אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני ברירה › סימן ג

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני ברירה · סימן ג

סימן ב

והנה בדברי הרשב"א שהבאנו בסי' א' דכתב דההוא דלוקח יין מבין הכותים שהוא מפריש לאחר ששותה ואם אין ברירה נמצא זה שותה טבלים למפרע וכו' וכן בצנועין שאמרו כל המתלקט יהי' מחולל על ממות הללו שאלו לא חל החילול בתחלה נמצא אוכלין באיסור:

ולפי שבארו האחרונים הנ"ל דבריו דהיכא דיכול לחול אח"כ בעת שנתברר חייל למפרע גם כן. לא יובנו דברי הרשב"א הנ"ל דניהו דאם לא יהי' תרומה למפרע ושתה טבלים אבל מ"מ התרומה גופא תהי' תרומה וחל לכשיתברר וממילא חל למפרע ג"כ דכל שיכול לחול אח"כ חייל למפרע ג"כ וממילא לא שתה טבלים למפרע:

אך באמת ניחא דעל זה היין ששתה לא יחול התרומה אח"כ כיון שאין על מה לחול שכבר נאכל הטבל הזאת ולא יוכל להפריש עלי' תרומה עוד דאינה עוד בעולם וכדאי' בפרק ד' דטבול יום משנה ד' נשברה החביות הלוגין בטבלן נשברו הלוגין החביות בטבלה וכן איתא בפ"ז דדמאי בירושלמי נשרפו הפירות התרומה בטבלה וא"כ ע"ז שכבר שתה מתחלה קודם שהפריש אינו יכול להפריש תרומ' ואף בעת ההפרשה אינו חל על זה ששתה אם לא נימא שחייל למפרע ובזה שוב אמרינן אין ברירה וכן בהך דצנועין שאמרו כל המתלקט ג"כ אי אפשר לחול אחר הלקיטה כיון דאינו ברשותו דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש וגם כן על כרחך אנו צריכין לומר שחייל למפרע ותלוי בברירה:

והנה בשיטת הרשב"א הנ"ל יתיישב לנו דברי הרמב"ם דפסק בפרק ט' מהלכות מעשר הלכה ת' ט' הי' לו תאנים של טבל בביתו והוא בבית המדרש או בשדה ומתירא שמא תחשך ואינו יכול לעשר בשבת אומר שני תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר שאני מפריש אחריהם מעשר ולמחר מפריש ואוכל וצריך לרחוש בשפתיו בשעה שמפריש זו אחר זו ואינו כמתקן בשבת שהרי הקדים התנאי:

והוא ממשנה דדמאי בפרק ז' הלכה ה' וכתב שם הרמב"ם וז"ל תדע כי מה שנאמר בתאנים של טבל אינו הלכה לפי שהטבל חייב במתנות מדאורייתא והעיקר דבדאורייתא אין ברירה ואין לו תקנה אלא א"כ הוציא אלו המתנות קודם אכילתו וזה מותר בשבת בשביל התנאי שהקדים מערב שבת עכ"ד:

פירוש דבריו דבמשנה נראה דיוכל להפריש לאחר שבת משום ברירה אבל אנן קי"ל דמדאורייתא אין ברירה מש"ה אריך להפריש קודם אכילתו ועל פי הדברים האלה פסק הרמב"ם כן בחיבורו דמותר להפריש קודם אכילתו:

ועדיין צ"ע דכיון דאין ברירה שוב איני יכול להפריש בשבת משום התנאי הראשון דאין ברירה אך עתה עושה תרומה מחדש ושוב הוי מתקן בשבת:

ואפשר לומר דעת הרמב"ם דכיון דאיסור הפרשה בשבת אינו רק מדרבנן ומדרבנן אמרינן ברירה אך עדיין צ"ע לומר כן דכיון דגוף האיסור טב הוי מדאורייתא ואינו מותר משום התנאי הראשון רק משום הפרשה דעתה ושוב הוי מתקן:

וגם יוקשה לפי שיטת רש"י בסוף מעילה שהבאתי בס' דדעתו דאף דאין ברירה לא אמרינן דאינו חל כלל אך שיש בתוכו תרומה ומעשר ואין אנו יודעין איזה הוא והוי תולין ותרומה מעורבין ביחד וא"כ לא מהני הפרשה מחדש ג"כ דשמא תרומה אחרת מעורבת בו שנעשית תרומה ולא זו שהפריש ולשיטת הר"י קורקס גם שיטת הרמב"ם כן כאשר בארנו בס' וא"כ לא מהני כלל ההפרשה לענין שיאכל אחר שיפרוש ג"כ כיון דאין ברירה:

אך לפי הנ"ל ניחא דכיון שמפריש קודם שיאכל ואם כן אף דאמרינן אין ברירה מכל מקום חל התרומה בעת ההפרשה דעדיין הפירות בעולם ויוכל לתול בעת שיתברר ממילא חייל ג"כ למפרע מעת התנאי קודם שבת כשהתנה ושפיר יכול להפריש בשבת דלא הוי מעשר בשבת דתל ההפרשה למפרע בערב שבת:

ועם דברי הרשב"א הללו יתישב לנו קושיות התוס' בעירובין בדף ל"ז בד"ה אלא מעתה היו לפניו שני רמונים דהקשו שם על מאי דקאמר הגמרא מתחלה דטעמא דרבי יוסי ור' שמעון דאסרו בשני לוגין שאני עתיד להפריש משום דאין ברירה ומקשה דר"ש אית לי' ברירה בעירוב ואמר רבה דטעמא דר' שמעון דאוסר בשני לוגין משום דבעינן ראשית ששירי' ניכרין אמר לי' אביי אלא מעתה היו לפניו שני רמונים של טבל ואמר אם ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה ואם לא ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה ה"נ בין ירדו בין לא ירדו דאין בדבריו כלום:

והקשו בתוס' ואם תאמר לפרוך ה"נ אי הוי טעמא משום דאין ברירה ולפי שיטת הרשב"א ניחא שם דכיון דיכול לחול אח"כ בעת שיתברר בסוף היום אם ירדו גשמים או לא ירדו דע"כ שניהם יהי' עוד לפניו דהרי אמר אם ירדו יהי' זה תרומה על זה ואם לא ירדו יהי' זו תרומה על זו ויוכל עכ"פ לחול אז וממילא חייל למפרע ודו"ק:

והנה כבר הבאנו לעיל דהתוס' בעצמם סוברים בסוגיא דצנועין דהיכא דחייל הדבר לאחר שנתברר אינו ענין לברירה אך נראה דזאת לא סבירא להו לומר כיון דיכול לחול אח"כ חייל למפרע ג"כ ומש"ה הקשו קושיתם:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה