נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני ברירה · סימן ד
ביומא בדף י"ג ע"ב אי' דמגרש לה לחדא ואמר לה ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא אמר לה הרי זה גיטך ע"מ שאכנס אני לבית הכנסת דאי מיתא הא קיימא הא ואי מיתא הא קיימא הא מאי איכא למימר דלמא מיתא חברתה בפלגא דעבודה ועבד לי' עבודה למפרע בשני בתים אי חזו לה דקא בעיא למימת קדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דהא גיטא למפרע:
והתוס' שם ביומא ד"ה ודלמא לא מתה הקשו אמאי מתחלה גבי דידה נקט ע"מ שלא תכנסי לבית הכנסת וגם דידי' אח"כ שינה ונקט על מנת שאכנס לבית הכנסת ותירצו ובתוס' ישינים הניחו זאת בתימה:
ועוד הקשו בתוס' ישנים דלמהק אמר הגמרא דקדים איהו ועייל לבית הכנסת ומשוי לגיטא דההוא גיטא למפרע וא"ת לאחר מיתה נמי אם ילך לבית הכנסת תהי' מגורשת למפרע כדאמרינן במי שאחזו גבי הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט ואף דלבסוף קיום התנאי לאחר י"ב חדש כבר מת ותירצו וז"ל דלא דמי דהתם קיימתה לתנאי אחר י"ב חדש אבל הכא הרי מתה קודם שנתקיים התנאי ודבריהם סתומים מלהבין דהתם ג"כ הוא מת קודם התנאי ופירוש בשער המלך בפרק ת' מהלכות גירושין דהחילוק הוא בין היכא שהוא מת קודם קיום התנאי דשפיר תל הגט ובין היכא שהיא מתה קודם קיום התנאי דאין להגט על מה לחול יעו"ש:
ולפי דבריהם גם באומר הרי זה גיטך אם לא באתי קודם י"ב חדש ומתה היא קודם י"ב חדש אף שלא בא אח"כ תוך י"ב חדש אינו גט כיון דבשעת גמר קיום התנאי מתה היא ואין להגט על מה לחול כחילוקם הנ"ל:
ולפי זה אין מקום לתמיהתם הראשונה דמדוע גבי דידי' שינה ונקט ע"מ שאכנס לבית הכנסת ולא ע"מ שלא אכנס לבית הכנסת כמו שאמר מתחלה גבי דידה ולפי הנ"ל לא הי' אפשר לומר גבי דידי' ע"מ שלא אכנס לבית הכנסת דע"כ הי' צריך לומר ע"מ שלא אכנס כל יום הכפורים כפירוש רש"י גבי ע"מ שלא תכנסי או עכ"פ על מנת שלא אכנס עד אחר גמר העבודה איזה שעה דהחשש הוא לענין עבודה פן לא ימותו שניהם דאז השני' תהי' מגורשת דאמר לה ע"מ שלא תמות חברתך ואז ע"כ צריך לעשות שזו לא תהי' מגורשת ולבטל הגט ע"י שיכנס לבית הכנסת דהגט הוי ע"מ שלא יכנס וכיון שיכנס יבטל הגט והגט לא יכול לבטל עד אתר גמר העבודה דבאמצע העבודה עדיין איכא חשש שמא תמות היא ולא תהי' חברתה מגורשת ויצטרך שתהי' היא מגורשת למפרע ולא יכנס לבית הכנסת כדי שתהי' מגורשת למפרע אך לאתר גמר העבודה כיון שלא מתה היא וחברתה מגורשת יכנס הוא לבית הכנסת לבטל הגט שלה והיתה היא אשתו בשעת עבודה ואם כן ע"כ צריך להתנות עמה ע"מ שלא יכנס לבית הכנסת עד אחר העבודה איזה שתה כדי שיהי' לו פנאי לבטל הגט אחר העבודה כשלא תמות היא:
וקשה כיון דמתנה שתהי' מגורשת באופן שלא יכנס לבית הכנסת עד אחר גמר העבודה עדיין לא יתוקן החשש דשמא תמות בפלגא דעבודה וכיון שהיא תמות לא תהי' חברתה מגורשת ויהי' לו שני בתים ויהי' העצה שלא יכנס לבית הכנסת ומשוי לה עישא דהאי גיטא למפרע ולא הי' לו שני בתים ולפי הנ"ל זה לא מהני אם דהרי אם היא תמות בפלגא דעבודה לא מהני אח"כ קיום התנאי מה שלא יכנס הוא לבית הכנסת דהרי התנאי ע"כ הוי שלא יכנס לבית הכנסת עד שעה אחר גמר העבודה ואז כבר מתה היא ולא הוי הגט גט כלל כיון דקיום התנאי הוי לאחר מיתה דידה והוי ממש כמו התם אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומתה היא קודם אף שלא בא עד י"ב חדש אינה מגורשת כיון דבשעת גמר קיום התנאי מתה היא ואין להגט על מה לחול ולא הי' יכול בגמרא לומר דמתנה אם לא יכנס לבית הכנסת ממ"נ כנ"ל דאם מתנה שלא יכנס עד אמצע העבודה לא יתקן כשלא תמות ואם מתנה אם לא יכנס עד שעה אחר העבודה לא מהני כשתמות בפלגא דעבודה וע"כ צ"ל בגמרא דמתנה דמגרש לה ע"מ שיכנס לבית הכנסת וכיון דחזי לה דבעי למימת קדם הוא ועייל לבית הכנסת קודם שתמות ומשוי לי' לגיטא דהאי גיטא וזה ברור ואמת ויציב ואין מקום לתמיהת התוס' ישנים לפי שיטת עצמם ותימה לתמיהתם:
ולכן נראה לפענ"ד דבאמת סברת השער המלך דקה וקלושה מאד דמאי חילוק יש בין שמתה היא קודם או שמת הוא קודם דהא גם היכא שמת הוא קודם ג"כ אין גט לאחר מיתה:
ולכן נראה לענ"ד דסברת התוס' ישנים סובבת הולכת אל סברתינו הנ"ל שהבאנו בס' הקדום דרש"י הקשה דבכל תנאים שבעולם נימא אין ברירה ואף כשיתקיים התנאי לא אמרינן הוברר הדבר למפרע ופירשנו לעיל לחלק דבכל תנאים שבעולם דיוכל לחול אחר שיבורר ממילא חייל למפרע ג"כ אך הגמרא מקשה מהרי זה גיטך אם מתי דבשעה שנתברר לא יוכל הגט לחול דאין גט לאחר מיתה ומש"ה אינו חל למפרע ג"כ דאין ברירה וא"כ שפיר קאמר בגמרא דאי חזי לה דבעי למימת קדים הוא ועייל לבית הכנסת שיתקיים התנאי קודם שתמות אבל אם יכנס לבית הכנסת אחר שתמות דאז לא יוכל לחול הגט דאין גט לאחר מיתה לא אמרינן כיון שנכנס לבית הכנסת אח"כ הוברר הדבר למפרע דנתגרשה דאין ברירה דכיון שלא יכול לחול אח"כ אינו חייל למפרע:
ומש"ה ניחא דלא קשה מהך דהרי זה גיטך אם לא באתי עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט דבזה לא שייך לומר אין ברירה כדברי הר"ן לחלק דמאי שמבואר בקידושין הרי את מקודשת לי על מנת שירצה אבא מקודשת למ"ד ע"מ שלא ימחה אבא אינו ענין לברירה דכיון דהוי בשב ואל תעשה אינו ענין לברירה וה"ה באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אף שמת קודם י"ב חדש מגורשת ואין זה ענין לברירה כיון דהוי בשב ואל תעשה כאשר בארנו בס' הקדום והחילוק בין קום ועשה ובין שב ואל תעשה דבשב ואל תעשה כבר תיכף בשעת הגירושין והקידושין התנאי נתקיים וכל זמן שלא עבר על התנאי חלין הקידושין והגירושין אבל בקום ועשה כל זמן שלא קיים התנאי בפועל ולא עשה מעשה אינם חלים הקידושין והגירושין ואף שאח"כ עשה מעשה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע ויש לכוין דברים אלו גם בדברי התוס':
ומעתה שפיר תמהו בתוס' דהוי לי' לומר התנאי ע"מ שלא אכנס לבית הכנסת ואי משום דע"כ הוי התנאי שלא יכנס עד איזה שעה לאחר העבודה וא"כ אם תמות בפלגא דעבודה לא מהני קיום התנאי כיון שמתה קודם ולפי הנ"ל ניחא דאם יאמר ע"מ שלא אכנס שוב הוי שב ואל תעשה ושפיר מהני אף דנגמר קיום התנאי לאחר מיתה דדוקא באומר ע"מ שאכנס דהוי קום ועשה צריך להיות קדים הוא ועייל ודו"ק: