נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן יא
והנה שם בגיטין בדף כ"ה בעא מיני' רב הושעי' מרב יהודא אמר ללבלר כתוב לאיזו שתצא בפתח תחלה מהו א"ל תגיתוה כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול איתיבי' האומר לבניו הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו אמר לי' הושעי' ברי מאי ענין פסחים אצל גיטין הא אתמר עלה אמר ר' יוחנן כדי לזרזן במצות דיקא נמי דקתני כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה את אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר אלא אי אמרת דלא אמנינהו לאחר שחיט' מי קא מתמני והתנן נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט:
ואינו מובן פירוש הגמרא מאי דאמר לי' מתחילה הושעי' ברי מה ענין פסחים אצל גיטין משמע דהוי חילוק בין פסחים לגיטין ובאמת אין חילוק בין פסחים לגיטין אך התם לא הוי ענין כלל לברירה:
אך הנה מאי דמתרץ כאן בגמרא דאמנינהו מעקרא אינו מובן דהוא אמר בפירוש דשוחט את הפסח על מי שיעלה מהם ראשון לירושלים ואמרתי לפרש מעצמי דהפירוש היא דכך אמר להם תיכף שהוא שוחט את הפסח על מי שיעלה מהם ראשון לירושלים והוא יזכה ויזכה את אחיו עמו לא שהוא אח"כ מעצמו זוכה את אחיו עמו דאז לא מהני דכיון דנמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט אך הפירוש דכך אמר להם אביהם שמי שיכנס ראשון ראשו ורובו יהיה זוכה ומזכה לאחיו עמו וכל אחד יזרז את עצמו שהוא יהיה הזוכה ומזכה ומש"ה מהני דדעת אביהם היה תיכף שיזכו כולם אך מי שיעלה ראשון הוא יהיה המזכה אבל עכ"פ יזכו כולם והוי כנתמנו כולם מחיים ומש"ה אין זה ענין לברירה ג"כ:
וכן ראיתי אח"כ ברש"י בפסחים בדף פ"ט בד"ה ומזכה את אחיו עמו וז"ל בגמרא מפרש היכא מתמני ומתרץ דאמנינהו אביהן מעיקרא וכדי לזרזן קאמר שיזדרז כל אחד להיות ראשון ויהיה הוא ראש לאחיו שיזכו על ידו וכך הודיעם עכ"ל מבואר בפירוש כנ"ל וכן ראיתי בטוב גיטין שהביא כן בשם הראשונים ביתר ביאור:
אך עדיין אנו צריכין לברירה אף דדעת אביהם היה שכולם יזכו אך מי שיעלה ראשון יהיה הזוכה והמזכה לכולם גם בזה צריכין אנחנו לברירה כדאיתא במהרי"ט בסי' כ"ב שהבאתי לעיל בס' ט"ו שנשאל על שכיב מרע שצוה לפני מותו שינתן לחמשה יתומים סך ידוע והיתומים יהיו מי שירצה פלוני וכתב דזה תלוי בברירה שיהיו אלו יתומים שירצה פלוני יעו"ש וגם בזה שנימא שמי שיעלה ראשון לירושלים הוא יהיה המזכה גם זה תלוי בברירה אף שבין כך ובין כך יזכו כולם מ"מ זה תלוי בברירה מי שיהיה המזכה:
ובספר גט מקושר להרב הספרדי ר' יינה נבון ז"ל הקשה לפי מה דקאמר הגמרא מתחלה וצריכא דאי אתמר בהא בהא קאמר ר' יוחנן דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה וא"כ מאי מקשה הגמרא מפסחים לגיטין דלמא בגיטין אין ברירה משום דבעינן לה לשמה וכדברי התוס' שצריך שיהיה מבורר תיכף בשעת כתיבה לשם מי נכתב ותירץ דגם בפסחים כתיב ולקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית דמשמע משעת לקיחה צריך שיהיה מבורר בעליו מי הוא הנמנה על הפסח ולשם מי נשחט וזה דומה ממש לגט דכתיב בי' וכתב לה יעו"ש וכן איתא בפני יהושע דכמו דבעינן בגט לה לשמה ה"ה בעינן בפסח בשעת טביחה שיהיה מבורר:
וא"כ מעתה ניחא לבתר דמתרץ דאמנינהו מעיקרא והיינו כנ"ל דדעת אביהם היה שכולם יתמנו על הפסח אך מי שיעלה ראשון לירושלים הוא יהיה זוכה והמזכה עבורם דאינו ענין לברירה כיון דדעתו למנות כולם אף דעדיין ספק מי יהיה המזכה עבורם וגם זה תלוי בברירה כנ"ל ע"ז שוב נוכל לומר דאין ראיה מגיטין דכתיב וכתב לה לשמה ובעינן שיהיה מבורר בשעת כתיבה ולא נוכל לומר דגם בפסח בעינן שיהיה מבורר בשעת שחיטה מי שנתמנה עליו דהרי כאן בפסחים באמת כולם מנוים עליו ומי שיכנס ראשון יזכה עבור כולם אך שלא נודע מי יהיה המזכה וע"ז שפיר אמרינן ברירה ככל ברירה דעלמא ולא שייך לומר שצריך שיהיה מבורר בשעת שחיטה מי המה הנמנים על הפסח דהרי כולם מנוים אך שלא נודע מי יהיה המזכה להם ועל זה שפיר אמרינן ברירה שמי שיכנס ראשון הוא יהיה המזכה:
ושוב אין ראיה מגיטין לפסחים דשם בגיטין צריך להיות מבורר בשם כתיבה ומיושב שפיר לשון הגמרא דקאמר לי' הושעי' ברי מאי ענין פסחים אצל גיטין התם דאמנינהו מעיקרא דכיון דהתם מיירי דאמנינהו מעיקרא שוב אין ראיה מפסחים לגיטין ודו"ק: