נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן טו
הקשיתי על מאי דאיתא בפסחים בד' מ"ה ובזבחים בד' צ"ז דקרא דכתיב גבי חטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש אתי לאורי' על היתר מצטרף לאיסור דאם פסולה הוא תפסל ואם כשרה תאכל כחמור שבה והקשיתי דהא ע"כ הנ"מ מאי דהיתר מצטרף לאיסור הוא רק לענין מלקות דבל"ה אין נ"מ דהא חצי שיעור אסור מהתורה כאשר כתבו התוס' בפסחים בד' מ"ג ע"א בד"ה לענין חמץ בפסח נמי אף דהתוס' לא הקשו על גוף הדבר דלמה לי קרא הא חצי שיעור אסור מהתורה (אך הקשו דהא ר' יוחנן גופא דריש כל לענין חצי שיעור פירשו שם המפרשים דזאת הוי פשיטא להו להתוס' דהוי נ"מ לענין מלקות ומש"ה לא הקשו רק דר' יוחנן גופא דריש כל יעו"ש בפני יהושע). והנה הגמרא מקשה שם בזבחים על האי לימוד דכל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה שאם פסולה הוא תפסל אמאי ניתי עשה ולדחה ל"ת היינו כיון שנתערב קדשים כשרים בקדשים פסולים ניתי עשה דכשרים ולדחי ל"ת דפסולים ומתרץ רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ור' אשי מתרץ יקדש עשה הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וידוע דברי הריב"א בחולין בד' קמ"א דאף דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה ושוב אינו חייב מלקות וא"כ קשה למה לי קרא להיתר מצטרף לאיסור גבי חטאת הא בל"ה חצי שיעור אסור מהתורה ולענין מלקות אין נ"מ דהעשה דוחה הל"ת ולא נשאר רק עשה ואינו חייב מלקות ומצאתי אח"כ קושיא זו בברוך טעם:
ומה שנראה לי דהנה רש"י כתב בסוגיא זו דלא צריך קרא להיתר מצטרף לאיסור דבל"ה טעם כעיקר דאורייתא דכיון שנבלע האיסור בהיתר ונתן בו טעם גם ההיתר נהפך לאיסור כיון שיש בו טעם איסור וז"ל רש"י שם בד' מ"ד ע"ב בד"ה מפת ומיין חייב ופליגי רבנן עלי' דלית לי' היתר מצטרף לאיסור ואלו פשט היין בכל הפת לא הוי פליגי רבנן עלי' דהא אית להו טעם כעיקר ואתעביד לי' פת גופא איסור ובהא פליגי עלי' דטעמא דר' עקיבא משום צירוף היא ואי נמי לא נשרה כל הפת ביין מצטרף נמי היתר לאיסור לחיובי ע"כ וכן כתב אח"כ בד' מ"ה ע"א בד"ה ורבנן אמרו ואי מצרך צריכא חטאת אשמעינן משום דהיתר מצטרף לאיסור ואי נמי לא אבלע בכולה או אבל חצי זית פיגול ואצי זית היתר בב"א נגמור מיני' דבקדשים מחייב וכו' יעו"ש:
הכלל דלשיטת רש"י היתר מצטרף לאיסור אתי רק ללמד אף שלא נבלע בכולו והחלק שלא נבלע בו האיסור ג"כ מצטרף לאיסור:
והנה איתא כאן בגמרא אמר לי' רב אשי לרב כהנא אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין וחרצנים עד זג לימד על איסורי נזיר שמצטרפין זה עם זה השתא איסור והיתר מצטרפים איסור ואיסור מיבעי' א"ל איסור והיתר בבת אחת איסור ואיסור בזה אחר זה ופירשו בתוס' בנזיר בד' ליד דאיסור ואיסור מצטרפים בזה אחר זה בכדי אכילת פרס אבל איסור והיתר מוכרח להיות בב"א ממש:
ויוקשה לפי זה מאי מקשה בגמרא ניתי עשה ולדחי ל"ת הא כל מקום דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת והכא ג"כ אפשר לקיים שניהם לקיים העשה ולא לעבור על הל"ת דייכל לחתוך החלק שאינו נבלע בו האיסור ולאכול ההיתר שנבלע בו האיסור עם חלק ההיתר שלא נבלע בו האיסור בזה אחר זה בכדי אכילת פרס דמצות עשה יקיים אף דלענין מצות עשה ג"כ צריך כזית מ"מ לענין המצוה יצטרף האכילה בכדי אכילת פרס ולענין הל"ת איסור והיתר אין מצטרפים רק בבת אחת ממש וא"כ שפיר יקיים העשה ולא יעבור על הל"ת דלענין העשה יהיה שיעור ולענין הל"ת לא יהיה שיעור ומאי מקשה בגמרא דניתי עשה ולדחי ל"ת הא אפשר לקיים שניהם:
ואפשר לומר דקושית הגמרא בזבחים דניתי עשה ונדחי ל"ת קאי לשיטת הגמרא בחולין בסוגיא דזרוע בשלה דכל אשר יגע בבשרה יקדש אתי ללמד לטעם כעיקר וכן היא לחד תירוצא בנזיר ובזה שפיר קשה דניתי עשה ולדחי ל"ת דכיון דאתי לטעם כעיקר נבלע ההיתר בכל האיסור ואי אפשר לאכול ההיתר בלא האיסור ואי אפשר לקיים שניהם ושפיר קשה דניתי עשה ולדחי ל"ת וגם אף לסוגיא דידן דיקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור ג"כ שפיר מקשה בגמרא דבוודאי מכ"ש דאם נבלע האיסור בכל ההיתר דאסור לאכלו וגם אם נבלע האיסור בחצי ההיתר עדיין קשה דעכ"פ יהיה מותר לאכול חלק ההיתר שנבלע בו האיסור לבדו בלא הצטרפות שאר החתיכה שלא נבלע בו האיסור דרק בצירוף החלק שלא נבלע בו האיסור ביחד אסור לאכלו דגורם עי"ז שיהי' שיעור באיסור כיון דאכלו בב״א וכיון שיכול לאכול פחות מכשיעור אסור לאכול כשיעור אבל כל אחד בפני עצמו מותר לאכול שזה החלק שנבלע בו האיסור אי אפשר לאכול ההיתר בלא האיסור ושפיר מקשה ע"ז דליתי עשה ולדחה ל"ת:
ומעתה מיושב קושיא הנ"ל שהקשינו וכן הקשה הברוך טעם דלמה לי קרא דיקדש להיתר מצטרף לאיסור הא חצי שיעור אסור מהתורה ומלקות לא יהי' חייב דהעשה דוחה הל"ת ולא נשאר רק עשה ולפי הנ"ל ניחא דאם יאכל חלק ההיתר שבלוע בו האיסור בצירוף חלק ההיתר שלא נבלע בו האיסור ביחד דע"ז אתי הפסוק דיקדש שיצטרף ההיתר לאיסור כנ"ל דברי רש"י דבחלק הבלוע בל"ה טעם כעיקר שפיר יהיה חייב מלקות ג"כ ולא ידחה העשה הל"ת כיון דאפשר לקיים שניהם דהיה אפשר לקיים העשה ולא יעבור על הל"ת שיאכל חלק הבלוע מאיסור עם חלק שאינו בלוע בו האיסור בזה אחר זה ולא בב"א דאז לא יצטרף לענין איסור ולענין מצות עשה יצטרף וכיון שאפשר לקיים העשה בלא דחיית הל"ת שלא יהיה כשיעור שפיר כשאוכל בצירוף שיהיה כשיעור שפיר יתחייב מלקות דהוי אפשר לקיים שניהם ודו"ק:
סימן טז
ובזה אפשר ליישב תמיהת התוס' בחולין בדף צ"ט בד"ה גלי רחמנא על מאי דקאמר שם הגמרא דהך קרא כל אשר יגע בבשרה יקדש אתי לטעם כעיקר וז"ל והקשה ר"ת דהאי קרא דחטאת מייתי הכא לטעם כעיקר ובפרק אלו עוברין מוקי להיתר מצטרף לאיסור כנ"ל יעו"ש:
והנה לכאורה אין מקום לקושיתם דהגמרא אזלא כאן בסוגיא דזרוע בשלה אליבא דרבי שמעון והמה בעצמם כתבו בנזיר בדף ל"ח על מאי דקאמר שם ור' שמעון דלית לי' צירוף מכל אשר יעשה מגפן מאי דרש בי' וכתבו שם בתוס' כלומר לא בעי צירוף דאית לי' כל שהוא למכות וא"ת לר"ש משרת למה לי לצירוף לא אצטריך ותירצו בתירץ ראשון דלר"ש אצטריד לטעם כעיקר יעו"ש וא"כ ה"ה בחטאת לר"ש לא נוכל לומר דכל אשר יגע אתי להיתר מצטרף לאיסור דלדידי' לא בעי צירוף וע"כ דאתי לטעם כעיקר ומאי הקשו בתוס' אך באמת ניחא דשפיר הקשו דניהו דר"ש סובר כ"ש למכות אבל לקרבן בעי כזית דרק אמר ר"ש כ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן וא"כ עדיין אצטרך הצירוף לענין קרבן אך בנזיר ליכא קרבן כאשר כתבו בתוס' בנזיר בד' ד' בד"ה ור"ש לית לי' צירוף דאין צריך צירוף דמחויב בכל שהוא ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן והכא לא שייך צירוף לקרבן שקרבן נזיר אינו בא על ששתה יין אלא מלקות והקרבן בא על השלמת נדרו יעו"ש אבל כאן בחטאת שפיר אף לר"ש אצטרך להיתר מצטרף לאיסור דבקדשים פסולים שפיר איכא קרבן בפיגול ונותר כדאיתא במשנה דיש אוכל אכילה אחת ושפיר הקשו בתוס' דאף לר"ש איכא למימר דכל אשר יגע בבשרה יקדש אתי להיתר מצטרף לאיסור לענין קרבן:
אך לפי אשר בארנו לעיל ניחא דלר"ש לא נוכל לומר דאתי קרא להיתר מצטרף לאיסור דכיון דעשה דוחה ל"ת וניהו דאינו דוחה ל"ת ועשה מ"מ הל"ת נדחה לשיטת הריב"א וליכא מלקות וכל היכא דליכא מלקות ליכא קרבן כדאיתא במכות בד' י"ג ע"ב דהא פסח ומילה דלית בי' אזהרה לא מייתי קרבן ואף דהגמרא דחי דהיכא דהוי ל"ת חייב קרבן מ"מ היכא דהלאו נדחה לגמרי ליכא קרבן כדאיתא בתוס' בשבועות בד' כ"א ע"ב בד"ה ולא אמרו דהקרבן תלוי בלאו:
ולר"ש לא שייך לתרץ ולומר דאיכא לאו גם כן משום דאפשר לקיים שניהם דאף שנבלע בבשרה הפסול בקודש מ"מ כיון שלא נבלע בכולה ובזה שנבלע ליכא שיעור אפשר לאכול זאת בפני עצמו ולא יהיה שיעור ולא יהיה חייב מלקות והוי אפשר לקיים שניהם כנ"ל זה ניחא לרבנן אבל לר"ש כל שהוא למכות ואף אם יהיה חצי שיעור ג"כ חייב מלקות ואי אפשר שלא לעבור על הל"ת אם יקיים העשה דלענין מלקות אף בכ"ש חייב א"כ שפיר לא יתחייב מלקות דהעשה דוחה ל"ת דלענין ל"ת אי אפשר לקיים שניהם ואין כאן ל"ת אף דלענין קרבן הוי אפשר לקיים שניהם והיה אפשר לעשות באופן שלא יתחייב קרבן שכל שלא יהי' כשיעור לא יתחייב קרבן מ"מ כיון דלענין הל"ת הוי אי אפשר לקיים שניהם ואין כאן חיוב מלקות ממילא ליכא קרבן ומש"ה לר"ש אי אפשר לומר דקרא אתי להיתר מצטרף לאיסור רק לטעם כעיקר דאם לא הוי טעם כעיקר אין כאן איסור כלל מדאורייתא:
ואף דהתוס' כתבו שם בזבחים דבמקום דחייב קרבן אין העשה דוחה הל"ת כלל דהוי ל"ת שיש בו כרת הפוסקים חלקו ע"ז כדאיתא בספר הכריתות ובמהרש"ל בפרק קמא דיבמות דרק רבא סובר דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת אבל לר' אשי ולפי מסקנות שמעתתא דגלי עשה דוחה אף ל"ת שיש בו כרת הובאו דבריהם בברוך טעם בדין עשה דוחה ל"ת בפרק ד' בסופו:
סימן יז
עוד אמרתי על הקושיא הנ"ל שהקשיתי וכן מצאתי בברוך טעם דלמה לי קרא בחטאת דהיתר מצטרף לאיסור כיון דחצי שיעור איסור מהתורה ואין נפקא מינה רק לענין מלקות ומלקות בל"ה אינו חייב כאשר הקשו בגמרא דניתי עשה ולדחה ל"ת ותירץ רב אשי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה עשה ולדחה ל"ת דהא גבי קדשים פסולים ליכא עשה בקדשים פסולים ועל הכשרים איכא עשה לאכלם ויבא עשה דגם הכשרים נפסלו ואין כאן עשה באכילתן כלל יע"ש ולשיטת ריב"א הל"ת נדחה ואין כאן מלקות:
אך הנה הישועות יעקב הקשה מאי מקשה בגמרא דליתי לאכלם אך רש"י פי' דליתי עשה דקדשים כשרים ולדחה הל"ת דקדשים פסולים היינו דכאן נבלעו קדשים כשרים דכשרים וידחה ל"ת דפסולים והקשה הישועות יעקב דכיון דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אין כאן קדשים כשרים כלל בישועות יעקב מא״ת בסי' תמ״ב וביור״ד בסי' פ״ג שמה מאד בזה והוגד לי שגם החמדת שלמה הקשה כן ואינו כעת ת"י ולדידי לא קשה דכיון דנימא דעשה דוחה ל"ת לא יצטרף ההיתר לאיסור להאסר ואדרבה אף הפסול יתכשר ועכ"פ הכשר לא יפסול משום האיסור דהרי העשה דוחה הל"ת וזה ברור:
ומעתה מיושב בטו"ט קושיא הנ"ל דלמה לי קרא להיתר מצטרף לאיסור כיון דחצי שיעור אסור מהתורה ומלקות לא יתחייב דעשה דוחה הל"ת אף שאינו דוחה העשה כדברי הריב"א ולפי הנ"ל ניחא דכיון דאין העשה דוחה העשה עכ"פ ונשארו הקדשים פסולים ואף ההיתר מצטרף לאיסור משום קרא דיקדש להיות כמוה ואם פסולה היא תפסול ואף הכשר נעשה פסול דבזה אין העשה דוחה עשה וכיון שאף הכשר נעשה פסול שוב ליכא עשה דאכלו את הבשר דעל קדשים פסולים ליכא עשה וממילא שוב מלקות ג"כ חייב משום הל"ת דקדשים פסולים דליכא עשה כלל דלדחי וזה ברור: