נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן כב
בגיטין בדף מ"ח אמר ר' יוסף אי לאו דאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי ס"ד לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמביא בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון:
והקשו בתוס' דהא אנן קי"ל דהאחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה וכן קנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי וקושיא זו הקשו הפוסקים גם על הרמב"ם:
ומה שנראה לפענ"ד דהנה בגוף הענין דאחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל אני מסופק מה הדין אה ביובל בטלה החלוקה ונשאר שותפות כבתחלה או שמחליפין של זה בזה:
והנה לשיטת רש"י לעיל דכיון דאין ברירה בוודאי בכל חלק וחלק חציו של ישראל וחציו של עכו"ם אם כן ה"ה באחים שחלקו בוודאי כל חלק וחלק חצי שלו וחצי של חבירו וכיון שהגיע יובל דהקנין חוזר נשאר הכל שותפות כבתחלה שהרי כל חלק וחלק הוא שותפות:
אך לשיטת התוס' דהוי ספק שמא מה שיש לו הוא של חבירו ומה שיש לחבירו שלו הוא וכן ג"כ יוכל להיות שבכל חלק ואלק חצי שלו הוא וחצי של חבירו לשיטתם יש מקום לספק מאי יהיה ביובל אם יחזור להיות שותפות כבתחלה או שיחליפו של זה בזה דשמא יש לו חלק חבירו ומחויב להחזירו כולו ביובל לחבירו:
ונראה לפענ"ד דאף לשיטת התוס' נעשה שותפות כבתחיל' ביובל ולא שיחליפו של זה בזה דהב"ש בסי' קל"א מביא בשם חידושי הרשב"א וכן היא בפ"י דלענין ממון ספק ממונא לקולא ואינו מחויב להחזיר לחבירו מספק רק לענין מצות יובל אבל לאחר היובל חוזר ולוקח כל אחד שלו וידוע דברי מהר"י באסין דמש"ה ספק איסורא לחומרא וספק ממון לקולא אף דבממון ג"כ איכא איסור דלא תגזול משום דלענין איסור לא תגזול אי אפשר לתקנו דאם יחזיר לחבירו שוב חבירו יעשה איסור וא"כ אף כאן לענין חזרה ביובל באחין שחלקו ג"כ אינו צריך להחזיר מספק דאם יחזיר יהיה ג"כ ספק איסור דשמא בתחילה החזיק כל אחד בשלו ועתה כשמחליפים ביובל נעשו עתה לוקחים ואחר החילוף מחוייבים בהשבה להחזיר בחזרה וכדאיתא בעירוכין בדף כ"ט דהמוכר שדהו בשעת היובל דג"כ מחויב להחזיר (ושם איכא פלוגתא דרב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר) וא״ל דבאמת מההו טעמא אח"כ חוזר ולוקח כל אחד שלו דהפוסקים הנ"ל כתבו דאחר היובל חוזר ולוקח כל אחד שלו ועוד דא"כ כל שנת היובל היו צריכין להחליף זה בזה ולחזור ולהחליף:
ולכן נראה לפענ"ד שבוודאי הפירוש דביובל נתבטלה החלוקה הראשונה וכאלו לא היה חלוקה כלל ונשאר הדבר בשותפות כבראשונה ואין שום אחד עושה איסור ואף לשיטת התוס' דבשעה שחלקו היה ספק שמא כל אחד יש לו חלק חבירו וכו' מ"מ ביובל מבטלין החלוקה ונשאר הדבר בשותפות דבוודאי אף לשיטת התוס' כל זמן שלא חלקו הוי הכל שותפות ולא שייך לומר זה חלק זה וזה חלק זה אך בשעה שחלקו ונחלק הדבר לשני חלקים אנו מסופקין לשיטת התוס' שמא חלק זה של חבירו הוא ובשעת החלוקה נתחלפו החלקים אבל ביובל אנו מבטלין עיקר החלוקה ונשאר הדבר שותפות כבראשונה. ובזה אין חשש עוד דאף אם עתה מה שיש לכ"א שלו גם עתה שיחזרו ויעשו שותפות יש לו בו חלק שלו וכן משמע לעיל בדף כ"ה דאיתא ואי אשמעינן שדה משום דלחומרא א"נ כבתחילה יעו"ש משמע דחוזר כבתחילה להיות הכל שותפות וכן נראה שם מרש"י דכתב וחוזר ביובל לתחילתו משום מצות יובל והדר שקלי כדמעיקרא נראה ג"כ מלשונו דחוזר להיות שותפות כבתחלה ואח"כ חוזרים ומחלקים ביניהם:
והנה איתא בחולין בראשית הגז בדף קל"ו וכן פסק הרמב"ם דשותפים חייבים בבכורים מקרא דבכורי כל אשר בארצכם:
וא"כ שפיר חייבים בבכורים אף אם נימא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וחוזרת החלוקה ביובל הלא נם אז יהיה חייבים בבכורים דהוי כמו שותפים דג"כ חייבים בבכורים ולא גרע קודם יובל מאחר יובל דאף לאחר יובל כשיבטל החלוקה ג"כ יתחייבו בבכורים דשותפים המה:
ואפשר לומר דר' יוסף לא קאמר רק על ר' אסי אמר ר' יוחנן דאמר דמחזירין זה לזה משמע דלא ישאר שותפות רק דיחזירו זה לזה:
ומיושב קושית התוס' דלדידן דקיי"ל אין ברירה וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי איך מביאים בכורים ולפי הנ"ל ניחא דאפשר דאף דאנו קיי"ל דאין ברירה מ"מ אין הדין דמחליפים זה בזה אך שעושים שותפות כבתחילה ושפיר ניחא מאי דמביאין בכורים:
אך שיטת הרמב"ם עדיין לא יתיישב בזה דכתב בפרק י"א מהלכות שמיטה ויובל סימן ך' דהאחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זה לזה חלקו ביובל לא תבטל חלוקתן כמות שהיתה ופי' הכסף משנה דאין מחזירין לבטל החלוקה לגמרי אלא החלוקה קיימת שמחליפין זה בזה יעו"ש וא"כ דעתו בשיטת הרמב"ם להיפך דלא נעשה שותפות כדמעיקרא אך מחליפין זה בזה ושוב יוקשה אמאי מביא בכורים ולולי דברי הכסף המשנה היה אפשר לפרש דברי הרמב"ם באופן אחר דכוונתו ג"כ שנעשה שותפות כבתחלה אך עכ"ז אח"כ חוזר כל אחד ונוטל חלקו כבתחלה אך בבכור ומיבם אשת אחיו כתב בפירוש הרמב"ם שמחזיר ביובל חלק שנטל ונוטל חלק שכנגדו ולא יתיישב עדיין שיטת הרמב"ם בדברינו אלה:
שבתי וראיתי ליש"ש בבבא קמא דכתב וז"ל ומ"מ גבי אחים שחוזרים ביובל שאני דלא דמי לקנין פירות כלל מאחר שלעולם גוף הקרקע קנוי לו דהא אפילו היכא שבא היובל מ"מ יש לו חלק בגוף השדה כבראשונה עד שיחלקו פעם אחרת וא"כ כמה פעמים ניחא להו חלוקתם ואינם מבקשים לחלוק פעם אחרת הלכך שפיר טביא וקורא והא דאמר ר' יוסף שם אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי אפשר דלא ס"ל חילוק זה א"נ הכי קאמר אי לאו דאמר ר' יוחנן בשום מקום קנין פירות כקנין הגוף וא"כ הוי כמו שלא חלקו עדיין ופשיטא שאין שום אחד מביא בכורים וקורא האדמה אשר נתת לי דעדיין אינו שלו וכן השותפין בכה"ג כאשר מוכח בסוגיא דאי קודם חלוקה נמי מביא וקורא לא היה קשה מידי על ר' יוחנן דאמר האחין שחלקו חוזרים ביובל א"כ איך מביא וקורא הלא לא גרע מאלו לא חלקו כלל אלא כדפרישית וכו' יעו"ש:
הרי שהיא העיר בהערה זאת דאם שותפים חייבים בבכורים א"כ לא גרע חלקו מאלו לא חלקו כלל והוכיח מזה דשותפים אינם חייבים בבכורים והוא תמוה מאוד דבפירוש מבואר בחולין בראשית הגז בדף קל"ו שהבאנו דשותפים חייבים בבכורים מפסוק בכורי כל אשר בארצכם וכן פסק הרמב"ם: