אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין לאו שאין בו מעשה › סימן ה

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין לאו שאין בו מעשה · סימן ה

סימן ד

ב"ה י"א אדר תרל"א לפ"ק קאליש:

לכבוד חותני הגאון הצדיק מאור הגולה עטרת ישרון וכו' מו"ה יהושע אבדק"ק קוטנא יע"א:

יקרת מכתבו קבלתי ומאי דבדק לן מר על דברי הרמב"ם דפסק בפרק ו' מהלכות בכורות הלכה ה' וז"ל מעשר בהמה אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר בו לא יגאל מפי השמועה למדו שזה שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים שלא קנה לוקח וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו והקשה כבוד גאונו ממאי דאיתא בזבחים בדף ס' שם לענין שוחט את הפסח לשם שלמים שלא בזמנו דהוי שלמים ומקשה שם בגמרא מתקיף לה ר' יצחק אימא שחטו לשם מעשר להוי מעשר למאי הלכתא דלא ליבעי נסכים ולמלקי עלי' בלא יגאל הרי מבואר בפירוש בגמרא דאיכא מלקות על לא יגאל עכ"ד ק"ת:

והנה בל"ה הקשה הלחם משנה על מה שפסק הרמב"ם דאינו לוקה כיון דהמכר בטל והא איתא בפרק קמא דתמורה אמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והאי דלקי דעבר על מימרא דרחמנא א"כ משמע שם להדיא לרבא אע"ג דלא קנה לוקח מ"מ לוקה משום דעבר על מימרא דרחמנא ע"כ יעו"ש:

ומה שנראה לי דהנה נראה לכאורה דהמוכר דבר שאסור למכור הוי לאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו שהמוכר אינו עושה מעשה רק שאומר להלוקח לך משוך וקני והלוקח מושך וקונה ועושה הלוקח מעשה ולא המוכר ויהי' הדבר תלוי אם משיכה קונה או כסף קונה דאם כסף קונה המוכר עשה מעשה שלקח הכסף אבל אם משיכה קונה אין המוכר עושה שום מעשה רק שנתרצה שהלוקח ימשוך והנה בקנה חמץ בפסח פסק הרמב"ם דלוקה דהקונה תמיד עושה מעשה בין בקונה בכסף שנותן הכסף בין בקונה במשיכה שמושך אבל במוכר דבר שאסור למכור אם משיכה קונה המוכר אינו עושה שום מעשה אף דמשכחת לה ע"י מעשה שימסור החפץ להלוקח מ"מ כיון שאפשר להיות בלא מעשה אף שעשה מעשה אין לוקין עליו כדאיתא בחינוך במצוה שמ"ה דכתב שם לענין הלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד שלא יעשה לו מלאכות בזויות דהוי לאו שאין בו מעשה דבדברים יוסר עבד לעשות לו מלאכות בזויות אף שהוא כפאו במעשה אין לוקין עליו וכתב שם וז"ל וכבר כתבתי למעלה כי כל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שנעשה בו מעשה וכו' לאו שאין בו מעשה מקרי מכל מקום יעו"ש והמשנה למלך מביאו בפ"ד מהלכות מלוה ולוה הלכה ו' יעו"ש וא"כ תלוי הדבר במוכר דבר שאסור למכור אם הוי לאו שיש בו מעשה במה הוי הקנין אם בכסף או במשיכה:

אך גם בכסף משכחת בלא מעשה שנתן הכסף לחצירו או בהנאות מחילת מלוה או שהגיע לו הנאה ממילא כגון שאמר רקוד לפני שחוק לפני אם שוה פרוטה כדאיתא בקידושין:

אך באמת במכר אף שלא עשה המוכר מעשה גם כן חייב מלקות כדאיתא בריש תמורה בדף ג' ע"ב כל לא תעשה שבתורה לא עשה מעשה פטור חוץ מנשבע ומימר ומקלל חבירו בשם אע"פ שלא עשה מעשה חייב ואמר ר' יוחנן לתנא לא תתנו מימר משום דהדיבור עושה מעשה ופירוש רש"י דבדי בורו עשה מעשה שעשה מחולין הקדש מש"ה הוי מעשה והתוס' בסנהדרין בדף ס"ה ע"ב בד"ה הואיל ושני בקולו כתבו דה"ה בחסמה בקול הוי מעשה משום זה דע"י קולו הבהמה זוקפת ראשה ופוסקת מלאכול והוי מעשה וכן העדים זוממין הוי מעשה דבדיבורייהו עבדי מעשה לחייב הנידון יעו"ש וכן פירוש הרב המגיד בשיטת הרמב"ם בפרק י' מהלכות שכירות דמש"ה בחסמה לוקה יעו"ש:

וא"כ ה"ה במוכר מעשר דהוי מעשה במה שאמר לו משוך וקני דבדיבורי' קא עביד מעשה שיוצא המעשר לחולין כמו שם בתמורה דהוי מעשה דבדיבורו אתעבד מעשה שנעשה מחולין קדשים ה"ה כאן הוי להיפך שנעשה מקדשים חולין והוי מעשה שיוצא מרשותו לרשות חבירו אך זה ניחא היכא שהמכר קיים אתעביד בדיבורו מעשה אבל היכא דהמכר אינו קיים שוב לא אתעביד בדיבורו מעשה שוב אינו לוקה ואם כן שפיר קאמר הרמב"ם דהמוכר מעשר אינו לוקה כיון דהמכירה בטלה אינו לוקה ולא קשה קושית הלחם משנה ממאי דאמר בגמרא דאמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא דזה ניחא היכא דעשה מעשה אבל המכר לא הוי מעשה כנ"ל דהמוכר אינו עושה מעשה אין בדיבורו אתעביד מעשה וכיון דהמכר אינו חל שוב אינו חייב מלקות על מאי דעבר אמימרא דרחמנא דזהו העבירה לחוד לא הוי מעשה:

ומאי דקאמר שם בגמרא בזבחים בדף ט' לענין שוחט את הפסח לשם מעשר וקאמר למאי הלכתא דלא ליבעי נסכים ולמלקי עלי' בלא יגאל היינו למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו דבזה הוא פלוגתא דתנאי אבל הרמב"ם פסק דאין לוקין:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה