אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין אגלאי מלתא למפרע › סימן ב

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין אגלאי מלתא למפרע · סימן ב

סימן א

כפי שבארנו בסי' הקודם מחלוקת הרשב"א והר"ן דהיכא שאסר ע"ע בקונם ונעשה הפקר ובא חבירו וזכה בו ואח"כ נשאל על הקונם דלדכה הרשב"א נתבטל ההפקר למפרע ויכול להוציא מיד הזוכה ולדעת הר"ן לא נתבטל ההפקר והזכי' למפרע:

נסתפקתי מה יהי' היכא דהקדיש הוא חפץ ואח"כ הפקירו דאין ההפקר חל כיון דכבר הוי הקדש ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו וכדאיתא בירושלמי בפסחים בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט שיתבאר לקמן מה יהי' היכא שנשאל אח"כ על ההקדש אם חייל ההפקר למפרע:

והנה לשיטת הרשב"א דהיכא דנשאל על הקונם בטל ההפקר למפרע ומוציא מיד הזוכה כאן בודאי הדין דחייל ההפקר למפרע כיון דנשאל על ההקדש אשר הי' מעכב ההפקר והחכם עוקר הנדר מעיקרו ואף לדעת הר״ן דאינו בטל ההפקר למפרע בנשאל על הקונם ולא יכול להוציא מיד הזוכה נראה ג"כ דבזה מודה דהיכא דנשאל על ההקדש חייל ההפקר למפרע דשם הוי טעם הר"ן כיון דזכה בו חבירו קנין ממונו של זה אינו בטל בשאלה וכאן איפכא לענין היכא שנשאל על ההקדש שיחול ההפקר למפרע לא שייך טעם זה ונראה דאף הר"ן מודה דחייל ההפקר למפרע:

ובהיות כן קשה לי קושיא עצומה וגדולה הוא אלי בפסחים בדף מ"ו בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה וכו' ר' יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י ובגמרא לימא בטובת הנאה קא מפלגי ומסיק דכ"ע טובת הנאה אינו ממון והכא בהואיל קא מפלגי דרבי אליעזר סובר דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלה ממונא הוא והקשו המפרשים הלא הוא כתובה בשו"ת פני יהושע מהמגיני שלמה ובאור חדש דהרי איכא עצה שלא יעבור על ב"י שיבטל החלה קודם שתחמיץ וכבר קדמם בקושיא זו בירושלמי דהקשה דיפקיר החלה ומתרץ דאם יפקיר קודם שיעשה חלה לא יוכל אח"כ לעשות חלה דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואם יעשה חלה ואח"כ יפקיר שוב אין אדם מפקיר דבר שאינו שלו עכ"ד הירושלמי ומעתה לפי הנ"ל עדיין יוקשה דשפיר יעשה חלה ואח"כ יפקיר ואי משום דאין אדם מפקיר דבר שאינו שלו שוב לא יעבור על ב"י משום דבל"ה אינו שלו כיון דהוי חלה וכל עיקר מה דעובר על החלה על ב"י הוא משום דהואיל ואי בעי מיתשל עלה ממונא הוא והוי גורם לממון ועתה שוב לא יהי' גורם לממון משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה ויהי' ממון שלו דהרי אם ישאל לחכם יעקור הנדר למפרע שוב ההפקר חל למפרע ושוב אינו שלו משום ההפקר וממ"נ אם לא ישאל אינו שלו משום ההקדש ואם ישאל שוב יהי' אינו שלו משום ההפקר וזה קושיא עצומה:

ע"כ נראה לפענ"ד לחזור מדברי הנ"ל ולומר דהיכא דהקדיש איזה חפץ ואח"כ הפקירו דאין ההפקר חל אף שנשאל מל ההקדש והחכם עוקר הנדר מעיקרו מ"מ אין ההפקר חל למפרע אף לשיטת הרשב"א דסובר דההפקר בטל למפרע היכא דנשאל על הקונם מ"מ היכא דנשאל על ההקדש אינו חל ההפקר למפרע:

וטעמא דידי דהנה ראיתי בתשו' הרשב"א בסי' תר"ב שכתב באשה אחת שנדרה הנאה מראובן ואח"כ בא אותו ראובן וקדשה ופסק דאינה מקודשת כיון שאינה יכולה ליהנות ממעות הקידושין ולאו מידי יהיב לה ולא אמרינן הואיל ואי בעי' מתשל עלה וחזיא לה דבכה"ג לא אמרינן הואיל יעו"ש וסיים עוד אח"כ וז"ל דכיון דבשעה שקבלה אינה יכולה לזכות בו ואינה שלה שוב אין לה בה זכות אע"ג שנשאלה אחר מכן דכיון דבשעתה לא זכתה שוב אינה יכולה לזכות הא למה הדבר דומה לאותה שאמרו בפרק יש נוחלין בשלהי פרק הכותב נכסיו לאחר והיו בהם עבדים ואמר הלה מעיקרא אי אפשי בהם דהיינו איני רוצה מעיקרא בהם אע"פ שלאחר מכן אמר רוצה אני אם הי' רבו ראשון כהן אוכל בתרומה הלכך הכא נמי מיד הוי להו כסף קידושין פקדון בידה וכאותו שאמרו במקדש אחותה וכו' יעו"ש:

והנה לכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים דשם בפ' יש נוחלין כיון דבשעת הקנין לא רצה לזכות בהם דלא הי' חל אז הקנין אף שרוצה אח"כ לא מהני אבל כאן בקידש והיא רוצית להתקדש לו ורוצית לקנות כסף הקידושין אך בשביל שאסרה עלי' הנאות של המקדש לא תוכל להתקדש ולזכות בכסף הקידושין וכיון שנשאלה אח"כ על הנדר וחכם עוקר הנדר למפרע והוי כאלו לא הי' כאן נדר כלל וזכתה בכסף הקידושין עוד מעיקרא ולא דמי להתם דאמר מתחלה שאינו רוצה לקנות לא מהני עוד מה שאמר אח"כ שרוצה כיון שמתחלה לא הי' קונה בטל הקנין אבל כאן זכתה למפרע:

ונראה דגם דברי הרשב"א הללו מתאימי' עם דברי רשב"א אחרים דהנה הרשב"א בסי' תש"ז כתב לענין המקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום אינו יכול לגרשה קודם שהגיע השלשים יום והב"ש בסי' מ' בס"ק ח' הביא טעם הרשב"א דאם מעכשיו ולאחר שלשים יום הוי תנאי אינו יכול לגרש קודם שנתקיים התנאי:

והמשנה למלך בפרק ו' מהלכות גירושין הביא ג"כ כן בשם הרשב"א דדעתו דבקידש על תנאי אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ופלפל שם בזה המשנה למלך אם יכול לגרש קודם קיום התנאי והביא מהטור באבן העזר בסימן ל"ח וכתב שם וז"ל וראיתי לטור באה"ע בסי' ל"ח שכתב וז"ל ואם אמר ע"מ שיאמר אבא הן כתב הרמ"ה מתי שיאמר הן מקודשת אפילו אמר תחלה לא הלכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפילו אמר האב אינו רוצה חולצת ולא מתיבמת אבל לא מפטרה בלא חליצה דלמא הדר ואמר הן ומקיימי תנאי הרי דס"ל להרמ"ה דקודם קיום התנאי מהני חליצה וא"כ ה"ה גבי גט שיוכל לגרש קודם קיום התנאי וכתב אח"כ המשנה למלך ע"ז וז"ל ודע דבריש פרק החולץ אמרינן החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מהאחין ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין ואמרינן דר' יוחנן סבר אם יבוא אליהו ויאמר דהא דאיעברא אפילו מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי אגלאי מלתא למפרע ור"ל אמר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכתבו התוס' שם עלה דסברת ר"ל דאע"ג דלקמן גבי ספיקות שקידש אחת מב' אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קידש לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א״צ לידע אלא מה שהוא באותו שעה:

וכפי סברת התוס' הלזו יש לתמוה על סברת הרמ"ה שכתבנו לעיל דאית לי' חולץ קודם שנתקיים התנאי דהרי דאליבא דר"ל דקי"ל כותי' אגלאי עלתא למפרע לא אמרינן בדבר שאינו ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות ע"כ דברי המשנה למלך:

ונראה לשיטת המשנה למלך דאינו יכול לגרש קודם קיום התנאי אף דאחר שנתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע דהיתה מקודשת מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ולשיטת המשנה למלך יהי' ניחא גם כן דברי הרשב"א הנ"ל דהיכא דנדרה הנאה מאחד וקבלה קידושין מאתו כיון דע"י איסור הנאה לא יכלה אז לזכות בכסף הקידושין אינה מקודשת אף שאחר כך נשאלה על נדרה ואגלאי מלתא למפרע דזכתה בכסף הקידושין מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ושפיר מדמה הרשב"א להיכא דאמר מתחלה אי אפשי במתנה אף שאח"כ אמר רוצה אני לא מהני עוד אף דכאן שאני כיון דנשאלה אגלאי מלתא למפרע דזכתה מתחלה מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכיון שלא זכתה מתחלה אינה יכולה לזכות ודו"ק:

ומעתה ניחא גם הספק הנ"ל שנסתפקנו היכא שהקדיש בתחלה חפץ ואח"כ הפקירו דאינו חל ההפקר אף שאח"כ נשאל על נדרו וחכם עוקר הנדר מעיקרו מ"מ שוב אינו חל ההפקר למפרע משום דאגלאי מלתא למפרע דהי' יכול שפיר להפקיר דלא הי' הקדש דאגלאי מלתא לא אמרינן ואינו דומה לדין הרשב"א דהיכא דאסר בהנאה ונעשה הפקר וזכה בו אחר ואח"כ נשאל על הקונם דבטל ההפקר למפרע ומוציא מיד הזוכה דשם לא שייך אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן דזה לא אמרינן רק לענין מעשה שעשה ואינה חלה בשעת מעשה אף דאח"כ אגלאי מלתא למפרע דהיתה יכולה לחול מ"מ כיון דבשעת מעשה לא הי' מקום לחול אגלאי מלתא למפרע דהי' חל לא אמרינן דכל מעשה בעינן שיוכל לחול תיכף אבל כל שלא הי' יכול לחול תיכף שוב אינו חל וע"כ צריכין אנחנו לומר כן דבוודאי בכל מקום אמרינן שלמפרע באמת הוא כן כגון בחכם שעוקר הנדר מעיקרו בוודאי באמת יעקר הנדר מעיקרו ואף האיסור שעשה מתחלה נעקר למפרע כדאיתא בגמרא לענין אכלה כולה דנשאלין עלי' אף שאין כאן על מה לשאול שכבר אכלה מ"מ מהני השאלה לענין מלקות שכבר עבר שנפטר ממלקות למפרע וכן גבי תנאי ע"כ כן הוא אף שתנאי הוא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה כמו מהיום אם מתי מ"מ חל הגט למפרע כיון שנתקיים התנאי וכן אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים התנאי אינה מקודשת דמאחר שנתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע דקידושין שני שוב אינם חלים כדאי' בגמ' לענין היכא דקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום:

וע"כ הא דאמרינן אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן רק לענין חליצת מעוברת כיון דקודם שהפילה אין החליצה חייל אף אחר שהפילה לא אמרינן תגלי מלתא למפרע דחייל החליצה ולשיטת המשנה למלך ה"ה היכא שקדשה על תנאי וחלצה אחיו קודם שנתקיים התנאי ג"כ לא מהני כיון דקודם קיום התנאי לא הי' מקום לחליצה לחול וכיון שמעשה החליצה אינו חייל בשעת מעשה שוב אינו חייל אח"כ וכן היכא שגרשה קודם קיום התנאי כיון שמעשה הגירושין לא הי' חלים תיכף לא חלים אח"כ אף דאגלאי מלתא למפרע דהי' מקום לחול מכל מקום כיון דבשעת מעשה אינו חל המעשה הזאת אף אח"כ אינו חל אבל היכא שאין כאן מעשה חדש אך לבטל מעשה בוודאי אמרינן אגלאי מלתא למפרע כנ"ל דהיכא דקדשה אותה קודם קיום התנאי כמו מעכשיו ולאחר שלשים יום כאשר נתקיים התנאי ואגלאי מלתא למפרע שהיא מקודשת בטלין קידושי שני כיון דאין כאן מעשה חדש בוודאי אמרינן אגלאי מלתא למפרע דמעשה זאת בטלה:

ומש"ה רק בדין הרשב"א דהיכא דנעשה הפקר ע"י קונם היכא דנשאל אח"כ וחכם עוקר הנדר מעיקרו בטל ההפקר למפרע ובזה לא שייך לומר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן לענין לבטל ההפקר אבל להיפך היכא שהקדיש מתחלה ואח"כ הפקיר דלא הי' ההפקר חל מתחלה כיון דהוי הקדש אין אדם מפקיר דבר שאינו שלו אף שאח"כ נשאל על ההקדש אין תל ההפקר למפרע דלענין חלות ההפקר שוב אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן:

וגם הוא ממש דין הרשב"א הנ"ל דאם יבוא אחד ויזכה מהפקר זה קודם שנשאל דאינו זוכה אז דאז עדיין לא הוי הפקר ואף אח"כ שנשאל על ההקדש לא יזכה עוד בהחפץ משום הזכי' ראשונה כיון דבשעת מעשה לא הי' יכול לזכות וזה מבואר בפי' ברשב"א הנ"ל גבי האשה שנדרה בהנאה מפלוני וקבלה קידושין מאתו דלא זכתה בהקידושין אף שאח"כ נשאלה על הנדר לא תזכה עוד בהקידושין כיון דלא זכתה תיכף וה"ה בהפקיר אחר שהקדיש וזכה בו אחר דלא יכול תיכף לזכות אף שנשאל אח"כ אינו זוכה והוא ממש דין הרשב"א וממילא כיון דאחר אינו יכול לזכות שוב ההפקר אינו חל כלל דהפקר לא הוי רק היכא שיוכל אחר לזכות דמש"ה הפקר בפני שלשה כדי שיהי' אחד הזוכה ושנים עדים וממילא כאן דאינו יכול אחר לזכות ואף אם זכה לא קנה ממילא לא הוי הפקר כלל

ושפיר ניחא הסוגיא הנ"ל דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דלא מהני מה שיפקיר אחר שיעשה חלה דהוי הקדש ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו ואעפ"כ שפיר יעבור על ב"י משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה ולא אמרינן דאם ישאל יחול ההפקר למפרע דאף אם ישאל ג"כ לא יחול ההפקר למפרע כנ"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה