אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דשנים אומרים מת › סימן ו

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דשנים אומרים מת · סימן ו

סימן ה

עוד אפשר ליישב קושיא הנ"ל מדוע הוצרך הגמ' לומר דאיהי אמרה ברי לי דבהעד אומר ברי לי סגי דכל שאין הוא מוזהר אין היא מוזהרת:

וגם על הקושיא שהקשיתי לעיל דכיון דהעדים השנים אומרים שחי הי' באותו שעה ועתה מת שוב לא שייך דייקא דבשעה שבאו עדים הראשונים לא יהי' תומר בסופה כיון שנשאת ע"פ ב' עדים ובשעה שהשנים באו להכחישו שוב אומרים עתה מת ולא תפסיד מאומה וכיון דלא שייך דייקא שוב נעמיד על חזקת אשת איש כנ"ל:

אך הנה רש"י פירש באומרת ברי לי אילו הי' קיים הי' בא וכתב הר"ן בכתובות מאי דלא פירש ברי לי ממש וכתב ונראה שהזקיקו לומר כן דאילו באומרת ברי לי שמת תיפוק לי' שהאשה שאמרה מת בעלה נאמנת כדאיתא ביבמות ואין פירושו מחוור דוודאי כיון שאין יודעת הדבר בברור באשם תלוי קיימא אלא וודאי הכי פרישא באומרת ברי לי שמת שראיתיו שמת וכי אמרינן שהאשה שאמרה מת בעלי נאמנת היינו בדליכא עדים דמכחשי לה עכ"ד:

והנה התוס' דהקשו שם דנוקמי אחזקה כתבו וז"ל תימא דבחטאת קאי דהא מסקינן בפרק ד' אחין דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומדאורייתא אוקמי אחזקה ומאי משני נמי כשניסת לאחד מעדי' הא עד נמי בחנק קאי דאוקמי אחזקה ע"כ פירוש דבריהם דביבמות בדף ל"א קאמר שם הגמרא מתחלה דתרי ותרי הוי ספיקא דאוריי' וכת אחת הוי ספיקא דרבנן היינו היכא דאיכא חזקת היתר בכת אחת שמחולקים אחד אומר כן והשני מכחישו מוקמינן על חזקת היתר אבל בשני כתי עדים הוי ספיקא דאורייתא דניהו דאיכא חזקת היתר לא עדיף מעדים וכיון דאיכא עדים כנגדו הוי ספיקא דאורייתא ולא מהני חזקת היתר ואח"כ קאמר בגמרא דבשני כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן הוא דאוקי תרי לגבי תרי ואוקי אשה אחזקתה היינו חזקת היתר יעו"ש וכתבו התוס' סברא זו לענין חזקת איסור דהוי להיפך דלמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דרבנן דמדאורייתא מוקמינין על חזקת היתר דאוקי תרי להדי תרי ואוקי אחזקה הכא להיפך הוא דוודאי איסור הוא כיון דאיכא חזקת איסור ולמ"ד תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא אף דאיכא חזקת היתר דנגד עדים אינו מועיל החזקה ועדיין הוי תרי ותרי והוי ספק ה"ה ביש חזקת איסור ג"כ הוי ספק ולא וודאי דחזקה אינו מועיל במקום עדים וכאשר האריך בזה גם הר"ן לעיל בדף כ"ב במאי דקאמר שם הגמרא אי ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו דדעת ר"ח דהיכא דהוי תרי ותרי מוקמינן על חזקה והרי"ף פסק דפסול מספק משום דסובר בשני כתי עדים ספיקא דאורייתא והביא הר"ן ראי' לדבריו מסוגיא דידן דקאמר ב' אומרים נתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא ואקשינן מ"ש רישא ומ"ש סיפא ומאי קושיא תרי ותרי נינהו ואוקמי אחזקה רישא בחזקת פנוי' וסיפא בחזקת אשת איש אלא ע"כ דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מהני שום חזקה ונשאר ספק דתרי ותרי (והתוס' תירצו שם בדף כ"ג דעכ"פ תרי ותרי ספיקא דרבנן ומדרבנן הוי בכל גוונא ספק השקול להחמיר):

ולפענ״ד נראה ברור דגם היכא שהיא אומרת ברי לי שמת בעלה ואיכא כאן תרי ותרי המכחישים זה את זה תלוי ג"כ בזה דלמ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן אבל מדאורייתא מעמידין על החזקה דאוקי תרי להדי תרי ואוקמינן אחזקה דהוי כאילו אין כאן עדים כלל א"כ ה"ה היכא שהיא אומרת ברי לי אמרינן ג"כ אוקי תרי להדי תרי וכאילו לתנייהו לעדים כלל ושוב איהי נאמנת בברי שלה כאשר באמת כן הוא שיטת רש"י ז"ל דאילו אמרה היא ברי לי ראיתיו שמת הי' מהני אף דשנים אומרים לא מת ושנים אומרים מת כאשר פירוש הר"ן לשיטתו אך אם נימא דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא מהני שום חזקה כיון דאיכא עדים כנגדה ה"ה דלא מהני ברי שלה משום דאיכא עדים כנגדה ולא עדיף ברי שלה מעדים והרי איכא עדים כנגדה ותרי כמאה וזה ברור מאוד וזה הוא שיטת הר"ן:

וא"כ קושית התוס' ניחא ממ"נ דהקשו דנוקמי אחזקת אשת איש דממ"נ אם נימא דתרי ותרי ספיקא דאורייתא אין מעמידין על החזקה ואם נימא דתרי ותרי ספיקא דרבנן דאוקי תרי להדי תרי ואוקמי אחזקה שוב מהני ברי שלה כיון דהוי כליכא עדים והדבר ברור מאוד דהיכא דהיא אומרת ברי לי שראיתיו שמת דהיא מהימנת נגד החזקת אשת איש לא קשה דנימא דאוקי אחזקת אשת איש כיון דתרי ותרי ספיקא דרבנן ונשאר הדבר על החזקה דהא כאן מצד החזקה הי' מהני ברי שלה וכאן אינו אסור מצד החזקה היכא דהיא אומרת ברי לי שראיתיו שמת דהיא נאמנית נגד החזקה:

אך עכ"ז התוס' הקשו שפיר על מאי דמשני כשניסת לאחד מעדי' הא עד נמי בחנק קאי דאוקמה אחזקה היינו קודם דהגמרא מקשה היא גופה באשם תלוי קיימא ומתרץ באומרת ברי לי שפיר היה קשה על תירץ הגמרא דמתרץ דניסת לאחד מעדיה דמ"מ בחנק קאי דאוקמי אחזקה ותירצו משום דאיכא חזקה דדייקא ומנסבה ומרעי לה לחזקת אשת איש:

וניחא שפיר שם ביבמות דמתרץ דניסת לאחד מעדי' וקאמרה ברי לי ולא קשה דשם לא שייך דייקא ושוב קשה דנוקי אחזקה כנ"ל ולפי הנ"ל ניחא כיון דקאמרה ברי לי שפיר מותר ולא שייך לומר דלמ"ד תרי ותרי ספיקא דרבנן מעמידין על החזקה כנ"ל דשוב מהני ברי שלה וקושית התוס' לא קשה רק קודם דמתרץ באומרת ברי לי ועל ברי שלו הקשו בתוס' דלא מהני כיון דאיכא חזקת איסור:

ומיושב קושית הר"מ מינטץ דלמה לי ברי שלה כיון דאיהו טוען ברי ואין איהו מוזהר אף היא אינה מוזהרת ולפי הנ"ל ניחא דאם לא טוענת ברי שוב יוקשה דנוקמי אחזקה ולא הוי ההיתר רק משום דטוענת ברי לי אבל ברי שלו לא מהני דאיכא חזקה כנגדו. דלא שייך דייקא כנ"ל:

והנה על מה שאמרתי לעיל דשם גבי דופנו לא קשה כיון דלא דייקא שוב מעמידין על החזקה דשוב מהני ברי שלה עדיין יוקשה דכיון דלא דייקא שוב לא מהני ברי שלה ג"כ אך נוכל לומר דאף דלא דייקא מהני ברי שלה כאשר כתבו בתוס' בדף צ"ג ע"ב בד"ה עד אחד ביבמה דאף דלא שייך דייקא רבה רק דייקא זוטא מ"מ לגבי דידה מהני באומרת מת דלא משקרה אבל לענין העד שמעיד שנימא שנאמן העד משום שהיא דייקא אף שאינה יודע צריך דייקא רבה וכן נראה מהשיטת הגמרא בריש פרק האשה בדף פ"ז ע"ב דמקשה שם על המשנה מדיוקא דמיירי בעד אחד אלמא עד מיתה מהימן ומקשה אמאי מהימן ומתרץ מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלח עלי' בתחלתה ושם בפרק האשה דקתני בפירוש דהאשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתיבם לא מקשה כלל מדוע נאמנת ושם בתוס' בדף קי"ו ע"ב בד"ה באותה שעה אמרו כתבו דהיא נאמנת משום תקנות עגונות דאם לא היו מאמינים לה היו הרבה עגונות אף דהגמרא קאמר שם לב"ש הטעם דאיהי נאמנת משום דדייקא ומנסבה אפשר דב"ה אף לאחר שהודו לב"ש לאו מההוא טעמא הודו:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה