נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דשנים אומרים מת · סימן ה
עוד אפשר לומר דהנה הקשיתי לפי מה שכתב הרמב"ן בחידושיו ליבמות בדף צ"ג ע"ב דמשום הכי באמרה האשה מת בני ואחר כך מת בעלי ורוצית להתיבם אינה נאמנת משום דבזה לא שייך דייקא ומנסבא משום חומר שהחמרת עלי' בסופה שתצא מזה ומזה דהרי בלאו הכי מת בעלה ושמא רחמא לי' ליבם מעלמא עכ"ד:
והנה התוס' בכתובות בדף כ"ו ע"ב בד"ה אנן אחתינן לי' הקשו דאמאי בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אם נשאת לא תצא ולא מוקמינן אחזקה ותירצו דדייקא ומנסבה מרעי לי' לחזקה וחזרו והקשו דהא בנשאת ע"פ שנים עדים הדין דלא תצא ושוב לא דייקא ותירצו כיון דאיכא שני עדים המכחישין שוב הוי הדין דתצא היכא דבא בעלה כיון דבשעת הנשואין לא הי' דבר ברור:
וא"כ מעתה בנ"ד שהעידו עדים שמת בעלה ואח"כ באו עדים השנים ואמרו שחי הי' באותו שעה רק עתה מת דהספק הוא רק לכהן כאשר פירוש רש"י בזה שוב קשה דנעמיד אותה על חזקת איסור ולא שייך דייקא ומנסבא דאימת נימא דייקא אם בשעה שבאו עדים הראשונים ולא היו עוד השניים כדמוקי לה בתחלה דמיירי דניסת ואח"כ באו עדים אז לא דייקא דלא יהי' הדין דתצא דניסת בהיתר שלא היו עוד שנים המכחישים ואם נימא דייקא אחר שבאו עדים השניים דאם תשב אז תחת בעלה שפיר יהי' הדין דתצא מזה ומזה כיון שכבר איכא עדים המכחישים אז שוב לא דייקא דהרי העדים השניים אומרים שעכ"פ עתה מת ושוב לא שייך דייקא משום דתצא מזה ומזה דהא בל"ה עתה הבעל מת כדברי הרמב"ן הנ"ל ולבעלה השני בל"ה אסורה כיון שכהן הוא והוא תמיה עצומה:
והראו לי שכוונת בזה לדעת הגאון מו"ה עקיבא איגר ז"ל:
אך לפי מה שנסתפקתי לעיל דלענין איסור כהונה ליכא כלל חזקת איסור ניחא:
והנה היכא שאנו מסופקין אם הבעל חי או מת בל"ה מעמידין על חזקת חי כאשר כתב הנו"ב כמה פעמים בתשובותיו אבל להיפך היכא שעתה בוודאי מת הבעל אמרינן שעוד מעיקרא מת כאשר כתבו התוס' בעירובין בדף ה' דכיון דהשתא בוודאי טמא מעמידין על חזקה דהשתא אך משם אין ראי' דהתם הוי לחומרא:
אך הנה הפ"י כתב בגיטין בדף מ"ז בתוס' בד"ה משום בת אחותו על מה שכתבו שם בתוס' דאם הי' הגט בלא זמן לא היתה חייבת מיתה ולא נעמיד אותה על חזקת אשת איש דמעיקרא משום דהשתא ודאי גרושה והקשה דהא חזקה דמעיקרא עדיפא ותירץ כיון דהיא טוענת ברי חזקה דהשתא בצירוף הברי עדיף טפי מחזקה דמעיקרא:
וא"כ שפיר ניחא כיון דעתה בוודאי מת הבעל ואיכא חזקה דהשתא דעתה מת אמרינן דמת מעיקרא אף דאיכא חזקה דמעיקרא דהי' חי כנגדה מ"מ שוב בצירוף הברי חזקה דהשתא עדיפא והיכא דעתה בוודאי מת הבעל דלא שייך דייקא שוב ליכא חזקה:
ומיושב קושית הגאון מו"ה משה מינטץ דלמה לי דאמרה ברי ולפי הנ"ל ניחא דאם לא אמרה ברי שוב קשה דכאן לא שייך דייקא כנ"ל דכיון דעתה ודאי מת הבעל לא שייך דייקא ומעמידין על החזקה אך כיון דעתה בודאי מת ואיכא חזקה דהשתא דמת שוב מהני בצירוף הברי וע"כ צריך לומר דמיירי באומרת ברי וברי שלו לא מהני לזה דברי שלו אצטרך שיהי' תרי ותרי ויהי' ספק השקול ולא מהני ברי שלו להכריע החזקה:
ובזה יתיישב לנו דברי התוס' ביבמות בדף צ"ג גבי אמרו לה מת בנך ואח"כ מת בעלך ואח"כ אמרו חילוף הדברים תצא ומקשה מאי חזית דסמכית אהנהו סמיך אהנהו והקשו בתוס' בד"ה מאי חזית דתרי ותרי ספיקא דרבנן ואיכא לאוקמי בחזקת איסור ליבם ותירצו וז"ל ואומר ר"י דהיכא דיבם אומר ברי לי והיא אומרת ברי לי לא ה"ל למימר תצא:
ודבריהם אינם מובנים דהרי בניסת לאחד מעדים והיא אומרת ברי לי ג"כ הקשו בתוס' כאן דנוקמי אחזקה והוצרכו לתרץ משום דדייקא ומנסבה:
ולפי הנ"ל ניחא דשם לא שייכא דייקא ומנסבה כנ"ל דהבעל כבר מת אך שם חזקה דהשתא סותר חזק' דמעיקרא שהרי עתה מת ובכה"ג שוב מהני ברי שלה ועדיין צ"ע מדברי התוס' ביבמות בדף ל"א: