נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
דיני אין איסור חל על איסור · סימן טו
שם בחולין בדף ק"א דשבת ויו"כ הוי איסור ב"א והקשו המפרשים דהא יום כפור קודם דתוספת יום כפורים דאורייתא ותירץ בהג"ה בנחלת יעקב כיון דאינו חייב מלקות וכרת על תוס' יום כפורים שפיר חייל איסור עליו וזה אינו תירץ מספיק דהתוס' כתבו בשבועות דרק על חצי שיעור חל איסור אחר אבל על איסור עשה אף דליכא מלקות אינו חייל איסור אחר וכאן איכא ג"כ עשה למ"ד דנלמד מקרא דועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש:
והנה המפרשים הנ"ל הקשו רק למ"ד דתוספת יום כפור דאורייתא ותוס' שבת לאו דאורייתא ושם בגמרא בחד ברייתא איתא דתוס' שבת הוי ג"כ מדאורייתא ולפי דעת הרמב"ם דרק תוס' עינוי הוי דאורייתא ולאו תוס' שאר מלאכות בוודאי ניחא דלענין מלאכה הוי ב"א:
אך עדיין יוקשה לשיטת רש"י ביבמות בד' ל"ד דמאי דקאמר הגמרא דר' מאיר סובר איסור חל ע"א בב"א היינו איסור הוצאות שבת ואיסור אכילת יום כפור דר"מ אמר אף אם היתה שבת והוציאה בפיו חייב שוב יוקשה דאיסור אכילת יום כפור קודם מהוצאות שבת דלענין אכילה איכא תוספת כשיטת הרמב"ם דרק תוספת עינוי הוי דאורייתא ולא שאר מלאכות:
אך הנה הר"ן בפרק המביא בביצה הוכיח דהא דהתורה אסרה תוספת יום הכפורים היא קודם שין השמשות דבה"ש בל"ה אסור משום ספק למ"ד ספיקא דאוריי' לחומרא יעו"ש:
והנה לכאורה דבריו תמוהים דלמה לן לומר דהתורה אסרה תוס' יום הכפורים קודם בין השמשות דבה"ש בל' האסור והלא בל"ה יהי' אסור קודם בה"ש דהרי מה דאנו אוסרין בין השמשות דהוי ספק אם הוי יום או לילה וממילא צריך להיות התוספת קודם בין השמשות שמא בין השמשות לילה וצריך להוסיף מחול על הקודש:
אך לפענ"ד הערה עמוקה יש בזה לשיטת הרמב"ם דספיקא דאורייתא מהתורה לקולא אך מה דאדם חייב אשם תלוי מספק משום דספק כרת לחומרא. וא"כ יוקשה לפי מאי דאיתא ביומא דעל עצומו של יום ענוש כרת ועל תוס' אין ענוש כרת א"כ יוקשה מאי הועילה התורה מה שאסרה תוס' יום כפור הא לא יאסר ע"י תוס' יותר מה דיאסר ע"י יו"כ גופא דביום כפור גופא איכא עונש כרת והוי ספיקא לחומרא ונאמר על בה"ש דהוי ספק לחומרא דכבר היא לילה ולענין תוספת יום כפור דליכא כרת שוב הוי ספיקא לקולא ונימא דבה"ש יממא הוא. ויצא ידי התוספת בבין השמשות גופא דלענין התוס' נימא דבין השמשות יום הוא ויוצא בזה ידי התוס' ומשום יו"כ בל"ה אסור התוס' דלענין גוף יו"כ חייב כרת וספיקא לחומרא ואינו אסור על ידי התוס' יו"כ יותר ממה שאסור ע"י יום כפור גופא והיא באמת קושיא גדולה ואולי הר"ן לא נתכוין לזה ואפשר לתרץ בתירץ הר"ן דע"כ התורה אסרה קודם בין השמשות אף דמצד התוס' גופא לא היה אסור בהש"מ אך ע"כ התורה אסרה כן דאל"ה לא יביא תוספת איסור כלל ע"י מה שהתורה אסרה התוס':
אך עדיין נפקא מיני' לענין התוס' בדבר שאינו אסור בכרת ביום כפורים וכגון בחצי שיעור כדאיתא בריש פרק יום הכפורים יום כפורים אסור באכילה ומקשה בגמרא אסור איסור כרת הוי ומתרץ בחצי שיעור דהוא רק איסור ואין בו כרת ולענין זה שפיר הוי נ"מ בהתוספת כיון דלענין יו"כ ג"כ ליכא כרת ושוב מדאורייתא בין השמשות מותר ויוכל להיות שבשביל זה אסרה התורה התוס' שפיר רק בין השמשות אסור אבל קודם בין השמשות ספיקו לקולא וא"צ לתירץ הר"ן דע"כ אסרה התורה קודם ומצאתי אח"כ הערה זו בישועות יעקב וכוונתי לדעתו:
וא"כ שפיר ניחא דאיסור שבת ואיסור אכילת יום כפור הוי ב"א ולא הוי יום כפור קודם משום תוספת יום הכפורים כנ"ל כיון דעל יו"כ איכא כרת בין השמשות אסור ואמרינן לחומרא דבה"ש לילה הוא. וכן לענין מלאכות שבת דהוי במיתה ולענין תוס' יו"כ דליכא כרת שוב ספיקא לקולא ואמרינן דבה"ש יום הוא ויוצא בבה"ש בספק ושוב אתיין כחדא ולא הוי בין השמשות קודם רק לענין חצי שיעור כנ"ל דליכא כרת ועל חצי שיעור שפיר חל איסור השני והוא איסור שבת כדאיתא בשבועות דעל חצי שיעור שפיר חל איסור ודו"ק:
ואף דקמא שמיא גליא הספק מ"מ לענין איסור בני אדם חלים בב"א אף שהוא מחמת ספק וראיתי בספר ברוך טעם דכתב ג"כ סברא זו דאף דאסור מחמת ספק שוב הוי לענין אחע"א בת אחת: