נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן ח
והנה הרב הגאון מוה' אביגדור יהודא ני' אבד"ק קויל כתב אלי כדברים האלה.
דיש לספק בכוונות הרשב"א ניהו דיש לדון אח"כ גם על למפרע היינו רק באופן דתחלה צריך עכ"פ כמו רגע להיות חל בלא למפרע ואח"כ יוכל להתפשט גם על למפרע אבל אם מתחלה צריך להיות תיכף על למפרע זה לא אמרינן:
ונ"מ באם ראובן מכר אחת משדותיו לשמעון ושמעון חייב לבע"ח שהלוה מאתו אחר שלקח ולא כתב לו דאקני לענין דאם שמעון בעצמו יקח השד' לעצמו ולענין גוביינא שלו א"צ למפרע אם יוכל אח"כ גם הבע"ח ליקח משמעון אף דלענין הגוביינא שלו צריך להיות למפרע מ"מ כיון שכבר חל. יוכל להיות חל אח"כ ולהתפשט למפרע אבל הבע"ח אם ילך לגבות מראובן וצריך שיהיה תיכף בתורח למפרע אפשר דלא מהני:
וממילא נפקא מינ' בקדשה ע"מ שירצה אבא (וכוונתו בקדשה בכסף כאשר בארנו לעיל דיוכל לחול אח"כ חייל למפריע ג"כ) וקדשה אחר בנתיים לא מהני (כוונתו דלא מהני קידושי ראשון כיון דאם לא יחול למפרע לא יחול אח"כ ג"כ שכבר קדמו אחר):
וראיה לזה מדברי הרשב"א בגיטין בדף מ"ב על האי דאמרינן דהיכא דהפיל את שינו וסימא את עינו יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו וכתב הרשב"א איכא דקשיא ליה והא קנס הוא זה וקנס אינו זוכה בו אלא משעת העמדה בדין (פירוש וא"כ קודם שעמד בדין אחר שהפיל את שינו עדיין לא יצא לחירות ואין מגיע לו דמי עין) ויש מפרשים דאף על גב דלא הוי ממון להורישו לבניו או לזכות בו בממון שהוא ברשות אחרים מ"מ כשעמד בדין לבסוף אגלאי מלתא למפרע דמשעה ראשונה זכה בעצמו ויצא לחירות עכ"ד:
וקשה למה לא יוכל למכרו וצריך לחלק ג"כ דכשהוא גובה אז חל עכשיו ומתפשט למפרע אבל שאחר יהיה גובה דצריך תיכף חלות למפרע זה לא אמרינן עכ"ד הרב הגאון הנ"ל:
ואנחנו כתבנו לעיל בסי' היפך מזה דאף היכא דאלו לא היה חל למפרע לא יוכל לחול גם עתה מ"מ אמרינן דחייל עתה למפרע דאל"ה יוקשה על גוף דברי הרשב"א כיון דהמוכר לוה אח"כ מאחר הוי אחר הלואה השדה אינו ברשותו כדברי רש"י בפסחים וע"כ דקונה עתה למפרע וקדם הקנין להמלוה:
והראי' שהביא הגאון הנ"ל מדברי הרשב"א גבי קנס דאף כשעמד בדין גובה למפרע פ"מ אינו יכול להורישה לבניו זה אינו קושיא דהיורש לא יוכל כלל לעמוד בדין רק הבע"ד וכל זמן שלא עמד בדין אינו כסף עוד וכן כשמכר לאחר ג"כ זה האחר לא יוכל לעמוד בדין דלא הוי בע"ד שלו והאחר לא קנה כלל דכל זמן שלא עמד בדין עדיין אינו ממון כלל אך כשעמד בדין קונה למפרע אבל כל זמן שלא עמד בדין הוי כמו התם היכא שלא נתברר אח"כ כאשר בארנו לעיל בסי' הקדום דאף היכא דמוכר לו בית בביתו כשמברר לו אח"כ השדה קונה למפרע זה היא היכא שבירר לו אח"כ בית או שדה אבל כשאינו מברר לו אח"כ כלל אינו חל כלל כמו בשני לוגין שאני עתיד להפריש דכשמפריש חייל למפרע אבל כשנשבר הנוד ואינו מפריש כלל שותה טבלים למפרע כיון שלא בא לידי בירור כנ"ל וכ"ש בקנס היכא שלא עמד בדין שלא נעשה לעולם ממון כלל והיורש או הלוקח אינו יכול לעמוד בדין שהמה אינם הבעלי דברי' והיורש לא ירש עדיין וכן הלוקח לא קנה עדיין שאינו ממון ואה"נ אם הבע"ד בעצמו עומד אח"כ בדין קנה הלוקח למפרע ולזה יודה ר"ת:
ושני דינים שחידש הרב הגאון הנ"ל באחד יצדק ובהשני לא כן אנכי עמדי לענין הדין הראשון היכא דהמוכר מכר אחת משדותיו להלוקח כל זמן שלא נתן המוכר ללוקח השדה ולא בירר לו לא יוכל הבע"ח לגבות כנ"ל מאחר שלא בא לידי בירור כלל לא קנה הלוקח עדיין השדה כאשר בארנו לעיל דכל זמן שלא בא לידי בירור שוב הוי דבר שאינו מסוים ואינו חל הקנין על שום בית או שדה אך כשבא אח"כ לידי בירור הוי למפרע דבר מסיום:
אך על הדין השני הכיא דקידש בכסף ע"מ שירצה אבא כאשר בארנו לעיל דאמרינן בזה ברירה דכיון שיוכל לחול אח"כ דקידושי כסף חיילין אח"כ אף שנתאכלו המעות חיילים למפרע אף שקודם שרצה האב קבלה האשה קידושין משני מ"מ כיון שאח"כ נתרצה האב חיילי קידושי ראשון למפרע ולא חיילי קידושי שני אף דאם נימא דאינו חל למפרע לא חייל אח"כ ג"כ שכבר קדמו קידושי שני ולא נוכל לומר מתחילה שחייל עכ"פ עתה אף אם אינו חייל למפרע דהא אם אינו חייל למפרע גם עתה לא חייל מ"מ בזה אמרינן שפיר שחייל מעתה למפרע וממילא לא תפסו קידושי שני וכאשר הבאתי ראי' מבהמה המקשה לילד אף שמכר מתחלה לעכו"ם מ"מ אמרינן דלאחר שיצא רובא חיילי הקדושה למפרע ואינו חל הקנין לעכו"ם ודו"ק: