נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני עשה דוחה לא תעשה · סימן ג
הנה מאי דקאמר כאן הגמרא על הקושיא אימור דאמרינן אתי עשה ודחי ל"ת כגן מילה בצרעת כיון דבעידנא דמעקר לאו מקיים עשה הכא בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה וקאמר הא לא קשיא בעידן דכתיש קא מכסה:
אינו מובן כיון דאנו גוזרין שמא יבוא לעשות שלא כדין א"כ איכא חשש ג"כ שמא יכתוש שלא בעידן כסוי ובשלמא אם יבוא לשאול אנו אומרים לו שיכתוש בעת שיכסה אבל באמת אם לשאול אותנו אנו נאמר לו שלא יכסה כלל כפי שיטת רש"י דעכ"פ איסור דרבנן איכא וכפי שימתינו עדיין עשה איכא אך דאיכא חשש שהוא בעצמו ישכח ויכתוש א"כ איכא חשש שמא יכתוש שלא בשעת כיסוי:
ואפשר לומר לפי מה שכתבו התוס' בפסחים בדף נ"ט בד"ה אתי עשה דהא דבעינן בעידנא לענין דחיות העשה הל"ת היינו רק הל"ת שהוא חמור אבל עשה החמורה שדוחה עשה הקלה א"צ בעידנא וכתב הפרי מגדים בפתיחה לאו"ח דכ"ש אם עשה דוחה לאו שאין לוקין עליהם דלא בעינן בעידנא:
וא"כ מאי דהגמ' מקשה כאן דלענין כתישה אין עשה דוחה ל"ת משום דהוי בעידנא יוקשה כיון דעכ"פ אף אם לא יכסה כלל מ"מ לא יתחייב מלקות מטעם הואיל אם מתרמי לו דם צפיר וכיון דאינו חייב מלקות עכ"פ א"כ כשבאמת מכסה אח"כ שוב העשה דוחה ל"ת אף דלא הוי בעידנא אך באמת זה אינו דכיון דאמרינן דעשה דכיסוי אינו דוחה לאו דכתישה כיון דלא הוי בעידנא שפיר חייב מלקות דלא שייך הואיל וחזי לכיסוי דם צפור וידחה העשה הל"ת דהרי אין העשה דוחה כלל הל"ת כיון דלא הוי בעידנא:
ושפיר מתרץ הא לא קשיא דבעידנא דכתיש קא מכסי דכיון דרק משכחת לה דעשה דכיסוי דחי ל"ת דכתישה שוב אינו חייב מלקות משום הואיל דאם הי' כאן דם צפור תיכף בשעת כתישה אינו חייב מלקות וממילא אף דלא הוי בעידנא שפיר דוחה דכיון דאינו חייב מלקות דוחה אף דלא הוי בעידנא וקאמר ע"ז סוף סוף יו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' דהיכא דהוי בעידנא שוב אין העשה דוחה לא העשה ולא הל"ת ושוב לא שייך הואיל כנ"ל דלא יבוא לעולם לידי דיחוי בין אם יהי' בעידנא בין אם לא יהי' בעידנא: