אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני ברירה › סימן כה

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני ברירה · סימן כה

סימן כד

בבבא קמא בדף ט' האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהם רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחים שחלקו כיורשים הוי ושמואל אמר ויתר קסבר האחים שחלקו לקוחות וכלוקח שלא באחריות דמי ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות מספקא לי' אי כיורשין דמי אי כלקוחות דמי הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות ופי' רש"י שני לשונות או שאינו נותן לו רק רביע או בקרקע או במעות או שנותן לו חצי רביע בקרקע וחצי רביע במעות ורש"י הסכים יותר ללשון ראשון שאינו נוטל רק רביע או בקרקע או במעות והקשו בתוס' בד"ה רב אסי מספקא וז"ל קשה מנ"ל לגמרא שמספקא לי' לרב אסי כלל ביורשים דלמא פשיטא לי' דלאו נינהו אלא דמספקא לי' אי הוי כלקוחות באחריות או כלקוחות שלא באחריות:

עוד כתבו בתוס' בד"ה הלכך נוטל רביע דלא שייך בזה המוציא מחבירו עליו הראיה ולא כתבו מאי טעמא לא שייך בזה המוציא מחבירו עליו הראיה כיון דהוי ספק לא יוכל להוציא ממנו ובתוס' בבבא בתרא בדף ס"ב ע"ב בד"ה אתמר כחבו דמדת חכמים כך היא דבזה יחלוקו ולא אמרינן בזה המוציא מחבירו עליו הראיה ולא כתבו גם כן טעם הדבר:

ולפענ"ד נראה דמהרי"ט בחלק ב' בסי' ק' נסתפק במכר לחבירו קרקע ויש בה ספק אונאה והיינו דבקרקע איכא פלוגתא אם שייך בה אונאה ומסופק אם נימא דאוקי קרקע בחזקת מרא קמא או דנימא כיון דהוי ספק אם בטל המקח מספק אין מבטלין המקח ומסיק המהרי"ט דמוקמינן הקרקע בחזקת מרא קמא

וא"כ לשיטת מהרי"ט בנ"ד בוודאי לא שייך המוציא מחבירו עליו הראיה דאדרבא מוקמינן בחזקת מרא קמא כיון דהוי ספק אם בטל המקח מוקמינן על חזקת מרא קמא ובטל המקח אך עכ"ז אינו מגיע לו רק רביע דלא הוי מוחזק רק על חצי מחצי זה דמעיקרא היו שניהם שותפים בכל ויש לו חזקת מרא קמא על חצי:

אך הנה בש"ע בח"מ בסימן רכ"ז בס"ט איתא דהיכא שנשתנה השער אחר כך פשיטא דאינו יכול לחזור בשביל זה ואיתא שם בשם המרדכי דהיכא דאמר המאנה שנשתנה השער אח"כ והמתאנה אמר שלא נשתנה השער וגם מתחלה עמד כן על המתאנה להביא ראיה דדרך השערים להשתנות:

ומדברי המרדכי מבואר דלא כמהרי"ט דאף דהתם דאיכא לפניו אונאה אפ"ה כיון דיוכל להיות דנשתנה השער מספק אין מבטלין המקח ואמרתי מעצמי וכן מצאתי בנתיבות המשפט דדברי המרדכי מתאימים עם דברי הרשב"א דהיכא דהוי ספק אם נתקיים התנאי אינו בטל המקח מספק כיון דבוודאי נעשה דין קנין וספק אם נתבטל הקנין וכן איתא בתוס' בחולין בדף נ"א גבי מחט שנמצא בבית הכוסות בד"ה המוציא מחבירו עליו הראיה יעו"ש דכתבו ג"כ דאין לנו לבטל מעשה הקנין מספק וכל זה סותר לדברי מהרי"ט:

אך בנ"ד נראה דאף המרדכי מודה דדוקא היכא שהיה ודאי קנין ומספק אנו רוצים לבטל הקנין אין מבטלין הקנין מספק אבל כאן הוי ספק על גוף הקנין דהוי ספק אם המה יורשים או לקוחות ואם המה יורשים בוודאי בטלה החלוקה אך דהוי ספק אם המה כלקוחות ומצד הירושה בטלה החלוקה אך דהוי ספק אם המה כלקוחות וקנה החצי בתורת לוקח וע"ז הוי ספק אם קנה אם לא והוי ספק בגוף הקנין ומעמידין על חזקת מרא קמא:

ובזה מיושב גם קושי' השני דמנ"ל להגמרא דרב אסי מסופק אי כיורשין או כלקוחות דלמא ס"ל דהוי בוודאי כלוקח אך דהספק היא אם הוי כלוקח באחריות או כלקוחות שלא באחריות ולפי הנ"ל ניחא דאם הוי בוודאי כלקוחות והוי בוודאי קנין אך דהספק אם מחויב להחזיר משום אחריות או לא שוב אמרינן דהמוציא מחבירו עליו הראיה ובזה אף המהרי"ט מודה כיון דהקנין הוי בוודאי קנין אך הספק היא אם מחוייב ליתן מעות ולענין המעות שוב המוציא מחבירו עליו הראיה:

ואפשר לבאר יותר לפי מה שהבאתי לעיל דברי הגט פשוט שתירץ על קושית היש"ש דכיון דברירה הוי ספק אמאי מחזירין ביובל מטעם ספק נימא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ותירץ הגט פשוט בסי' קכ"ג דקרקע בחזקת בעלים עומדת והקרקע היא בחזקת היורשים ולא מקרי יורש מוחזק נגד יורש כמו שכתב הכה"ג בח"מ בסי' כ"ה בהגהות ב"י אות נ"א יעו"ש בכה"ג שכתב כן דיורש נגד יורש לא מקרי מוחזק אף שתפיס בה והביא שם כן בשם המישרים:

וא"כ ה"ה כאן כיון דשניהם הוי יורשים לא מקרי השני מוחזק אף שתפיס בה ואף דהוי ספק שמא קנה ודינו כלוקח בספק קנין מעמידין על חזקת מרא קמא וזה ניחא היכא דהוי ספק אם הוא יורש אבל אם הוא בוודאי לוקח ונסתלק הירושה אך הספק אם הוא באחריות או שלא באחריות הוי המוציא מחבירו עליו הראיה:

והנה נראה דגם התוס' סבירא להו האי סברא דבספק יורש או לוקח לא שייך המוציא מחבירו עליו הראיה משום דהיורש מוחזק משום חזקת מרא קמא ומש"ה בבבא קמא כתבו סתמא דלא שייך בזה המוציא מחבירו עליו הראיה ושם בבכורות בדף מ"ח הקשו וז"ל וא"ת מאחר דמספקא לי' לרב אסי אי יורשין הוי או לקוחות נימא המוציא מחבירו עליו הראיה דאפילו לסומכוס לא מסתבר לומר חולקין בספק זה שחכמים מסופקים בהוראה ותירצו וי"ל שיש דברים דהיכא דהדין מסופק לחכמים עשו אותו כוודאי פלגא הרי דהקשו ותירצו בסברא ושם בבבא קמא כתבו דלא שייך בזה כלל המוציא מחבירו עליו הראיה:

אך היא הדבר אשר דברנו דשם בבבא קמא לא שייך המוציא מחבירו עליו הראיה משום דאיכא להיורש חזקת מרא קמא. אבל שם בבכורות דהוי הדין לענין אם הכהן יוכל להוציא השני סלעים ומחצה דאם הוא יורש יכול להוציא מידו ואם הוא לוקח אינו יכול להוציא מידו דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ור' אסי סובר דהוי מחצה יורש ומחצה לוקח משום ספק ע"ז שפיר קשה דנימא דהמוציא מחבירו עליו הראיה דהכהן בוודאי לא הוי מוחזק ואין לו חזקת מרא קמא וע"ז תירצו דלרב אסי לא הוי ספק רק בוודאי פלגא:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה