אור ברסלב
נפש חיה על השס דיני אין איסור חל על איסור › סימן ט

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

דיני אין איסור חל על איסור · סימן ט

סימן ח

שם בפסחים בדף מ"ז ע"ב דהקשו על מאי דאיתא שם דיש חורש תלם אחד וחייבים עלי' שמונה לאוי חורש בשור ובחמור וכו' והקשו וז"ל ולפירוש ר״י קשה אמאי נקט שור וחמור בשור לחודא הוי מצי לאשכוחי כלאים בשור פסולי המוקדשין כדאמר בפרק בתרא דמכות בדף כ"ב דאמר ר' יצחק המנהיג בשור פסולי המוקדשין דלוקה משום דעשאו הכתוב ב' גופים דאתקיש לצבי ואיל ע"כ:

והנראה לי דהנה איתא במכות שם בדף כ"ב אמר ר' הושעי' המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים אמר ר' יצחק המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים ע"כ:

והנה לא פירשו מפרשי הש"ס אמאי המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים והרמב"ם לא העתיק שיתחייב שתים וסבור הייתי לומר עם מאי דאיתא במועד קטן בדף י"ב דאין מרביעון בבכור ובפסולי המוקדשין ופירוש רש"י משום דהוי מלאכה ואסור משום לא תעבוד בבכור שורך וא"כ שפיר חייב שתים א' משום לא תעבוד בבכור שורך ב' משום כלאים אך לפי זה יוקשה אמאי במנהיג אינו חייב שתים משום לא תעביד ומשום כלאים ודעת רוב הפוסקים דבכלאים ג"כ אינו חייב עד שיעשה מלאכה בהם ולא בהנהגה לחודא ובט"ז בסי' רצ"ז סק"ה הביא דכולא עצמא מודים בזה דאינו חייב בכלאים עד שיעשה מלאכה עמם (והב"ח כתב דחייב על הנהגה לחודא יעו"ש) וא"כ בעשה מלאכה חייב שתים משום לא תעבוד בבכור שורך ומשום כלאים. ולשיטת הב"ח דחייב על הנהגה לחודי' בכלאים היה ניחא דמיירי במנהיג בלא מלאכה דאינו חייב על לא תעבוד אך היה אפשר לאשכוחי גם במנהיג שתים בעשה מלאכה:

אך הנה לכאורה קשה בסוגיא דידן אמאי בחורש בשור הקדש עם חמור חייב על השור משום לא תעבוד בבכור שורך ועל השור והחמור ביחד משום כלאים ולא אמרינן דאין איסור חל על איסור דכלאים ג"כ אינו אסור רק שיעשה מלאכה בשור וחמור ביחד והשור כבר היה מתחלה אסור בעשיית מלאכה משום לא תעבוד בבכור שורך ולא הוי איסור בת אחת דמתחלה קודם שהיה השור עם החמור היה אסור לעשות מלאכה עמו משום לא תעבוד בבכור שורך ואח"כ כשקשרו עם החמור דאינו חייב על כלאים רק כבקשרים יחר ועושה אח"כ מלאכה עמם כדאיתא בטור ובש"ע וכשקשרו בא איסור אחד לעשות מלאכה עמם משום כלאים ואין איסור כלאים חל על איסור לא תעבוד בבכור שורך ולמאן דסבירא לי' כולל חל נוכל לומר דגם כאן חל מטעם כולל אך הדבר תלוי בשני שיטות רש"י ותוס' בשבועות בדף כ"ח בתוס' בד"ה שבועה שלא אוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא יאכל תאנים וענבים ביחד דלרש"י לא הוי כולל מידי דהוי אנשבע מתחלה על תשע ואח"כ על עשר דלא הוי כולל דאי תשעה לא אכל ממילא עשר לא אכל והתוס' חלקו דהתם גבי תשעה ועשר איכא מתחלה איסור שבועה בכל ט' שיאכל מהנהו עשר אבל הכא לא היה מתחלה איסור שבועה כלל על ענבים אף דהשבועה שניה לא הוי רק על תאנים וענבים ביחד ועל תאנים בל"ה הוי השבועה הראשונה וא"כ ממילא אסור לאכול תאנים וענבים ביחד משום השבועה הראשונה מ"מ כיון שנכלל עתה מין יותר בהשבועה הוי כולל זהו שיטת התוס' ולשיטת רש"י לא הוי זאת כולל:

וא"כ כאן בשור ובחמור הוי כולל לשיטת התוס' דמתחלה היה איסור על השור לבדו לעשות עמו מלאכה ואח"כ כשקשרו עם החמור נעשה איסור על שניהם לעשות עמם מלאכה הוי כולל משום החמור אף דהאיסור השני הוא לעשות המלאכה עם שניהם ובל"ה אסור משום השור מ"מ כיון דעתה נתוסף האיסור גם על החמור הוי כולל כנ"ל בתאנים וענבים. ואף דהגמרא מתרץ שם במכות על מאי דמקשה לתני שלא אחרוש בחול וביו"ט דמיגו דחיילא עלי' שבועה בחול חייל נמי ביו"ט ומתרץ האי תנא איסור כולל לית ליה וא"כ לא מהני מה דכלאים הוי כולל אך זה ניחא דהריטב"א על מכות פי' מה דהגמרא קאמר האי תנא איסור כולל לית לי' נוכל לפרש או דלא ס"ל כולל כלל או דשפיר אית לי' כולל באיסור הבא מאלי' אך באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן כולל כדאיתא בשבועות והנה השאגת ארי' הקשה אם איתא דמתניתין לא ס"ל איסור חע"א בכולל יוקשה על כהן ונזיר דאיך חל איסור נזיר על איסור כהן ותירץ האבני מילואים בסוף ספרו בתשובותיו בסי' פ"ו כפי דברי הריטב"א הנ"ל דהפירוש בגמרא היא רק בכולל באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן כולל וכתב שם הגאון הנ"ל דבנזיר לא הוי האיסור בא על ידי עצמו דהוא לא אסר על עצמו יין וטומאה אך כיון דהוא נזיר התורה אסרה עליו יין וטומאה ושפיר הוי ככל איסור הבא מאליו ולא איסור הבא ע"י עצמו ושפיר חל בכולל יעו"ש וא"כ ע"כ באיסור הבא מאליו שפיר ס"ל לתנא דמתניתין דמהני כולל ושפיר אף כלאים חל בכולל:

ובזה יש ליישב קושית התוס' דהיה יכול למתני להו דכלאים בלא חמור רק על השור גופא תהיה איסור כלאים כגון דהוי פסולי המוקדשין דעשאו הכתוב כב' גופים:

ולפי הנ"ל ניחא דאם היה על השור גופו איסור כלאים שוב אין איסור מלאכה דכלאים חל על האיסור דלא תעבוד בבכור שורך דמתחילה בשעה שהיה השור הקדש היה עליו הלאו דלא תעבוד בבכור שורך ואח"כ כשנפל מום בו ונפדה ונעשה פסולי המוקדשין ניתוסף עליו לאו דכלאים דנעשה כשני גופים ושוב אין איסור חל על איסור דכאן שוב לא הוי כולל דעל השור גופא חייל איסור כלאים והוא בעצמו הוא כשני גופים ודו"ק:

וראיתי אח"כ בח"ט בסי' ש"ה דהקשה על הך דהמרביע שור פסולי המוקדשין חייב שתים משום לא תעבוד ומשום הרבעה דכלאים והא אין איסור חע"א ותירץ דמש"ה שיטת הרמב"ם דמרביע קדשים אין כאן איסור דאורייתא דלא הוי עבודה גמורה ומש"ה כתב דחל אף איסור מלאכה אח"כ כיון דהוי כולל משום הרבעה יעו"ש אך לפי הגירסא דידן במכות דהמרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים וע"כ הוא משום עבודה דקדשים ג"כ והוי דאורייתא שוב יוקשה דאין איסור אל על איסור ודו"ק

ובזה אפשר ליישב ג"כ מאי דקשה על שיטת התוס' דהמה כתבו דעל החמור אינו חייב משום לאו דמעילה דאם החמור הוי הקדש יוקשה אמאי לא מקשה בגמרא מחמור דאיתא בשאלה ולכן כתבו התוס' דלאו דמעילה לא חשיב כיון דלא הוי רק בשוה פרוטה והגמרא לא חשיב רק מאי דהוי בכל שהוא:

ושם במכות פי' רש"י דהחמור הוי פטר חמור ולחד מ"ד גם בפטר חמור איכא לאו דלא תעבוד ולמ"ד דעל חמור ליכא לאו דלא תעבוד שור וחמור לאו דוקא רק שור ושה דאיכא על השור לאו דלא תעבוד ועל השה לאו דלא תעבוד והתוס' כתבו שם במכות דעל החמור אינו חייב כלל ויוכל להיות דהחמור הוא חולין יעו"ש:

וקשה דאמאי לא תני שור ושה כדברי רש"י שם והיה עוד לאו על השה דלא תעבוד וכמדומה לי שכן ראיתי אח"כ בחפזי בשער המלך שהקשה כן:

ולשיטת הרמב"ם דכלאים לא הוי רק מין אחד טמא ומין אחד טהור ניחא דבשור ושה ליכא כלאים רק בשור וחמור ובחמור שוב ליכא לאו דלא תעבוד אבל לשיטת האומרים דגם בשני מינים טהורים איכא לאו דכלאים קשה דהיה לו למתני עוד לאו בשור ושה ואף לפי מה שכתבו התוס' שם במכות בד"ה מתקיף לה דלפי המסקנא אמרינן תנא ושייר מ"מ כתבו שם התוס' דהיינו דוקא לאוי דלא עסיק ביה אבל לאוי דעסיק ביה כל שהיה יכול להרבות לאוין היה תני כגון ביו"ט כיון דתני יו"ט כל לאוי שהיה אפשר למנות היה מונה וה"ה בקדשים בלאו דלא תעבוד:

ולפי הנ"ל ניחא דקשה איך חל לאו דעשיית מלאכה בכלאים על לאו דעשיית מלאכה דלא תעבוד בבכור שורך אך התירץ דהוי כולל משום החמור דחל האיסור גם על החמור ומש"ה ע"כ מיירי דהחמור הוא חולין והוי כולל משום החמור אבל בשור ושה קדשים שיהיה על שניהם לאו דלא תעבוד שוב אין איסור כלאים חייל על שניהם ביחד כיון דעל כל אחד בפני עצמו איכא איסור דלא תעבוד ודו"ק:

ובזה ניחא שם במכות הנ"ל מאי דאמר ר' הושעי' המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים ואח"כ אמר ר' יצחק המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה רק אחת וקשה כנ״ל כיון דע"כ צ"ל דמרביע לוקה שנים משום לא תעבוד ומשום הרבעת כלאים א"כ גם במנהיג ילקה שתים משום לא תעבוד ומשום כלאים ולפי הנ"ל דבמנהיג ועושה מלאכה בשור פסולי המוקדשין אינו חייב שתים דאין איסור חל על איסור ואין איסור כלאים חייל על איסור דלא תעבוד בכור שורך דקודם שנעשה פסולי המוקדשים היינו קודם שנעשה בעל מום היה עליו איסור דלא תעבוד וכשנעשה בעל מום (יעו"ש במשנה למלך בכלאים דהוא כתב לשיטת רש"י לא הוי כלאים רק אחר שיפדה ולשיטת הרמב"ם לא הוי כלאים רק קודם שיפדה) בא עליו איסור דכלאים דהוי פסולי המוקדשין ואין איסור חל על איסור ואינו חייב רק אחת ולא שתים ומש"ה אמר סתם לוקה ולא שתים:

וכבר הבאתי לעיל בהגה"ה דברי הח"ס בסי' ש"ה דהוא כתב דהמרביע שור הקדש אין בו איסור עבודה מדאורייתא דאין זה עבודה גמורה והוא כדברי המשנה למלך והביא ראיה לזה כנ"ל בהגה"ה דאל"כ א"א חע"א אך כיון דקודם שהומם אינו אסור מדאורייתא בהרבעה חל אח"כ איסור עבודה על כלאים משום כולל דהרבעה אך לגירסא דידן דהמרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שתים ע"כ מלקות אחד הוא משום עבודה בקדשים וע"כ דהרבעה הוי מלאכה דאורייתא אך הח"ס כתב שם בתשובה הנ"ל דלוקה שתים הוא ט"ס וצריך להיות רק לוקה אך לפי גירסא דידן ע"כ דהרבעה הוא מלאכה דאורייתא:

אמנם במרביע נוכל לומר דחייב שתים ואין זה ענין לאין איסור חל על איסור דמשום לא תעבוד הוי איסור מלאכה ואיסור הרבעה איסור אחר הוא ואף דכיון דאסור במלאכה ממילא אסור בהרבעה דהוי ג"כ מלאכה מ"מ אפשר לומר כיון דהוא מסוג אחר לגמרי אין זה ענין לאיסור חל על איסור ויעו"ש בתוס' ביבמות בדף ל"ד בד"ה והוציאו בפיו חייב לענין אם באכילת יום כפור והוצאה בשבת שייך אין איסור חל על איסור אף דשניהם באים על מעשה אחד כגון שהוציא כזית מרשות היחיד לרשות הרבים ובלעה דבליעתו זהו הנחתו ועל הבליעה חייב משום אכילת יום כפור ועל הוצאת שבת מ"מ אין שייך בזה איסור חל על איסור וכן ראיתי בברוך טעם בשער הכולל דין ד' דב' איסורים שאינם מסוג אחד אם שייך בהם דין אין איסור חל על איסור תלוי בשיטת רש"י והתוס' הנ״ל והראו לי אח"כ בח"ס בסי' ש"ה הנ"ל דכתב דחל איסור עבודת בפסולי המוקדשין משום כלאים על איסור הראשון דהקדש דהוי כולל משום הרבעה לשיטתו שם וכתב אע"ג דיש לפקפק דלאו דהרבעה ולאו דהנהגה ב' שמות המה מ"מ אמרינן כולל:

ומה שאמרנו דבמנהיג פסולי המוקדשין אינו לוקה שתים משום דאין איסור חל על איסור ואינו חל איסור עבודה בכלאים על הלאו דלא תעבוד בבכור שורך דקדים לי' קודם שנפסל א"כ ישאר הלאו הראשון דהוא לא תעבוד בבכור שורך ולא הלאו דכלאים ומגמרא נראה דחייב על הלאו דכלאים דמסיים שהרי גוף אחד הוא ועשאו הכתוב כשני גופים:

ואפשר דזה קאי על ר' הושעי' לענין המרביע שור פסולי המוקדשין דשפיר חייב שנים כנ"ל:

או אפשר לומר כשיטת המהר"יט הובא בשער המלך בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ח דאף דאין איסור חל על איסור ואינו חייב רק על איסור הראשון ולא על השני מ"מ היכא דהתרו בו משום השני ולא משום הראשון או היכא דהוי שוגג על הראשון שפיר חייב על השני ושפיר יש כאן חיוב מלקות משום כלאים ג"כ:

ואם לא נימא כן יהיה מכאן ראיה דעל כלאים חייב על הנהגה בלא מלאכה ומיירי כאן במנהיג בלא מלאכה דאז אינו חייב רק על כלאים ולא על לא תעבוד ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה