נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן יט
חרמב״ם בפרק ג' מהלכות גירושין הל' ד' פסק בכתוב לאיזה שארצה אגרש דהוי ספק מגורשת ותמהו עליו דהגמ' מסיק שם בפ' כל הגט דלמ"ד אין בריר' לא הוי אף ריח הגט והרמב"ם פוסק דאין ברירה:
והכסף משנה תירץ כיון דהרמב"ם פוסק דרק מדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה ע"כ דהוא פוסק דהוי ספק ומש"ה בדרבנן לקולא דספק דרבנן לקולא ומש"ר מדאוריתא עכ"פ ספיקא הוי ולחומרא אמרינן יש ברירה והים של שלמה הרבה לתמוה ע"ז והביא ראי' מכמה מקומות דכיון דמדאוריתא אין ברירה הוי ודאי ולא ספק ורק בדרבנן הקילו:
והנה כבר הבאנו לעיל בסי' ט"ז דברי התוס' בעירובין בדף ל"ז ע"ב בד"ה אלא מעתה שהביאו בשם מהר"י דבאומר אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו יהי' זה תרומה ע"ז אע"ג דאין ברירה מ"מ אחת מהן תרומה בין ירדו גשמים בין לא ירדו והוי ספק איזהו תרומה:
והנה אם נימא דאף דאין ברירה הוי עכ"פ ספק היינו באומר אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ואם לא ירדו לא יהי' זה תרומה כשירדו אח"כ גשמים הוי ספק עדיין שמא מתחלה לא הי' ראוי לירד וכן כשלא ירדו הוי ספק להיפך שמא מתחלה הוי ראוי לירד ניחא שפיר דבאומר אם ירדו יהי' זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו יהי' זה תרומה ע"ז עכ"פ אחת מהן תרומה דבין אם הי' ראוי לירד בין אם הי' ראוי שלא לירד עכ"פ אחת מהן תרומה אבל אם נימא דבאומר אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ואם לא ירדו לא יהי' זה תרומה לא הוי אף ספק כלל דכיון דאין ברירה אינו חל כלל א"כ ה"ה באומר אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו יהי' זה תרומה ע"ז ג"כ אינו חל כלל דבין ירדו ובין לא ירדו אינו חל כלל לא על זה ולא על זה וא"כ מוכח משיטת מהר"י דאף דאין ברירה הוי עכ"פ ספק וא"כ ה"ה בכתוב לאיזה שארצה אגרש הוי עכ"פ ספק:
אך לפי אשר נסתפקתי לעיל לשיטת ר"י אם גם באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה אם אמרינן כן ג"כ דאף דאין ברירה מ"מ אחת הוא תרומה:
ואמרתי לעיל לחלק וכן מצאתי בר"ש בפ"ז דדמאי משנה ד' דדוקא בהך דאם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ע"ז ואם לא ירדו יהי' זה תרומה ע"ז עכ"פ אחת יהי' תרומה בכל גונא ורצה אחת לעשות תרומה והוי כאומר אחת משני אלו יהי' תרומה אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ואם לא ירדו יהי' זה תרומה ומש"ה עכ"פ אחת מהן תרומה דזולת התנאי עכ"פ אחת עשה תרומה וא"כ במתנה רק בתנאי אחד אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ואם לא ירדו לא יהי' תרומה שפיר אינו חל כלל אבל בהך דשני לוגין שאני עתיד להפריש אם לא יפריש לא יהי' כלל אך דתלה הדבר בהפרשה דמה שיפריש יהי' תרומה וכיון דאין ברירה לא הוי תרומה כלל:
וא"כ גם כן בהך דכתוב לאיזה שארצה אגרש אם אין ברירה לא הוי ספק כלל דיוכל להיות דלא ירצה לגרש כלל וכיון דאין ברירה אינו חל כלל דאם היינו יודעים בבירור דאחת משתי אלו עכ"פ רוצה לגרש בבירור הי' דומה להך דאם ירדו גשמים יהי' זה תרומה ואם לא ירדו יהי' זה תרומה דעכ"פ אחת מהם תרומה ולא נודע איזהו וגם כאן הי' עכ"פ לאחת נכתב לשמה אך שלא נודע לאיזהו והוי כל אחת ספק אך כאן באיזה שארצה אגרש כיון דאין ברירה אמרינן שלא ירצה אח"כ לגרש כלל ולא הוי כל לשמה לא לזו ולא לזו:
אך הר"ן כתב בריש כל הגט וז"ל וא"ת ניהו נמי דאין ברירה אכתי סתמא לשמה קאי וסתמא מיהו וסתמא משמע דמהני כלשמה דאמרינן במסכת סוטה בפרק הי' נוטל ר' יהודא אומר הי' ר' מאיר אומר לכל מטילים קנקנתם לתוך הדיו חוץ מפרשת סוטה רבי יעקב אומר משמו חוץ מפרשת סוטה שבמקדש ואמרינן בנייהו למחוק לה מהתורה איכא בנייהו והנהו תנאי כהנהו תנאי דתניא אין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת רבי אחאי בר יאשי' אומר מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת אמר רב פפא דלמא לא היא עד כאן לא קאמר תנא קמא הכא אלא כיון דאכתוב לשם רחל לא הדר ומנתק לשם לאה אבל תורה דמסתמא כתבינן הכי נמי דמחקינן ע"כ:
וקשה והא התם דבעינן לשמה דכתיב ועשה לה לשמה דמש"ה אמרינן דאין מגילתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת אפ"ה אמרינן דסתמא לשמה קאי וכי תימא דהכא שאני כיון דס"ל דאין ברירה שמא הי' דעתו מתחל' לגרש האחרת ולדעתה נכתבו אכתי תקשה אידך מתניתן דהכותב טופסי גיטין צריך שיניח והיינו משום דבעינן לשמה ואמאי הא הנהו סתמא כתיבא ותירץ שם הר"ן ובתוס' בעירובין בדף י"ג בד"ה אבל תורה תירצו בתירץ אחר דלעולם אמרינן סתמא לשמה וגבי גט פסול מדרבנן:
ובתוס' בגיטין בדף ך' בד"ה אי משום כריתות תירצו לחלק בין מגילת סוטה דסתמא לשמה קאי ובין הכותב טופסי גיטין דסתמא לאו לשמה קאי משום דבמגילת סוטה מסתמא הכהן שעליו לכתוב אינו מקפיד ומסתמא ניחא לי' אבל גבי גט בעל סתמא לא ניחא לי' יעו"ש דבריהם:
והנה בדבריהם אלו הועילו לתרץ מהך דכותב טופסי גיטין אבל בהך דכתוב לאיזה שארצה אגרש לא הועילו לתרץ דע"ז יוקשה קושית הר"ן ניהו דאין ברירה מסתמא ג"כ לשמה קאי וכאן לא שייך לומר דמסתמא הבעל מקפיד ולא ניחא לי' דעכ"פ אינו מקפיד על הכתיב' דהרי בעצמו ציוה לכתוב דניהו דנימא אין ברירה לומר דלזה שרוצה אח"כ לגרש הי' דעתו מתחלה עלי' מ"מ לא הקפיד על הכתיבה שהרי בעצמו ציוה לכתוב:
אך ע״ז אפשר לתרץ תירץ הר"ן דכאן גרע מסתמא דכיון דאין ברירה שמא הי' דעתו על האחרת ולא לה וכאן בוודאי שייך תירץ הר"ן דכיון שאמר בפי' לאזה שארצ' אגרש או לזו או לזו א"כ הוי ספק שמא הי' דעתו על האחרת דהרי נסתפק בזה:
אך לפי זה עכ"פ ספק הוי כמו אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה על זה ואם לא ירדו לא יהי' זה תרומה על זה דאמרינן דעכ"פ אחת מהן תרומה ולא אמרינן דאינו חל כלל כיון שעכ"פ אחת רצה לעשות תרומה הוי עכ"פ אחת תרומה אך שלא נודע איזה כדברי הר"ש הנ"ל וא"כ ה״ה באיזו שארצה אגרש דליכא חשש כיון דאין בריר' שמא לא ירצה לגרש כלל לא זו ולא זו דלא גרע מסתמא דג"כ לשמה קאי כנ"ל כיון דעכ"פ לא הקפיד על הכתיבה כנ"ל אך ע"כ דהוי חשש דכאן גרע שמא ירצה לגרש האחרת ולא זו וא"כ עכ"פ אחת מהם ירצה לגרש אך שלא נודע איזו ועכ"פ לאחת מהם נכתב לשמה ושוב הוי כל אחת ספק כמו שם אם ירדו גשמים יהי' זה תרומה על זה ואם לא ירדו יהי' זה תרומה דעכ"פ אחת מהן תרומ' ולא אמרינן דאינו חל כלל והוי על כל אחת ספק עכ"פ וניחא דברי הרמב"ם דעכ"פ הוי ספק עכ"פ ושיטת הגמרא שם בגיטין אזלי' אליבא למ"ד דמסתמא לאו לשמה קאי אף במגילת סוטה או דעכ"פ מדרבנן לאו לשמה קאי אבל הרמב"ם פסק דמדרבנן יש ברירה ומדאורייתא כזה לשמה קאי ודו"ק:
וכדברים האלה שהבאתי בשם הר"ן איתא ברש"י בזבחים בדף ב' ושם בדף ג' ברש"י:
דהגמרא מקשה שם אמאי בזבחים בסתמא כשר ובגט אשה פסול ומתרץ זבחים בסתמ' לשמן עומדי' אשה בסתמא לאו לגירושין עומדת ואח"כ מקשה גבי גט דסתמא פסול מנ"ל אלימא מהי' עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין איש פלוני גירש וכו' התם בסופרים עשוים להתלמד ולא אכתוב לשם כריתות ומהך דכתב לגרש את אשתו ומצא בן עירו ואומר לו שמי כשמך שאני התם דאנתיק לי' לשם גירושין דהאי ומהך דאמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש דלמא שאני התם דאין ברירה ופירוש רש"י דאין ברירה וגרוע מסתמא דשמא בשעה שנכתב לא הי' בדעתו של בעל לזו ואנתיק לשם האחרת והוא כדברי הר"ן הנ"ל:
ואף דהגמרא מוכח התם דע"כ בגט סתם פסול מהך דהכותב טופסי גיטין ע"כ הטעם משום דאשה לאו לגירושין קאי וקשה קושית התוס' מסוטה דהתם ג"כ אשה לאו לשתות מים המאררים קאי וע"כ כתירוצם דהתם הכהן אינו מקפיד וכאן הבעל מקפיד ושוב קשה כתוב לאיזה שארצה אגרש דשם אין הבעל מקפיד עכ"פ וע"כ דהתם לא הוי הטעם רק דשמא לאחרת ועכ"פ ספיקא הוי לאיזה כיון כנ"ל ודו"ק: