נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן ד
שם בפסחים בדף מ"ז ע"ב יעו"ש ובתוס' בדבור המתחיל כתישה ביו"ט מי שרי על מאי דמקשה שם בגמרא אכתישה לא לחייב הואיל וחזו לכיסוי דם צפור ומתרץ באבנים מקורזלות ומקשה ראיות לכותשן וקאמר כתישה ביו"ט מי שרי ראיות לכותשן כלאחר יד:
ומקשה ריב"א מאי פריך על כתישה הא ודאי שרי כמו חרישה ועוד מאי פריך דחרישה לשתרי הואיל וחזו לכיסוי דם צפור הא יו"ט עשה ול"ת הוא ור"ת מפרש דבחרישה דכלאים קאי דליכא אלא לאו גרידא ומסיק כתישה ביו"ט מי שרי כיון דמשום יו"ט אסור משום דאית בי' עשה ול"ת גם משום כלאים לא שייך למפטר בהואיל דאף אם הי' שם דם צפור אסור ובתחלה נמי הוי מצי לשנוי חרישה ביו"ט מי שרי אלא דמשני לה בענין אחר:
ודבריהם הללו צ"ע מאד דהרי מקשה אח"כ ראוין לכתשן לאחר יד ואלו הי' קאמר חרישה ביו"ט מי שרי לא הי' קשה כלל:
ומה שנראה לי ליישב קושיתם דבאמת הריב"א קאמר בחולין בדף קמ"א דהגמ' שפיר מקשה אחרישה לא לחייב הואיל וחזו לכיסוי דם צפור אף די"ט עשה ול"ת הוא מ"מ הל"ת נדחה ואינו חייב מלקות:
ולדעת האומרים דהקושיא הוא רק מכלאים ולא מיו"ט נראה דעתם דעל יו"ט שפיר איכא מלקות כיון דאיכא עשה ול"ת ולא אמרינן דהל"ת נדחה והוא כשיטת רבינו יוסף מארץ ישראל בקידושין בדף ל"ד על מאי דאיתאן שם בגמ' דמעקה ואבידה ושילוח הקן הוי מ"ע שלא הזמן גרמא והקשו בתוס' בד"ה מעקה ואבידה דבלאו הכי נשים חייבות בזה דאיכא לאו בכל אחד ותירצו התוס' בשם יש מפרשים דאיכא נפקותא כשיהי' לאשה לקיים מצות עשה אם לא הי' לגבי נשים רק הלאו הי' העשה דוחה אבל כיון דאיכא עשה ג"כ אין עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה רבינו יוסף מארץ ישראל על פירוש זה דאם כן גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הי' אפשר להדליק ע"י נשים דלגבה ליכא עשה דיו"ט דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ושוב ידחה העשה דשמן שריפה הל"ת דיו"ט אלא ע"כ דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי' לעשה יעו"ש:
וא"כ כיון דרבינו יוסף מארץ ישראל סובר דהיכא דאיכא עשה ול"ת אף בנשים דליכא העשה מ"מ הלאו שבא ביחד עם העשה הלאו אלים ואין עשה דוחה אותו מכ"ש לענין אנשים דאיכא עשה ול"ת דהלאו אלים ואין העשה יכולה לדחות הלאו ג"כ ושפיר חייב מלקות ג"כ ומש"ה לא פי' ר"ת דהקושיא הוא אחרישה דיו"ט לא לחייב כיון דהעשה דוחה הל"ת דהא ביו"ט דאיכא עשה אין העשה דוחה הל"ת ג"כ ובזה יתפרש ג"כ לשון הגמ' דיו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה היינו דשניהם אינו דוחה לא העשה ולא הל"ת כנ"ל דאם הי' דוחה הל"ת לא הי' מקום לגזור בכסוי דלמא כתיש ובשמן תרומה אטו קדשים דכל היכא דליכא לאו רק עשה לא גזרינן כדברי התוס' במנחות בדף ס"ב שהבאתי לעיל ומש"ה קאמר הגמ' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה דכיון דאיכא עשה אף הלאו אלים ואין עשה דוחה אותו:
ומש"ה פי' ר"ת דהקושיא דאחרישה לא לחייב קאי אכלאים דבכלאים ליכא רק לאו ושפיר העשה דוחה הלאו ולא הי' יכול הגמ' להקשות חרישה ביו"ט מי שרי דניהו דהחרישה ביו"ט אסור מ"מ בחרישה דכלאים ליכא מלקות דהעשה דוחה אותו דהא אף על החרישה גופה ניהו דאינו דוחה העשה הל"ת הי' דוחה אי לאו דכיון דאיכא עשה עם הלאו אף הלאו אלים אבל בכלאים דליכא רק לאו גריד' שפיר העש' דוח' אף דבחריש' דיו"ט אינו דוח':
אך הגמרא מקשה כתישה ביו"ט מי שרי דאף דחרש כבר מ"מ הכתישה אסור וא"כ כיון שלא יוכל לכתוש לא יבוא כלל לכסוי ושפיר חייב מלקות אף על כלאים דלא שייך לומר דעשה דכסוי דוחה ל"ח דכלאים דלא יקיים כלל מצות כסוי אף שיהי' לו דם צפור דלא יוכל לכתוש:
שבתי וראיתי קצת כעין דברים אלו באבן העוזר והגאון ר' קקיבא איגר ז"ל קלסו למאוד אך עכ"ז אין דבריו דברינו שהוא כתב בסתימות דאף דעל חרישה אינו דוחה יו"ט מ"מ על כלאים דוחה אבל כיון דלא יוכל לכתוש ולא יקיים מצות כסוי כלל שוב אין העשה דוחה:
ולדבריו עדיין יוקשה כיון דאמרינן דאף דאחת אינו דוחה דוחה השני א"כ בחרישה ביו"ט נמי נימא כן דאף דאינו דוחה העשה ידחה הל"ת אך לפי דברינו ניחא דהיו"ט כיון דאיכא עשה אף הלאו אלים:
והראו לי אח"כ שבספר ישועות יעקב בסי' תצ"ה מביא בשם בנו להקשות על דברי אבן העוזר הללו וכפי אשר פרשנו אנחנו ג"כ דהקושיא הוא כחיש' ביו"ט מי שרי היינו כיון דאסור לכתוש לא יקיים מצות כסוי ואין כאן עשה בלל א"כ קשה מאי קאמר אפשר לכתשן כלאחר יד דהרי מ"מ מדרבנן אסור לכתוש אף כלאחר יד ושוב לא יכתוש ואין כאן מ"ע דכסוי:
אך הנה השאגת ארי' כתב בס' לענין אם מותר לשחוט בהמות עתה אם ע"י חומרות דרבנן הוי מחצה כשירות ומחצה טריפות וצידד מתחלה דהוי ספק דאורייתא ניהו דמדאורייתא מותרים רובא מ"מ כיון דעתה על ידי חומרות לא יאכל מחצה וכיון שלא יאכל אותם שוב לא הוי אוכל נפש ואסור מדאורייתא ומסיק כמו דאמרינן הואיל אי מקלעי לי' אורחים אינו אסור מדאורייתא וכן בבהמה מסוכנת דלא ישחוט אלא א"כ יכול לאכול כזית מבעוד יום. יכול לאכול אע"ג דלא בעי למיכל הואיל דאי בעי למיכל מצי אכיל וא"כ ה"ה בבהמות אף שמצד החומרא טריפות דרבנן לא יאכל מ"מ אי בעי למיכל מצי אכיל מדאו' אין כאן איסור רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ולקולא:
והוכיח מזה הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל דבאיסור דרבנן אמרינן הואיל ואם עבר ועשה אין כאן חיוב דאורייתא והביא ראי' לזה לפי מאי דאיתא בגמרא דמשום עירובי תבשילין אין יכולין להתיר איסור דאורייתא אך משום הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזו לי' ואין כאן איסור דאורייתא וקשה מאי נעביד למי שדר בכפר ובתוך התחום לא שכיחי אורחים ולא יוכלו לבוא מאי הואיל שייך בזה ואיך מותר לבשל ע"י ערובי תבשילין ועל כרחך כיון דמדאורייתא מותר לבוא בתוך התחום שוב מדאורייתא אמרינן הואיל הואיל ואם יעברו ויבואו תוך התחום יעו"ש:
וא"כ ניחא שפיר דכיון דראוין לכתשן כלאחר יד שפיר אמרינן הואיל אף דמדרבנן אסור לכתשן מ"מ לענין זה בעצמו אמרינן הואיל ואם עבר וכתשן דכיון דמדאורייתא מותר לכתוש כלאחר יד רק מדרבנן אסור שוב אמרינן הואיל אם עבר ועשה כנ"ל:
והנה התוס' בפסחים בדף ס"ב בד"ה האי מחוסר מעשה הקשו לפי מאי דאיתא שם דבמחוסר מעשה למול עצמו לא אמרינן הואיל והקשה ריב"א דבפרק אלו עוברין מסיק כתישה ביו"ט מי שרי משמע אי הוי שרי אמרינן הואיל אע"ג דמחוסר מעשה ותירץ ר"י דהאי מעשה דמילה חשיב טפי:
ותמה אבן העוזר על קושיתם דהכא לא צריך לומר הואיל ואי בעי כחיש אך הואיל וחזו לכסוי דם צפור שאם יהי' לו דם צפור ממילא מותר לחרוש ואין כאן חיוב מדאורייתא על החרישה וכן על הכתישה משום הואיל זה דחזו לכסוי דם צפור מותר לחרוש ולכתוש ואין אנו אומרים הואיל על הכתישה רק הואיל ויתרמי לי' דם צפור שאז מותר לעשות לו כל זאת:
ולפי הנ"ל אפשר לומר דאף דכתישה שרי מדאורייתא מ"מ מדרבנן בוודאי אסור לכחוש כנ"ל וא"כ שפיר חייב על החרישה דאף דיתרמי לי' דם צפור לא יוכל לקיים מצות כסוי משום דלכתחלה לא יוכל לכתוש וע"כ דאנו אמורין הואיל ואם עבר וכתש ושוב אמרינן הואיל גם על הכתישה וזה מחוסר מעשה ודו"ק היטב:
והנה על גוף ספק הגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל אם באיסור דרבנן אמרינן מדאורייתא הואיל ואם עבר ועשה כיון דמדאורייתא מותר ואין כאן איסור דאורייתא הי' אפשר לחלק בין דין השאגת ארי' דהתם מה שאנו מחמירין מצד חומרא שאין אנו יודעין ומחמירין ואף דרוב בהמות כשרות המה אנו מחמירין מספק ע"ז אפשר לומר דבאמת אין כאן שום איסור כלל ואף איסור דרבנן אין כאן: