר דרק חלת חוץ לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש וג"כ צריך להפריש מיני ובי' עכ"פ וצריך לשייר מזה שנתחייב ביחד בחלה אבל טבל שאכל אינו יכול להפריש ממקום אחר כדאיתא בפרק ד' דטבול יום משנה ד' נשברה החביות הלוגין בטבלן נשברו הלוגין החביות בטבלה היינו היכא שעשה הלוגין תרומה על החביות ונמצא שנשברו הלוגין או החביות השאר טבל כדמעיקרא דאינו יכול לעשות תרומה דק כל זמן שהוא בעולם וכן הוא בפרק ז' בדמאי בירושלמי נשרפו הפידום התרומה בטבלה וא"כ במצה כיון שאכלה שפיר לא הוי לכם דאכל לאו דיליה דכיון שאכלה אינו יכול להפריש ממקום אחר:
אך לפי זה אף במרור איצטרך הטעם דאינו יוצא במרור של טבל משום דאתקיש למצה דאינו יוצא בה משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ כאשר כתבו בתוס' בדף קי"ד ע"ב בד״ה אכלן דמאי ולא משום דלא הוי לכם כאשר כתב הריטב"א דכיון דלעסי' קניא ושפיר יוצא בשעת בליעה דבשעת בליעה כבר הוי שלו ואף דבמרור בלע מרור לא יצא ורק בצירוף הלעיסה יצא מצות מרור ובשעת הלעיסה עדיין נא הוי שלו מ"מ בשעת לעיסה בלאו הכי הוי שלו דכל זמן שהם בעולם יוכל להפריש עליהם ממקום אחר אך בשעת בליעה לא הוי שלו ובשעת בליעה כבר הוי שלו משום דכיון דלעסי' קניא ודו"ק: