אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני עשה דוחה לא תעשה › סימן יח

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן יח

סימן טו

ובזה אשיחה וירווח לי שם בפסחים בדף מ"ג ע"ב דאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה אין היתר מצטרף לאיסור חוץ מאיסורי נזיר וזעירא אמר אף שאור בל תקטירו ופירוש רש"י אף שאור בל תקטירו נמי היתר מצטרף לאיסור חצי זית דשאור וחצי זית דמצה ואינם מעורבים אלא כל אחד ניכר ופירוש דבריו דהנה איתא שם לעיל הברייתא שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל וא"כ אם נימא דמקצתו היינו חצי זית דשאור וחצי זית דמצה המעורבין שוב ממילא מוכח עירובו ג"כ ע"כ פירוש רש"י מקצתו היינו חצי זית דשאור וחצי זית דמצה שאינם מעורבין שצריך אח"כ לימוד על עירובו היכא שמעורב שאינו בטל כדאי' בתוס' במנחות.

והקשו בתוס' על שיטת רש"י דהא לקמן קאמר בגמרא גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה היא יפסול וכו' יכול אפי' לא בלעה ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה הרי דלא אמרינן דהיתר מצטרף לאיסור עד שיבלע בבשרה ואיך כתב כאן רש"י דאף שלא נתערב וכל אחד עומד בפני עצמו אמרינן ג"כ היתר מצטרף לאיסור:

וגם בל"ה אינו מובן שיטת רש"י דאין נלמד מלימוד דכל אין לי אלא כולו מקצתו מנין אם כן התורה רבתה אף מקצת זית שחייב על מקצתו לבדו ולמה לי לצרף מצה ולשיטת התוס' לרבא מקצתו אתי לרבות חצי קומץ שהוא כזית ומעירובו נלעד היתר מצטרף לאיסור אבל לשיטת רש"י אינו מובן:

ונראה לפענ"ד דרש"י אזיל בשיטת הרמב"ם דפסק בפ"ה מהלכות איסורי המזבח וז"ל בהלכה א' שאור ודבש אסורין לגבי המזבח ואיסורן בכ"ש שנאמר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ואח"כ בהלכה ב' פסק דאין הקטרה פחות מכזית ודבריו סותרים כאשר תמה עליו הכסף משנה.

דבמנחות בד' נ"ח איכא פלוגתא דאביי מפרש הברייתא אין לי אלא כולו מקצתו מנין היינו חצי זית ת"ל כל עירובו מנין ת"ל כי כל רבא אמר הכא קאמר אין לי אלא כולו קומץ חצי קומץ מנין ת"ל כל (וחצי קומץ לרבא הוא כזית) עירובו מנין ת"ל כי כל וקאמר בגמרא במאי קא מפלגי אביי סובר יש קומץ בפחות מב' זתים ויש הקטרה פחות מכזית (היינו דאביי דסובר דיש קומץ פחות מב' זתים א"כ מאי דהתורה רבתה מקצתו היינו אף חצי זית וע"כ דיש הקטרה פחות מכזית) ורבא אמר אין קומץ בפחות מב' זתים ואין הקטרה פחות מכזית (פירוש ומה שרבתה התורה מקצתו היינו זית אך מעירובו לשיטת התוס' נלמד להיתר מצטרף לאיסור אף שאין כל הזית כולו איסור)

וא"כ דברי הרמב"ם סותרים דכיון דהוא פוסק דאין הקטרה פחות מכזית שוב הפירוש מקצתו חצי קומץ והתורה רבתה חצי קומץ שהוא כזית ואיך פסק דחייב על כל שהוא ופירוש בכסף משנה דמאי דהרמב"ם כתב בהלכה א' דאסורין בכ"ש היינו ע"י תערובות ועם התערובות יש בו כזית וגם זה אינו מובן דהרי אמר דאיסורן בכ"ש דמשמע דעל כ"ש לבד הוי איסור ולדברי הכסף משנה היה לו לומר דחייב על תערובות איסור בהיתר:

ונלענ"ד דשיטת הרמב"ם דשפיר נלמד מכל דחצי שיעור ג"כ אסור והוא חצי זית אך כיון דהוא פסק דאין הקטרה פחות מכזית לא משכחת חיוב פחות מכזית דפחות מכזית לא הוי הקטרה כלל והתורה לא חייבה רק על הקטרה אבל היכא שהקטיר גם היתר ג"כ ובצירוף ההיתר הוי כזית א"כ הוי על הכל שם הקטרה דהכל הוא בכלל הקטרה שוב חייב על כ"ש וחצי שיעור דשאור כיון דהקטרה חשיב שפיר דהכל היא בכלל הקטרה ואי משום דלא הוי רק חצי שיעור הא התורה רבתה דחייב על חצי שיעור דהקטרת שאור ג"כ ושפיר הוי מקטיר חצי שיעור כיון דבין הכל הוי כזית תשיב הקטרה וזה ברור ונראה שלזה כיון גם הכסף משנה:

וזה נראה ג"כ שיטת רש"י אליבא דזעירא דסובר דמכל נתרבה חצי זית אעפ"כ כיון דזעירא סובר דאין הקטרה פחות מכזית כדקאמר בגמרא לאפוקי מאביי דסובר יש הקטרה פחות מכזית קמ"ל דאין הקטרה פחות מכזית מש"ה אינו חייב רק בצירוף עמו היתר ג"כ דהוי בין הכל כזית והוי הקטרה:

ומיושב בזה קושית התוס' דשם גבי חטאת דליכא לימוד על חצי זית אך מפסוק כל אשר יגע בבשרה יקדש נלמד דיקדש להיות כמוה שאם פסולה היא תפסל ונעשה אף ההיתר איסור ובזה ודאי לא נעשה ההיתר איסור ג"כ רק בנבלע בו איסור דע"ז גלי קרא דכל אשר יבלע בו יהיה כמוה אבל בנגיעה בעלמא לא נעשה כמוה וע"ז קאמר יכול אפילו לא בלעה ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה שלא נעשה כמוה עד שיבלע בבשרה ולא בנגיעה בעלמא אבל גבי שאור דאיכא לימוד דכל על חצי שיעור ג"כ אך אין הקטרה פחות מכזית וכל זמן דליכא כזית אין כאן הקטרה כלל אבל כיון שצירף גם היתר ואיכא כזית הוי הקטרה חייב על החצי שיעור אינו צריך דוקא שיבלע האיסור בתוך ההיתר אך כל שהקטירו ביחד חייב וכל זה ברור:

והנה הא"ע הביא ראיה לשיטת התוס' דהיתר מצטרף לאיסור אף היכא שלא נבלע ממאי דקאמר הגמרא דמקשה מהך דכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה השתא איסור והיתר מצטרפין איסור ואיסור מיבעי' ומתרץ בגמרא איסור והיתר בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה והקשה הא"ע דאם איתא דאין היתר מצטרף לאיסור רק בנבלע בו היה לו לומר איסור והיתר דוקא בבלוע ההיתר בתוך האיסור וע"כ דבאיסור והיתר בבת אחת חייב אף שאינו בלוע ומאי דקאמר בגמרא גבי חטאת עד שיבלע בבשרה לא אתי למעוטי דבלא בליעה אין היתר מצטרף לאיסור אלא כפירוש רש"י שם דאשמעינן דלא נאסר בנגיעה בעלמא יעו"ש דבריו:

ועדיין אינו נוח לי כיון דבאמת אף בלא בלוע ג"כ היתר מצטרף לאיסור כל שאכלן בבת אחת כאשר נראה מתירץ הגמרא גבי נזיר דרק כשאכלן בבת אחת מצטרפים (אפשר דהוי ג"כ מטעם דכיון שאכלן בב"א חשיב אכילה) א"כ קשה למה לי כל הלימוד דכל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה הוא תפסל שעי"ז נצרך אח"כ למעט דבנגיעה בעלמא לא נאסר עד שיבלע בבשרה הא אין נפקא מינה כלל בזה בל"ה כיון שנבלע האיסור בהיתר א"כ ממילא בשעה שאוכל האיסור אוכל גם ההיתר ביחד כיון דבלוע האיסור בתוך ההיתר וכל שאוכל בבת אחת ההיתר מצטרף לאיסור בלאו הכי אף אם לא היה נעשה ההיתר איסור דהרי שאכלן בבת אחת ולא נבלע זה בזה דלא נעשה מהיתר איסור ג"כ מצטרפין א"כ למה לי הלימוד דכל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה בבליעה ולא בנגיעה דהא כל היכא שאכלן בבת אחת בלאו הכי היתר מצטרף לאיסור אף שלא נבלע:

אך לפי הנ"ל ניחא דבחטאת איצטרך לימוד דיקדש להיות כמוה שאם פסולה הוא תפסל וההיתר ג"כ נפסל כיון דהלימוד היא לענין השיעור להתחייב מלקות ואם לא היה נעשה כמוה לא היה חייב מלקות דהעשה דוחה הל"ת אף דאין העשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה ואינו חייב מלקות אך כיון דנאמר יקדש להיות כמוה שאף הכשירה נפסל ליכא עשה דכשרים כלל ושפיר חייב מלקות כנ"ל דניהו דהל"ת נדחה העשה נשאר ושוב אמרינן יקדש להיות כמוה ואף ההיתר נעשה איסור ואין כאן עשה אבל אם לא היה נעשה כמוה אף אם היה ההיתר מצטרף להשיעור (כנ"ל כיון דעכ"פ אכילה הוי) לא היה חייב מלקות דהיה עדיין בהיתר מצות עשה ודוחה העשה הל"ת וצריך קרא דיקדש להיות כמוה כיון שנבלע בה הוא כמוה ונאסר אף ההיתר ושוב הוי אמינא דאף שלא בלעה רק שנגע בו ג"כ נאסר ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה ואה"נ היכא שלא נבלע באכל בב"א ג"כ חייב דשוב לא שייך שהעשה ידחה הל"ת כיון שכל אחד בפני עצמו הוא ויוכל לאכול ההיתר בפני עצמו והיכא שנבלע דשייך דחי' שידחה העשה הל"ת כיון שאי אפשר לאכול זה בלא זה גלי קרא דיקדש להיות כמוה שאף הכשירה נפסל ודו"ק:

סימן יט

עוד אפשר ליישב קושיא הנ"ל דלמה לי קרא בחטאת להיתר מצטרף לאיסור להשלים השיעור דהא בל"ה לא יתחייב מלקות דהעשה דוחה הל"ת אף דאינו דוחה הל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה כדברי הריב"א:

ואפשר לומר לפי מאי דאיתא בזבחים בד' ע"ג ע"ב על מאי דאיתא שם במשנה כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת ברבוא ימותו כולן וקאמר בגמרא דאינה בטלה מדרבנן אמר רבא השתא דאמר רבנן לא נקרב אי קריב לא מרצי כיון דנדחה פעם אחת אינו חוזר ונראה אף דהכשרים יקרבו מ"מ אינם ראוים עוד כיון שנדחו פעם אחת ורש"י פירוש דאף שהוכרו אח"כ הכשרים אסורין הואיל ונדחו פעם אחת נדחו ואינם חוזרים ונראין:

והנה התוס' כתבו בזבחים בד' ס"א ע"ב וז"ל וא"ת במנחות אמאי תלי טעמא ביוצא בלחם הפנים תיפוק לי' משום פגימת המזבח ואי חזרו והעמידו בו ביום ואז יאכלהו הא כיון שנדחה אינו חוזר ונראה לאכול יעו"ש:

הרי דעתם דכמו דהוי דחוי לענין הקרבה ה"ה לענין אכילה דהיכא דנדחה פעם אחת שוב אינו חוזר ונראה:

ומעתה מיושב קושיא הנ"ל בטוב טעם דכיון דאין עשה דוחה ל"ת ועשה שפיר יתחייב מלקות ג"כ אף לשיטת הריב"א דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה ואינו חייב מלקות מ"מ כאן שפיר חייב מלקות כיון דעכ"פ היה אסור לאכול משום העשה ונדחה פעם אחת אף שחזר אח"כ ואכל לא קיים העשה כלל כמו התם בזבחים היכא שנתערבו קרבנות כשרים בפסולים אף שהקריבם והקריב הכשרים ג"כ לא הורצו כיון שלכתחילה היה אסור להקריבם אי קרב לאו מרצו ה"ה כאן אף שאכל לא קיים המצות עשה כפי דברי התוס' דאף באכילה שייך דחיה ולא קיים המצות עשה כלל וממילא שוב חייב מלקות על הל"ת כן דלא שייך לומר דהעשה דחה הל"ת כיון שלא קיים העשה והגמרא מתחלה מקשה שפיר דניתי עשה ולדחי ל״ת דכיון דהעשה ידחה הל"ת ויהיה מותר לאכול אין כאן דחיה כלל אבל לבתר דמתרץ דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ונשאר עכ"פ העשה שוב הוי דחיה אף אם יאכל לא יקיים העשה וחייב מלקות על הל"ת ג"כ:

אך דברי התוס' בזבחים בדף ס"ב הנ"ל סותרים לדבריהם בבבא מציעא בדף נ"ג ע"ב בד"ה לא פליג רבנן דכתבו שם וז"ל וי"ל דדוקא זבחים שעושין מהם עבודות אבל מעשר או בשר זבח לאחר העבודה או שיורי מנחה חוזרין ונראין הרי דשם דעתם דרק בהקרבה שייך דחוי ולא במידי דאכילה וקושיא זו הקשה חותני הגאון מוה' יהושע ני' ולקמן יבואר:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה