נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בפרק כל הזבחים בדף ע' ע"ב · סימן ב
שם בדף ע"ג ע"ב אמר רבא השתא דאמרו רבנן לא יקרב אי קריב לא מרצה איתבי' חטאת שנתערבה בעולה ועולה שנתערבו בחטאת אפילו ברבוא ימותו כולן במה דברים אמורים בכהן נמלך אבל בכהן שאינו נמלך עשאן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול למטה מחצה כשר ומחצה פסול הא כמ"ד בעלי חיים נדחין הא כמ"ד אין בעלי חיים נדחין:
ותמוה לי דהא שם בעולה שנתערבה בחטאת אף לאחר ששחט עדיין דיחוים המה דאף כשהמה שחוטין עדיין אסור להקריבם וכשיבוא לימלך לא נתיר לו להקריב:
ואפשר לומר דשם מיירי בחטאת העוף דכהן המולק הוא המזה את הדם ונמצה דמו על קיר המזבח והמליקה והזאה הכל אחד הוא ואין שייך לומר דשחוטין נדחין דהשחיטה והמליקה הכל אחד ותיכף כששחט הוי ההזאה ג"כ:
אך עדיין קשה למה אצטרך לומר דרבא ס"ל דבעלי חיים נדחין דהא המשנה מיירי בבהמה ושפיר הוי דיחוי אף לאחר שחיטה ואפשר לומר מדאמר רבא סתם אי קרב לא מרצה ומיירי אף בחטאת העוף כדאיתא בתוס' לעיל בדף ע"ב בד"ה אלא למאן דאמר ושפיר מוכח דס"ל דאף בע"ח נדחין:
עוד אפשר לומר דכאן מיירי לפי תירץ דר' אשי דבע"ח חשיבי ולא בטלי וא"כ לאחר ששחטם שוב בטל חשיבותייהו ובטלים שפיר:
עוד אפשר לומר דאם נימא דאין בע"ח נדחין א"כ הדחי' מתחיל לאמר שחיטה והוי דיחוי מעיקרא ואף למ"ד דנראה ונדחה הוי דיחוי דיחוי מעיקרא לא שמענו ומצאתי הדבר מפורש בתוס' בזבחים בדף י"ב בד"ה וש"מ יש דיחוי בדמים דכתבו דקיבל דם בכלי שיש בה מים דבטל ראשון ראשון במים הוי דיחוי מעיקרא אבל למ"ד דיש דיחוי בבע"ח ומתחיל הדחוי מחיים הוי נראה ונדחה והארכנו בזה וכאן עת לקצר: