אור ברסלב
נפש חיה על השס בפרק כל הזבחים בדף ע' ע"ב › סימן ג

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בפרק כל הזבחים בדף ע' ע"ב · סימן ג

סימן ב

עוד נראה לי דהנה קשה עוד יותר ממשנה לקמן בדף ע"ב דאיתא התם הניתנין למעלה שנתערבו עם הניתנין למטה והיינו דם חטאת שנתערב בדם עולה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את התחתונים כאילו הם מים ויחזור ויתן למטה וחכמים אומרים ישפוך לאמה ואם לא נמלך כשר ותמוה דהא לעיל מקשה בגמרא על רבא דאמר אם קרב לא הורצה משום דיחוי אמאי בעולה שנתערב בחטאת אם לא נמלך מחצה כשר ומתרץ משום דאין בע"ח נדחין אבל כאן שנתערב דם שוב קשה דהוי דיחוי:

וכן תמוהים דברי התוס' בדף ע"ז ע"ב בד"ה הא עבר מומם מרצה דכתבו שם דבין ר' אליעזר ובין רבנן סוברים דע"י תערובות מרצה ורבנן לא אסרו רק לכתחלה כיון דמדאורייתא בטלי ברובא רק מדרבנן אינו בטל משום דדרכו למנות מש"ה אם עלו לא ירדו ודבריהם ג"כ תמוהים דהא רבא קאמר לעיל השתא דאמרו רבנן לא יקרב אי קרב לא מרצה וכאשר פירש"י שם דניהו דרק מדרבנן לא בטל כיון דמדרבנן אסור להקריב שוב פסול משום דיחוי:

ונראה לפענ"ד דהנה הדין כל מאי דהוי פסולן בקודש אם עלו לא ירדו כדאיתא לקמן בדף פ"ד במשנה אלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואלו שלא היו פסולן בקודש הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר והכלאים והטרפה אם עלו ירדו:

ונראה ברור דכשרים שנתערבו בפסולים דהפסולים לא היו פסולים בקודש אם יהי' האיסור מצד התערובו' הוי הדין אם עלו ירדו דהרי לא היו פסולן בקודש אך לפי דברי התוס' דכל אלו דבטלים מדאורייתא אך רבנן החמירו משום דהוי דרכו למנות אם עלו לא ירדו כיון דמדאורייתא בטלים ולענין זה אזלינן בתר דאורייתא אך שהקשינו לעיל דכיון דמדרבנן אינם בטלים שוב אף מדאורייתא פסולים מחמת דיחוי אף שהוכרו הכשרים שוב לענין זה הוי פסולן בקודש דהא הכשרים שהיה מתחלה כשרים. אך שעתה נפסלו משום דיחוי וזה הפסול נעשה בקודש מש"ה אם עלו לא ירדו דהוי פסולן בקודש דבשלמא אם הי' הפסול משום התערובות פסולים שיש בתוכן זה לא הוי פסולו בקודש אבל כיון דהתערובות בטל מדאורייתא אך כולו נפסל משום דיחוי אף הכשרים הוי פסולו בקודש וזה ברור מאוד:

ומעתה נראה לפענ"ד דכל ענין דיחוי לא שייך היכא שנתערב בקודש לענין שאם הקריב לא ירצה כיון דכל אלו שנתערבו בקודש אם עלו לא ירדו ואיתא בזבחים בדף מ"ג ע"ב בתוס' בד"ה הקומץ דאף באכילה מותרים משום שפקע האיסור לגמרי מהם א"כ לא שייך כלל בהם לומר שנדחה ואף אם קריב לא מרצה דהרי בכל אלו כיון שהקריב אותם נפקע האיסור מהם לגמרי ואף דנראה דכל אלו דהוי פסולן בקודש והשלה בהן את האור או שהוקרבו לגמרי דפקע האיסור מהם מ"מ לא עלו לבעלים לשם חובה כדאיתא במנחות בדף כ"ה דהציץ מרצה על הטומאה שיעלה לבעלים לשם חובה וכדאיתא בפסחים בדף פ' ע"ב אבל על פיגול ונותר איתא שם במנחות דאין הציץ מרצה אלמא אף דפקע איסור מיני' מ"מ לא עלו לבעלים לשם חובה:

מ"מ נראה לי דזה דווקא היכא שבאמת המה פסולים מצד עצמם אבל אם מצד עצמם כשרים המה אך דאמרינן כיון דנדחה פעם אחת שוב אינו חוזר ונראה וא"כ היכא דהשלה בהן את האור והקריבם ע"ג המזבח דנסתלק האיסור מהם וממילא חוזרים ונראים עלו לבעלים ג"כ לשם חובה דהרי באמת כשרים המה מצד עצמם ואף שנדחו פעם אחת כיון שנסתלק הדחי' וחזרו להכשירן עלו לבעלים לשם חובה ג"כ כיון שמצד עצמם באמת כשרים ולא נוכל לומר כיון שנדחה פעם אחת שוב אינו חוזר ונראה דהרי באמת חוזר ונראה:

ומש"ה בדם שנתערב אף שאסור ליתנו לכתחלה מ"מ בלא נמלך ועבר ונתנו כשר כיון דזה הפסול משום דיחוי הוי פסולו בקודש והדין דאם עלו לא ירדו ונסתלק הפסול (ויעו"ש בתוס' בזבחים בדף מ"ג בראש העמוד דהמה כמסתפקים דשמא לא שייך גבי דם פקע פיגולו כי אם גבי הקטרה ונראה דגם גבי דם שייך פקע פיגולו דהזאתו זו הקטרתו):

אבל רבא שפיר קאמר לעיל השתא דאמרו רבנן לא יקרב אי קריב לא מרצה מטעם דיחוי דהתם נתערבו כשהן בעלי חיים עוד קודם שנשחטו וקודם שבאו לעזרה עדיין (דבזה איכא פלוגתת רש"י ותוס' מאי דלא הוי פסולו בקודש אם הוא קודם שנשחט או קודם שבא לעזרה יעו"ש) דאף הדיחוי לא הוי פסולו בקודש דנדחו עוד מקודם שפיר אף אם קרב לא הורצה דכל שלא הוי פסולו בקודש אף אם עלו ירדו ואף אם הקריב אותם לא פקע איסורא מיני':

ומיושב הקושיא הנ"ל דאף למ"ד בע"ח אינם נדחים מ"מ הא גם לאחר שחיטה ג"כ עדיין אינם ראוים והוי דיחוי אף לאחר שחיטה:

ולפי הנ"ל ניחא דאם בע"ח אינם נדחים רק לאחר שחיטה שוב הוי פסולו בקודש ואם קרב הורצה והוי כמו שנתערב הדם בדם דאיתא במשנה בפירוש דאם לא נמלך ונתן כשר כנ"ל:

ומאי דהגמרא מקשה מהך דקרב הראש של אחד מהם יקרבו כל הראשים כולם ומקשה דהרי שחוטין נדחין לד"ה שפיר מקשה דהתם לענין להקריב לכתחלה שפיר מקשה דבשחוטין לד"ה נדחין ואסור להקריבם אבל בלא נמלך ועבר והקריבן אף רבנן מודים דהורצה ודו"ק היטב:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה