אור ברסלב
נפש חיה על השס חידושים במצה של טבל › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

חידושים במצה של טבל · סימן א

חידושים במצה של טבל

בפסחים בדף ל"ה ע"ב אלו דברים שאדם יוצא בו ידי חובתו והכהנים בחלה ובתרומה וכו' אבל לא בטבל ואח"כ מביא הגמרא ברייתא מנין שאין אדם יוצא ידי חובתו בטבל שלא נתקן כל טבל הא לא נתקן וכו' ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אלא משום בל תאכל טבל ואיסורא דחמץ להיכן אזיל אמר רב ששת הא מני ר' שמעון הוא דאמר אין איסור חל על איסור:

וקשה לי ממאי דאיתא לקמן בדף קי"ד ע"ב לענין מרור אכלן דמאי יצא אכלן בלא מתכוין יצא אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר בכדי אכילת פרס ופירשו בתוס' בד"ה אכלן דמאי יצא אבל ודאי לא יצא כמו דאינו יוצא במצה משום לא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ומרור אתקיש למצה כדאיתא לעיל בדף ל"ט ע"ב יעו"ש. וקשה לפי מה שמסופק בשאגת ארי' בדיני מצה ומרור בסימן צ"ו דלר' שמעון דסובר כ"ש למכות אם כן יש לומר דגם לענין אכילת מצה סגי בכל שהוא ולא בעי כזית וא"כ קשה הך ברייתא כיון דקתני דאינו יוצא רק בדמאי ולא בוודאי וע"כ דהוי הטעם משום דאין איסורו משום בל. תאכל חמץ וע"כ דר' שמעון הוא דסובר דאין איסור חל על איסור ושוב תקשה סיפא דקתני אכלן לחצאין יצא ובלבד שלא ישהה בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס ולר"ש אינו צריך צירוף כלל דיוצא בכל שהוא:

וכן קשה שם במשנה בפסחים בדף ל"ט אלו ירקות שאדם יוצא בו ידי חובתו בפסח בחזרת ובתמכא ובחררינא וכו' ומצטרפין לכזית וכו' ויוצאין בדמאי וקשה ג"כ כנ"ל דכיון דקתני יוצאין בדמאי ובוודאי לא ע"כ אתיא כר"ש ושוב אינו צריך לצירוף:

והיה מקום לפשוט מזה ספק הש"א דאף לר"ש בעינן כזית למצוה כמו לקרבן גבי איסור אך עדיין לא הונח לי לפי מה שכתב הרא"ש שם בפסחים בדף קי"ד דמש"ה בעי במרור כזית משום דמברך עלי' אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור ואין אכילה פחות מכזית וכתב בש"א בס"ק הטעם דצריך לומר משום דמברך על אכילת מרור ולא ככל אכילת מצה דצריך כזית משום דבמרור לא כתיב אכילה בתורה ומה שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו קאי על הפסח שהפסח יאכלו על מצות ומרורים אבל במצה ומרור לא כתיב אכילה אך במצה איכא קרא אחרינא בערב תאכלו מצות אבל במרור לא כתיב אכילה וא"צ כזית רק משום שמברך על אכילת מרור ואכילה בכזית צריך לאכול כזית ומש"ה מסופק שם בכריכה דאינו מברך אם צריך לאכול כזית יעו"ש:

וא"כ כל עיקר מה שצריך לאכול כזית במרור הוא משום שמברך על אכילת מרור ואכילה הוא בכזית בוודאי לר' שמעון אינו צריך לאכול כזית לפי מאי דאיתא בשבועות בדף כ"א ע"ב דרבי עקיבא מחייב בנשבע שלא אוכל ואכל כל שהוא איבעי' להו ר' עקיבא בכל התורה כולה כר' שמעון סבירא לי' דמחייב במשהו דתניא ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן ופירוש רש"י בד"ה ולא אמרו כזית הלכה למשה מסיני אלא לענין קרבן דשגגת כרת הלכך הכא אפילו לקרבן דקרבן שבועה על חילוף שבועה בא וכיון דאכילה בכל שהוא הרי הוא אסר עצמו בשבועתו בכל שהוא וכשאכל כל שהוא הרי החליף שבועתו ע"כ:

הרי דרש"י מפרש דאף דלר"ש לקרבן בעי כזית מ"מ בשבועה אף קרבן חייב כיון דשבועה תלוי במאמרו שאסר על עצמו שלא יאכל ולר"ש אכילה בכל שהוא ממילא חל השבועה על כל שהוא וא"כ ה"ה לענין מרור דמרור אינו צריך כזית כלל רק בשביל שהוא מברך על אכילת מרור צריך כזית וכיון דלר"ש אכילה בכל שהוא שפיר הוי הברכה לאכול אף על כ"ש:

אך הנה רש"י פירש שם במשנה דהטעם דאינו יוצא בדמאי משום מצוה הבאה בעבירה אך הוא גופא קשה דא"כ למה קאמר הטעם דאינו יוצא במצה של טבל משום דאין איסור חל על איסור ולא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה וכאשר באמת כן הקשו בתוס' בסוכה בדף ל' בד"ה משום דהוי מצוה הב"ב דלמה לי הטעם דאינו יוצא בטבל משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ הא בל"ה הוי מצוה הבאה בעבירה:

אך הנה השאגת ארי' תירץ דאצטרך לטעם דאין איסור חל על איסור ולא סגי בטעם דמצוה הבאה בעבירה דמשכחת לה דאין לו מצה אחרת רק של טבל דבכה"ג היה העשה דמצה דוחה ל"ת דטבל ולא היה מצוה הבאה בעבירה ואי משום דאפשר להפריש מהטבל תרומה ומעשר משכחת לה דאין לו רק כזית אחת ואם יפריש ממנו תרומה ומעשר לא ישאר לו שיעור כזית:

אד עדיין קשה לפי דברי התוס' לקמן בדף ל"ח על מאי דאיתא שם דלר' מאיר דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא ואין אדם יוצא י"ח במצה של מ"ש משום דאתי לחם לחם מחלה מה להלן בחלה בעינן לכם דכתיב עריסותיכם אף במצה בעינן משלכם. והקשו בתוס' בשם הר"י דאורליינש כיון דילפינן לחם לחם דבעינן שלכם אמאי איצטרך למעוטי שלא יצא במצה של טבל משום דמי שאיסורו משום בל תאכל חמץ תיפוק לי' דבעינן שלכם וטבל לא הוי לכם דאתרוג של דמאי דמכשרי ב"ה הוא רק משום דאי בעי מפקיר לנכסי והוי עני וחזי לי' השתא נמי שלכם קרינן ביה אבל טבל גמור לא חשיב לכם ותירץ ר"י דאתרוג של טבל לא חשיב שלו כיון שצריך ליתן ממנו לכהן וללוי ובעינן שיהיה כל האתרוג שלו אבל מצה שאם אכל כ"כ שאם היה נותן ממנו תרומה ומעשר ממה שאכל אכתי אכל שיעור מצה חשיב שפיר שלו ורשב"א תירץ דאיצטרך קרא להיכא שיפריש יהיה שלו כגון אם הוא כהן או לוי או ישראל עני ונטל ממנו כבר תרומה ומעשר ראשון דשלכם קרינן ביה עכ"ד:

וא"כ שוב קשה כנ"ל דבל"ה אינו יוצא דהוי מצוה הבאה בעבירה ואי משום דאין לו אלא מצה של טבל עדיין קשה דיוכל להפריש ולא נוכל לומר דאין לו רק כזית מצומצם הא באין לו רק כזית מצומצם שוב בל"ה אינו יוצא דלא הוי שלכם וע"כ דיש לו יותר ואוכל יותר באופן שאף לאחר שיפריש ישאר כזית שלו ושוב אפשר לקיים שניהם ולהפריש ועדיין ישאר כזית וכן לתירץ הרשב"א דהוא טבל לתרומה והוא כהן שאם יפריש יהיה שלו או למעשר והוא לוי או למעשר עני והוא עני בכל אלה ג"כ מה שיפריש יהיה מותר לו אם הוא כהן מותר בתרומה וכן לוי המעשר הוא שלו וכן בעני ושפיר יכול להפריש ולקיים שניהם אף בכזית מצומצם ושוב הוי מצוה הבאה בעבירה וממ"נ קשה או דלא הוי לכם או דהוי מצוה הבאה בעבירה:

וראיתי אח"כ בש"א בס' הביא דברי התוס' הנ"ל וכתב באופן אחר כיון דע"כ מיירי דאוכל יותר אין העשה דוחה ל"ת דהרי אוכל יותר משיעור המצוה ולדידי זאת לא קשה דכיון דאי אפשר לקיים המצוה רק כשיאכל יותר משיעור הראוי למצוה ג"כ העשה דוחה ל"ת כאשר כתבו התוס' בעירובין בדף ק' במתן א' שנתערב במתן ד' דליתי עשה ולדחי ל"ת אף שע"כ בהדם שניתן רק מתן א' ג"כ יתן ד' וכן מאי דמקשה בזבחים בקדשים כשרים שנתערבו בפסולים דניתי עשה ולדחי ל"ת אף דע"כ יאכל יותר מהכשר ועוד כדומה אך מה שהקשוני ודאי קשה ואפשר גם כוונות הש"א כן:

אך הנה מצאנו שיטה אחרת להריטב"א בסוכה בדף ל"ה אלא מצה וז"ל אלא מצה מי כתיב מצתכם ואסיקנא דאתיא לחם לחם ובירושלמי פסלו מההוא טעמא מצה גזולה וכו' ובגמרא דילן לא אדכרי הא התם כלל משום דלא משכחת לה דסברי להו כדאמרינן בפרק אלו נערות דכי לעסי' בפומא קניא דלאו בר אהדורה הוא ואין לנגזל אלא דמים ותו ליכא בשעת הנאות גרונו ומעיו דעביד מצוה לא משום לכם ולא משום מצוה הבאה בעבירה ולכם קרינן בי' ולא משכחת לה אלא במעשר שני ואליבא דר' מאיר דהכא כיון דברשות הוא אוכל ומשלחן גבוה קא זכי בדין ליכא למימר דקניא בלעיסה דכי איתא דגבוה הוא ולא קרינן ביה לכם משא"כ בטבל ובתרומה וכיוצא בו וזה מבואר עכ"ד:

ולשיטתו שפיר צריך קרא דאינו יוצא במצה של טבל משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ ושפיר משכחת לה דאין לו רק כזית אחד מצומצם דבזה לא הוי מצוה הבאה בעבירה דהעשה דוחה הל"ת דאי אפשר לקיים העשה רק כשיעבור על הל"ת ולא קשה דאם אין לו רק כזית מצומצם שוב לא הוי לכם דהא בטבל ותרומה כיון דלעסי' קניא ובהנאות גרונו ומעיו קיים המצוה כנ"ל דברי הרשב"א דמחלק בין מעשר שני ובין טבל ותרומה וגם בל"ה אף מצוה הבאה בעבירה לא שייך גבי מצה כדברי הרשב"א הנ"ל דכיון דקנאו מתחילה בלעיסה קנין גמור ושוב לא הוי מצוה הבאה בעבירה וכן כתבו התוס' בסוכה דהיכא דקנה מתחילה בקנין גמור לא הוי אח"כ מצוה הב"ב:

והנה בפסחים בד' קט"ו איתא בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא וכאשר פירוש רש"י דבמרור צריך למרר פיו בלעיסת מרור וא"כ ברור דאף לשיטת הרשב"א בגזל מרור ואכל או שאכל מרור של תרומה ותרומה לא יצא משום דלא הוי לכם כדברי התוס' הנ"ל דאתקש מרור למצה או משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ולא שייך לומר כתירץ הרשב"א דקנאו בשעת לעיסה ובשעת הנאת גרונו ומעיו קיים המצוה דהא בלע מרור לא יצא רק בהלעיסה יצא ובשעת הלעיסה לא הוי שלו וגם הוי מצוה הב"ב:

ומעתה מיושב בטוב טעם דבמרור אינו יוצא בטבל אף בלא הטעם דאתקיש למצה ובמצה אינו יוצא משום דמי שאיסורו בבל תאכל חמץ דזה הטעם אינו שייך רק אליבא דר"ש ושם לא אתי כר' שמעון אך במרור בל"ה אינו יוצא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה או דלא הוי לכם וממ"נ אם אין לו רק כזית מצומצם בטבל לא הוי לכם ואם יש לו יותר שוב הוי מצוה הב"ב כנ"ל:

וניחא דברי רש"י שם במשנה דפירש גבי מרור הטעם דאינו יוצא משום דהוי מצוה הבאה בעבירה ודו"ק:

ובמקור חיים בסי' תנ"ד לא היה למראה עיניו דברי הריטב"א הנ"ל דהקשה דנימא דקניא בלעיסה ותירץ דהלעיסה הוי צורך אכילה והוי מצוה הבאה בעבירה ולא ראה דברי הריטב"א הנ"ל דבאמת מההוא טעמא לא שייך לומר דלא הוי לכם ולא מצוה הבאה בעבירה והטעם דאפשר לבליעה בלא לעיסה כדאיתא בכתובות דאפשר לאכילה בלא הגבהה ולפי זה עדיף יותר במרור כיון דשם אי אפשר לבליעה בלא לעיסה הוי הלעיסה צורך אכילה ושפיר הוי מצוה הבאה בעבירה ומה שכתב המקור חיים שם דמרור הוי רק מדרבנן ויוצא אף בעבירה כמו לולב הגזול ביו"ט שני לפענ"ד לא דמי להתם דהתם אף לכם לא בעי מההוא טעמא ובמרור איתא בדף ל"ט בעי רמי בר חמא מה שיוצא ידי חובתו במעשר שני כיון דהוי רק מדרבנן או דילמא כל דתיקון כעין דאורייתא תיקן ואמר רבא מסתברא מצה ומרור דהוקשו לכל דבר וגם רש"י פירוש במשנה דאינו יוצא במרור דהוי מצוה הבאה בעבירה ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה