אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני ברירה › סימן ז

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני ברירה · סימן ז

סימן ו

והנה התחלת דברי הרשב"א בתשובה הנ"ל אינם מובנים מה שכתב שהקשה לו אחד על מאי דקיי"ל דבמוכר לחבירו אחד מקרקעותיו סתם שיתן לו איזה שירצה האי אין ברירה. ולכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים כלל דניהו דאין ברירה לומר הוברר הדבר שזה שנתן לו מכור לו אבל עכ"פ אחת מכור לו ויש לו אצלו שדה אחת וראיתי בדברי חיים בסי' מ"ג שהקשה כן על הרשב"א ותירץ דכוונת הרשב"א דקשה אמאי בע"ח מאוחר אינו גובה הא יוכל להיות שהחליף לו ואינה זאת הקרקע שמכר לו מתחלה ושוב הוי כמוכר לו עתה אמנם המעיין ברשב"א יראה שזאת הקשה אח"כ ומתחלה לא הי' כוונתו על קושיא זו:

ומה שנראה לי דהנה הרמב"ם פסק בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה הלכה ה' וז"ל כשם שהמוכר צריך לסיים המכר כמו שבארנו כך הנותן כיצד הכותב לחבירו קרקע מנכסי נתונה לך או שכתב לו כל נכסי קנוין לך חוץ ממקצתן הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואינו ידוע לא קנה כלום ואינו יכול לומר לו תן לי בפחות שבנכסיך עד שיסיים לו המקום שנתן נו אבל אם אמר לו חלק כך וכך משדה פלונית הואיל וסיים השדה אע"פ שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מהפחות שבאותו שדה ע"כ:

והקשה הראב"ד ע"ז מהך דסוף מנחות בית בביתי אני מוכר לך או שור בשורי נותן לו הגרוע ואם נפל בית אחד מראהו המפולת ואם מת שור אחד מראהו המת דיד בעל השטר על התחתונה ואמאי לא אמרינן כיון דלא סיים לא קנה כלל:

והרב המגיד תירץ בד"ה אבל אם אמר לו וז"ל ואפשר לומר שאלו המפורשים מחלקים בין מתנה למכר והטעם שבמתנה המוציא מחבירו עליו הראי' וכיון שכן יוכל לדחותו בכל קרקע לומר לא זהו אבל במכר ניהו דיד בעל השטר על התחתונה מ"מ אין זה קרוי המוציא מחבירו כיון שדמים הוא נותן ואע"פ שכתב המחבר כשם שהמוכר וכו' לא להשוותן לגמרי אמר כן עכ"ד ודעתו דבמכר לא הוי המוציא מחבירו כיון שעכ"פ נתן לו דמים על שדה אחת ואפשר לומר עוד דמיירי שהמוכר אינו רוצה להחזיר לו מעותיו וע"כ מחויב ליתן לו קרקע אחת:

אך גוף דברי הרב המגיד תמוהים במה שאמר דבמתנה אינו צריך ליתן כלל משום דיוכל לדחותו בכל הקרקע לומר לא זה הוא וקשה איך יוכל לדחותו בכל הקרקע לומר לא זהו כיון דעכ"פ אחת מגיע לו מאתו כמו באבדה לו דרך שדהו כדאי' בכתובות בדף ק"ט ובח"מ בסי' קמ"ח דאם ד' שדות מד' אנשים מקיפין שדהו כל אחד יוכל לומר לו אצלו היא אבל אם ד' שדות המקיפין של אדם אחד הוא מחויב ליתן לו דרך אחד עכ"פ דעכ"פ הדרך אצלו היא:

ועוד דאם מההוא טעמא נבוא עלה שאינו מחויב ליתן לו משום דעל כל אחד יאמר לו לא זהו אמאי כתב הרמב"ם דאם אמר לו חלק כך וכך משדה פלונית הואיל וסיים השדה אע"פ שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מן הפחות שבאותו שדה ואמאי לא נימא ג"כ דא"צ ליתן לו כלל דעל כל חלק יאמר לו זהו וכן הביא שם הרב המגיד בס"ק הקודם להקשות כן דהביא וז״ל וחכמי הדורות חולקין עליו ואמרו שטעם זה לחלק בין סיים לו השדה ואינו מברר החלק לאינו מסיים כלל אינו. דכשאינו מסיים לו כלל יוכל לדחותו ולומר לו על כל חלק לא זהו שנתתי לך ה"ה בחלקי השדה יוכל לדחותו ולומר לו בכל חלק משדה זו לא זהו שנתתי לך ע"כ:

וע"כ נראה לפענ"ד דבוודאי עיקר טעם הרמב"ם משום דכל היכא דאינו מסיים מהו שמוכר או שנותן לא קנה כלל דקנין מוכרח להיות על דבר מסויים שיחול עליו הקנין ועל דבר שאינו מבורר אינו חל קנין ובס' רמ"א ס"ד בח"מ איכא ב' דעות בזה אם יוכל למכור דבר שאינו מסוים יעו"ש:

ומאי דאמרי' בגמ' במנחות בית בביתי אני מוכר לך דנותן לו הגרוע אבל עכ"פ המקח חל אף דהוי דבר שאינו מסוים היא כפי דאיתא ברשב"א בחולין בדף י"ג ובסוכה בדף כ"ג ע"ב בד"ם מיחל דקשיא לי' בדברי ר"מ דאמר שני לוגין שאני עתיד להפריש מהני והא אין שירי' ניכרין ותירץ כיון דר"מ אית ליה ברירה וכשיפריש הוברר הדבר למפרע שזה הוא שוב הוי שירי' ניכרין ויעו"ש בקצות בסי' ס"א:

ונראה ברור דגם לענין דבר שאינו מסוים היא כך דאף למ"ד דאינו יכול להקנות דבר שאינו מסוים מ"מ היכא שמברר לו אח"כ ונותן לו בית בביתו ואמרינן הוברר הדבר שזהו שוב הוי דבר מסוים.

ומעתה ניחא דברי הרשב"א ומאי דהקשה לו אחד על הא דקיי"ל דבמוכר לחבירו אחד מקרקעותיו כתם שיתן איזה שירצה הא אין ברירה וכיון דאין ברירה שוב אינו חל הקנין כלל דהוי דבר שאינו מסוים ולא אמרינן דעכ"פ אחת מכר לו דזה הוי דבר שאינו מסוים ותירץ הרשב"א דבזה לא שייך ברירה כיון דיכול לחול בעת שיבורר ושפיר חל המכירה על זה שיברר לו ושפיר הוי דבר מסוים וכפי סיום דברי הרשב"א דחל למפרע ג"כ:

אך זה הוא היכא שמברר לו אח"כ אחת ואמרינן דזהו שמכר לו לא הוי דבר שאינו מסוים כיון. דנתברר המכר ע"ז וכעין סברת הרשב"א לענין שירי' נכרין דכיון דאמרינן ברירה שפיר הוי שירי' נכרין כנ"ל אבל אם אינו מברר המקח אח"כ ואינו נותן לו כלל שוב הוי דבר שאינו מסוים ואינו חל המקח כלל וכאשר פירוש רש"י בעירובין שם בדף נ"ז בד"ה ואיבעית אימא דכשנבקע הנוד נמצא שותה טבלים למפרע דבשלמא כשהפריש אח"כ אמרינן הוברר הדבר למפרע אבל כשלא יפריש אח"כ לא שייך הוברר הדבר למפרע יעו"ש וזה הוא למאן דס"ל ברירה וה"ה למאן דלא ס"ל ברירה אך דאמרינן כסברת הרשב"א כיון שיכול לחול בעת שנתברר חל למפרע וזה היא כשנתברר אח"כ אבל כשלא נתברר כלל בוודאי אינו חל:

ומעתה ניחא בטוב טעם חילוק הרב המגיד דבמתנה כשנתן לו במתנה קרקע אחת מנכסיו אינו מחיוב ליתן לו כלל כיון שמוציא מחבירו עליו הראיה ויוכל לדחותו בכל קרקע לומר לא זהו ותמוה דהא עכ"פ אחת היא אצלו ומחיוב ליתן לו אחת ולפי הנ"ל ניחא דכיון דעכ"פ על כל אחת יוכל לדחותו לומר לא זהו שוב ממילא אינו מגיע לו כלל דשוב לא יתברר הדבר דעל כל אחת יוכל לומר לא זהו ושוב הוי דבר שאינו מסוים ואינו קונה כלל:

אבל במכר לשיטת הרב המגיד דעכ"פ מחויב ליתן לו אחת בעד המעות או כנ"ל דאינו רוצה להחזיר לו המעות כיון שנותן לו אחת שפיר הוא נקנה לו בהקנין שהקנה מתחילה ולא הוי דבר שאינו מסוים דכיון שמברר זאת הוברר שזאת מכר לו ושפיר הוי דבר מסוים:

וניחא גם חילוק הרמב"ם דהיכא דאמר לו חלק מן וכך בשדה פלונית האיל וסיים השדה אע"פ סיים החלק נוטל חלק הפחות שמאותו שדה והקשו עליו כנ"ל דאף בחלקי השדה יוכל לדחותו בכל חלק לומר לא זהו שנתתי לך:

ולפי הנ"ל ניחא דכיון דלהרמב"ם בסיים השדה מקרי דבר מסוים שפיר עכ"פ מחויב ליתן לו אתם ואינו יכול לדחותו בכל חלק לומר לא זהו דעכ"פ אחת מגיע לו כמו באבדה דרך שדהו וגם כאן עכ"פ חלק אחת אית לי' אצלו אבל בדבר שאינו מסוים היכא דמדחהו מכל חלק לומר לא זהו אינו מגיע לו כלל דשוב הוי דבר שאינו מסוים כיון שלא נתברר אח"כ ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה