אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט › סימן ה

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין נדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט · סימן ה

סימן ד

והנה הגמרא בעי שם לדברי האומר נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט עבר ושחט מהו ולשון עבר ושחט היינו במזיד וכן פירוש שם הפ"י לפי דרכו דהאיבעי' הוא דווקא על מזיד:

ואפשר לומר דהנה המפרשים הקשו על מאי דבעי בעבר ושחט אם מותר לזרוק את הדם דזריקה הוי שבות וקשה דבל"ה מותר לזרוק את הדם כדי שלא יהי' כאן חיוב מלקות דאם לא יזרוק לא יהיה צורך קצת ויהיה חייב מלקות וכדאמר הגמרא בריש שבת הדביק פת בתנור דהתירו לו לרדותה קודם שיבוא לידי חיוב:

אך הנה הגמרא בעי שם בתחלה אם התירו לו לרדותו קודם שיבוא לידי חיוב חטאת ומקשה בגמרא דכי הדר ואדכר ליכא חיוב חטאת ומתרץ דהוא לא נזכר ולמאן התירו לאחרים ומקשה בגמרא וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך והקשו שם בתוס' דכמה פעמים מצינו שחטא אדם איסור קל כדי שלא יעבור חבירו איסור חמור וכן בפסחים בדף נ"ט איתא דיעברו כהנים על עשה דהשלמה כדי שיביאו מחוסרי כפורים פסחיהן ותירצו לחלק דהיכא דפשע חבירו ועשה איסור אמרינן שיחטא אחר כדי שיזכה הוא ולא יעבור איסור חמור:

והנה כבר הבאנו דברי הצל"ח דכתב דאף דיהיה הדין דלא יזרוק את הדם כגון בעולה דליכא בשר דהדין לרבא דאינו זורק את הדם מ"מ לא יהיה חייב מלקות דכיון דהוא חפץ להקריב הוי צורך קצת כמו מבשל גיד הנשה דכתבו התוס' דהוי צורך קצת כיון דהוא חפץ לאכלו אף דאסור באכילה ואח"כ דחה הצל"ח זאת וכתב וז"ל דאין זה דומה למבשל גיד דשם המבשל הוא עצמו אכלו ושפיר מקרי צורך קצת אבל כאן אם השוחט הוא זר אטו הכהן ישמע לו לעבור על איסור אפילו איסור דרבנן ויזרוק הדם הא ודאי שהכהן לא ישמע לו וכיון שכן לא הוי אף צורך קצת יעו״ש:

ולפי דבריו אם הכהן בעצמו שוחט שפיר הוי צורך קצת דהוא שומע ורוצה להקריב ג"כ:

וא"כ לפי הנ"ל ממ"נ ניחא מאי דבעי בגמרא בשוחט עולת נדבה אם מותר לזרוק את הדם ולא קשה כנ"ל דמותר בודאי לזרוק אף אם הוא שבות כדי שלא יבוא לידי חיוב מלקות דאם לא יזרוק לא יהי' צורך קצת ויהי' חיוב מלקות:

ולפי הנ"ל ממ"נ ניחא דאם הכהן בעצמו שוחט אף אם נימא דאסור לזרוק ג"כ לא יעבור על הלאו דעדיין הוי צורך קצת כיון דהוא שחט ורוצה להקריב אך הקושיא יהי' אם הישראל שוחט דאז לא יהי' צורך קצת אם נימא דאסור לזרוק דהרי הכהן לא ישמע לו ולא ירצה להקריב ובזה לא קשה דנימא דמותר לזרוק כדי שלא יהי' חיוב מלקות דהא כיון דהשוחט הוא ישראל והזורק הוא הכהן שוב אמרינן וכי אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך אך התוס' כתבו דלא אמרינן האי סברא דלא אמרינן חטא בשביל שיזכה חבירך היינו רק היכא דפשע ומש"ה בעי בגמרא דהיכא דעבר ושחט עולת נדבה אם מותר לזרוק את הדם אבל היכא דשגג והקריב בוודאי מותר לזרוק את הדם שלא יהיה כאן חיוב מלקות ודו"ק:

עוד אפשר לומר דלא שייך בזה דיתירו לו לזרוק כדי שלא יתחייב מלקות דאף אם לא נתיר לו לזרוק ג"כ לא יתחייב מלקות כיון דהגמרא מסיק דהפלוגתא הוי בנאבד או נטמא הבשר אם מותר לזרוק אבל כל זמן שהבשר היה קיים היה מותר לזרוק וא"כ בשעת שחיטה לא היה חיוב וכדאיתא במנחות בדף ס"ד בשחט חטאת של ציבור אף שנשפך הדם ונתכפר באחר מ"מ אינו חייב חטאת דבשעת שחיטה היה ראוי אך לפי זה מיושב קושית הפ"י דלא היה יכול לומר דהוי נ"מ לענין עולה דליכא בשר להקריב דהא בעולה דליכא בשר להקריב לא נוכל לומר דתיכף בשעת שחיטה אסור לזרוק דשוב יהיה חיוב מלקות כנ"ל ומצאתי אח"כ בברוך טעם ובישועות יעקב כדברים הנ"ל:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה