נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן כ
על דין המבואר בש"ע ביור"ד בסי' ו' דבהמה שנשחטה אמה או בתה היום ונתערבה באחרות וצריך לשחוט מהם היום דהוי הדין דנכבשינהו דניידי:
ובשו"ת חוות יאיר כתב דבכה"ג אינו צריך לכבשינהו דניידי אך ממילא בטלים ברוב כיון דבא לעולם ע"י תערובות אף דבר חשוב בטל אך הביא דלפי דברי התוס' בתמורה בדף ל' בד"ה ואידך סגי בנ"ד שמפריש בהמה אחת ושוחט כל האחרות דכיון שהאיסור בא לעולם ע"י תערובות אמרינן ברירה:
ולפי דבריו יוקשה גם מכלאים היכא שנתערב חוט צמר עם חוטי פשתן נימא ברירה וכן כשנתערבה חתיכה שלא נמלחה עם חתיכות מלוחות דקודם שנתבשלו הכל מותר דדם אברים שלא פירש מותר ורק בבישול נאסרו יבא לעולם ע"י תערובות ועוד יש להעיר מכמה מקומות:
אך באמת זה אינו דלכאורה דברי התוס' המה בלי טעם לומר כל שבא האיסור לעולם ע"י תערובות אמרינן בריר' אך בודאי דבריהם מתאימים עם דברי התוס' בבכורו' בדף נ"ו ע"ב בד"ה ולברור חד מנייהו וז"ל וא"ת מה יועיל הלא אינו ידוע איזה שכנגד הכלב וי"ל שכך סברת הש"ס כיון שיש ברירה לדבר להיות תלוי בדעתו דמסתמא כך דעתו בתחלה דאותו שיברור יהי' כנגד הכלב ע"כ:
וזה הוא כוונתם דהיכא שבא לעולם ע"י תערובות היינו שתלוי בדעתו והאיסור בא לעולם ע"י תערובות והי' יכול לחול האיסור על זה כמו על זה בזה אמרינן ברירה ואפשר לומר דכוונת התוס' לאו דוקא שהי' מתחלה באמת דעתו כן אך כיון שתלוי בדעתו לעשות איסור איזה שירצה וזאת יהי' המחיר כלב אמרינן דכשהוברר אח"כ שזה יהי' המחיר כלב אמרינן ברירה דגם למפרע הי' דעתו שזה יהי' מחיר כלב ולא אחר וכל זאת היכא שהאיסור אינו חל על דבר מיוחד בתערובות אך שנולד כאן בתערובות איסור שיכול לחול על כל אחד וזה בוודאי הפירוש שבא לעולם ע"י תערובות אבל אם כאן בתערובות נולד איסור רק על דבר מיוחד כגון שנשחטה אמה או בתה היום או שנתבשלה בדמה בוודאי לא שייך בזה ברירה לומר הוברר אחד מהם שהוא האיסור והשאר מותר דאין אנו נביאים לומר שהוברר האיסור דלמא הוברר ההיתר והאיסור נשאר בתערובות אך זה בוודאי אינו שייך רק היכא שהאיסור אינו חל על דבר מיוחד והי' יכול לחול על זה כמו על זה אז אמרינן הוברר הדבר למפרע דע"ז הי' חל האיסור וכל זה ברור:
ומבלעדי זאת נראה לפענ"ד דבנדון החוות יאיר דהיכא שנשחטה אמה או בתה אחר שנתערבה לא מקרי בא לעולם ע"י תערובות דגם מעיקרא הי' אסור לשחוט אותה ואת בנה ביום אחד:
וזה אפשר לומר דתלוי בשני שיטות התוס' דהתוס' בסוטה בדף י"ח בד"ה חזר וחלקן כתבו על מאי דבעי רבא מחק ב' מגילות בב' כוסות לב' סוטות וחזר ועירבן מאי מחיקה לשמה בעינן והאיכא או דלמא האי לאו דידה קא שתיא וכו' חזר וחלקן יש ברירה או אין ברירה:
והנה שם משמע בגמרא דבתערובות ממש גם כן אמרינן ברירה אף דלא תלוי בדעתו כלל דשם מחק מתחל' לכל סוטה בפני עצמה:
אך בל"ה כתבו שם התוס' דהאי ברירה לא דמי לברירה דעלמ' דלא הוכר האיסור מעולם אבל דמי לבריר' דמייתי בפרק בכל מערבין בדף ל"ז שני נשים שלקחו קיניהם בעירוב או שנתנו דמי קיניהן לכהן איזה שירצה יקריב חטאת ואיזה שירצה יקריב עולה אע"ג דהוכרו מתחלה דמי כל אחת אמרינן ברירה אע"ג דדחה לה התם כשהתנו מ"מ מתחלה מדמי לה לברירה וכן בפרק הוציאו לו בדף נ"ה דמייתי מתניתן ר' יהודא אומר לא הי' מביאין שופרות לקיני חובה מפני התערובות ומסיק משום תערובות דמי חטאת שמתו בעליהן ופריך ונברור ארבע זוזי ונשדו במיא ואידך נשתרי ר' יהודא לית לי' ברירה ומייתי מהך דלוקח יין מבין הכותים ומדתני איו אלמא דמדמי ברירה דאם בא חכם למזרח אע"ג דליכא הכירא מעיקרא לברירה דארבעה זוזא דהוכר מעיקרא יעו"ש:
והתוס' מביאים דמצינו לפעמים בש"ס ברירה אף דהוכר האיסור ג"כ ובזה בוודאי לא קי"ל כן אך מה שהביאו התוס' דתערובות דמי חטאת שמתו בעליהן הוי הוכר האיסור דבריהם סותרים מדבריהם בתמורה בדף ל' שם דכתב וז"ל יש לתמוה דהכא משמע שאם איסור מעורב בהיתר נוטל האיסור וסומכין על ברירה לומר שזהו האיסור שנסתלק וכן בהלוקח יין מבין הכותים וכן ההוא דג' שלקחו קיניהן בשותפות ומתה אחד מהם דפריך הש"ס במסכת יומא ונשקול ד' זוזי ונשדינהו ואידך נשתרי משום ברירה וא"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ואומר מורי הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה כיון שהתערובות הי' באיסור אבל הנהו תערובתן בהיתר כי האיסור לא הי' מבורר מתחלה קודם תערובות ולאחר התערובות נולד האיסור אז סמכינן אברירה עכ"ד:
הרי דכתבו בפי' דההוא דלקחו קיניהן בעירוב ומת' אשה אחת מהן הוי בא לעולם ע"י תערובות וע"כ כיון דמתחלה קודם שנתערב הי' כולם חיים אך לאחר התערובות מתה אחת מהם ונפסל קרבן שלה מקרי בא האיסור לעולם ע"י תערובות ושם בסוטה דעתם כיון דעכ"פ מתחלה הי' מבורר קרבן כל אחת אף שאז הי' כולם ראוים להקרבה מ"מ הי' מתחלה ג"כ מבורר דזה קרבנה ולאחר מיתתה לא יהי' רשאי להקריב ומקרי זה שהי' האיסור מבורר בתחלה ובתמורה דעתם דזה מקרי האיסור בא לעולם ע"י תערובו' דקודם שמתה היא הי' ראוי להקרב':
ונראה דגם נדון דידן שנתערב' באחרות ואח"כ נשחטה אמה או בתה תלוי בשני שיטות התוס' הנ"ל אם זה מקרי בא לעולם על ידי תערובות כיון דגם מעיקרא היה אסור לשחוט אותה ואת בנה ביום אחד וגם מעיקרא היה מבורר איסורה כשישחוט אמה או בנה לא יוכל לשחוט אותה:
אך באמת לדינא בל"ה אין זה ענין לברירה וברירה לא שייך רק היכא שתלוי בדעתו ויוכל האיסור לחול על כל אחד על זה או על זה אף דכפי הס"ד בגמרא גם בתערובות ממש שייך ברירה כגון שם בנתערבו דמי קיניהן וכפי הס"ד זה אזלא גם הסוגיא דסוטה בנתערבו שני מי סוטות אם אמרינן ברירה מ"מ לפי המסקנא שם בדמי קינין מיירי שהתנו ובסוטה באמת לא שייך ברירה רק היכא דתלוי הדבר בדעתו על מי שיחול האיסור בזה אמרי' ברירה ודו"ק:
והנה בתוס' בעירובין בדף ל"ז ע"ב בד"ה אלא מעתה כתבו דתרומות הכרי הזה בתוכו ג"כ תלוי בריר' ולכאורה אין זה ענין לברירה דשם לא התנה מה שיפריש יהי' תרומה אך המה אזלו לשיטתם דכל שלא הוכר האיסור אמרינן ברירה אף היכא שלא התנה ובאומר תרומת הכרי הזה בתוכו יוכל לברור אח"כ לתרומה ומעשר והשאר יהי' חולין ודו"ק: