נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני אין איסור חל על איסור · סימן יז
ועל גוף קושית המקנה דאיך יחול לאו דלא יקח על לאו דלא יחלל כיון דלא יקח הוי ג"כ רק על הקידושין עם הביאה ועל הביאה כבר איכא לאו דלא יחלל:
נראה לפענ"ד לפי שיטת התוס' בנדרים בד' י"ז ע"ב ובשבועות בד' כ"ח גבי שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דהוי כולל דהפירוש שלא אוכל כזית תאנים וכזית ענבים ביחד דהוי כולל דאף כשיאכל כזית תאנים וכזית ענבים יהיה עליו האיסור ממילא משום שבועה ראשונה משום תאנים בלבד מ"מ כיון שהשבועה שני מוספת ענבים ג"כ הוי כולל משום ענבים כיון שנכלל בשבועה השני דבר שלא היה בשבועה הראשונה ואף שבכלל הדברים משבועה שני יש שבועה הראשונה מ"מ כיון שמשום שבועה שני לא יתחייב עד שיעשה עוד מעשה יותר שיאכל ענבים ג"כ וע"ז לא היה שבועה ראשונה הוי כולל:
וא"כ ה"ה בלאו דלא יחלל דהיה מתחלה על הביאה לבד ואח"כ ניתוסף הלאו דלא יקח דהוא על הביאה והקידושין ביחד הוי כולל כיון שניתוסף באיסור השני מעשה הקידושין מה שלא היה באיסור ראשון אף דעל הביאה כבר הוי איסור הראשון בלא הקידושין כיון דבאיסור השני ניתוסף עוד מעשה הקידושין הוי כולל ודו"ק:
ועוד נראה לפענ"ד ליישב קושית המקנה הנ"ל דאינו חל איסור לא יקח על איסור דלא יחלל:
דהנה מה שהקשה מהרי"ט כנ"ל דרבא מתיב לר' יהודא דאינו חייב שתים באלמנה לכהן גדול ואחר כך אמר בעצמו בעל לוקה והוא ע"כ משום לא יקח על הקידושין ועל הביאה דאם נימא דהוא רק הלאו דלא יחלל למה לי קרא דלא יקח כלל דהרי בבעל לחודי' ג"כ סובר רבא דלוקה משום לא יחלל כנ"ל:
ולפענ"ד לא קשה מידי דלעולם רבא סובר דאינו חייב אלא אחת משום לא יקח ולא יחלל דהוא רק לאו אחד כדאמר רבא מאי טעם לא יקח משום דלא יחלל ומאי דקאמר בגמרא דמודה רבא בבעל ולא קידש דלוקה היינו בגמר ביאה והוא מקרא אחרינא משום לא יחלל זרעו בעמיו כדאמר שם בגמרא מתחלה דאמר ר' יהודא כהן גדול באלמנה לוקה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל ומקשי וללקי נמי משום לא יחלל זרעו ומתרץ בשלא גמר ביאתו דלא יחלל זרעו לא שייך אלא כשגמר ביאתו וזה הוא שני פסוקים פסוק אחד ולא יחלל את מקדש אלהיו ופסוק שני ולא יחלל זרעו בעמיו:
וא"כ שפיר לרבא אינו לוקה רק אחת בקידש ובעל תחילת ביאה דהוא משום לא יקח ולא יחלל מאי טעם לא יקח משום לא יחלל ומאי דקאמר בגמרא ומודה רבא בבעל ולא קידש היינו בגמר ביאה דלוקה משום לא יחלל זרעו בעמיו דכן איתא בגמרא בפירוש ומודה רבא בכהן גדול באלמנה שאם בעל ולא קידש שלוקה ולא יחלל זרעו אמר רחמנא והרי חילל הרי דבפירוש נקיט קרא דלא יחלל זרעו שהוא על גמר ביאה אבל לעולם על תחילת ביאה אינו חייב אלא אחת ושפיר מתיב רבא לר' יהודא דאמר אף על תחילת ביאה לוקה שתים ואף שלא גמר ביאתו ולא קשה קושית מהרי"ט:
וגם קושית המקנה לא קשה דאיך תל איסור לא יקח על איסור דלא יחלל ולפי הנ"ל ניחא דעל תחילת ביאה באמת ליכא רק לאו אחת ואך בסוף ביאה איכא לאו דלא יחלל ושפיר חייל איסור דלא יקח על תחילת ביאה: