נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני אין איסור חל על איסור · סימן יד
בחולין דף ק"א אמר ר' יהודא אמר רב האוכל גיד הנשה של נבלה ר' מאיר מחייב שתים וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת ומודים חכמים לר' מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים וכו' מאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה איסור כולל באיסור חמור אית ליה אמר רבא ר' יוסי הגלילי הוא:
וראיתי בספר לב ארי' שכתב וז"ל והרשב"א ז"ל בחידושיו תמה בזה לחד אוקימתא בפסחים בשיטת חזקיה ור' אבוהו דר' יהודא סובר בגיד הנשה אסור בהנאה א"כ מאי חומרא איכא בעולה ושור הנסקל דאסורין בהנאה הא גיד הנשה נמי אסור בהנאה ובשלמא בעולה י"ל דהוי חמור שיש בו כרת אבל בשור הנסקל מאי חומרא איכא וכו':
ואולם לפענ"ד הקלושה נראה למיזל בתר אפכא דאדרבה אם גיד הנשה אסור בהנאה אתי שפיר טפי דהנה כל המפרשים כתבו דאיסור הנאה הוי רק איסור חמור והנה התוס' ביבמות בד' ל"ג ע"ב דמש"ה חל נבלה על חלב אף דחלב הוא בכרת וקל על חמור בוודאי לא חל אך לעומת זה יש חומרא בנבילה דמטמא כדאמרינן לקמן מאן לימא לן דטומאת הגוף חמורה דהוא בכרת דלמא טומאת בשר חומרא דלית ליה טהרה במקוה. ולפי זה קשה גם נבלה על גיד הוי חמור דמטמא וצריך לומר דלעומת זה יש חומרא בגיד שאסור בהנאה ועולה ושור הנסקל שפיר מקרי חמור עולה משום דאיכא כרת ושור הנסקל מיירי לאחר שנגמר דינו שוב מטמא ואפכא קשיא למ"ה דלר' יוסי הגלילי גיד מותר בהנאה א"כ גם נבלה על גיד הוי ג"כ כולל בחמור משום דנבלה מטמא עכ"ד יעו"ש:
ומה שלפענ"ד דהנה ראיתי בכתבי אבי זקיני הרב הג' מוה' ארי' ליב ז"ל שהקשה תמיה עצומה לפי מאי דאיתא ביומא בד' ל"ו ע"ב בלאו דנבלה קא מפלגי דר' עקיבא סובר דהוי לאו מעליא ור' יוסי הגלילי סובר דהוי לאו הניתק לעשה עי"ש כיון דכתיב בי' לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה אף דהאי עשה אי אפשר לקיימו אך קודם שיעבור על הלאו מ"מ סובר ר' יוסי הגלילי כיון דאיכא כאן עשה שוב לא לקי וא"כ לר' יוסי הגלילי באוכל גיד הנשה של נבלה אף בלא ההוא טעמא דלית ליה כולל אינו חייב אלא אחת דהרי על נבלה ליכא מלקות דהוי ניתק לעשה:
אך לפענ"ד נראה דכיון דגיד אסור בהנאה וליכא ביה עשה דלגר אשר בשעריך תתננה דהרי אסור בהנאה וגם דלמ"ד דאסור בהנאה משום דאמרינן כשהותרה נבלה חלבה וגידה לא הותרה כאשר פירוש שם רש"י דלא היה בכלל גר אשר בשעריך תתננה ואכלה וא"כ על גיד ליכא עשה דלגר אשר בשעריך ושפיר חייב מלקות בגיד משום נבלה דליכא עשה. והנה אף דעשה ליכא על גיד אבל לאו דנבלה בוודאי איכא על גיד ג"כ כאשר כתבו התוס' שם בפסחים ד' כ"ג ע"ב בד"ה ומה חלב לענין חלב וז"ל באמצע דבריהם והא דקאמר היא הותרה וחלבה לא הותרה לא משום דלא הוי בכלל נבלה אלא משום דלא הותרה בנבלה אלא מה שהותרה בטהורה באכילה יעו"ש ובגיד הוי ג"כ כן. דע"כ איסור נבלה איכא עליה משום גיד וזה ברור ופשוט וא"כ שפיר חייב על גיד של נבלה מלקות משום נבלה ולא הוי ניתק לעשה משום העשה דלגר אשר בשעריך תתננה דזה לא קאי על הגיד:
ומעתה מיושב גם קושיא הנ"ל דאמאי אינו חל נבלה על גיד דהוי כולל בחמור משום דמטמא ובשלמא לאוקימתא בפסחים דר' יוסי הגלילי סובר דגיד אסור בהנאה לא הוי חמור דשם גיד אסור בהנאה אבל לאוקימתא דר' יוסי סובר דגיד מותר בהנאה קשה. ולפי הנ"ל ניחא דלאוקימתא דר' יוסי סובר דגיד מותר בהנאה ממילא ניחא מה דהאוכל גיד הנשה של נבלה אינו חייב אלא אחת דעל נבלה אינו חייב כלל מלקות לר' יוסי הגלילי דהוי לאו הניתק לעשה אף דביומא איכא שם פלוגתא לר' יוסי הגלילי אם נבלה הוי ניתק לעשה הך אוקימתא דר' יוסי סובר דגיד מותר בהנאה תוכל לסבור כהך אוקימתא דנבלה הוי ניתק לעשה ודו"ק: