אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני ברירה › סימן כו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני ברירה · סימן כו

סימן כה

הנה בגיטין בדף מ"ז איתא ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה דברי רבי רשב"ג אומר של נכרי פטור ושל ישראל חייב ע"כ לא פליגי אלא דמר סבר יש ברירה ומר סבר אין ברירה אבל דכולי עלמא יש קנין לנכרי וכו'. ובתוס' שם בד"ה טבל וחולין מעורבין זה בזה וז"ל פירש בקונטרס אין לך כל חטה וחטה שאין חצי' טבל וחצי' חולין והקשו ע"ז מפרק יש בכור בדף מ"ח גבי חמש סלעים ולא חצי חמש קאמר דכולא עלמא אית להו דרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות משמע אבל אי לקוחות הן פטורין אף למ"ד חמש ואפילו חצי חמש דאפילו חצי חמש ליכא לכך נראה דאין תקנה לטבל זה כיון דאין ברירה שמא הגיע לו כל חלקו של נכרי או חציו יעו"ש:

והנה סוגית הגמרא בבכורות כן הוא מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים נותן ה' סלעים לכהן מת האב והבנים קיימים ר' מאיר אומר אם נתן עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורים ר' יהודא אומר נתחייבו הנכסים ומסיק רבא דמיירי שמת האב לאחר ל' יום ואי דאיכא נכסי טובא הכי נמי דשקיל והכא במאי עסקינן דליכא אלא חמש סלעים ודכולא עלמא אית להו דרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וכ"ע אית להו דר' פפא דאמר מלוה ע"פ גובה מהיורשין ואינו גובה מהלקוחות והכא בחמש ולא חצי חמש קא מפלגי דר' מאיר סובר חמש ולא חצי חמש ור' יהודא סובר אף חצי חמש פירוש כיון דהוי מחצה יורש ומחצה לוקח ומהחלק שהוי לוקח אינו גובה דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ואינו גובה מכל אחד רק חצי והוי חצי חמש:

וע"ז הקשו בתוס' דלשיטת רש"י לא היה צריך לומר דסבירי' לי' כר' אסי דמחצה יורשין ומחצה לקוחות אך אף הוי סובר דלקוחות הן משום דאין ברירה הוי ג"כ מחצה יורש ומחצה לוקח:

ותמוה לי מדוע הקשו התוס' מהך דבכורות ולא על גוף הדין בפלוגתת רב ושמואל ור' אסי הנ"ל באחין שחלקו ובא בע"ח וטרף חלקו של אחד מהם דרב אמר בטלה מחלוקת דכיורשין דמי ושמואל אמר ויתר דכלוקח שלא באחריות דמי ור' אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות מספקא לי' אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי וקשה מאי טעמא דשמואל דסובר ויתר ניהו דסובר בוודאי אין ברירה מ"מ לשיטת רש"י אף היכא דוודאי אין ברירה הוי ג"כ חצי שלו והוי חצי יורש וחצי לוקח:

וגם קשה מדוע לא הקשו התוס' לעצמם דלשיטתם למ"ד דאין ברירה הוי ג"כ ספק אם הוא חלקו של זה או הוא חלקו של אחר ואם הוא חלקו של אחר הוא לוקח וא"כ קשה מאי איכא בין ר' אסי לשמואל דהא לשמואל הוי ג"כ ספק יורש ספק לוקח כיון דאין ברירה כאשר כתבו התוס' כיון דאין ברירה הוי ספק שמא הגיע לו כל חלקו של נכרי או מקצתו:

ואפשר לומר דהתוס' לשיטתם דהקשו בבכורות כיון דהוי ספק המוציא מחבירו עליו הראיה ותירצו דעשו אותו כוודאי פלגא והיינו לרב אסי אבל לשמואל דסובר דאין ברירה שפיר אמרינן דהמוציא מחבירו עליו הראיה ומש"ה לא הקשו רק לרש"י דס"ל דהוי ודאי חצי שלו וחצי של חבירו ולא הוי ספק כלל ושפיר קשה דאף לשמואל מחצה יורש ומחצה לוקח ע לפי שבארנו לעיל דלא שייך בזה המוציא מחבירו עליו הראיה קשה אף לשיטתם):

ומה דלא הקשו על רש"י מסוגיא דבבא קמא אפשר לומר דשם נוכל לומר דשמואל סובר ויתר משום דאחים שחלקו כלקוחות היינו אף באמת המה יורשים ג"כ חלקו אדעתי' דהכי שיהיה ויתר ולא יצטרך האחד להחזיר לחבירו ובזה יהיה דינם כלוקח שלא באחריות וכעין שכתבו התוס' בגיטין לענין מאי דמסקינן להלכה דדינם כיורשים אף דקיי"ל דאין ברירה אך דהפירוש דדינם כיורשים לענין זה שאם יטרוף בע"ח מאחד יהיה חייב השני להחזיר כמו לוקח באחריות וה"ה נוכל לומר איפכא דלמ"ד דדינם כלוקח שלא באחריות אף דאין ברירה ויוכל להיות דהוא יורש ג"כ מ"מ אמרינן דחלקו אדעתא דהכא שיהיה דינם כלוקח שלא באחריות אבל שם בבכורות שפיר קשה דשם אינו תלוי בדעתם דאם הוי כיורש יוכל הכהן לטרוף מאתו ושפיר הקשו לשיטת רש"י דאף לשמואל הוי מחצה יורש ומחצה לוקח ועדיין צ"ע בזה:

עוד אפשר לומר הטעם דר' אסי סובר דהוי מחצה יורשין ומחצה לקוחות מחמת ספק ולא אמרינן דהמוציא מחבירו עליו הראיה לשיטת התוס' דשייך בזה המוציא מחבירו עליו הראיה כשיטת המהר"י בן לב הובא במשנה למלך דבס"ס מוציאין ממון וכאן הוי נמי ס"ס חדא דהוי ספק שמא יש ברירה והוי יורשין בוודאי ואת"ל דאין ברירה עדיין הוו ספק יורשין ספק לקוחות והוי ס"ס ושפיר מוציאין ממון וניחא מה דלשמואל דסובר דאין ברירה אמרינן ויתר ואינו מחזיר לו מאומה אף דעדיין הוי ספק אם הוא יורש או הוי לוקח לא הוי רק ספק אחד ואמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה ודו"ק:

עוד אפשר לומר כפי מה שכתבו התוס' בבכורות בדף מ"ח בד"ה דאמר ר' אסי דגרסו בבבא קמא דנוטל רביע בקרקע ורביע במעות ולא פירשו כאשר פי' רש"י דנוטל כל המחצה שלו אך רביע נוטל בקרקע ורביע נוטל במעות משום דהוי ספק שמא הוא יורש או שמא הוא לוקח באחריות ומש"ה נוטל רביע בקרקע מספק יורש ורביע במעות מספק לוקח באחריות אך התוס' פירשו דאינו נוטל רק חצי המגיע לו ואותו חצי נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ותמהו בתוס' ע"ז כיון דהוי ספק שמא יורש הוא ושמא לוקח שלא באחריות הוא מגיע לו מחמת ספק חצי מה שמגיע לו בקרקע והיינו חלק רביעי וכי בשבי שיש עוד ספק שמא לוקח באחריות ומצד הספק הזה ג"כ מגיע לו חצי חלקו והיא רביע אך במעות עוד מגרע גרע ויטול רביע במעות ולא בקרקע דלספק זה לגמרי מצד הספק הראשון לבד מגיע לו רביע ובקרקע יעו"ש:

ולפי הנ"ל ניחא דבספק באמת אין מוציאין ממון דהמוציא מחבירו עליו הראיה לשיטת התוס' אך דהוי ס"ס שמא הוי יורש ואת"ל דהוי לוקח שמא הוי לוקח באחריות ומס"ס שפיר מוציאין ממון אך כיון דאין מוציאין ממון רק מחמת שני הספיקות ביחד מספק שמא יורש הוא ומספק שמא לוקח באחריות הוא ומחמת הספק יורש מגיע לו חלק בקרקע ומחמת ספק דלוקח באחריות מגיע לו חלק במעות מש"ה נוטל רביע בקרקע ורביע במעות:

ואף דלשיטת מהר"י בן לב דבס"ס מוציאין ממון היה מהראוי ליטול כולו ולא מקצתו אך כפי מאי דאיתא בתקפו כהן בסי' ק"ב דכתב להסביר סברת התוס' דאין מוציאין ממון מס"ס אך כיון דאיכא ספיקא טובא מגרע חזקת המחזיק ולא מקרי מיגו להוציא וא"כ כיון דמגרע כח המחזיק לא אמרינן המוציא מחבירו ע"ה ושוב חולקין מספק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה