נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן יב
לבאר הדין למ"ד דאין ברירה מהו הדין באומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה אם אינו חל הקריאת שם כלל ולא הוי כלל תרומה או דעכ"פ שני לוגין הן תרומה אך שאינו ידוע איזו הם:
והנה רש"י כתב בסוף מעילה וז"ל בד"ה ר' יהודא ור' יוסי ור' שמעון אוסרים עד שיפריש ממש דקסברי אין ברירה ועל כל כוס וכוס יש לומר שהיא תרומה ומעשר אף מראשון ע"כ:
מבואר מדבריו דאף דאין ברירה מ"מ קריאת שם יש כאן ועכ"פ שני לוגין בתוכן תרומה אך שאינו ידוע איזו הם דאם נימא כיון דאין ברירה אין כאן קריאת שם כלל הוי הכל טבל ולא תרומה ומדקאמר רש"י דעל כל כוס וכוס יש לומר שהיא תרומה ומעשר ע"כ דקריאת שם יש כאן אך שאינו ידוע איזו היא התרומה והמעשר:
ולפי זה היכא דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה למ"ד דאין ברירה לא מהני עוד שיפריש ויאכל אח"כ אחר הפרשה דהוי כחולין ותרומה מעורבין זה בזה ואין עוד עצה לתקן מיני' ובי' ולעיל בסי' ג' הבאתי דברי הרמב"ם דכיון דמדאורייתא אין ברירה היכא שאמר קודם שבת שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה לא יוכל לאכול בשבת קודם שיפריש ומוכרח להפריש תחילה ואח"כ יאכל ולפי שיטת רש"י הנ"ל לא מהני אף שיפריש מתחלה ואח"כ יאכל (ושם אמרנו ראיה מזה לשיטת הרשב"א דכיון שיכול לחול אח"כ חייל למפרע אף למ"ד דאין ברירה:
ובאמת לא מצינו חידוש דין כזה דהיכא דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש יהיה תרומה דלא מהני עוד הפרשה למ"ד דאין ברירה:
אך הנה יוקשה על שיטת רש"י מהך דאיתא שם בגמרא אמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע הרי בפירוש מבואר בגמרא דיהיה טבל ולא תרומה ומעשר מעורבין. והיה אפשר לומר דהיכא דיבקע הנוד ולא יבוא עוד לידי הפרשה שפיר יהיה טבל ולא תרומה ומעשר מעורבין כיון דלא קיים התנאי כלל אבל היכא דהפריש תרומה ומעשר אך דאמרינן דאין ברירה שמא לא זהו תרומה הב' לוגין שהפריש הוא אז הוי חולין ותרומה מעורבין. אך עדיין לא נתקררה דעתי בזה דגם כשהפריש אם נימא דאלו שהפריש לא הוי תרומה הוי כלא הפריש כלל דאלו שהפריש לא הוו תרומה והשאר לא הפריש כלל וע"כ צריך לומר כיון דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה הרי עשה שני לוגין תרומה אף שהוא אמר שאלו שיפריש יהיה תרומה ולא אחרים ע"ז אמרינן אין ברירה דנימא דהוברר הדבר דאלו שיפריש יהיה תרומה ולא אחרים ושוב הוי ספק על כל שנים ושנים שמא המה תרומה וא"כ ה"ה אף בלא הפריש כלל הוי ספק על כל אחת ואחת שמא תרומה היא ובגמרא קאמר ונמצא שותה טבלים למפרע (ולקמן יבואר דעכ"ז יש מקום לחלק בין הפריש אח"כ בין לא הפריש):
אך אפשר לומר דכל זה למ"ד דאין ברירה אבל למ"ד יש ברירה כמו היכא דהפריש אח"כ אמרינן דהוברר הדבר שזה היא תרומה למפרע כמו שהתנה דשני לוגין שעתיד להפריש הרי הן תרומה ולא השאר וא"כ היכא שלא הפריש כלל הוי הכל טבל ולא תרומה ומעשר מעורבין דהרי למ"ד יש ברירה אין לספק כלל באלו שלא הפריש שיהיו תרומה וכיון שלא הפריש כלל נשאר הכל טבל:
וא"כ שפיר ניחא מאי דאמרו לו אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע היינו לדידי' דסובר דיש ברירה עדיין איכא חשש שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע דלמ"ד יש ברירה הוי טבל היכא דנבקע הנוד ולא תרומה ומעשר מעורבין:
שבתי וראיתי בדרוש וחידוש להגאון ר' עקיבא איגר זצ"ל במסכת עירובין במערכה ד' שכתב לשיטת רש"י ומהר"י שנביא לקמן דאף דאין ברירה מ"מ התרומה והמעשר היא בתוכו והקשה ג"כ מהך דאיתא בגמרא שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע יעו"ש וראיתי שגם הגאון הנ"ל פירוש כן שיטת רש"י דאף דאין ברירה עכ"פ בתוכו היא תרומה והקושיא שהקשה מהך דנמצא שותה טבלים למפרע נראה לענ"ד דלא קשה דהיינו דלמ"ד יש ברירה שפיר שותה טבלים למפרע:
והנה בזה יונח לנו שיטת רש"י בעירובין בדף ל"ז בד"ה מיחל ושותה מיד וז"ל שם מעשר שני שהוא יכול לתקן מיד בלא הפרשה לאחר שקרא עליו שם יחללנו בכל מקום שהיא על המעות ושותה מיד והקשו בתוס' דאינו יכול לחלל דדווקא בכפא דהך מתניתין גבי דמאי קתני ומחלל על המעות משום דקבע לו מקום דהוי כמו הפרשה אבל כאן שאינו יכול לקבוע מקום דמיירי בוודאי טבל דאסור לקבוע מקום בשבת אם היה שותה בלא הפרשה היה שותה טבלים למפרע עכ"ד:
ולפי הנ"ל ניחא דרש"י לשיטתו דאם נימא דאין ברירה עכ"פ הוי חולין ותרומה מעורבין ביחד ולא הוי עוד טבל והרשב"א כתב בסוכה בדף כ"ג ע"ב דשיטת רש"י כל שאפשר לעשות בלא ברירה לא סמכינן על ברירה וא"כ שפיר במעשר שני צריך לעשות באופן דלא נצטרך לסמוך על ברירה היינו דמחלל ג"כ על המעשר בכל מקום שהיא וא"כ אין שום ספק עוד דאם נימא אין ברירה הוי תיכף חולין ומעשר מעורבין ביחד ושוב מהני החילול עליו בכל מקום שהיא אך לפי זה אף במעשר שני צריך להפריש אח"כ ג"כ דאם לא יפריש עדיין אינו מתקן בזה שחילל על מעות אחר דאדרבא שמא יש ברירה ולא הוי חולין ותרומה מעורבין ביחד ואם אינו מפריש הוי טבלים למפרע ולא היה מהני החילול אך כשמפריש אח"כ המעשר מותר ממ"נ דאם יש ברירה הוי תרומה אלו התשעה לוגין שמפריש אח"כ והוברר הדבר למפרע שהמה תרומה ונתחללו על המעות שחילל עתה דאגלאי מלתא למפרע דלוגין היה מעיקרא מעשר שני והיה חל עליהם החילול ואם אין ברירה שוב תיכף מעשר וחולין מעורבין ביחד ומהני החילול במעשר שני דבכל מקום שנמצאים התשעה לוגין מחוללים על המעות הללו:
ובזה יתיישב גם קושית הרשב"א שם בסוכה בדף כ"ג הנ"ל דהקשה על רש"י דהך שאני עתיד להפריש קאי על כולהו גם על תשעה מעשר שני ולשיטת רש"י גבי מעשר שני אינו צריך להפריש כלל רק מחלל על המעות ולפי הנ"ל ניחא דגם גבי מעשר שני צריך להפריש אח"כ דאל"ה לא מהני החילול דשמא יש ברירה וכשלא יפריש אח"כ הוי טבל למפרע ולא היה על מה לחול החילול:
ובזה יתיישב לנו ג"כ מה שהקש' לי ידידי הרב הגאון אבד"ק בלאשקע מוה' אביגדור יהודא ני' וכעת אבד"ק קויל על שיטת רש"י דכתב דבמעשר שני מחלל מיד וע"כ דהיא מטעם שכתב הרשב"א הנ"ל בסוכה בדף כ"ג משום דכל מה דאפשר למעבד בלא ברירה עדיף טפי וכיוון שמחלל תיכף א"צ לבוא לידי ברירה והקשה דאעפ"כ צריך לבוא לידי ברירה דאל"ה חייב מלקות משום שהקדים מעשר שני לראשון דאם אין ברירה עדיין המעשר ראשון לא הופרש והמעשר שני הופרש והקדים מעשר שני לראשון ולוקה דשום מלאתך ודמעך לא תאחר כדאיתא בריש תמורה:
ולפי הנ"ל ניחא דאם אין ברירה שוב אף במעשר ראשון ג"כ חולין ומעשר מעורבים זה בזה דאם אין ברירה ואינו חל המעשר על אלו שיפריש יש כאן בתוך הכרי מעשר ואינו ידוע איזו היא ולא הקדים מעשר שני לראשון:
ובזה יתיישב ג"כ מה דהיה קשה לי דאם אין ברירה לא מהני מה שמפריש תשעה מעשר שני דהיה צריך להפריש עשרה דבוודאי היכא שמקדים מעשר שני לראשון צריך להפריש עשרה דעדיין איכא כאן מאה טבל וצריך להפריש מעשר מזה וכיון שהוא מפריש תשעה הוי ממעט במעשרות ולשיטת הרמב"ם בפרק א' מהלכות מעשר הלכה ט"ו אינו מעשר כלל ולשיטת הראב"ד עכ"פ טבל וחולין מעורבין זה בזה:
ולפי הנ"ל ניחא דאם אין ברירה הוי חולין ומעשר מעורבין אך עכ"פ הוי קריאת שם למעשר ראשון ואינו צריך להפריש מעשר שני רק תשעה: