אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דשנים אומרים מת › סימן ד

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דשנים אומרים מת · סימן ד

סימן ג

שם ביבמות בדף פ"ח מאי דקאמר הגמרא מנין שאם לא רצה דפנו ת"ל וקדשתו בע"כ היכא דמי אילימא דלא ניסת לאחד מעדי' ולא קאמרה ברי לי צריכא למימר דדפנו אלא לאו דניסת לאחד מעדי' וקאמרה ברי לי וקתני דפנו אלמא מפקינן מיני' איסור כהונה שאני ופירוש רש"י אלא לאו כה"ג דניסת מתחלה לאחד מעדי' ואח"כ באו עדים שהי' חי באותו שעה ומת ולא רצה להוציא משום זונה והיינו כיון דהעדים האחרונים אומרים ג"כ שעתה מת מותרת לישראל אך לכהן אסור כיון שנשאת בעת שבעלה הי' חי ונאסרה משום זונה והנו"ב במהדו"ת בסי' כ"ג הביא מה שהקשה לו הגאון מו"ה משה מינטץ לשיטת הר"א ממיטץ בסוף נדרים על מה דאיתא התם האומרת טמאה אני לך אינה נאמנת והקשו הקדמונים דהא שויא אנפשה חתיכה דאיסורא ותירץ הר"א ממיטץ דבאיסור כהונה לא הוזהרו כשירות להנשא לפסולין ואין האיסור על הנשים אך היכא דהיא פסולה והוא מוזהר עלי' אז אמרינן כשם שהוא מוזהר כך היא מוזהרת וא"כ באומרת טמאה אני לך שאין הוא מוזהר עלי' שאין מחיוב להאמין לה וכיון שאין הוא מוזהר אין איהי מוזהרת ולפי זה קשה כאן דמיירי לענין איסור כהונה כאשר פירוש רש"י דבעדים האחרונים אומרים ג"כ שעתה מת אך שחי הי' באותו שעה ואסורה משום זונה וקשה כיון דהבעל הוא העד אומר ברי לי ואין איהו מוזהר אף היא אינה מוזהרת ולמה לי דאמרה היא ג"כ ברי לי:

אך הנה הקשיתי בסוגיא זו תמי' עצומה מה שכתב רש"י כיון דהעדים אומרים שחי הי' באותו שעה ועתה מת לישראל מותרת אם נשאה ישראל רק אם נשאה כהן אסורה וקשה דהא אף אם נשאה ישראל ג"כ אסורה לו דהא כתיב ונטמאה ונטמאה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. והנה גמרא דילן פליגי עם הירושלמי היכא דהבועל הי' מזיד והאשה היתה אנוסה דאז לבעל אינה אסורה דהרי אנוסה היא אם אסורה לבועל לשיטת הגמרא שלנו אינה אסורה לבועל כדקאמר בסוגיא דפתח פתוח וכי תימא מעשה שהי' מפני מה לא אסרוה התם אונס הוי אף שהוא הי' מזיד כיון שהיא היתה אנוסה אינה אסורה לבועל דלא שייך לומר כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל כאשר האריך בזה המשנה למלך אמנם בירושלמי בפרק כשם איתא דאף דהיא אנוסה כיון שהבועל היה מזיד אסורה להבועל:

וא"כ לשיטת הירושלמי בוודאי קשה דכשם שאנו אוסרין אותה לבעלה כהן משום זונה כן אסורה אף לבעלה ישראל מההוא טעמא דמה שאתה אוסרה לבעלה כהן דחיישינן שמא האחרונים אמרו אמת והבעל הי' חי באותו שעה א"כ אף אם בעלה שנשאה עתה הוא ישראל ג"כ אסורה לו דאם עדות האחרונים אמת המה העידו שקר שאמרו שאז מת וכאן מיירי בנשאת לאחד מעדי' וכיון ששקר העיד הי' מזיד דכל שאילו לא ידע הוא שמת אז היתה אסורה לו מאז שהרי שנים אמרו לא מת וכיון שהוא הוי מזיד אסורה לו אך לשיטת הגמרא שלנו ניחא דאף שהבועל הוי מזיד כל היכא שהיא היתה שוגגת מותרת ונוכל לומר שהיא היתה שוגגת אף דע"כ מיירי דאמרה גם היא ברי לי הא רש"י פריש באומרת ברי לי אילו היה קיים היה בא אבל בברור גמור לא ידעה א"כ שפיר היא היתה אנוסה ושפיר לשיטת הגמרא שלנו בבעל ישראל מותר ואינה אסורה להבועל אף אם עדים האחרונים אומרים שמעיקרא היה חי ועתה מת מ"מ היא סברה שמת והוית אנוסה ומותרת להבועל אך לשיטת הר"ן דפריש באומרת ברי לי ממש א"כ שפיר אף היא מזידה אם נחוש שהאחרונים אומרים מת וחי היה באותו שעה ואסורה לבועל:

אך עדיין אפשר לומר דהיא מקרי אנוסה דניהו דהיא משקרת במה שאומרת ברי לי מ"מ היכא שנשאת ואח"כ באו עדים מתחלה היתה מותרת אף בלא ברי שלה וע"ז אפשר לומר דגם הוא לא הוי מזיד לפי מה שהביא הר"ן על קושית התוס' על הך תירוצא דנשאת לאחד מעדי' הא מת הרגתיו לא ישא את אשתו ותירץ דמיירי דאיכא שנים חוץ ממנו וא"כ ג"כ היכא שנשאת ואח"כ באו עדים לא הוי הוא מזיד אף אם הוא משקר בברי שלו מ"מ היה בלעדו שני עדים שהעידו על מיתת הבעל והיה מותר בה ואף בלא שיטת הר"ח ולא הוי רק אחד חוץ ממנו מ"מ גם בעד אחד אומר מת ג"כ נאמן ונוכל לומר דלא הוי מזיד אף אם משקר בברי שלו אך לפי מאי דמתרץ דמיירי בבאו עדים ואח"כ נשאת שפיר הוי שניהם מזידים דכל שלא אמרו שניהם בברי לי היו אסורים ובאשם תלוי קיימא אך ההיתר בשביל שאמרו ברי לי ואם שקר הוא הי' אסורה והוי מזיד ואסורה לבועל ואף אם בעלה ישראל ג"כ אסורה לו אם לא לשיטת רש"י דאומרת ברי לי אילו היה קיים היה בא כנ"ל:

וראיתי אח"כ בחידושי הגאון ר' עקיבא איגר שהתחיל להעיר בקושיא זו ומה שנראה לפענ"ד דהנה הפ"י כתב דטעם דר' מנחם בר יוסי דאמר תצא היא בשביל חזקת איסור אשת איש והוא לא סבירי לי' הך סברא דדייקא ומנסבא מרעי לי' לחזקת איסור אשת איש יעו"ש דבריו בכתובות:

א"כ לכאורה קשה על הך סוגיא דדפנו כאשר פירוש רש"י וכן מבואר בפשט הגמרא מיירי דלשוק בוודאי מותרת רק אם בעלה כהן אסורה משום זונה משום דעתה וודאי מת וא"כ כיון שבעלה עתה וודאי מת ליכא כאן חזקת איסור אדרבא לענין לאוסרה לכהונה יש לה חזקת היתר לכהונה ויהי' הדבר תלוי אם מחזיקין מאיסור לאיסור וכפי פשטות הסוגיא ביבמות בדף ל' ע"ב אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת היינו בספק אם נתגרשה הערוה יש לה חזקת היתר לשוק שכל זמן שהערוה לא נתגרשה הי' לה חזקת היתר לשוק אחר מיתת בעלה אף שבחיי בעלה היתה אסורה משום אשת איש מ"מ הי' לה חזקה לכשיסתלק איסור אשת איש תהי' מותרת לשוק וה"ה כאן לענין איסור כהונה הי' לה חזקה לכשיסתלק איסור אשת איש תהי' מותרת לכהונה ועתה נסתלק איסור אשת איש שמת בעלה וכיון דליכא חזקת איסור ואדרבא חזקת היתר איכא אמאי תצא:

אך לפי שהורה לנו הרמב"ן בתולדות אדם שם ביבמות על קושית התוס' שם דאמאי אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דבחייו היתה אסורה משום אשת איש ובעלמא מחזיקין מאיסור לאיסור כדאמרינן בחולין בדף ט' בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת משום אבר מן החי עד שיודע לך במה נשחטה דמוקמינן לה בחזקת איסור וחוששין לנבילה אלמא מחזיקין מאיסור לאיסור ולאו קושיא הוא דהתם אפשר שתצא מאיסור לאיסור כגון שנתנבלה אבל הכא אי אפשר שלא תצא מתחת בעלה שלא תהי' מותרת לשוק הלכך בחזקת היתר לשוק עומדת עכ"ד:

וכונות דבריו דשם בחזקת היתר לשוק שפיר הוי חזקת היתר דהי' לה חזקה לכשיסתלק איסור הראשון שהיא אשת איש תהי' מותרת אבל בבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת אין לה חזקה לכשיסתלק איסור אבר מן התי תהי' מותרת דהא יוכל להסתלק אבר מן החי שלא ישאר היתר ויבוא איסור אחר תחתיו שיסתלק אבר מן החי ע"י שתתנבל או תטרף ושפיר מעמידין על חזקת איסור:

ולפי זה שפיר ניחא דאף באיסור כהונה איכא חזקת איסור הראשון דגם שם לא נוכל לומר דכשיסתלק איסור אשת איש תהי' בוודאי מותרת לכהונה דהא אם יסתלק איסור אשת איש ע"י גירושין תהי' אסורה לכהונה ולא שייך לומר דהיתה עומדת בחזקת היתר לכהונה בחיי בעלה:

וא"כ זה ניחא לענין איסור כהונה אבל לענין הספק שנימא שאף לבעלה ישראל אסורה דשמא הי' בעלה תי בשעה שנשאה וכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל דהא ע"ז שפיר איכא לה חזקת היתר דע"ז שפיר הי' לה חזקת היתר כשימות בעלה תהי' מותרת לכל אדם ועכ"פ חזקת איסור אין כאן דאיסור הראשון מאשת איש נסתלק ואין מחזיקין מאיסור לאיסור:

אך הנה הפ"י כתב בכתובות דאף היכא דליכא חזקת איסור מ"מ בפלגא ופלגא ג"כ הוי איסור אם לא היכא שאומרת ברי ואף אם הוי חזקת היתר מ"מ תרי ותרי הוי עכ"פ ספק דרבנן ומדרבנן אסור בספק השקול אך לזה מהני ברי לי:

וא"כ שפיר ניחא דאצטרך לומר באומרת ברי ולא קשה קושית מהר"ם מינטץ דבאיסור כהונה בהוא אומר ברי די אף שהיא אינה אומרת ברי דכל שהוא אינו מוזהר אף היא אינה מוזהרת ולפי הנ"ל ניחא דבאינה אומרת ברי לי מ"מ תרי ותרי הוי ספק דרבנן ואסור:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה