נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן ה
קשה לי על דברי הרשב"א הנ"ל בתולדות אדם דכתב דכל המתלקט תלוי בברירה כיון דאם לא חל החילול למפרע נמצא אוכלין באיסור והבאנו בס' דעל כרחך דברי הרשב"א בזה לאו דוקא אך פירוש דבריו דאם לא יחול למפרע לא יוכל לחול אח"כ בשעת הליקוט דאז הוא אינו ברשותו:
וקשה לי דא"כ בהך דינא דבית בביתי אני מוכר לך וקודם שבירר לו השדה הלוה המוכר מאחד ג"כ נימא כן דאינו חל המכר למפרע לפי דברי רש"י בפסחים בדף ל' בד"ה היכא דזבין לוה והקדיש לוה כולי עלמא לא פליגי דאתי מלוה וטריף ופירוש רש"י וז"ל ואפילו למ"ד דעד עכשיו הי' ברשות נוה מודה הוא דאין מכירתן לאחרים מכירה ואין הקדשו הקדש שהרי ממושכנים הם למלוה ואע"פ שהן שלו אינן ברשותו ורחמנא אמר איש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו יעו"ש:
מבואר ברש"י דהיכא דהלוה לוה מאחר אינו יכול למכור משום דהוי אינו ברשותו ואם כן שוב קשה באומר בית בביתי אני מוכר לך וקודם שבירר לו השדה לוה מאחר נימא דאין ברירה ולא שייך לומר דאף אם לא יחול למפרע עכ"פ יחול מכאן ולהבא דהא מכאן ולהבא אחר ההלואה אינו יכול לחול המכר דהא אינו ברשותו והוי ממש כמו התם בכל המתלקט:
וראיתי אח"כ בדברי חיים בסי' מ"ג הרגיש בזה ותי' דשאני הלואה דיכול לסלקו בדמים ועדיין אין זה מספיק דכ"ז דאינו מסלקו בדמים הוי אינו ברשותו:
ורציתי לחלק דשאני בהך דבית בביתי אני מוכר לך דבשעת המכירה הי' עכ"פ יכול לחול המכירה מכאן ולהבא אחר הבירור דאז לא הלוה עוד ואינו דומה לאומר כל המתלקט יהי' מחולל דאז תיכף לא יכול לחול בשעת הבירור דהבירור תהי' ע"י הלקיטה ואז אינו ברשותו:
ורציתי להביא ראי' לזה מדברי הירושלמי בפרק האומר דאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים דהדין דמקודשת לשני ואם מת או גירש השני תוך שלשים יום מקודשת לראשון וקשה מ"ש מאיבעי' דר' אושיעא בקידושין בדף ס"ב ע"ב הנותן שני פרוטות לאשה באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת אמר לה התקדשי לי לאחר שאגרשך מהו וכתב הרשב"א דלא דמי למקדש את האשה לאחר שלשים יום דכאן הי' זמן בנתים שלא היתה ראוי' לקידושין וקשה דגם התם בדין הירושלמי היתה זמן בנתים שהיתה מקודשת לאחר ולא היתה ראוי' לקידושי ראשון:
וע״כ צריכין אנחנו לחלק דשאני בההוא דירושלמי דבשעה שקדשה היו הקידושין ראוים לחול לאחר שלשים אך אח"כ בא אחר ואפסיקה:
אך אם באנו לדמותו לדברי הירושלמי לא הי' צריך הרשב"א לומר כיון שחל עתה חל למפרע ג"כ ולא הוי קדים המלוה אך מכאן ולהבא ג"כ חל אף דהמלוה קדים דמ"מ בשעה שמכר לו הי' ראוי לחול בעת שיתברר דאז עדיין לא הי' חייב הלוה:
אך באמת לא דמי כלל להך דירושלמי דשם בשעה שקידשה היתה ראוי' לקידושין וגם בשעה שחלים הקידושין לאחר שלשים יום רק בנתים אפסקה אחר אבל הכא בשעה שראוי לחול הקנין אז אינו יכול לחול דכבר קדמו אחר ואם נבוא לדמותו לקדשה לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה לדמותו להיכא דבא אחר וקדשה תוך ל' ועדיין חי הוא דהדין דמקודשת לשני אף דבשעה שקדשה הראשון היתה ראוי' להתקדש אליו לאחר שלשים מ"מ כיון קודם שחלו הקידושין קדמו קידושי שני וכן באומר בית בביתי אני מוכר לך וקודם שבירר לו השדה הלוה מאחר דלא שייך לומר דאם אינו חל למפרע יחול מכאן ולהבא דאז אינו יכול לחול דקדם המלו' ואף דמתחל' הי' ראוי לחול בעת הבירור כנ"ל:
וכל זה ברור ופשוט אך הארכתי קצת בזה לפי שראיתי בדברי חיים בקונטרס מים חיים בסי' מ"ה בשם הגאון מו"ה אליעזר אופרבאך ז"ל דנסתפק היכא דהקנה לו דבר לאחר זמן ואז הי' ראוי להיות ברשותו באותו זמן ובנתיים נעשה אינו ברשותו אם חל והביא ראי' מדברי הירושלמי הנ"ל דקדשה לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה ומת דמקודשת לראשון ואח"כ הביא ראי' מדברי הרשב"א גבי בית בביתי דאינו חל דאל"ה לא הוצרך לטעם דחל הקנין למפרע הכל כאשר אמרתי בראשית הסימן:
אך באמת אין סתירה מדברי הירושלמי לדברי הרשב"א דהתם בשעה שראוים לחול הקידושין שפיר יכולים לחול כנ"ל:
אך עכ"ז נראה לפענ"ד דדברי הרשב"א לענין ברירה נכונים המה כיון דדעת הרשב"א גבי ברירה דכל מה דיכול לחול להבא חל למפרע ג"כ בזה שפיר יש מקום לחלק דהיכא דהקנה דבר שיתברר אח"כ לאחר זמן ובשעה שהקנה הי' עכ"פ מקום לחול הקנין בעת הבירור אף דאח"כ בא אחר וקדמו כמו שם שהלוה מאחר קודם הבירור מ"מ כיון דבשעה שהקנה הי' ראוי לחול לאחר זמן וממילא הי' חל אז למפרע ג"כ כיון שהי' ראוי לחול אז ולא הוי קדים המלוה כלל ואינו דומה להך דכל המתלקט דתיכף בשעת אמירה לא הי' ראוי לחול בעת הבירור:
עוד אפשר לומר דהתם גבי בית בביתי שלוה מאחר קודם שבירר לו השדה אלו לא קדמה ההלואה הי' אז בעת הבירור ג"כ מקו' לחול המכר אך שהלוא' קודמ' וא"כ אדרב' כיון שאנו אומרים דבעת שנתברר חל המקח מעכשיו למפרע לא מעכשיו לבד א"כ לא קדמה המלוה כלל דהרי המכר חייל מעכשיו למפרע וכמו שקאמר הרשב"א דההלואה שנעשה בין המכר ובין ברירת השדה אינו מגרע כח המכר והיינו כנ"ל כיון דהמכר מצד עצמו יוכל לחול אח"כ ממילא חל מעכשיו למפרע ולא קדמה המלוה כלל:
אבל שם באומר כל המתלקט דאז בעת הליקוט הפירות אינם ברשותו שאחר נטלם ופרי שאינו ברשותו אינו יכול להקדיש ולא לחלל והוי כמו שני לוגין שאני עתיד להפריש כיון שאכל מתחלה אינו יכול לחול אחר כך ומצד עצמו אינו יכול לחול עתה החילול ממילא אינו חייל למפרע ג"כ:
ולפי אשר בארנו בבית בביתי אני מוכר לך אף שמכר בנתים השדה לאחר ואח"כ בירר להראשון שדה זו ג"כ קונה הראשון כיון דלאחר הברירה חל הקנין למפרע ומכירתו קודמת:
אך במוכר בית אחד לאחר אפשר לומר דגם זה בכלל הברירה דבמכירה זו גלי דהבית הזה שלו ואינו מכור להראשון כיון שמכרו לשני אך היכא שמכר אחר כך כל הבתי' לאחרי' בזה אפש' לומר כיון דבירר אח"כ שדה להראשון קנה הראשון מעכשיו למפרע וקדמה מכירתו למכירת השני: