אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני ברירה › סימן ו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני ברירה · סימן ו

סימן ה

ויש להביא ראיה לדברינו אלה מחולין בדף ס"ט דאיתא שם המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים אתמר יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר רב הונא אמר קדוש רבה אמר אינו קדוש רב הונא אמר קדוש קסבר למפרע היא קדוש וכיון דנפיק רובא אגלאי מלתא למפרע דמעקרא קדוש הוי ומאי דזבין לאו כלום זבין רבה אמר אינו קדוש קסבר מכאן ולהבא היא קדוש ומאי דזבין שפיר זבין וכו' תנן המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים מאי לאו מחתך ומניח (פי' ואח"כ משליך לכלבים) ואי אמרת למפרע היא קדוש יקבר מיבעי' ליה אלא הכא במאי עסקינן במחתך ומשליך ע"כ:

ואינו מובן סוגית הגמרא כיון דלמפרע היא קדוש גם מחתך ומשליך אסור דהא למפרע היא קדוש פי' רש"י לא מחתך ומשליך כיון דלסניהו אמאי תחול בשעת גמר יציאת הרוב ואיסורא ליכא דהא כי שדי קמא חולין הוי אבל ביצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר וכולן לפנינו אגלאי מלתא וחיילי למפרע ומבטלה המכירה עכ"ד

ועדיין אינו מובן מאי חילוק יש בין ישנן לפנינו בין אינם לפנינו דגם בישנן לפנינו כיון שמתחלה מכרן לנכרי שוב אינו יכול לחול עתה הקדושה דהוי של נכרי וע"כ צריך לומר דחייל למפרע א"כ אף שאין עסה לפנינו מ"מ כיון דאמרינן דקדוש למפרע ואז הוי בעולם ושפיר אמרינן דאגלאי מלתא דהיה קדוש למפרע בעת שהיה בעולם:

אך הנה אנכי אמרתי מעצמי דאפשר דהאי פלוגתא אי למפרע היא קדוש היינו שנימא דלאחר שיצא רובו לאויר העולם אגלאי מלתא למפרע דכל אבר היה קדוש משעה שיצא לאויר העולם תלוי בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל גבי החולץ למעוברת והפילה דחד אמר דכיון דהפילה אגלאי מלתא למפרע דשפיר חלץ וחד אמר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כדאיתא בהחולץ:

וראיתי אח"כ בחידושי הרי"ט אלגזי בבכורות דכתב כן דהנה הרמב"ם פסק כרב הונא דאמר למפרע היא קדוש והרי"ף פסק כרבה דאמר מכאן ולהבא הוא קדוש והקשה דהוי לי' לפסוק כרב הונא במקום רבה וכתב הרי"ט אלגזי דהיינו טעמא דהרי״ף כיון דאנן קיי"ל בחולץ למעוברת דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן מש"ה ג"כ לא אמרינן דלמפרע הוא קדוש:

אך לפי זה יוקשה על הרמב"ם דהוא פסק בחולץ למעוברת דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע וכאן פסק כרב הונא דקדוש למפרע יעו"ש:

אך נראה לפענ"ד דאגלאי מלתא למפרע הוי כעין ברירה דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע והתוס' שם כתבו בהחולץ לר"ל דאמר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן אע"ג דגבי ספיקות שקידש אחת מב' אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהאי קידש לא דמי דהכא אין ספק זה ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה יעו"ש נראה ג"כ מדבריהם דהך דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן הוא כמו דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע אף דלא נוכל להחליט דמאן דסובר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן סובר דאין ברירה בכל מקום וכן להיפך מאן דסובר דאגלאי מלתא למפרע אמרינן דסובר דיש ברירה בכל מקום דחילוקים רבים יש בעניני ברירה גופא ואחד יסבור במקום אחד ברירה ובמקום אחר אין ברירה כמבואר בתוס' ופוסקים אך עכ"פ נראה דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן היא כמו דהוברר הדבר למפרע לא אמרינן:

וא"כ ניחא שיטת הרמב"ם אף דהוא פסק גבי החולץ למעוברת דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע מ"מ פסק כאן דלמפרע היא קדוש כמו דיש חילוק בענין הוברר הדבר למפרע כיון דיכול לחול בעת שיתברר חייל למפרע ג"כ וה"ה היכא שיגמור אח"כ יציאת הרוב כיון דעכ"פ אז קדוש כולו חייל למפרע ג"כ ואינו דומה לחולץ למעוברת דאם אינו חל למפרע עתה אינו חולץ כלל:

וניחא שפיר החילוק בין חותך ומניח ובין חותך ומשליך דבחותך ומניח כיון דעכ"פ עתה חיילי הקדושה על כולה חיילי למפרע ג"כ אף דעתה כבר הוא מכור לנכרי ולא יכול לחול עליו הקדושה מ"מ כיון דיכול לחול עתה חייל למפרע ג"כ וחייל עתה הקדושה למפרע ולא היה יכול למכרו לעכו"ם כלל דחייל עתה הקדושה למפרע קודם המכירה וקדים ההקדש למכר אבל בחותך ומשליך לכלבים שאין כאן עתה על מה לחול הקדושה כלל לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע היא קדוש בעת שהיה בעולם דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כמו דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע ואינו קדוש למפרע:

ומבואר בכאן החילוק שלנו בין בית בביתי אני שכר לך ובנתים הלוה או מכר לאחר דחל המכר הראשון משעה ראשונה וקדים המכר הראשון לההלואה או למכר השני ובין שני לוגין שאני עתיד להפריש וקודם שהפריש אכל בנתיים ואין עוד היין בעולם בשעת הפרשה דלא אמרינן הוברר הדבר למפרע דהמעשר היה חל מתחלה בעת שהיה בעולם ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה