אור ברסלב
נפש חיה על השס בענין אגלאי מלתא למפרע

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בענין אגלאי מלתא למפרע

בביצה בדף לט בענין המגביה מציאה לחבירו

סימן א

הנה בר"ן בנדרים בדף פ"ה איתא על מאי דמבואר שם דמי שאמר קונם כהנים ולוים נהנים לי יבואו כהנים ויטלו בע"כ משום דכיון דאסר על עצמו הנאות כהנים ולוים נסתלק טובת הנאה שלו ויוכלו הכהנים ולוים ליטול בע"כ והוכיח הרשב"א מזה דהיכא דאדם אסר על עצמו איזה דבר בקונם הוי הפקר ויוכל לזכות בו אחר ואם ישאל אח"כ על הנדר אחר שזכה בה אחר חוזר ומוציא מיד הזוכה כיון דאתשל עלה וחכם עוקר הנדר מעיקרו הוי אלו פירות כאלו לא נאסרו מעולם:

וכתב ע"ז הר"ן וז"ל ואני מסתפק בזה דכיון דמשעה שאסרם על עצמו הפקירם וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר אע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל שאינו מוצא שאלה בהפקר וכו':

ודבריו הקדושים אינם מובנים כיון דנשאל על הנדר וחכם עוקר הנדר מעיקרו לא הי' כאן הפקר מעולם ואפשר לומר לשיטתו דבשעה שאוסר על עצמו איזה דבר הוי כאלו היא הפקירו ג"כ דכיון דלא חזי' לי' הפקירו ואח"כ ניהו דנשאל על הנדר ההפקר נשאר ועדיין צ"ע ואפשר לדמותו לתרומה ביד כהן דכיון דאתי ליד כהן לא מהני שאלה כדאיתא בנדרים בדף נ"ט דקאמר בתרומה ביד כהן עסקינן דלא מצי מחשל עלה ופירש"י ז"ל בתרומה ביד כהן דמאחר שזכה בה כהן לא מצי מתשל עלה אינש דלא דמי לקונמת וכן פי' הר"ן ז"ל שם והי' אפשר לומר דה״ה בקונמת דהוי הפקר כיון שזכה בה אחר אינו יכול לשאול כמו היכא דאתי ליד כהן אך לפי זה גם על גוף הנדר לא הי' מהני שאלה כמו שם בתרומה דאתי ליד כהן והר"ן כתב בפירוש דאע"פ שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ואפשר לחלק דשאני תרומה דהמצוה הוא הנתינה לכהן וכיון דלא מהני השאלה להוציא מיד הכהן ונשאר התרומה של כהן ממילא נשארה ג"כ תרומה דזה הוא מצות תרומה שתלתן לכהן אבל שם באסר על עצמו דבר בקונם ובא חבירו וזוכה בו האיסור הנאה והזכי' של חבירו המה שני דברים נפרדים ושפיר אמרינן דניהו דהשאלה לא מהני להוציא מיד חבירו מה שזכה מ"מ האיסור ניתר בשאלה:

והנה בש"ך בסי' רנ"ה בס"ק ו' הביא דברי תשובת הרשב"א הובא בת' רבינו בצלאל אשכנזי בסי' ט"ו דהקדש היכא דאתי ליד גזבר שמסרם ליד גזבר שוב אינו יכול נשאול על הקדישו והביא ראי' מפרק הנודר הנ"ל דקאמר בתרומה ביד כהן דלא מצי למתשל עלה וכתב הש"ך ע"ז דהוא ראי' ברורה דכיון דלא מהני שאלה בתרומה דאתי ליד כהן ה"ה בהקדש דאתי ליד גזבר והקדש חמור מתרומה:

אך בתוס' פסחים בסוגיא דהואיל בדף מ"ו נראה מבואר דמהני שאלה בהקדש דאתי ליד גזבר דכתבו ועוד תירץ ר"י דהיכא דאתי הקדש ליד גזבר לא אמרינן הואיל ואי בעי מתשל עלה והואיל ואי בעי פריק נמי לא אמרינן דא"כ הי' קונה אותו יעו"ש:

הרי מבואר בפירוש דמהני שאלה באתי ליד גזבר ג"כ רק דלא אמרינן הואיל ואי בעי מתשל עלה וקשה עליהם מדברי הגמרא הנ"ל בנדרים בתרומה דאתי ליד כהן לא מהני שאלה:

ולפי הנ"ל אפשר לתרץ דהנה בס' ח' בענין עשה דוחה ל"ת בסוגיא דתקע בשופר של עולה פלפלתי אם בהקדש איכא תורת ממון מלבד האיסור והבאתי שם דברי הש"ש ש"ז פ"ד דהוא כתב דאין בהקדש תורת ממון והביא ראי' מדברי התוס' בסוף מעילה גבי פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונ' מעל והקשו בתו' דלבטל ברובא ואם נימ' בהקדש איכא ג"כ תורת ממון אינו בטל ברוב כדאיתא במשנה בסוגיא דהאשה ששאלה מים ומלח הרי שנתערב קב חטים שלו וכו' ובתו' שם דכל שהאיסור ע"י ממון בא אינו בטל א"כ בהקדש ג"כ איכא תורת ממון לא שייך ביטול וע"כ דבהקדש לא איכפת לי' משום תורת ממון שבו אלא משום תורת איסור והביא עוד ראיות לזה יעו"ש:

וא"כ שפיר יש לחלק בין תרומה דאתי ליד כהן ובין הקדש דאתי ליד גזבר לפי דברי הר"ן הנ"ל דשאלה לא מהני רק לענין איסור ולא לענין ממון דאף שאיסור שבו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ומש"ה בתרומה כיון דאתי ליד כהן לא מהני שאלה להפקיע ממונו של כהן וממילא נשארה תרומה אבל בהקדש כיון דאין עליו תורת ממון אלא איסור לחודא שפיר האיסור נפקע בשאלה ודו"ק ומאן דסובר דבהקדש באתי ליד גזבר לא מהני שאלה הוא סובר כאשר הבאנו שם בסי' הנ"ל דעת חבל הפוסקים דגם על הקדש איכא תורת ממון ואנכי הבאתי ראי' לזה ממעילה בדף י"ח דקאמר יום כיפור לא מכפר על מעילה דכי מכפר יום כיפור על איסור על ממונא לא מכפר יעו"ש ולשיטה זו באתי ליד גזבר לא מהני:

ולפי שיטת הרשב"א דאף בזכה בה אחר יוכל הוא לשאול ולהוציא מיד הזוכה אפשר לחלק בין תרומה דאתי ליד כהן דלא מהני שאלה ובין היכא דאתי ליד גזבר דלא מהני שאלה:

לפי מה שהביא הש"ך בסי' רנ"ה הנ"ל בשם הריצב"א דהקשה דכיון דאתי ליד גזבר לא מהני שאלה א"כ יוקשה דכל אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי ולא מהני שאלה וכתב הש"ך וז"ל דדוקא באמירה לגבוה ניהו דהוי כקנין גמור מ"מ כיון דלא קני אלא מצד האמירה אתי דיבור ומבטל דיבור דגלי לן קרא דיש שאלה בנדרים דלא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו אבל כשמסרו לגזבר אמרינן דדל אמירה מהכא דלא יהי' כת הדיוט חמור מהקדש דהא בהדיוט גופא כשהקנוהו במשיכה תו לא מהני שאלה:

וא"כ בהקדש נמי כיון שמסרו ליד גזבר הרי קנהו ההקדש במשיכה ופשיטא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דהא בהדיוט נמי אין אחר משיכה כלום עכ"ד.

וא"כ לפי זה רק בהקדש שמסרו ליד גזבר או בתרומה שנמסרה לכהן לא מהני שאלה משום דעל גוף הנתינה לא מהני שאלה והקנין הוא מצד גוף הנתינה בלא האמירה אבל היכא שהוא אסר בקונם ובא אחר וזכה בה כיון שע"י הקונם נעשה הפקר היכא שנשאל על הקונם ונסתלק האמירה ממילא הקנין שעשה חבירו לא מהני מידי שכל עיקר זכותו הוא רק ע"י הקונם וכיון שהקונם נפקע אין לזכותו מקום ודו"ק:

והי' אפשר לחלק גם בהקדש שהוא ביד הגזבר בין היכא שהוא מסרו לגזבר ובין היכא שהוא הקדישו ולקחו הגזבר מעצמו ואפשר דהתוס' בפסחים מיירי בכה"ג שלא מסרו הוא לגזבר אך שהגזבר לקחו מעצמו דבכה"ג שפיר מהני שאלה ואעפ"כ הואיל ואי בעי מיתשל לא אמרינן כיון דהוי ברשות אחר והתוס' תרצו דמאי שאמרו שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה מיירי בכל גוונא כל שהוא ברשות ההקדש אף היכא שלא מסרו בעצמו ודו"ק:

סימן ב

כפי שבארנו בסי' הקודם מחלוקת הרשב"א והר"ן דהיכא שאסר ע"ע בקונם ונעשה הפקר ובא חבירו וזכה בו ואח"כ נשאל על הקונם דלדכה הרשב"א נתבטל ההפקר למפרע ויכול להוציא מיד הזוכה ולדעת הר"ן לא נתבטל ההפקר והזכי' למפרע:

נסתפקתי מה יהי' היכא דהקדיש הוא חפץ ואח"כ הפקירו דאין ההפקר חל כיון דכבר הוי הקדש ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו וכדאיתא בירושלמי בפסחים בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט שיתבאר לקמן מה יהי' היכא שנשאל אח"כ על ההקדש אם חייל ההפקר למפרע:

והנה לשיטת הרשב"א דהיכא דנשאל על הקונם בטל ההפקר למפרע ומוציא מיד הזוכה כאן בודאי הדין דחייל ההפקר למפרע כיון דנשאל על ההקדש אשר הי' מעכב ההפקר והחכם עוקר הנדר מעיקרו ואף לדעת הר״ן דאינו בטל ההפקר למפרע בנשאל על הקונם ולא יכול להוציא מיד הזוכה נראה ג"כ דבזה מודה דהיכא דנשאל על ההקדש חייל ההפקר למפרע דשם הוי טעם הר"ן כיון דזכה בו חבירו קנין ממונו של זה אינו בטל בשאלה וכאן איפכא לענין היכא שנשאל על ההקדש שיחול ההפקר למפרע לא שייך טעם זה ונראה דאף הר"ן מודה דחייל ההפקר למפרע:

ובהיות כן קשה לי קושיא עצומה וגדולה הוא אלי בפסחים בדף מ"ו בסוגיא דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה וכו' ר' יהושע אומר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בב"י וב"י ובגמרא לימא בטובת הנאה קא מפלגי ומסיק דכ"ע טובת הנאה אינו ממון והכא בהואיל קא מפלגי דרבי אליעזר סובר דאמרינן הואיל ואי בעי מיתשל עלה ממונא הוא והקשו המפרשים הלא הוא כתובה בשו"ת פני יהושע מהמגיני שלמה ובאור חדש דהרי איכא עצה שלא יעבור על ב"י שיבטל החלה קודם שתחמיץ וכבר קדמם בקושיא זו בירושלמי דהקשה דיפקיר החלה ומתרץ דאם יפקיר קודם שיעשה חלה לא יוכל אח"כ לעשות חלה דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ואם יעשה חלה ואח"כ יפקיר שוב אין אדם מפקיר דבר שאינו שלו עכ"ד הירושלמי ומעתה לפי הנ"ל עדיין יוקשה דשפיר יעשה חלה ואח"כ יפקיר ואי משום דאין אדם מפקיר דבר שאינו שלו שוב לא יעבור על ב"י משום דבל"ה אינו שלו כיון דהוי חלה וכל עיקר מה דעובר על החלה על ב"י הוא משום דהואיל ואי בעי מיתשל עלה ממונא הוא והוי גורם לממון ועתה שוב לא יהי' גורם לממון משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה ויהי' ממון שלו דהרי אם ישאל לחכם יעקור הנדר למפרע שוב ההפקר חל למפרע ושוב אינו שלו משום ההפקר וממ"נ אם לא ישאל אינו שלו משום ההקדש ואם ישאל שוב יהי' אינו שלו משום ההפקר וזה קושיא עצומה:

ע"כ נראה לפענ"ד לחזור מדברי הנ"ל ולומר דהיכא דהקדיש איזה חפץ ואח"כ הפקירו דאין ההפקר חל אף שנשאל מל ההקדש והחכם עוקר הנדר מעיקרו מ"מ אין ההפקר חל למפרע אף לשיטת הרשב"א דסובר דההפקר בטל למפרע היכא דנשאל על הקונם מ"מ היכא דנשאל על ההקדש אינו חל ההפקר למפרע:

וטעמא דידי דהנה ראיתי בתשו' הרשב"א בסי' תר"ב שכתב באשה אחת שנדרה הנאה מראובן ואח"כ בא אותו ראובן וקדשה ופסק דאינה מקודשת כיון שאינה יכולה ליהנות ממעות הקידושין ולאו מידי יהיב לה ולא אמרינן הואיל ואי בעי' מתשל עלה וחזיא לה דבכה"ג לא אמרינן הואיל יעו"ש וסיים עוד אח"כ וז"ל דכיון דבשעה שקבלה אינה יכולה לזכות בו ואינה שלה שוב אין לה בה זכות אע"ג שנשאלה אחר מכן דכיון דבשעתה לא זכתה שוב אינה יכולה לזכות הא למה הדבר דומה לאותה שאמרו בפרק יש נוחלין בשלהי פרק הכותב נכסיו לאחר והיו בהם עבדים ואמר הלה מעיקרא אי אפשי בהם דהיינו איני רוצה מעיקרא בהם אע"פ שלאחר מכן אמר רוצה אני אם הי' רבו ראשון כהן אוכל בתרומה הלכך הכא נמי מיד הוי להו כסף קידושין פקדון בידה וכאותו שאמרו במקדש אחותה וכו' יעו"ש:

והנה לכאורה דבריו הקדושים אינם מובנים דשם בפ' יש נוחלין כיון דבשעת הקנין לא רצה לזכות בהם דלא הי' חל אז הקנין אף שרוצה אח"כ לא מהני אבל כאן בקידש והיא רוצית להתקדש לו ורוצית לקנות כסף הקידושין אך בשביל שאסרה עלי' הנאות של המקדש לא תוכל להתקדש ולזכות בכסף הקידושין וכיון שנשאלה אח"כ על הנדר וחכם עוקר הנדר למפרע והוי כאלו לא הי' כאן נדר כלל וזכתה בכסף הקידושין עוד מעיקרא ולא דמי להתם דאמר מתחלה שאינו רוצה לקנות לא מהני עוד מה שאמר אח"כ שרוצה כיון שמתחלה לא הי' קונה בטל הקנין אבל כאן זכתה למפרע:

ונראה דגם דברי הרשב"א הללו מתאימי' עם דברי רשב"א אחרים דהנה הרשב"א בסי' תש"ז כתב לענין המקדש מעכשיו ולאחר שלשים יום אינו יכול לגרשה קודם שהגיע השלשים יום והב"ש בסי' מ' בס"ק ח' הביא טעם הרשב"א דאם מעכשיו ולאחר שלשים יום הוי תנאי אינו יכול לגרש קודם שנתקיים התנאי:

והמשנה למלך בפרק ו' מהלכות גירושין הביא ג"כ כן בשם הרשב"א דדעתו דבקידש על תנאי אינו יכול לגרש קודם קיום התנאי ופלפל שם בזה המשנה למלך אם יכול לגרש קודם קיום התנאי והביא מהטור באבן העזר בסימן ל"ח וכתב שם וז"ל וראיתי לטור באה"ע בסי' ל"ח שכתב וז"ל ואם אמר ע"מ שיאמר אבא הן כתב הרמ"ה מתי שיאמר הן מקודשת אפילו אמר תחלה לא הלכך לעולם הוי ספק עד שימות האב ואם מת הבן אפילו אמר האב אינו רוצה חולצת ולא מתיבמת אבל לא מפטרה בלא חליצה דלמא הדר ואמר הן ומקיימי תנאי הרי דס"ל להרמ"ה דקודם קיום התנאי מהני חליצה וא"כ ה"ה גבי גט שיוכל לגרש קודם קיום התנאי וכתב אח"כ המשנה למלך ע"ז וז"ל ודע דבריש פרק החולץ אמרינן החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מהאחין ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין ואמרינן דר' יוחנן סבר אם יבוא אליהו ויאמר דהא דאיעברא אפילו מפלה מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי אגלאי מלתא למפרע ור"ל אמר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכתבו התוס' שם עלה דסברת ר"ל דאע"ג דלקמן גבי ספיקות שקידש אחת מב' אחיות חשבינן לה בת חליצה ויבום כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהא קידש לא דמי דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות אבל התם א״צ לידע אלא מה שהוא באותו שעה:

וכפי סברת התוס' הלזו יש לתמוה על סברת הרמ"ה שכתבנו לעיל דאית לי' חולץ קודם שנתקיים התנאי דהרי דאליבא דר"ל דקי"ל כותי' אגלאי עלתא למפרע לא אמרינן בדבר שאינו ראוי להתברר עכשיו שאי אפשר לידע העתידות ע"כ דברי המשנה למלך:

ונראה לשיטת המשנה למלך דאינו יכול לגרש קודם קיום התנאי אף דאחר שנתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע דהיתה מקודשת מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ולשיטת המשנה למלך יהי' ניחא גם כן דברי הרשב"א הנ"ל דהיכא דנדרה הנאה מאחד וקבלה קידושין מאתו כיון דע"י איסור הנאה לא יכלה אז לזכות בכסף הקידושין אינה מקודשת אף שאחר כך נשאלה על נדרה ואגלאי מלתא למפרע דזכתה בכסף הקידושין מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ושפיר מדמה הרשב"א להיכא דאמר מתחלה אי אפשי במתנה אף שאח"כ אמר רוצה אני לא מהני עוד אף דכאן שאני כיון דנשאלה אגלאי מלתא למפרע דזכתה מתחלה מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וכיון שלא זכתה מתחלה אינה יכולה לזכות ודו"ק:

ומעתה ניחא גם הספק הנ"ל שנסתפקנו היכא שהקדיש בתחלה חפץ ואח"כ הפקירו דאינו חל ההפקר אף שאח"כ נשאל על נדרו וחכם עוקר הנדר מעיקרו מ"מ שוב אינו חל ההפקר למפרע משום דאגלאי מלתא למפרע דהי' יכול שפיר להפקיר דלא הי' הקדש דאגלאי מלתא לא אמרינן ואינו דומה לדין הרשב"א דהיכא דאסר בהנאה ונעשה הפקר וזכה בו אחר ואח"כ נשאל על הקונם דבטל ההפקר למפרע ומוציא מיד הזוכה דשם לא שייך אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן דזה לא אמרינן רק לענין מעשה שעשה ואינה חלה בשעת מעשה אף דאח"כ אגלאי מלתא למפרע דהיתה יכולה לחול מ"מ כיון דבשעת מעשה לא הי' מקום לחול אגלאי מלתא למפרע דהי' חל לא אמרינן דכל מעשה בעינן שיוכל לחול תיכף אבל כל שלא הי' יכול לחול תיכף שוב אינו חל וע"כ צריכין אנחנו לומר כן דבוודאי בכל מקום אמרינן שלמפרע באמת הוא כן כגון בחכם שעוקר הנדר מעיקרו בוודאי באמת יעקר הנדר מעיקרו ואף האיסור שעשה מתחלה נעקר למפרע כדאיתא בגמרא לענין אכלה כולה דנשאלין עלי' אף שאין כאן על מה לשאול שכבר אכלה מ"מ מהני השאלה לענין מלקות שכבר עבר שנפטר ממלקות למפרע וכן גבי תנאי ע"כ כן הוא אף שתנאי הוא לאחר מיתה ואין גט לאחר מיתה כמו מהיום אם מתי מ"מ חל הגט למפרע כיון שנתקיים התנאי וכן אם בא אחר וקדשה קודם שנתקיים התנאי אינה מקודשת דמאחר שנתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע דקידושין שני שוב אינם חלים כדאי' בגמ' לענין היכא דקדשה מעכשיו ולאחר שלשים יום:

וע"כ הא דאמרינן אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן רק לענין חליצת מעוברת כיון דקודם שהפילה אין החליצה חייל אף אחר שהפילה לא אמרינן תגלי מלתא למפרע דחייל החליצה ולשיטת המשנה למלך ה"ה היכא שקדשה על תנאי וחלצה אחיו קודם שנתקיים התנאי ג"כ לא מהני כיון דקודם קיום התנאי לא הי' מקום לחליצה לחול וכיון שמעשה החליצה אינו חייל בשעת מעשה שוב אינו חייל אח"כ וכן היכא שגרשה קודם קיום התנאי כיון שמעשה הגירושין לא הי' חלים תיכף לא חלים אח"כ אף דאגלאי מלתא למפרע דהי' מקום לחול מכל מקום כיון דבשעת מעשה אינו חל המעשה הזאת אף אח"כ אינו חל אבל היכא שאין כאן מעשה חדש אך לבטל מעשה בוודאי אמרינן אגלאי מלתא למפרע כנ"ל דהיכא דקדשה אותה קודם קיום התנאי כמו מעכשיו ולאחר שלשים יום כאשר נתקיים התנאי ואגלאי מלתא למפרע שהיא מקודשת בטלין קידושי שני כיון דאין כאן מעשה חדש בוודאי אמרינן אגלאי מלתא למפרע דמעשה זאת בטלה:

ומש"ה רק בדין הרשב"א דהיכא דנעשה הפקר ע"י קונם היכא דנשאל אח"כ וחכם עוקר הנדר מעיקרו בטל ההפקר למפרע ובזה לא שייך לומר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן לענין לבטל ההפקר אבל להיפך היכא שהקדיש מתחלה ואח"כ הפקיר דלא הי' ההפקר חל מתחלה כיון דהוי הקדש אין אדם מפקיר דבר שאינו שלו אף שאח"כ נשאל על ההקדש אין תל ההפקר למפרע דלענין חלות ההפקר שוב אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן:

וגם הוא ממש דין הרשב"א הנ"ל דאם יבוא אחד ויזכה מהפקר זה קודם שנשאל דאינו זוכה אז דאז עדיין לא הוי הפקר ואף אח"כ שנשאל על ההקדש לא יזכה עוד בהחפץ משום הזכי' ראשונה כיון דבשעת מעשה לא הי' יכול לזכות וזה מבואר בפי' ברשב"א הנ"ל גבי האשה שנדרה בהנאה מפלוני וקבלה קידושין מאתו דלא זכתה בהקידושין אף שאח"כ נשאלה על הנדר לא תזכה עוד בהקידושין כיון דלא זכתה תיכף וה"ה בהפקיר אחר שהקדיש וזכה בו אחר דלא יכול תיכף לזכות אף שנשאל אח"כ אינו זוכה והוא ממש דין הרשב"א וממילא כיון דאחר אינו יכול לזכות שוב ההפקר אינו חל כלל דהפקר לא הוי רק היכא שיוכל אחר לזכות דמש"ה הפקר בפני שלשה כדי שיהי' אחד הזוכה ושנים עדים וממילא כאן דאינו יכול אחר לזכות ואף אם זכה לא קנה ממילא לא הוי הפקר כלל

ושפיר ניחא הסוגיא הנ"ל דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דלא מהני מה שיפקיר אחר שיעשה חלה דהוי הקדש ואין אדם מפקיר דבר שאינו שלו ואעפ"כ שפיר יעבור על ב"י משום הואיל ואי בעי מיתשל עלה ולא אמרינן דאם ישאל יחול ההפקר למפרע דאף אם ישאל ג"כ לא יחול ההפקר למפרע כנ"ל ודו"ק:

סימן ג

הרא"ש בכלל מ"ה הובאו דבריו בטור בסי' קמ"ג כתב דמי שגירש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפלוני אם ירצה להתירה לפלוני צריך לקדשה מחדש ולגרש אותה בגט סתם:

ותמה מהרי"ט למה צריך לקדשה מחדש הא יכול לגרשה בגט אחר ואי משום דאין גט אחר גט כיון דלא אגידא בו כלל הא בשעה שתנשא לאותו פלוני נתבטל הגט הראשון למפרע ויכול לחול הגט האחרון:

ותירץ בשער המלך בפ"ז מהלכות אישות הלכה י"ב ג"כ בסברא הנ"ל דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע לאחר שנשאת לפלוני דהגט בטל למפרע וחייל הגט השני דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן:

אך הנה הב"ש הביא בסי' מ' ס"ק ח' הנ"ל בשם הרא"ש דבקדשה על תנאי יכול לגרשה קודם קיום התנאי משום דאם נתקיים התנאי מקודשת למפרע וחל הגט למפרע אלמא דהרא"ש לא ס"ל האי סברא דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ובשם הרשב"א הביא שם דאינו יכול לגרש קודם קיום התנאי:

ונראה לפענ"ד דתנאי לא דמי לשאר אגלאי מלתא למפרע ובקדשה על תנאי בוודאי יכול לגרשה קודם קיום התנאי ונראה דאף הרשב"א מודה לזה וע"כ לא קאמר הרשב"א דאינו יכול לגרשה קודם הוא רק מעכשיו ולאחר שלשים יום והוא מפרש דהתנאי דמעכשיו ולאחר שלשים יום אינו כמו תנאי דעלמא אך דגוף הקידושין גמרו לאחר שלשים יום וכן המשנה למלך הנ"ל מסתפק בזה בדברי הרשב"א:

ונראה לפענ"ד ראי' לזה דבתנאי לא שייך זאת לומר דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ממאי דאיתא בכתובות בדף ע"ד ע"ב קדשה על תנאי שאין עלי' נדרים והלכה אצל חכם והתירה מקודשת ע"מ שאין עלי' מומין והלכה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת מה בין חכם לרופא חכם עוקר הנדר מעיקרו ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא:

וקשה מאי מהני מאי דהחכם עוקר הנדר מעיקרו מ"מ כיון דבשעה שקדשה הוי עלי' נדרים לא חלו הקידושין אף שאח"כ נשאל על הנדרים ואגלאי מלתא למפרע דנעקר הנדר מעיקרו מ"מ אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כמו היכא דאסרה על עצמה הנאות פלוני וקדשה אותה פלוני דאינה מקודשת כיון שאינה יכולה להנות ממעות הקידושין אף שאח"כ נשאלה לחכם וג"כ חכם עוקר הנדר מעיקרו אעפ"כ אינה מקודשת כדברי הרשב"א הנ"ל:

וראיתי אח"כ קושיא זו בספר גט מקושר להרב ר' יונה נבון הספרדי בחידושיו לסוכה בדף קי"ג ע"ב והוא תירץ לחלק דשאני בתנאי כיון דבידו לבטל התנאי וחלין הקידושין כמבואר בב"ש בסי' ל"ט ס"ב וה"ה היכא שנשאלה לחכם:

וע"ז השיב ידידי הרב הגאון מו"ה אביגדור יהודא אב"ד דק"ק בלאשקע שהוא כעת אבדק"ק קויל דהרשב"א בעצמו סובר דאינו יכול לבטל התנאי כדאיתא בסוגיא דהיו בה מומין:

ולפענ"ד אפשר לחלק כנ"ל בין היכא דמתחלה הי' חסרון בגוף הקידושין בזה אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ובין היכא דהקידושין עצמם טובים רק שאנחנו רוצים לבטל הקידושין מצד התנאי בזה שפיר אמרינן אגלאי מלתא למפרע דהתנאי אינו מבטל הקידושין:

והוא סובב הכל על קוטב מאמרינו הנ"ל דהיכא דהמעשה לא הי' חלה בתחלתה לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע שחלה כיון שמתחלתה לא הי' מקום לחול אבל היכא שאין כאן מעשה חדש אמרינן אגלאי מלתא למפרע:

ומש"ה היכא דהקידושין מצד עצמם לא היו טובים מתחלה כגון שאסרה על עצמה הנאות פלוני דלא קבלה מאומה מידו ואין כאן קידושין כלל בזה שפיר קאמר הרשב"א אף שנשאלה אח"כ על הנדר אינו חל הקידושין דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע כיון שבשעת מעשה אין כאן חלות הקידושין כלל:

אבל היכא דהקידושין היו על תנאי הקידושין מצד עצמם טובים המה אך ע"י התנאי נתבטלו הקידושין שפיר אמרינן אגלאי מלתא למפרע דאין כאן ביטול הקידושין ונשארו הקידושין טובים דאין כאן מעשה חדש רק דאגלאי מלתא למפרע דהמעשה הראשונה בתקפה ואין כאן ביטול:

והחילוק בין היכא דהוי ריעותא בגוף מעשה הקידושין ובין היכא דהריעותא הוא ע"י תנאי מבואר ברשב"א הובא במשנה למלך בפרק ט"ו מהלכות טוען דהיכא דיש ספק אם הי' קנין בכסף ובשטר ובחזקה מוקמינן הקרקע בחזקת מרא קמא ובין היכא דוודאי היה קנין בכסף ובשטר ובחזקה והספק אם נתבטל מצד התנאי דאז מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח כיון דוודאי היה כאן קנין אך הספק מצד התנאי הוי ספק אם היה כאן ביטול המכר או לא נשאר הדבר בחזקת הלוקח:

וא"כ ה"ה לענין אגלאי מלתא למפרע יש מקום לחילוק זה דהיכא דמתחלה מצד עצמם הקידושין לא היו טובים אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן שיחול מעשה חדש אבל גבי תנאי אין כאן מעשה חדש אך אדרבא אגלאי מלתא למפרע דהמעשה הראשונה נשארה בתוקפה ואין כאן ביטול המעשה:

ובזה אפשר ליישב קושית המשנה למלך הנ"ל על הרמ"ה דכתב דמהני חליצה היכא שקדשה ע"מ שיאמר אבא הן אף קודם שיאמר אביו הן וחליצת מעוברת לא מהני משום דלא אמרינן אגלאי מלתא למפרע ולפי הנ"ל ניחא דיש חילוק בין תנאי בין דבר שמצד עצמו לא הי' מהני:

ואחר הדברים האלה ניחא דברי הרא"ש דפסק בע"מ שלא תנשא לפלוני אם רוצה להתירה לפלוני צריך לקדשה מחדש לגרשה ובלא קידושין לא מהני גט אחר דכיון דכבר נתגרשה אין מקום שיחול הגט השני ולא אמרינן דאם תנשא לפלוני אגלאי מלתא למפרע דגט הראשון בטל וגט השני חל דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן כנ"ל אעפ"כ שפיר פסק הרא"ש דבקידש על תנאי יוכל לגרש קודם התנאי דתנאי שאני כנ"ל ואינו דומה לתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני דשם הוא הגט על תנאי ויש כאן מעשה הגט לפנינו אך שתנאי יש בדבר וכיון שיש כאן מעשה נט לפנינו אינו יכול לגרשה עוד הפעם כיון שכבר היא מגורשת ואף שהוא על תנאי אבל בקדשה על תנאי נהפך הוא דיש כאן מעשה קידושין לפנינו אף שתנאי יש בדבר אבל עכ"פ לפנינו מעשה קידושין יש כאן שפיר יכול לגרשה:

ומצאתי סעד לסברא זו בר"ן בנדרים בדף ס"ז לענין נערה המאורסה דאבי' ובעלה מפירין נדרי' היכא דהיקם אחד והפר אחד דהפרה זו אין בה ממש אף שהשני נשאל אח"כ על הקמתו והביא הר"ן שהרשב"א הקשה דאמאי הפרה קמייתא בטלה הא כיון דהשני נשאל על הקמתו הוי כאילו לא הקים כלל כמו בהמקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצאו עלי' נדרים והלכה אצל חכם והתירה מקודשת דהוי כאילו לא הי' עלי' נדרים ותירץ הר"ן וז"ל ולדידי לא קשיא כלל דבקידושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכל זמן שלא התירה לא חיילא כי התירה חכם אמרינן אגלאי מלתא למפרע דמעיקרא חיילא וכו' יעו"ש:

ופירוש דבריו נראה כדברינו דשם בקדשה ע"מ שאין עלי' נדרים מתחלה הי' מעשה קידושין גמורין אך שעדיין היה ביטול מצד התנאי כי התירה חכם אגלאי מלתא למפרע דקידושין הראשונים שהי' מעשה הקידושין לפנינו טובים המה:

סימן ד

עוד נראה לפענ"ד לחלק בחילוק ברור ומסתבר דבקדשה על תנאי יכול לגרשה קודם קיום התנאי וכן התם בע"מ שיאמר הן דמהני חליצה קודם קיום התנאי משום דבזה ממ"נ מהני הגט והחליצה דאם נימא אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן א"כ לא יחולו הקידושין כלל דהרי עתה אינם חלים הקידושין דעתה לא קדשה רק מעיקרא קדשה וע"כ צריכין אנחנו לומר כיון דנתקיים התנאי חלו הקידושין למפרע וכיון דע"כ צריך עתה לומר דחלו הקידושין למפרע משום דאגלאי מלתא למפרע דנתקדשה ושוב מתיר הגט והחליצה ג"כ למפרע מטעם ממ"נ דאם לא נימא אגלאי מלתא למפרע אינה מקודשת וע"כ אנו אומרים דמקודשת משום אגלאי מלתא למפרע ושוב חלו הגט והחליצה ג"כ ואינו דומה לחליצת מעוברת שלענין האיסור א"צ לומר אגלאי מלתא למפרע דווקא אך כיון שהפילה אח"כ זקוקה ליבום ואין אנו צריכין לומר דאגלאי מלתא למפרע שהיתה ראוי' להפיל הולד תיכף בשעת מיתת הבעל אך כל שלא נשאר עתה ולד של קיימא זקוקה ליבם:

והנה באמת בגוף הדבר דבקידושין על תנאי היכא דנתקיים התנאי דמקודשת למפרע הקשה רש"י בריש פרק כל הגט דנימא דאין ברירה ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע כיון דנתקיים התנאי מקודשת למפרע ותירץ רש"י דתנאי כיון שבידו לקימו ודעתו לקיימו אין זה ענין לברירה והוי כאילו נודע תיכף שיתקיים:

אך יהי' מאיזה טעם שיהי' בקידושין על תנאי ע"כ לענין חלות הקידושין צריכין אנחנו לומר הוברר הדבר ואגלאי מלתא למפרע דחלו אז הקידושין וממילא חל אח"כ הגט או החליצה וכל זה ברור:

סימן ה

והנה אחר אמרי דברים האלה מצאתי ראיתי שכונתי בדברים האלה לשו"ת בית יוסף הובא באבני מילואי' בסי' קמ"ג שכתב על הדין הנ"ל דמי שגירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לפלוני דיחזור ויקדש אותה ויגרש אותה בלא תנאי וכתב ע"ז הב"י וז"ל מאחר שחזר המגרש וקדשה פנים חדשות באו לכאן ועכשיו נאסרה לעלמא מחמת קדושין שניים הללו וכיון שעכשיו גרשה סתם הותרה לכל העולם וגם לשמעון שנאסרה עליו ואין לומר מחמת שאסורה משום קדושין הראשונים ולא הותרה כי אם ע"מ שלא תנשאי לפלוני אע"פ שחזר הוא וקדשה וחזר וגרשה סתם אם אח"כ נשאת לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו קידושין הראשונים במקומם כמו שהי' וקידושין שניים אינם קידושין דנמצא למפרע שעדיין היתה מקודשת מחמת קידושין הראשונים וא"כ גט שני שגרשה סתם מחמת קידושין שניים לאו גט הוא דקידושין אין כאן גט אין כאן די"ל דאף את"ל דאינה מקודשת מחמת קידושין שניים אלא מחמת קידושין הראשונים כיון שחזר וגרשה סתם בני שום תנאי הרי בטל התנאי שהותנה בגט ראשון והותרה בגט זה שני גם לשמעון ומעתה למדנו דאתתא שריא ממ"נ אם קידושין שנים הוי קידושין הרי גרשה סתם מהם ומותרת אף לשמעון ואם ואמר דכשתנשא לשמעון יתבטל הגט הראשון וקידושין שניים לא חלו נמצא שעדיין חלין קידושין הראשונים. וכשגרשה בגט שני סתם הותרה אף לשמעון וכו':

וכתב ע"ז האבני מילואים וז"ל וקשה ני טובא בתשובת ב"י זו שכתב בפשיטות דאע"ג שאם נשאת אח"כ לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו קידושין הראשונים במקומם וקידושין שניים אינם כלום אפ"ה כיון שחזר וגרשה סתם הרי בטל התנאי שהותנה והותרה בגט זה גם לשמעון א"כ הך דרא"ש דכתב דאין לו תקנה אלא שיחזור ויקדשנה ויגרשנה בלא ת נאי היכא משכחת לה והך תקנתא מאי אהני לי' כיון דאם נשאת אח"כ לשמעון בטל הגט הראשון והרי הקידושין הראשונים במקומם עומדים וקידושין שנים לא חלו כלל וא"ת מחמת גט השני שנתן סתם בלא תנאי הותרה ונתבטל התנאי א"כ אמאי הצריך הרא"ש שיחזור ויקדשנה יתן לה גט שני סתם ויהי' התנאי בטל ג"כ יעו"ש:

ולפי הנ"ל ניחא הכל דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן רק במקדש על תנאי יכול לגרשה קודם קיום התנאי מטעם ממ"נ או דאין כאן אישות כלל או דמגורשת בגט אבל בע"מ שלא תנשא לפלוני שפיר אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ולע"ע מגורשת הוא בגט ראשון ולא חייל הגט השני ולפלוני אסורה להנשא משום הגט הראשון אבל היכא דחזר וקדשה שוב איכא ממ"נ אם נימא דהגט הראשון חייל שוב חיילו הקידושין שנים והותרה בגט השני לכל ואם נימא אח"כ כשנשאת לפלוני דאגלאי מלתא למפרע דהגט הראשון בטל ולא חיילו שנים שוב חייל הגט השני כיון דגט הראשון בטל ודו"ק:

אך לכאורה עדיין קשה דאף בלא קדשה מחדש ג"כ איכא ממ"נ דמפני מה אתה אוסרה על פלוני משום דכשתנשא לפלוני עברה על התנאי ונתבטל הגט למפרע ושוב חל הגט השני ואם נימא אגלאי מלתא למפרע לא אמרינן לא נתבטל הגט הראשון ואינה אסורה לפלוני:

ואפשר לומר דשם לענין האיסור אינו תלוי באגלאי מלתא למפרע דאף בלא אגלאי מלתא למפרע דהגט הראשון בטל מעיקרא ג"כ אסורה לפלוני משום התנאי לא מיבעי' לדברי המבי"ט בחלק ב' בסי' א' דאף כל תנאי שבעולם יוכל אדם לבטל מ"מ תנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני אינה יכולה לבטל דהאי ע"מ הוי כמו חוץ לפלוני דזולת התנאי הוי שיור ואף דשיור בגט פסול מ"מ כיון דהוי דרך תנאי כשר הגט ומש"ה לא מהני ביטול התנאי דזולת התנאי הוי שיור ג"כ יעו"ש. וא"כ אף בלא ביטול הגט למפרע אסורה לפלוני:

וגם לשיטת התוס' דהיכא דנשאת לפלוני בחיי המגרש לא בטל גיטא דאם נימא דבטל גיטא שוב הוי אשת איש ואינם חלים הנשואין של פלוני ומש"ה הגט אינו בטל רק הנשואין של פלוני אינו חל היכא דנשאת בחיי המגרש שאי אפשר לחול הנשואין שא"כ תהי' אשת איש ויהי' הגט בטל וכדאיתא בתוס' בדף פ"ג בד"ה עמדה ונשאת וא"כ לא קשה כל עיקר קושית מהרי"ט דאמאי לא מהני גט שני דכיון שתנשא לפלוני יתבטל הגט הראשון למפרע ויחול הגט השני דהא לשיטת התוס' לא נתבטל הגט הראשון כלל כן כתב המכתב מאליהו ואנכי דחיתי דבריו וראיתי אח"כ שכן הקשה האבני מילואים:

דאף לשיטת התוס' מ"מ כשיתן לה המגרש גט אחר בלא תנאי שפיר כשתנשא לפלוני יתבטל הגט הראשון למפרע כיון שעברה על התנאי ולא שייך לומר דאם בטל הגט השני שוב לא עברה על התנאי דאין הנשואין חל דהא הנשואין שפיר חלים משום הגט השני דהיא מגורשת מחמת גט השני והוי כנשאת לפלוני אחרי מיתת המגרש דשפיר הגט הראשון בטל למפרע:

אך לפי זה עכ"פ ניחא דברינו הנ"ל דגט השני לא מהני משום דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ולא אמרינן אגלאי מלתא למפרע רק היכא דהאיסור הוא משום אגלאי מלתא למפרע דאז ממ"נ מותרת וכדברי הב"י הנ"ל וכאן בע"מ שלא תנשא לפלוני האיסור לא הוי משום אגלאי מלתא למפרע ומשום דהגט הראשון בטל אך אדרבא אם אנו נאמר דהגט השני אינו חל משום דכבר נתגרשה בגט הראשון ואגלאי מלתא למפרע לא אמרינן תהי' אסורה לפלוני והגט הראשון לא יתבטל כמו היכא דלא גרשה עוד הפעם דהדין הוא כך דלפלוני אסורה והגט הראשון אינו בטל משום דלא עברה על התנאי דאין הנשואין חלים כלל ולא הוי האיסור משום אגלאי מלתא למפרע ומש"ה אין הגט השני מתירה משום דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה