נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בענין נדרים ושבועות שאינם חלים רק על דבר הרשות · סימן ה
במשנה בסוף נדרים הנ"ל נטולה אני מהיהודים יפר חלקו ותהי' משמשתו ותהי' נטולה מהיהודים והקשו בתוס' וז"ל ותהי' נטולה מהיהודים לכשתתגרש ותנשא לאחרים דלא מהני הפרתו לעצמו ואין לתמוה איך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חע"א ויש לומר דהוי איסור כולל מיגו דאתחיל בתשמיש בעל שהוא היתר חל חל נמי על אחרים ע"כ והנה שיטת התוס' כאן דאף דנדר חל על דבר מצוה הוא רק לבטל מצוה ולא לקיים מצוה:
וקשה לי לפי דברי הראש יוסף בחולין בדף ק"א בתוס' בד"ה מאן תנא דכתב שם לענין נבלה דלא הוי מוסיף על הגיד משום דאסור לגבוה דגיד ג"כ אסור לגבוה אף דכל זמן שהגיד מחובר להבשר איכא פלוגתא אם מותר לגבוה בפירש מהבשר בודאי אסור לגבוה ולכ"ע ליכא איסור מוסיף לגבוה ואין לומר כיון דחל עליו נבלה במחובר לבשר תו לא פקע ממנו דזה אינו דהשתא ליכא מוסיף לא חל וכאשר כתבנו מזה פעמים רבות עכ"ד הראש יוסף:
ושיטתו דכל היכא דהי' חל האיסור מטעם מוסיף כל שנסתלק המוסיף שוב אין איסור חל על איסור וה"ה בכולל דהיא היא וא"כ יוקשה מאי דתני דיפר חלקו ותהי' משמשתו ותהי' נטולה מהיהודים הא כל עיקר דחייל הנדר על אחרים הוא משום כולל כיון דחייל על הבעל וכיון דהוא מפיר חלקו ונסתלק הכולל שוב ממילא על אחרים אינו חייל האיסור כלל משום דאאחע"א:
אך הנה לכאורה אין מקים לקושית התוס' דאין איסור חל על איסור דהא בכל מקום דאין איסור חל על איסור כי פקע איסור ראשון חייל איסור שני כדאיתא ביבמות איסור אחות אשה מחלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל וא"כ גם בזה ניהו דאין חל איסור הקונם על אחרים כיון דבל"ה אסורה משום אשת איש כשיגרשנה בעלה ויפקע איסור אשת איש שוב יחול הנדר ושפיר תהי' נטולה מהיהודים:
אך הנה איתא בתשובת מהר"ם מינטץ בס"מ הובא בש"ך בסי' רל"ח ס"ק כ"ו על מאי דאיתא בד' כ"ז ע"ב בשבועות בפ"ג שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת וקאמר בגמ' הא קמ"ל חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא וכי משכחת רווחא חיילא כדרבא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שני' תחתי' ופי' רש"י לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרא שהרי פוקח לו בחרטה והוי כמו שלא נדר וחיילא השני למפרע שהראשונה מעכבתה מלחול ואינה הואיל ונשאל עלי' עכ"ד רש"י:
והוכיח מזה מהר"ם מינטץ דדוקא בחכם שעוקר הנדר מעיקרו חיילא השבועה הראשונה אבל באבה שנדרה בכה"ג דבר עינוי נפש שבועה על שבועה כגון שאמרה שבועה שלא אוכל בשר זה שבועה שלא אוכלנה ושמע בעלה והפר לה שבועה ראשונה מותרת לאכול הבשר אע"ג דלא הפר לה השבועה שני ולא אמרינן כשהפר לה שבועה ראשונה חיילא השני דהא הפרה אינו עוקר הנדר אלא מכאן ולהבא כדאיתא בכמה דוכתא (דבעל אינו מעקר עקור רק מיגז לייז) לכך שבועה שני אין מקום לחול כיון דאינו עוקר הנדר מעיקרא והובאו דברים אלו בש"ך בהי' רל"ח הנ"ל בקיצור:
וא״כ מבואר בכאן דבנדר ובשבועה אף כי פקע האיסור הראשון לא חיילא השני' דהרי אף כשהבעל היפה כיון שלא עקר הנדר מעיקרו אינה חיילא שבועה שני אף דבכל מקום דאין איסור חל על איסור כי פקע איסור ראשון חיילא איסור שני וע"כ דשבועה שאני כאשר הביא שם מהר"ם מינטץ דלשיטת הרי"ף דלא פסק כלל כרבא דלא הביא מינטץ דרבא והוא סובר דאפילו ע"י החכם המתיר שבועה ראשונה לא חיילא השני כיון דיצאה שבועה מפיו לבטל' לא חיילא לעולם ורבא סובר כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרא אם כן אגלאי מלתא למפרע דמעולם לא יצאה השבועה מפיו לבטלה אך זה הוא גבי חכם אבל בעל כיון דאינו עוקר הנדר מעיקרא ובשעה שיצאה השבועה מפיו היתה לבטלה דא חיילא לעולם וזה ברור:
וא"כ שפיר הקשו בתוס' בנדרים דאין הנדר חל על אחרים כיון דאיכא עלי' איסור אשת איש ואף לאחר שיגרשנה בעלה דפקע איסור אשת איש מ"מ כיון דהנדר אינו חל בשעה שיצאה מפיו והוי לבטלה שוב אינו חייל לעולם כמו התם היכא דהיפר הבעל השבועה הראשונה דאינה חיילא השני' כיון דלא חיילא מתחלה. וכדברים האלה מצאתי בשער המלך הלכות איסורי ביאה בפ' י"ז הלכה ח' דהקשה כן על דברי התוס' הנ"ל דמאי מקשים דאין איסור חל על איסור הא כיון שיגרשה יפקע איסור אשת איש ויחול איסור נדר ותירץ ג"כ כנ"ל דבנדר אינו חייל עוד כיון דבשעה שנשבע לא הי' מקום שתחול השבועה שוב לא חיילא:
וראיתי אח"כ באבני מלואים בסי' נ"ב שכ' כן באריכות על מה שכתב הש"ך ביור"ד בסי' רל"ח באומר שבועה שלא אוכל נבלות ובשעת חליו הותר לו לאכול שאינו צריך התרה וכתב ע"ז הפרי מגדים לאו"ח בפתיחתו להלכות פסח שהתפלא בזה דהא דקי"ל דאין איסור חל על איסור היינו לחייבו שתים אבל מ"מ תרי איסורים רביע עליה וביבמות בד' ל"ג נ"מ לקברו בין רשעים גמורים וא"כ מי שנשבע על נבלה וחלה שפיר צריך התרה דלא כדעת הש"ך דסובר דכיון דאין איסור חל על איסור אף תרי איסורין לא רביע עלה והוא פלא דכיון דחלה ופקע איסור נבלה שוב חיילא איסור שבועה עלי' וצריך התרה:
וכתב עליו האבני מלואים דהא דאין שבועה חיילא על דבר מצוה אינו מטעם דאין איסור חל על איסור והנו"ב בחלק או"ח בסי' ל"ו הקשה באמת אמאי דאמרו בכל מקום מושבע ועומד מהר סיני הוא ולא אמרו אין איסור חל על איסור אך באמת הפי' דלא מצי למיסר אנפשי' כלל בשבוע' כל שמושבע ועומד עלי' והיינו דאיכא בין הך טעמא דאין איסור חל על איסור ובין טעמא דמושבע ועומד דלטעמא דאין איסור חל על איסור גם האיסור השני חייל אלא דאין עונשין עליו לענין קרבן ומלקות אבל איסורא מיהו רביע עליה אבל לטעמא דמושבע ועומד לא לא מצי למיסר אנפשי' כלל ואין כאן תלית השבוע' ונ"מ לענין עונשין דלטעמ' דמושבע ועומד אע"ג דאח"כ פקע איסור הראשון כגון האי שנשבע שלא לאכול נבלו' ואח"כ חלה חולי שיש בו סכנ' ופקע מיני' איסור נבלה שהרי הותר' לו משום סכנ' אפ"ה שבוע' לא חייל' כיון דבשע' שנשבע לא הי' מקו' לחול שהרי הי' מושבע ועומד ולא מצי לאסור על נפשו בשבועה תו לא הדרא וחיילא אבל לטעמא דאין איסור חל על איסור איסור השני מתלא תלוי וקאי וכי פקע איסור הראשון אתי איסור השני וחיילא עכ"ד:
הכלל דבשבועה דאינו חל על דבר מצוה איכא שני טעמים א' דאין השבועה חלה כלל על דבר מצוה ב' אף אם הי' השבועה חלה מ"מ אין איסור שבועה חל עג איסור אך מלבד הטעם דאאחע"א אין השבועה חלה כלל על דבר מצוה:
והיכא דהשבועה הי' חלה בכולל על דבר מצוה שנשבע בכולל דחלה השבועה על דבר מצוה אך שנסתלק אח"כ הכולל דאז שוב אין איסור חל על איסור כדברי הראש יוסף הנ"ל אך זה לא הוי רק משום דאין איסור חל על איסור אבל לא שייך לומר דאין השבועה חיילא כלל דעל דבר מצוה אין חלות השבועה כלל דהרי בשעה שנשבע שפיר הי' חלות השבועה דהי' בכולל אך ניהו דהשבועה חלה בתחלה מ"מ היכא דנסתלק הכולל עדיין אמרינן דאין איסור שבועה חלה על איסור ראשון כמו בכל איסורין אף דהלאו השני חייל מ"מ אין איסור הלאו חייל על איסור ראשון אך בשבועה על דבר מצוה אינה חיילא כלל השבועה אבל היכא דהי' מתחלה השבועה בכולל וחיילא שפיר השבועה מתחלה מ"מ היכא דנסתלק הכולל שוב אין איסור השבועה חלה על איסור הראשון כמו בכל איסורים דאין איסור חל על איסור:
אך בזה שוב היכא דפקע איסור הראשון אח"כ שוב חיילא השבועה בכל איסורים דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ כי פקע איסור הראשון חייל איסור השני אך בשבועה על דבר איסור אף אם פקע איסור הראשון אינה חלה עוד השבועה כיון דלא מצאה השבועה מתחלה מקום לחול כלל שעל דבר איסור אינו חל השבועה כלל דהוי מושבע ועומד ונמצא אין כאן שבועה כלל אבל כאן שפיר חלה השבועה מתחלה דהוי כולל ובכולל חלה השבועה אך כיון דנפקע הכולל אמרינן ניהו דמתחלה חלה השבועה כיון דעכ"פ עתה אין כאן כולל שוב אין איסור חל על איסור כמו בשאר איסורים ובזה שוב היכא דפקע איסור הראשון חיילא איסור השבועה כמו דאמרינן ביבמות איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל וזה ברור מאד:
ומעתה שפיר ניחא בתירץ התוס' דחל הנדר מה שאמרה נטולה אני מן היהודים משום כולל כיון דחל על הבעל חל נמי על אחרים ולא קשה כנ"ל דאמאי אמרינן דיפר חלקו ותהי' נטולה מהיהודים הא כיון דיפר חלקו ונסתלק הכולל שוב אינו חל על אחרים משום אאחע"א ולפי הנ"ל ניחא כיון דהי' מתחלה כולל וחל הנדר על אחרים ג"כ משום כולל אף כשיפר חלקו ויסתלק הכולל ושוב אין איסור חל על איסור מ"מ כשימות בעלה או יגרשנה ויפקע איסור הראשון שוב יחול איסור שבועה כנ"ל דבל"ה קשה מאי מקשים בתוס' דאיך חל איסור נדר בעודה אשת איש על איסור אשת איש והא כשיפקע איסור אשת איש שוב יחול איסור הנדר אך בנדר לא שייך זה דאין כאן נדר כלל שאינו חל על דבר איסור אבל כאן דהי' כולל והי' חל מתחלה אף כשנפקע הכולל ואאחע״א שוב כשפקע איסור הראשון חל איסור השני ודו"ק: