נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן כ
והנה שם במנחות בדף נ"ח בפלוגתא דאביי ורבא הנ"ל דאביי מרבה מכל חצי זית וכי כל על עירובו ורבא מרבה מכל חצי קומץ דהוא זית ומכי כל עירובו:
וכתבו בתוס' שם דאביי דמרבה מכל דעובר על חצי זית כי כל מרבה עירובו דה"א שיתבטל אגב היתר דלא נוכל לומר לאביי דעירובו אתי לרבות היתר מצטרף לאיסור דכיון דאביי סובר דעל חצי זית לחודי' עובר אינו צריך צירוף ולרבא דמרבה מכל חצי קומץ דהוא זית שלם מרבה מכי כל עירובו להיתר מצטרף לאיסור ולעירובו לא צריך קרא כיון דאיכא כזית פשיטא דלא בטל:
ובאבן העוזר בפסחים בד' מ"ג בתוס' בד"ה כמאן כר' אליעזר כתב וז"ל ומה שכתבו התוס' שם דבכזית פשיטא דלא מתבטל הוא דחוק דלאביי חשיב בפחות מכזית כמו לרבא בכזית יעו"ש ובאמת דבר זה אינו מובן כלל דאטו כזית לא בטל:
והיה אפשר לפרש דברי התוס' דמה שכתבו דלאביי אצטרך קרא שלא יתבטל האיסור אגב היתר אין הפירוש דיתבטל חד בתרי אך כמו שכתבו התוס' בע"ז בד' ס"ח בשם הרבינו יקר דאף דר' שמעון סובר כ"ש למכות היינו דוקא כמו שהוא בעיני' אבל ע"י תערובות לא וע"י תערובות בעי דוקא כשיעור וניחא לאביי דסובר דרבי קרא אף על חצי זית אצטרך קרא לרבוי' עירובו דאף דאיכא קרא על חצי שיעור יוכל להיות דדוקא כשהוא בעיני' ולא בתערובות כמו שכתבו התוס' לר"ש אבל לרבא דבעי כזית אין חילוק בין שהוא בעינא או בתערובות דעל כזית שלם אף בתערובות חייב:
שבתי וראיתי כדברים האלה בתוס' בנזיר בד' ל"ח בד"ה דלית להו צירוף דכתבו שם וז"ל אחר שהקשו דלר"ש דסובר כ"ש למכות למה לי משרת להיתר מצטרף לאיסור ותירצו ואח"כ כתבו עוד תירץ דשפיר אצטרך לצירוף דהא דקאמר כ"ש למכות היינו כשהיא בעיני' אבל כשהוא מעורב לא וכה"ג אמר אביי במנחות בברייתא אין לי אלא מקצתו דבתר דמרבינן קרא מקצתו דהיינו חצי זית אצטריך קרא לעירובו יעו"ש והיינו כדברים הנ"ל:
אך לפי זה שוב יוקשה סוגיא דידן דקאמר זעירא אף שאור בל תקטירו היתר מצטרף לאיסור ומקשה כמאן כר' אליעזר דדריש כל אי הכי חמץ בפסח נמי ומתרץ אה"נ והא קמ"ל לאפוקי מדאביי דאמר יש הקטרה פחות מכזית קמ"ל דאין הקטרה פחות מכזית ולפי הנ"ל אין ראי' מזעירא דסובר אין הקטרה פחות מכזית דאפשר דגם הוא סובר יש הקטרה פחות מכזית ועל חצי שיעור ג"כ עובר ואעפ"כ אצטרך קרא להיתר מצטרף לאיסור דעל עירובו אינו עובר בכל שהוא כדברי התוס':
וראיתי אח"כ באור חדש שהקשה קושיא זו דאיך נשמע מזעירא דאתי לאפוקי מאביי דלמא אף הוא סובר כאביי דמרבה חצי זית אך זה הוא היכא שהאיסור בעין אבל ע"י תערובות בעי צירוף כדברי התוס' במסכת ע"ז וכתב וז״ל וצריך לומר דגבי הקטרה דלאו בטעמא תליא מלתא אין לחלק בין היכא שהאיסור בעין או מעורב ע"כ ואשתמיטתי' דברי התוס' בנזיר הנ"ל דהביאו עוד ראיה לחילוק זה דאף דר' שמעון סובר כ״ש למכות היינו רק כשהוא בעין ולא ע"י תערובות מהך דאביי דג"כ מחלק חילוק כזה דאף דסובר דחייב על חצי זית היינו רק כשהוא בעין כנ"ל:
וכשאני לעצמי נראה לפענ"ד לומר מדוע אביי הוצרך קרא לעירובו אף על דבר שהוא חייב בעין דלדידי' חייב על חצי זית כשהוא בעין אעפ"כ אצטרך קרא לעירובו ולרבא ע"ז שהוא חייב כשהוא בעין דהיינו על זית לא אצטרך קרא על עירוב רק על היתר מצטרף לאיסור:
ולולי תירץ התוס' היה אפשר לתרץ באופן אחר דהנה כבר הבאתי קושית הגמרא בזבחים על הך דיקדש להיות כמוה שאם פסולה הוא תפסל ניתי עשה ולדחי ל"ת ומתרץ רב אשי דיקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה:
וקשה דקושיא זו יוקשה גבי שאור לאביי ורבא דמרבו עירובו שנתערב בהיתר ועירובו היינו שנתערב השאור במצה ואינו ניכר כאשר פירוש רש"י כאן בפסחים דמקצתו היינו שהיא ניכר ועירובו היא שאינו ניכר וכן לפי פירוש התוס' דהרבותא דעירובו היינו שאינו בטל והיינו ג"כ שאינו ניכר וקשה ג"כ כיון דנתערב השאור במצה ידחה עשה הל"ת דהעשה דמצה ידחה הל"ת דשאור והנה ההיתר היא מצה מיירי בוודאי במצה שמקריבה לקרבן וכדאיתא ברמב"ם בפרק ה' מהלכות איסורי המזבח דאינו חייב על הקטרת שאור אם לא שהקטירן עם הקרבן או לשם קרבן וכאשר איתא באבן העוזר דהשאר שהיא מצה היינו מה שהיא בתוך הקומץ שראוי להקרבה ונעשה מקצתו שאור והשאר ראוי להקרבה יעו"ש וא"כ שוב קשה היכא דנתערב השאור במצה ליתי עשה ולדחה ל"ת דשם גבי חטאת מתרץ בגמרא דיקדש עשה היא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה אבל בשאור לא נלמד רק מכי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ומכי כל נלמד עירובו והוא רק ל"ת ויוקשה דנדחה העשה הל"ת:
ואם נימא דהא דנאמר גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש קאי על כל הפסולים שנתערבו בכשרים או משום דגם גבי מנחה כתוב ג"כ קרא בפרשת צו פרשה ו' פסוק י"א כל אשר יגע בהם יקדש ואיכא ג"כ עשה היה ניחא דגם בזה אין עשה דוחה ל"ת ועשה אך אם נימא דגם גבי מנחה איכא האי קרא דכל אשר יגע בהם יקדש לא היה צריך קרא לרבות עירובו דהיתר מצטרף לאיסור מפסוק דכי כל אך בל"ה מוכח דכל אשר יגע בהם יקדש ע"כ נראה דמכל אשר יגע בבשרה יקדש הנאמר גבי חטאת וכן מה שנא' גבי מנחה כל הנוגע בהם יקדש קאי רק על אכילה ולא על הקטרה ומש"ה אצטרך קרא לחודי' על הקטרה ועל הקטרה ליכא רק לאו דכל שאור וכל דבש לא תקטירו ושוב יוקשה דליתי עשה ולדחי ל"ת.
ואפשר לומר לפי מה שכתבו התוס' בזבחים בדף צ"ז ע"ב בד"ה ניתי עשה ובד"ה אחד עצם שיש בו מוח דהקשו מאי מקשה בגמרא ניתי עשה ולדחי ל"ת נימא שאני הכא דגלי קראי ותירצו דהקושיא דלמא קרא אתי על תאכל כחמור שבה דשייך בו כרת ואין עשה דוחה יעו"ש בברכת הזבח ובצאן קדשים:
וא"כ שפיר ניחא דבשאור שפיר ניחא דאסור בתערובות ולא קשיא דניתי עשה ולדחי ל"ת דנוכל לומר דגזה"כ הוא וניחא ג"כ מאי דאצטרך קרא עירובו דאי לא היה קרא על עירובו הוי אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת:
ובזה שפיר אפשר לומר דלרבא לא אצטרך קרא על עירובו על דבר שהוא חייב מצד עצמו דלרבא לא אצטרך קרא שלא ידחה העשה הל"ת דרבא מתרץ שם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ויליף לה משבירת עצם אחד עצם שיש בו מוח וקשה דניתי עשה ולדחי ל"ת ומוכיח מזה דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש והתוס' הקשו שם מאי ראי' משבירת עצם הא התם לא הוי בעידנא והניחו בתימא:
אך לפי מה שכתב האבן עוזר בסוגיא דהואיל בדף מ"ז בד"ה ראויות לכתשן דרבה סובר דאף היכא דלא הוי בעדנא ג"כ דוחה העשה הל"ת ולפי גירסא שלנו שם בשבת בדף קל"ב הוי שם הגירסא רבא וא"כ רבא סובר דלא בעינן בעידנא ושפיר ניחא הוכחת רבא מהך דעצם לא תשברו בו דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וכן ראיתי בברוך טעם בדין עשה דוחה עשה דשב ואל תעשה בפרק א' בדף ל"א ע"ב יעו"ש:
וא"כ שפיר לרבא לא אצטריך קרא על עירובו בדבר שחייב בפני עצמו דממילא חייב אף בתערובות והעשה אינו דוחה ל"ת שבמקדש כדמוכח משבירת עצם אליבא דרבא כאשר הוא מתרץ שם בזבחים וע"כ האי קרא דאתי לרבות תערובתו היינו בדבר שלא היה חייב עליו בפני עצמו היינו חצי זית אליבא דרבא ורק מצד התערובות עובר משום דהיתר מצטרף לאיסור אבל לאביי אף דהוא סובר דעל חצי זית ג"כ עובר ואינו צריך קרא להיתר מצטרף לאיסור מ"מ אצטרך קרא לעירובו דאל"ה ה"א דעשה דוחה ל"ת דלשאר תנאי אין ראי' משבירת עצם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש דלא הוי בעידנא ואנן קיי"ל דבעינן בעידנא ושפיר אצטרך קרא על עירובו אף בלא היתר מצטרף לאיסור:
סימן כא
עוד אפשר לומר על קושיא הנ"ל דשאור שנתערב במצה דנימא דידחה עשה הל"ת דנוכל לומר דבשאור איכא ג"כ עשה מה שנאמר בויקרא פרשה ב' פסוק ה' סולת בלולה בשמן מצה תהי' והאי מצה תהי' הוי מצות עשה אף דזאת נאמר במנחה על המחבת ה"ה בשאר מנחות וכן נאמר שם בפסוק ד' וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור סולת חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן והוי מ"ע וג"כ אין עשה דוחה ל"ת ועשה:
אך בשאור שוב יוקשה קושיא הנ"ל דלמה לי קרא להיתר מצטרף לאיסור להשלים השיעור דהוא רק נ"מ לענין מלקות ומלקות אינו חייב דהעשה דוחה הל"ת עכ"פ כשיטת הריב"א ותירוצים הנ"ל שתירצנו גבי חטאת לא שייך כאן מה שתירצו לעיל בסי' י"ז דכיון דנשאר העשה שוב אף ההיתר נעשה פסול דכתיב יקדש להיות כמוה ואין כאן מצות עשה כלל כאן בהקטרה לא נאמר יקדש וכן התירץ שתירצנו לעיל לשיטת רש"י דמיירי דאינו נבלע בכולו רק במקצתו דג"כ אין העשה דוחה ל"ת באכל ביחד דאפשר לקיים שניהם לחתוך ההיתר שאינו נבלע בו האיסור ולאכול בזה אחר זה דלענין המ"ע יצטרף ולענין הל"ת לא יצטרף כאשר בארנו בסי' מ"ו:
גם זה לא שייך גבי שאור כדאיתא במנחות בדף כ"ו הקטיר קומצה פעמים כשר ואיתא שם בע"ב אמר ר' יהושע פעמים ולא פעמי פעמים וקאמר שם בגמ' דלמ"ד אין הקטרה פחות מכזית צריך להקטיר כל הזית בפעם אחת ובשני פעמים אין מצטרפים ובתשובה ליורה דעה בארתי זאת בארוכה דלענין הקטרה ליכא שום צירוף דבכדי אכילת פרס לא שייך לענין הקטרה ויעו"ש עוד בתוס' במנחות בדף נ"ח ע"ב בראש העמוד א"כ בשאור שנתערב במצה אף שלא נבלע בכולו לא יתחייב מלקות דלענין המלקות העשה דוחה ל"ת ואי אפשר לקיים שניהם להקטיר בזה אחר זה דלענין הקטרה לא יצטרף בזה אחר זה:
אך כפי אשר בארנו לעיל כיון דהעשה אינו דוחה העשה שוב הוי דחוי וליכא עשה דכשרים כלל אך הבאנו לעיל דברי התוס' בבבא מציעא דלענין אכילה לא הוי דחוי אבל לענין הקטרה שוב הוי דחוי וממילא לא יקיים העשה אך כיון דנדחה פעם אחת שוב יתחייב מלקות:
זה ניחא לרבא דאיהו סובר שם בזבחים דיש דיחוי בתערובות כנ"ל מגמרא זבחים הנ"ל דאמר רבא אי קרב לא מרצה (וגם לרבא בל"ה ניחא דאיהו סובר דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש) אך שם בזבחים מקשה מהם דאמר ר' אליעזר אם הראש של אחד מהם יקרבו הראשים כולם ומתרץ דר' אליעזר דאמר כחנן המצרי דלית לי' דיחוי וא"כ זעירא דקאמר בגמרא כאן כרבי אליעזר דאית לי' כל לא יוכל לסבור כרבא ויהי' ניחא שיטת רש"י מקושית התוס' אמאי זעירא לא יסבור כרבא: