נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן יד
והנה אם נימא דאשה אינה מצווה על לאו הבא מכלל עשה שהזמן גרמא בלאו הכי קשה אמאי נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט ויעבור על בל תאחר כדאיתא בסוגיא דביצה הנ"ל הא איכא עצה להביא נדרים ונדבות ביו"ט כיון דעיקר האיסור הוא בשחיטה אבל הזריקה אפשר לעשות ביו"ט כדאיתא בדף ד' ע"ב דעבר ושחט זורק את הדם ושחיטה כשרה בנשים כדאיתא בפרק כל הפסולין שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים אף בקדשי קדשים וא"כ שפיר אפשר לשחוט ע"י נשים דאינהי אינם מצווים על לאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה:
וכן קשה משני הלחם דאין אפיתן דוחה יו"ט. הא אפשר לאפו' ע"י נשים וקושיא זו נתקשיתי בה מאד עוד בילדותי:
שבתי אחר כך וראיתי בח"ס בסי' ק"נ בא"ח שהביא קושיא זו אך שם נזכר קושיא זו על שמן שרפה גופא ועל דעתי דשם לא קשה דשם שפיר איכא עשה ול"ת כמבואר בפירוש שם בגמרא וכאשר בארנו לעיל דשם לא אמרינן מתוך דלא הוי צורך קצת אבל על נדרים ונדבות קשה וכן על שתי הלחם:
ובחתם סופר שם כתב דנשים מחוייבות על לאו הבא מכלל עשה אך כבר הבאנו לעיל דקשה לומר שיהיו הנשים חייבות בלאו הבא מכלל עשה שהזמן גרמא:
והנה הפ"י הקשה על קושית התוס' דאפשר לשרוף קדשים פסולים ע"י נשים דבדידהו העשה דוחה הל"ת כיון דעשה ליכא גבייהו והקשה דהא שריפת קדשים נמי הוי מצות עשה שהזמן גרמא דהא אין שריפת קדשים בליל' וא"כ גבי אשה אין העש' דוח' הל"ת דליכא גבייהו עשה כלל:
ולפענ"ד אפשר לומר דהאשה יכולה לשרוף שמן שריפה של אנשים כיון דבאנשים איכא העשה יכולה היא לעבור על הלאו כדי שיקיימו האנשים העשה כדאיתא בפסחים בדף נ"ט דעשה דמחוסר כפורים שיש בו כרת דוחה העשה דעלי' השלם אף דעל עשה דהשלמה עוברים הכהנים והעשה דמחוסר כפורים הוא על הבעלים יכולים הכהנים לעבור על עשה דהשלמה כדי שיביא פסחו כיון דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה יכולים גם הכהנים לעבור על עשה דהשלמה כדי שיביא מחוסר כפורים פסחו וכדאיתא בתוס' בשבת בדף ד' בד"ה וכי אומרים לו לאדם חטא יעו"ש באורך וא"כ הכי נמי כיין דעשה דוחה ל"ת גרידא יכולים נשים לשרוף שמן שריפה של אנשים כיון דעל אנשים איכא עשה והנשים לא יעברו רק על ל"ת:
אך אנכי נסתפקתי היכא דאדם עושה שליח לחבירו לעשות מצוה ובזה המצוה יש איסור ג"כ או שנעשית באיסור דאמרינן אין שליח לדבר עבירה אם נימא דהעבירה לא עשה חבירו דאין שליח לד"ע והמצוה קיים או דנימא כיון דאין שליח לד"ע לא קיים המצוה ג"כ:
ולכאורה נראה דהדבר תלוי בשני תירוצי התוס' בבבא מציעא דף י' ע"ב דהיכא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה אם בטל גוף השליחות ג"כ דכתבו שם בתירץ השני דנ"מ אם יש שליח לדבר עבירה חלין הקידושין ואם אין שליח לא חלין הקידושין כלל דאם נימא אין שליח לדבר עבירה גוף השליחות בטל א"כ לא קיים חבירו המצוה ג"כ אבל אם נימא דאף דאין שליח לדבר עבירה היינו רק דהחיוב אינו חל על המשלח אבל גוף השליחות חל והאשה מקודשת א"כ גם ביש דבר מצוה ועבירה אמרינן דאין שליח ל"ע לענין החיוב אבל המצוה קיים המשלח:
וגם בנ"ד היכא שהשמן שריפה הוא של האנשים והנשים ישרפו אותו ביו"ט נראה דגם יהי' תלוי בזה דהרי אם נימא דהנשים שליחותייהו דאנשים עבדי שוב האנשים עוברים על ל"ת ועשה ויו"ט ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וע"כ צ"ל בזה דאין שליח לדבר עבירה ואין האנשים חייבים במעשה הנשים ואם כן אם נימא דבטל השליחות שוב לא קיימו האנשים המצות עשה ג"כ בהשריפה ואין כאן עשה לדחות ויעו"ש בברוך טעם בדיני עשה דוחה בדף ה' שהביא בשם הרשב"א בתשובותיו בסי' נ"ה דאין קוברין המת ע"י עכו"ם או קטן ביו"ט וגם מת הנמצא בעיר נכרים הוי מת מצוה אף דאפשר לקברו ע"י עכו"ם כיון דלא שייך בהו שליחות הוי כלא קיימו המצוה כלל יעו"ש ואנכי לא מצאתי הדברים ברשב"א אך נאמנו דברי הגאון הנ"ל:
אך אם נימא דאף דאין שליח לדבר עבירה הוא רק דהחיוב אינו חל על גוף המשלח אבל השליחות אינו בטל אם כן שפיר קיימו האנשים המצות עשה והחיוב אינו עלייהו רק על הנשים ובדידהו ליכא רק ל"ת ושפיר דוח' הל"ת.
אך אולי אפשר לומר דלמ"ד בבבא מציעא דהיכא דהשליח לא הוי בר חיובא המשלח חייב א"כ גם כאן כיון דהנשים אינם מחויבים על השריפה דלדידהו העשה דוחה שוב המשלח חייב הוא האנשים:
אך נראה דבזה אין שייך כלל אין שליח לדבר עבירה דהרי אין כאן עבירה כלל דכי שייך לומר שליחות לדבר עבירה ואי לאו דאין שליח לדבר עבירה הי' המשלח חייב היכא דנעשה כאן עבירה עכ"פ כגון כהן דאמר לישראל צא וקדש לי גרושה דגוף המעשה הוי עבירה שנתקדשה גרושה לכהן וכל כה"ג בזה אמרינן כיון דהשליח לאו בר חיובא המשלח חייב אבל כאן דגבי נשים העשה דוחה הל"ת ומעשה היתר הוא אך אם נימא בזה שליחות ונימא דהוי כאלו עשה המשלח אותו הדבר אז יהי' עבירה לא אמרינן בזה שליחות ואדרבא כיון דהשליח לאו בר חיובא הוא אין כאן עבירה ומצאתי דברים אלו בנתיבות בסי' שמ"ח בס"ק י"א דהקשה דאמירה לעכו"ם בשבת לעשות מלאכה יהי' דאורייתא כיון דהעכו"ם לאו בר חיובא וכתב וז"ל ונראה דוקא עבירה שנעשה בישראל שהוא מצווה עליו המשלח חייב כשהשליח אינו בר חיובא כגון כהן דאמר לישראל קדש לי אשה גרושה שע"י השליחות נתקדשה הגרושה לכהן וכן באקפי לי גדול שנעשה ישראל מוקף על ידו אבל באומר לעכו"ם בשל לי בשבת שהעכו"ם מותר לבשל בשבת ולא נעשה עבירה כלל יעו"ש והן הך הדברים שאמרנו כאן בשמן שריפה ע"י נשים:
וא"כ אף למ"ד דכיון דאין שליח לדבר עבירה גוף השגיחו' בטל מ"מ כאן לא בטל השליחו' וקיימו אנשים המצוה:
אך עכ"ז עדיין בנדון דידן יש מקום לספק כנ"ל כיון דהאנשים ע"כ יקיימו המצות עשה ע"י הנשים דעי"ז העשה דוחה ל"ת שוב אי אפשר לחלק המעשה לשנים לומר שהמצות עשה קיימו האנשים והעבירה לא עשו וממ"נ אם קיימו המצות עשה ונחשב כאלו עשו הם המעשה שוב עברו על העבירה ג"כ:
וראיתי ספק זה בברוך טעם בדין עשה דוחה ל"ת בד' ל"ז ע"ב שנסתפק בזה אם השליח עושה מצוה ועבירה אם נימא דהמשלח קיים המצוה ולא עשה עבירה ומסיק דממ"נ אם אמרינן דהוי כאלו המשלח עשה המעשה וקיים המצוה שוב הוי כאלו עשה העבירה ג"כ והביא ראי' לזה משבת בד' קל"ג דהיכא דאיכא בהרת במקום מילה והאב אומר לקוץ בהרתו הוא מכוין מקשה בגמ' דאי איכא אחר לעביד אחר ויהי' דבר שאינו מתכוין ופי' רש"י ואי איכא אחר שאינו חושש לטהרו לעביד אחר ולא ליקו אב להתם ואינו מובן למה כתב דלא ליקו אב להתם ופירש דבטור איתא בשם בעל העיטור שהאב עומד אצל המוהל להודיעו שהוא שלוחו כדאמרינן גבי קרבן אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג וא"כ במילה בצרעת אם יעמוד האב ע"ג ויהיה שלוחו שיב. נימא ממ"נ אם הוי שלוחו לענין המילה הוי כאלו קצץ הוא הבהרת והוא מתכוין וע"כ ליקו אב להתם דאי אפשר לחלק השליחות לחצאין דלענין המצוה יהיה שליח ולא לענין העבירה יעו"ש:
וא"כ בשריפת קדשים פסולים ביו"ט ע"י נשים כיון דע"כ אנו צריכין לבוא עלה מטעם מצוה דאנשים שידחה הל"ת ושיקיימו הם העשה והוי כאלו עשו הם שוב אי אפשר לחלק המעשה לחצאין והוי כאלו עשו המה העבירה ג"כ ובדידהו איכא עשה ול"ת:
והנה הרב בישועות יעקב באה"ע בסי' ו' ושו"ת תועפת ראם בס' התנבאו בסגנון אחד דעל מעשה שבת לא שייך שליחות דאל"כ יוקשה כנ"ל בישראל שאמר לעכו"ם לעשות מלאכה כיון דהעכו"ם לאו בר חיובא נימא יש שליח דבר עבירה ולחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם אך דבזה לא שייך שליחות דשליחות לא שייך רק במה שהתורה אסרה שלא יעשה הדבר הזה אבל בשבת שעיקר האיסור למען ינוח הגוף ועל מנוחת הגוף לא שייך שליחות כמו דמתרץ בתוס' רי"ד דלא שייך שליחות שיניח חבירו תפילין עבורו או ישב בסוכה עבורו דלא נחשב גוף של חבירו כגוף שלו וכמדומה לי שכבר קדמם בסברא זו בעל פ"י בתשובותיו וכעת לא אדע מקומו:
אך בפוסקים מצינו דיש שליחות בשבת וברש"י בע"ז בד' כ"א ע"ב בד"ה אבל שדהו למכרו כתב רש"י דלא חשדינן לי' להוי נכרי שלוחו ובתוספת שבת בסי' רמ"ג ס"ק ה' בכללים שנים עשר שלו בכלל הא' האריך בזה דאסור משום שליחות וזה עיקר הטעם:
וצריך לומר דבאמת גוף המלאכה אסרה התורה בשבת שלא יעשה מלאכה זו ע"י ישראל והסמ"ג כתב בפירוש דכיון דכתיב לא יעשה מלאכה בצירי היינו שע"י אחרים ג"כ לא יעשה ניהו דהב"י כתב דהוא רק אסמכתא ומלאכת עכו"ם עבור ישראל אינו אסור מדאורייתא מ"מ מוכח מלשון לא יעשה דהתורה אסרה גוף המלאכה ושפיר שייך בזה שליחות:
אך מאי דמתרץ ר' אשי דיו"ט עשה ולא תעשה היא דשבתון עשה הוא ופירוש רש"י דשבתון עשה הוא שבות בו זה בוודאי הוא רק על הגוף שהגוף ישבות ממלאכה וע"ז בוודאי לא שייך שליחות דמה שגוף אחר אינו שובת לא הוי כאלו גופו אינו שובת כסברת התוס' רי"ד:
וא"כ שפיר הקשו בתוס' דמותר לשרוף שמן שריפה ע"י נשים דעלייהו ליכא עשה ושוב העשה דוחה ל"ת אף דלגבי הנשים ליכא עשה דשרפת קדשים מ"מ יכולין לשרוף בשביל העשה דאנשים ולא שייך לומר דאם יקיימו האנשים העשה דשרפת קדשים יעברו ג"כ על יו"ט דאין שליחות לחצאין דהא לענין הל"ת אין איסור דהעשה ידחה הל"ת אך החשש לענין העשה דיו"ט ועל העשה לא שייך שליחות דמ"מ גופו שובת ואינו עובר העשה דשבתון אף שקיים המצוה מטעם שליחות מ"מ העשה אינו עובר דגופו שובת והנשים אינם עוברים על העשה ושפיר הקשו דמותר לשרוף ע"י נשים:
ובזה מיושב קושיא הנ"ל שהקשינו דאמאי נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אף דיעבור על בל תאחר והאיכא עצה לשחוט ע"י נשים וכן שני הלחם אמאי אינו דוחה יו"ט הא אפשר לאפות ע"י נשים כיון דליכא בזה רק לאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה דהוי רק עשה ואין הנשים מצווים:
ולפי הנ"ל ניחא דלענין לאו הבא מכלל עשה דלכם ולא לגבוה דהוא על גוף העשיית המלאכה שנאמר לא תעשו כל מלאכה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ומיעט לכם ולא לגבוה על עשית המלאכה ובזה שפיר שייך שליחות כנ"ל דברי הפוסקים דשייך שליחות על המלאכה בשבת וכן גם כאן נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכס בצירי שע"ז כתב הסמ"ג דלא יעשה היינו ע"י אחרים וא"כ מיעט לכם ולא לגבוה דלא יעשה אף ע"י אחרים כנ"ל ושפיר לא יוכלו לעשות ע"י נשים דכיון דהאנשים יקיימו המצוה הוי כאלו עשו הם כל המלאכה וגם לענין שחיטה כתב הרשב"א דאף דהגמרא מסיק דהנהו כהנים שלוחי דרחמנא נינהו דאי אמרת שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצי למעבד ואינהו עבדי זה דוקא לענין הקרבה אב לענין שחיטה שפיר הוי מתורת שליחות וא"כ שוב הוי כאלו הבעלים שחטו ועברו על מלאכת יו"ט ואינו דומה לענין עשה דיו"ט דשפיר הקשו בתוס' דאפשר ע"י נשים דהוי משום שבתון ובזה לא שייך שליחות אבל לענין לאו הבא מכלל עשה מלכם שפיר שייך שליחות:
אך עדיין קשה מאי נעשה בקרבן שצריכין הנשים בעצמם להביא ועוברים על בל תאחר עדיין קשה דיכולים בעצמם לשחוט אך בראש השנה בד' י' בעי ר' זירא אם אשה מהו בבל תאחר כיון דלא מחייבה בראיה או משום דמחייבה בשמחה וקאמר שם בגמרא דלאביי דאמר בעלה משמחה אינה חייבת בשמחה א"כ ממילא אינה עוברת בבל תאחר וא"כ לא משכחת בל תאחר בנשים כלל רק בקרבן של אנשים וקרבן של אנשים לא תוכל האשה לשחוט:
והנה כבר הבאתי לעיל קושית החכם צבי על מאי דהגמרא קאמר דמוכרח להקריב בחג הסוכות תודה משום דבפסח לא יוכל להקריב מפני חמץ שבה ובעצרת מפני שהוא יי"ט ויעבור על בל תאחר משום שלש רגלים והקשה דהא בעשה עובר על בל תאחר ברגל ראשון ותירץ בשמחת יו"ט דנפקא מינה לענין נשים דאינם עוברים בעשה דהוי זמן גרמא ועל בל תאחר עוברים ויהיה מזה ראיה לשיטת הרמב"ם דנשים עוברים על בל תאחר ולפי הנ"ל קשה דלא יוכל להיות הנ"מ לענין נשים בקרבן שלהם דהמה יוכלו לשחטו ביו"ט ואדרבא מכאן ראיה דנשים אינם עוברים על בל תאחר ואין צ"מ רק לענין קרבן אנשים: