אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני עשה דוחה לא תעשה › סימן כג

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן כג

סימן כב

יען כי בסימנים הקודמים פלפלתי בענין היתר מצטרף לאיסור לענין עשה דוחה ל"ת עוד מעט דברי' בפי:

הנה שם בנזיר בד' ל"ז קאמר בגמרא בשלמא לדידי דאמינא משום דהיתר מצטרף לאיסור כגון דנפיש' חולין מבואר דהיכא דנפישא חולין לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור וקשה מאי קאמר הגמרא שם בתחלה ובפסחים בד' מ"ד במקפה של תרומה ושום ושמן של תרומה דאינו בטל משום דהיתר מצטרף לאיסור הא התם גם כן נפישי חולין ורש"י תירץ שם בנזיר דתבלין שאני הואיל ועבידי לטעמא וריחא:

והנה עוד קשה על מאי דאמרינן בשאור דהיתר מצטרף לאיסור דהתם ג"כ מיירי אף דנפיש חולין כנראה מדברי התוס' במנחו' בד' ק"ו דהא דמרב' עירובי לאביי היינו שלא יתבטל ולפי פירוש הפשוט היינו דאיכא רוב היתר שלא יתבטל וקשה דברוב היתר לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור:

אך הנה בל"ה קשה על ההוא סוגיא דמקשה בפסחים ממקפה של חולין ושום ושמן של תרומה אמאי פסול מקום מגעו הא בטלו כי תבלין ברוב ורוצה להוכיח מכאן דהיתר מצטרף לאיסור אם כן יוקשה דשוב לא משכחת שום ביטול ברוב בשום דבר דהרי היתר מצטרף לאיסור ונעשה כולו איסור:

ולכן נראה לפענ"ד דבכל איסורים לא שייך לומר דלא יתבטל ברוב משום דהיתר מצטרף לאיסור לפי מאי דאיתא שם בפסחים דמקשה מברייתא דמרבי מכל אשר יעשה מגפן היין דלימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה ומקשה השתא איסור והיתר מצטרפין איסור ואיסור מיבעי' ומתרץ איסור והיתר בב"א איסור ואיסור בזה אחר זה והנה המשנה למלך כתב בפרק א' מהלכות משכב ומושב הלכה י"ד וז"ל דוקא גבי אכילה שייך ביטול משום דכל משהו ומשהו שנכנס לבית הבליעה אמרינן דהתירא נחית ודבריו נובעים מדברי התוס' בבכורות בד' כ"ג בד״ה נבלה בטלה:

וא"כ שפיר ניחא אף דנימא דבכל האיסורים היתר מצטרף לאיסור מ"מ שפיר בטל ברוב דטעם דבטל ברוב משום דאמרינן כל משהו ומשהו שנכנס לבית הבליעה דהתירא נחית ושוב הוי איסור והיתר בזה אחר זה ואינו אסור משום היתר מצטרף לאיסור דכיון דתלינן דנחית לבית הבליעה היתר בפני עצמו אינו מצטרף עם האיסור דבזה אחר זה אינו מצטרף ורק במקפה קאמר הגמרא דאינו בטל משום דהיתר מצטרף לאיסור דבמקפה מיירי שהשום והשמן ניכר אך הפירוש דבטל אגב מקפה דאינו ראוי לאכול שום ושמן בעין אך אגב המקפה והוי המקפה עיקר והשום והשמן בטל אצלו כאשר כתבו התוס' בפסחים בד' מ"ד בד"ה מקום מגעו ובד״ה לא משום דהיתר מצטרף לאיסור יעו"ש (והוי כמו לענין ברכה דהיכא דהוי תערובות אזלינן בתר העיקר) ובכה"ג שפיר אמרינן כיון דהיתר מצטרף לאיסור אינו בטל האיסור אגב ההיתר דאם יאכל ביחד הוי הכל איסור ובזה לא שייך לומר דאמרינן כל משהו ומשהו שנכנס לבית הבליעה תולין לומר שהוא היתר שהרי האיסור ניכר בפני עצמו:

וההוא דשני קדירות ולפניהם שני מדוכות באמת בפסחים לא גרסינן בזה דקשה למאן דאמר דהיתר מצטרף לאיסור ואפשר דמההוא טעמא דכיון שאינו ניכר לא אמרינן בזה היתר מצטרף לאיסור כנ"ל ובנזיר דגרסינן אף בזה להקשות למ"ד היתר מצטרף לאיסור אפשר דשם ס"ל דמיירי ג"כ דניכרים התבלין:

ובזה ניחא ג"כ הך דשאור לא תקטירו דאמרינן גם כן היתר מצטרף לאיסור אף דנפישא חולין דהתם בהקטרה מקטירין הכל בפעם אחת אף דנפישי היתר אמרינן היתר מצטרף לאיסור דהטעם דהיכא דנפישא היתר לא אמרינן היתר מצטרף לאיסור משום דאמרינן על כל משהו ומשהו שנכנס לבית הבליעה דהתירא הוא והוי היתר ואיסור בזה אחר זה דלא אמרינן היתר מצטרף לאיסור כנ"ל אבל בהקטרה דמקטירין הכל בפעם אחת אף דאיכא רוב היתר מ"מ כיון דהיתר מצטרף לאיסור לא שייך ביטול דהכל מצטרף לאיסור כדאיתא בגמרא דכיון דהיתר מצטרף לאיסור אינו בטל:

והנה בל"ה אפשר לומר דבהקטרה כיון דמקטיר הכל בפעם אחת אינו בטל כמו טומאת משא דאינה בטלה כדאיתא בבכורות בד' כ"ג דטומאת משא אינה בטלה כיון דעכ"פ נושא הטומאה ג"כ וה"ה בהקטרה כיון דעכ"פ מקטיר הכל ביחד אך דעת הרבה פוסקים דטומאת משא דאינה בטלה הוא רק מדרבנן אך כיון דהיתר מצטרף לאיסור כיון דמקטיר הכל בב"א ונעשה מהכל איסור שפיר אינו בטל כדאיתא בגמ' דכיון דהיתר מצטרף לאיסור אינו בטל ואף בנפישי היתר ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה