נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן כא
מענין לענין באותו ענין בתמורה בדף ד' היו לפניו שני כלכלות של טבל ואומר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת מעשר כלכלה בחברתה קרא את השם ואתמר רבי אלעזר אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחברתה ופירוש רש"י שאמר מעשרות שאני עתיד להפריש שמיחל ושותה מיד:
וקשה כיון דאמרינן ברירה הוי זה שהפריש אחד מעשר מאחת על חברתה כאלו לקח מתחלה תבוא' זאת מכרי זאת והפריש על חברתה דע"ז בוודאי אינו עובר דאטו לא יוכל לחלק הכרי לשתים וליתן מחצה מעשר על כרי אחרת מעשר ראשון ושני ואח"כ להפריש על וותר הכרי מיניה וביה:
ולולי דברי רש"י ז"ל הי' אפשר לפרש דמיירי באומר כרי הזה בתוכו ולא אמר מה שאני עתיד להפריש דהדין הוא דקרא השם וכאשר כתבו בתוס' בעירובין דאף דאין ברירה ולא נודע מי הוא התרומה מ"מ כהן יכול לאכלם ואין כאן טבל וע"ז מורה לשון המשנה דקאמר קרא השם וכעין דאיתא שם גבי תרומת הכרי בתוכו ג"כ הלשון קרא השם ובזה יש מקום יותר לומר דעובר משום שהקדים כיון שהכל מעורב יחד וצ"ע:
הי' תמוה לי על דברי הרשב"א בקידושין בדף י"ז ע"ב דכ' דאף בשני מינים אמרינן ברירה ממאי דאמרינן בתמורה בדף ל' ונברור חד מנייהו להדי כלב ואידך לשתרי ותמוה דאדרבא משם ראי' דבשני מינים לא אמרינן ברירה דאם לאו הכי לא הי' צריך לברר כלל נגד הכלב אך דאמרינן דלזה נפל לחלקו כלב ולזה טלה אך דבשל מינים לא אמרינן ברירה אך בטלאים גופייהו נימא ברור דאחד הוא נגד הכלב והשאר מותרים והמה כולם מין א' וראיתי אח"כ במקור חיים שהביא ראי' באמת מגמרא זו דבשני מינים לא אמרינן. ברירה וגם ראיתי בפתח הבית שתמה על הרשב"א: