אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט › סימן ו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט · סימן ו

סימן ה

בחגיגה בדף ז' ע"ב בד"ה עולת נדרים ונדבות כתבו וז"ל והא דלא מייתי להו נדרים ונדבות לעולא דאמר לב"ה אין קרבין נדרים ונדבות משום דנפיק בהו משום שלמי שמחה כדאמרינן דאיכא לאוקמי שכבר קרב שמחה כדינו והרב ר' אלחנן והר"י מתרץ דלא אמר בסמוך דנפיק בשלמי שמחה בנדרים אלא היינו היכא שהקריבם משום שמחה אבל הביאם משום נדרים לא נפיק רק משום הקדישם ע"כ:

והנה לכאור' קשה מאי דהקשו בתוס' לעולא דסובר דבנדרים ונדבות אף ב"ה מודים דאין קרבין ביו"ט אמאי הא אפשר ליצא בהם משום שמחה ואמאי לא הקשו אף למ"ד דב"ה סוברים דאף נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מ"מ עדיין קשה לב"ש דהא אף ב"ש מודים דשלמי שמחה קרבין ביו"ט וקשה אמאי נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט הא אפשר להביאם משום שמחה:

אד אחרי העיון ניחא דהנה לכאורה דבריהם אינם מובנים מה שהקשו אמאי נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט הא אפשר להביאם משום שמחה דהא בגמרא קאמר לקמן בדף כ"א דבהמה חציה של עכו"ם וחציה של ישראל מותר לשחטה ביו"ט כיון דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה ונדרים ונדבות אסור לשוחטן ביו"ט אף שיש בהן חלק לבעלים ולכהנים דכהנים הי קא זכו משלחן. גבוה קא זכו וכן הבעלים והוי הכל של גבוה וע"כ הא דמותר לשחוט שלמי שמחה אף לב"ש דסוברים דעולת ראי' אף שהוא בא מחמת יו"ט חין מקריבין אותה ביו"ט מ"מ שלמי שמחה מותר אף לב"ש משום שהם צורך אדם צריך לומר דשם לא שייך שכולו לגבוה ובעלים וכהנים משלחן גבוה קא זכו דאדרבא שלמי שמחה העיקר הוא לבעלים דעיקר החיוב שיהי' להם בשר לשמוח ברגל דכתיב ושמחת בחגך ואין שמחה אלא בבשר וא"כ אדרבא העיקר הוא צורך הדיוט לשמחה וא"כ שפיר ניחא דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אף שיוכל לצאת בהן משום שמחה דכי יצא משום שמחה בנדרים ונדבות שוב יהי' משלחן גבוה קא זכו דניהו דהוא יכול לצאת בנדרים ונדבות כאשר מביא כאן רש"י מפסוק ושמחת בחגיך לרבות כל מיני שמחה של בשר דכיון שאוכל בשר יהי' לו שמחה אך ההוא שמחה זוכה משלחן גבוה דבאמת הוי נדרים ונדבות שכבר נדרו ומה שהותר לאכול בשר מקרבנות אלו הוא משלחן גבוה ושפיר ניחא מה דאין מביאין נדרים ונדבות ביו"ט אף שיוכל לצאת בהן משום שמחה ומש"ה לב"ש לא קשה דשפיר ניחא מאי דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט אף דשלמי שמחה יוכל להביא ביו"ט ובנדרים ונדבות ג"כ יוכל לצאת ידי שלמי שמחה מ"מ אסור להביאם ביו"ט:

אך לב"ה שפיר הקשו בתוס' דסוברים דאף עולת ראי' שאין בהם צורך אדם כלל ג"כ מביאין ביו"ט כיון שזמנו קבוע דעכ"פ בימי החג צריך להביאם ואם עבר הרגל ולא הביאם שוב אין להם תשלומין א"כ שפיר מקשו בתוס' דיוכל להביא נדרים ונדבות לשם שמחה אף דשוב יהי' משלחן גבוה קא זכו והוי כאין בהם צורך אדם כלל מ"מ לא גרע מעולות שג"כ אין בהן צורך אדם כלל אעפ"כ מותר כיון שזמנו קבוע א"כ לא גרע נדרים ונדבות שיוצא בהם משום שמחה מעולת דאין בהם צורך אדם כלל כיון שזמנו קבוע מותר להקריבו וכאן נמי כיון שיוצא בנדרים ונדבות הללו קרבן שזמנו קבוע מותר להקריבו ביו"ט וזה ברור:

והנה התוס' כתבו בשם הרב ר' אלחנן והר"י דלא נפיק בשלמי שמחה אלא היכא שהקריבם משום שמחה ולא ידעתי למה הוצרכו לומר דהיכא דלא הביא לשם שמחה אינו יוצא כלל משום שמחה הי' די להם לומר דהיכא דאינו מביא לשם שמחה רק לשם נדרים ונדבות אז אסור להקריבם אבל במביא לשם שמחה מותר להקריבם וכן מצאתי בצל"ח בדף י"ט ברש"י בד"ה מביא אדם:

והנה אפשר לומר דמותר להביא נדרים ונדבות לשם שמחה אף דמשלחן גבוה קא זכו כיון שהביאם בפירוש לשם שמחה:

דהנה כבר הבאנו לעיל מה שהקשו המפרשים אמאי נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט נימא הואיל ואי בעי מתשל עלה ותרצו דאם ישאל שוב יהי' אסור משום חולין בעזרה:

והנה בשבועות בדף כ"ז איתא שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת וקאמר בגמרא חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא וכי משכחת רווחא חיילא וכדרבא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתי':

וא"כ היכא ששחט נדרים ונדבות לשם שמחה ג"כ כאשר כתבו התוס' דאינו יוצא בהם משום שמחה רק כשהקריבם לשם שמחה ובשעה ששוחט ומקריב כונתו לשם שלמי שמחה ג"כ אף אם ישאל על הנדר הראשון מה שעשה אותם לנדרים ונדבות שוב יחול ההקדש לשם שלמי שמחה דהרי הקריבם לשם שלמי שמחה ג"כ וכיון שנשאל על הראשון שני חייל עליו וזה ברור:

וא"כ שפיר מותר להביא נדרים ונדבות לשם שלמי שמחה אף דנדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט וכי קא זכו משלחן גבוה קא זכו וגם השמחה היא משל גבוה מ"מ שוב מותר מטעם הואיל ואי בעי מיתשל עלה היינו שישאל על הנדר הראשון מה שעשאן מתחלה לנדרים ונדבות ולא שייך לומר דאם ישאל יהי' חולין בעזרה דהרי אף שישאל על הנדר הראשון מה שעשאן לנדרים ונדבות עדיין יחול הנדר השני מה שהקריבם לשם שלמי שמחה ולא יהיה חולין בעזרה ושפיר הקשו בתוס' דיוכל להביא נדרים ונדבות לשם שלמי שמחה אף דמשלחן גבוה קא זכו דשוב קשה דנימא הואיל ואי בעי מיתשל על זה דעשאם לנדרים ונדבות דאף אם ישאל עדיין לא יהי' חולין בעזרה כנ"ל:

והנה על גוף הקושיא דלא יתחייב מלקות בשוחט עולת נדבה דנימא הואיל ואי בעי מיתשל עלה ואף לכתחלה יהי' מותר להקריב:

אפשר לומר דלאחר שחיטה לא מהני שאלה דהיכא דאתי ליד גזבר לא מהני שאלה כאשר הביא הש"ך בסי' רנ"ה סק״ו בשם רבינו בצלאל אשכנזי והיכא דנשחט הקרבן בבית המקדש לא גרע מהיכא דאתי ליד גזבר והישועות יעקב בסי' תקי"ח ס"ק א' הביא ראיה מהרשב"ם בבבא בתרא דכתב דמהני שאלה לאחר שחיטה אך משם אין ראי' דדבריו המה בדף ק"כ ע"ב והוא מיירי לענין חולין בעזרה דלא הוי כאתי ליד גזבר אבל בנשחט בפנים יוכל להיות דלא מהני שאלה כמו באתי ליד גזבר:

וגם התוס' כתבו בכריתות בדף י"ג ע"ב דהיכא דנשחט ונקרב כהלכתו לא מהני שאלה אך משם אין ראיה דיוכל להיות דדווקא היכא דנשחט ונקרב כהלכתו אך מ"מ לשיט' האומרי' דהיכא דאתי ליד גזבר לא מהני שאלה מסתבר' דנשחט בפנים לא גרע מהיכא דאתא ליד גזבר:

ואף למ"ד דאף דאתי ליד גזבר מהני גם כן שאלה מ"מ הואיל לא אמרינן היכא דאתי ליד גזבר כדאיתא בתוס' בפסחים בדף מ"ו ע"ב בד"ה הואיל ואי בעי מתשל עלה דהיכא דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל ודעתם דשפיר מהני שאלה אף באתי ליד גזבר אך דהואיל לא אמרינן א"כ היכא שנשחט הקרבן דלא גרע מהיכא דאתי ליד גזבר שוב לא אמרינן הואיל ולא קשה קושית המפרשים הנ"ל דנימא הואיל ואי בעי מתשל עלה:

אך הטעם דאתי ליד גזבר לא אמרינן הואיל דמרשות לרשות לא אמרינן הואיל וזה הוא היכא דיצא הדבר מרשות לרשות אבל נדרים ונדבות שישחוט אותם לשם שלמי שמחה שאף אם ישאל על מה שהפרישם מתחלה לנדרים ונדבות עדיין ישארו שלמי שמחה שמה ולא יצאו מרשות הקדש שפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשל על האיסור דהקרבת נדרים ונדבות:

וגם לדעת האומר דהיכא דאתי ליד גזבר לא מהני שאלה והביא ראי' ממאי דאיתא בגמרא בנדרים דהיכא דאתי ליד כהן לא מהני שאלה בארתי בחידושי בענין אגלאי מלתא למפרע דהוי הטעם כמו שהביא הר"ן בנדרים בדף פ"ה דהיכא דאסר עצמו דבר בקונם דנעשה הפקר כמבואר ברשב"א וזכה בו אחר אף שנשאל אח"כ על הקונם לא יוכל להוציא מיד הזוכה אע"פ שהאיסור הלך ע"י שאלה קנין ממונו אינו בטל ע"י שאלה ואמרתי דזה הטעם דתרומה דאתי ליד כהן לא מהני שאלה דלא מהני שאלה אף לענין איסור אף דבנדר מהני שאלה לענין האיסור דשם האיסור וההפקר המה שני דברים אבל בתרומה ליד כהן זאת הוא מצות ההפרשה ליתן התרומה ליד כהן וכיון שלא יוכל להפקיע ממונו של כהן ממילא אף האיסור נשאר וה"ה בהקדש דאתי ליד גזבר כאשר בארנו שם דברי הפוסקים דהקדש ג"כ תורת ממון עניו ולכל הנ"ל בנדרים ונדבות ששחט לשם שמחה ג"כ יוכל לשאול על הנדרים ונדבות כנ"ל כיון דאף שישאל על הנדרים ונדבות עדיין ישארו שלמי שמחה ולא יופקע ההקדש מעליהם אך אם לא ישאל יהי' נדרים ונדבות וגם שלמי שמחה ואם ישאל לא יהי' רק שלמי שמחה לחוד ולענין ממון הקרש אין נ"מ שפיר אמרינן הואיל ואי בעי מתשל לענין האיסור דנדרים ונדבות שאין קרבין ביו"ט ודו"ק:

אך קושיא זו ג"כ לא קשה רק לבית הלל אבל לב"ש לא קשה דהמה סוברים אין שאלה בהקדש:

אך לפי כל הנ"ל שבארנו עכ"פ מותר לשחוט נדרים ונדבות ביו"ט לשם שלמי שמחה א"כ יוקשה בדף י"ט דקאמר דפליגי למיקם עלה בכל תאחר דמי שעליו להביא תודה בחג הסוכות ע"כ מחויב להביאה בסוכות דבפסח ועצרת לא יוכל להביאה ויעבור על בל תאחר וקשה דהא יוכל להביאה בעצרת אף שהיא יו"ט ויביא אותה גם לשלמי שמחה כנ"ל:

אך אפשר דבתודה אינו יכול להביא משום הלחם דהלחם אינו יכול להביא כמו שני לחם דעצרת דאינם דוחים ובלחם לא שייך להביא משום שמחה דאין שמחה אלא בבשר ושפיר ניחא מאי דקאמר ר"ש כל שבא בחג המצות היינו שאר קרבנות חוץ מתודה בא בחג המצות ובחג השבועות ולא קשה קושית התוס' דהא נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט דכל שאינו תודה מותר להקריב לשם שלמי שמחה אך כל שאינו בא בחג המצות הוא תודה שאינו בא משום חמץ שבה אינו בא בחג השבועות ג"כ והארכתי בזה אך יען כי מצאתי שקדמוני בצל"ח בזה קצרתי:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה