נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דשנים אומרים מת · סימן ג
שם בכתובות בדף כ"ג בסוגיא דתרי ותרי על מאי דקאמר שם אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה תרוייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה ה"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים:
והקשה בשיטה מקובצת בשם שיטה ישינה דלמה לי' האי טעמא דאין דבריו של אחד במקום שנים אף אם הוי חד כנגד חד אוקמי על חזקת אשת איש:
אך הנה הראשונים כתבו דחד אמר נתגרשה וחד אמר לא נתגרשה היינו דמחולקים בקרוב לו או לה דעבידי דטעו דאם מכחישים בקידושין ע"כ אחד מהם פסול ולא תוכל להתחזק באשת איש אפומייהו והנה בקרוב לה דמגורשת הוא רק מדרבנן דד' אמות שקונה הוא רק מדרבנן והקשה הר"ן אמאי מהני מדאורייתא ותירץ הר"ן בגיטין דחכמים הקנו לה הד' אמות שיהי' חצר שלה מדאוריי' והרמב"ן בגיטין תירץ דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה והקשיתי דא"כ הך דאומר קרוב לה שוב לא הוי חזקת אשת איש דאפקעינהו לקידושין מעקרא והגמרא קאמר ביבמות בדף ל' ע"ב דבגירושין ספק קרוב לה עומדת בחזקת אשת איש וראיתי אח"כ במקנה בקונטרס אחרון בסי' ל' סק"ד שעמד בזה:
והנה מאז מלתי אמורה בדבר הזה וכוונתי לדעת הג' הצדיק מו"ה ישעי' אבדק"ק פראגע והוא קלסו מאד על דברי הרשב"א שהביא השיטה מקובצת בכתובות בדף ג' עד מיתה אינו נאמן רק מדרבנן ופירוש רש"י בשבת דהוא משום אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והקשה על מה דאיתא ביבמות בפרק האשה דאמרו לה מת בעלה וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר וקשה אמאי תצא ואמאי יהי' הולד ממזר הא כיון דהוי עד מיתה כדקאמר הגמרא ל"ש אלא שניסת בעד אחד אפקעינהו רבנן לקידושי מני' ולא הוי הולד ממזר ותירץ הרשב"א דלא אפקעינהו רק משום דלפי סברתם בודאי העד אומר אמת משום דאשה דיקא ומנסבה אך דהתורה לא האמינה לעד אחד ותשאר עגונה ולזאת הפקיעו הקידושין אבל היכא שנחקר אח"כ ששקר העיד והבעל חי לא הפקיעו הקידושין:
ואינו מובן דאם הבעל מת בל"ה מותר ואם הבעל חי לא הפקיעו הקידושין:
אך הנה הא דאין דבר שבערוה פחות משנים הוא משום דהוי נגד החזקה דהוי אתחזיק איסורא דאשת איש ואין דבר שבערוה פחות משנים והנה ההגהות מיימוני בתשובותיו להלכות אישות סי' ב' הביא היכא דאחד שלח שליח לקדש אשה ושעה השליח שבמקום שהיה לו לומר הרי את מקודשת לפלוני חמר הרי את מקודשת לי ומסופק אם נאמן לומר שטעה כיון שהוי נגד החזקה שהוחזקה לאשת איש עמו וכתב דהא דאין עד אחד נאמן באתחזיק איסורא היינו אף אם לפי דבריו הי' כאן חזקת איסור אך שאמר שעתה נשתנה מקדמותו אבל אם כפי שהוא אומר ולפי דבריו לא הי' כאן מעולם חזקת איסור שפיר מהימן והובאו דבריו בש"ש ש"ו פ"ז ופלפל בדבריו:
וא"כ שפיר נוכל לומר דבאמת רבנן לא הפקיעו הקידושין רק היכא שהבעל מת ואנו אומרים שהאמת כדברי העד אבל היכא שהבעל חי לא הפקיעו הקידושין ושפיר מהני הפקעות הקידושין אם הבעל מת לענין זה שיהי' נאמן העד לומר מת דלא הוי נגד חזקת איסור אשת איש דכיון דאם אמת הוא כדבריו דמת הבעל לא היתה מקודשת מעולם ושפיר נאמן לומר שמת הבעל דלא הוי נגד החזקה שהרי כפי דברי העד לא היתה מקודשת מעולם אבל אם נתברר אח"כ ששקר העיד והבעל חי לא נפקע הקידושין:
אך עדיין יש לדון בדבר לפי דברי הש"ש ש"ו פרק ד' דהקשה על דברי הרב הנ"ל ממאי דאיתא בפרק האשה רבה מידי דהוי אטבל וקונמת וכו' קונמות אי דידי' משום דבידו לאתשולי עלי' אי דאחר דאמר אתשל מרי' עלה היא גופא מנלן והקשה דהתם ג"כ היכא דאתשל מרי' עלה הרי החכם עוקר הנדר מעקרו ולא הי' מעולם איסור עליו ותירץ לחלק בין היכא דלפי דברי העד מעולם לא חל כלל איסור ע"ז אבל כאן שפיר הי' מתחלה איסור אך עתה נפקע למפרע ונעקר מעיקרא שפיר מקרי חזקת איסור דעכ"פ מעיקרא הי' איסור עליו:
וא"כ ה"ה בעד מיתה אף דאם מת אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' מ"מ קודם דאפקעינהו רבנן לקידושין הי' כאן חזקת איסור ואף דכפי דברי העד אפקעינהו למפרע מקרי חזקת איסור:
עוד נראה לומר דכל דבר שהוחזק לפנינו כך וכך מקרי חזקת איסור אף שאנו מסופקין על גוף החזקה אם הוחזק באמת מ"מ כל מה שנתחזק לפנינו ואנו מחזיקין אותו בכך מקרי אתחזיק כדמצינו בהרבה מקומות וכאשר תירצו בכמה מקומות דאף דהחזקה הוי ע"י עד אחד או ע"י רוב ואין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ כיון שכבר נתחזק כן לפנינו אזלינן בתרי':
וא"כ ניחא בהקדש אף דהוא אומר דאתשל מרי' עלה וחכם עוקר הנדר מעיקרו ולפי דבריו לא הי' הקדש כלל מעולם מ"מ כיון שכבר נתחזק לפנינו בהקדש ואנו החזקנו אותו בהקדש הוי חזקת איסור וא"כ ה"ה בעד מיתה ניהו דאם אמת דמת אפקעינהו לקידושין מיני' מ"מ כיון שעד עתה החזקה לפנינו באשת איש מקרי חזקת איסור מאשת איש:
ומעתה ניחא קושיא הנ"ל מאי דקאמר דאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה תרוויהו באשת איש קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הוי לי' חד והקשו כנ"ל דלמה לי' האי טעמא אף הוי חד כנגד חד מוקמינן לה אחזקת אשת איש:
ולפי הנ"ל ניחא דהנה פרשו הקדמונים דהא דאחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה מיירי דמחולקים בקרוב לו או לה דיוכל להיות דטעו אבל אם מחולקים בגירושין ממש לא נוכל לומר תרוויהו באשת איש קא מסהדי כיון דחד מינייהו פסול לא יוכלו להצטרף לעדות אחת וכיון דמיירי בקרוב לו לא הוי חזקת אשת איש לפי מה שפרשו המפרשים הובא בשיטה מקובצת דהא דאמרינן תרוויהו באשת איש קא מסהדי היינו בזה עצמם שאומרים שנתגרשה מודים שהיתה מתחלה אשת איש כיון שנתגרשה ולא נתחזקה באשת איש רק על פי אלו העדים:
וא"כ לא נוכל להעמיד על חזקת אשת איש דזה דאמר קרוב לה אפקעינהו רבנן לקידושין מינה ולא היתה מעולם בחזקת אשת איש ולא נוכל לומר דמ"מ הוי בחזקת אשת איש דעד עתה הוחזקה באשת איש דהא אשה זו לא נתחזקה עד עתה לפנינו בחזקת אשת איש אך עתה ע"פ אלו העדים נתחזקה באשת איש כיון שאומר שנתגרשה מודה שהיתה אשת איש ועתה בדיבור זה לא נתחזקה באשת איש שהרי הוא אומר שנתגרשה בקרוב לה ואפקעינהו לקידושין מינה ולא מקרי חזקת אשת איש שמתחלה לא הוחזקה באשת איש וגם עתה ע"פ דיבורם לא הוחזקה ואינו אסור בתורת חזקה רק משום שזה שאומר נתגרשה הוי חד ואין עד אחד נאמן בגירושין ואינו נאמן כלל לומר שנפקעו הקידושין אבל אם היינו אומרים שאחד נאמן והוי חד נגד חד לא הוי עוד חזקת אשת איש ודו"ק: