נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים בבבא מציעא בד' י"א · סימן א
שם במעשה דר"ג וזקנים מקשה בגמרא דהוי חצר שאינו משתמר ופרשו בתוס' משום דלא הוי הפסק בין התבואה שלהם להתבואה מביתו של ר"ג:
ולפי זה אם הי' התבואה בעשרה חדרים יעשה חדר אחד מעשר הוי שפיר חצר המשתמר:
אך אפשר לומר דבלא"ה לא הוי חצר המשתמר דכפי פשטות הסוגיא משמע דאמר עישור שאני עתיד למוד היינו מה שימוד אח"כ יהי' נתון לר' יהושע (אך התוס' פירשו שהפריש כבר) ועדיין לא נודע מקום המעשר וא"כ מה שאמר ומקומו מושכר לו היינו ג"כ אותו המקום שיתברר אח"כ וכן איתא בריטב"א דמש"ה לא אמר שהמעשר יהי' לצפונו או לדרומו דאיתא כמ"ד יש ברירה ולא הוצרך לומר לצפונו או לדרומו אך מה שיפריש אח"כ יתברר למפרע שהי' מעשר.
וזה נראה לפענ"ד דהיכא שאמר בית בביתי אני מוכר לך כדאיתא בסוף מנחות דעכ"פ בית אחד שלו והשואל הקשה בתולדת אדם דאין ברירה ותירץ כיון דיחול אח"כ חייל למפרע ג"כ ואנחנו הארכנו בזה בענין ברירה:
אך זה נראה ברור דאם אמר בית בביתי אני מוכר לך דקנה עכ"פ בית אחד וזה הבית שנותן לו אח"כ אמרינן הוברר הדבר שזה הוא שלו למפרע מ"מ אם נפל לתוכו מציאה לבית הזה קודם שהוברר לא קנה למפרע המציאה דאף דלמפרע הוי החצר שלו מ"מ הוי חצר שאינו משתמר לדעתו דבשעה שנפל לתוכו המציאה עדיין לא ידע אם החצר הזה הוא שלו שמא יתן לו אחר ולא הי' עדיין משתמר לדעתו ושפיר מקשה בגמרא בההוא מעשה דר"ג וזקנים דלא הוי חצר המשתמר לדעתו כיון שאמר עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו ולא הי' נודע עדיין לא המעשר ולא המקום ודו"ק:
שם בבבא מציעא בדף י"א יעו"ש בשיטה מקובצת ובראשונים דבחצר שאינו משתמר דוקא בעינן שיאמר זכתה לי שדי דאל"ה אינו משתמר לדעתו אבל בחצר המשתמר דעת כל הפוסקים דלא בעינן שיאמר זכתה לי שדי והטור הביא בסי' רס"ח בשם הרמב"ם דאף בחצר המשתמר בעינן שיאמר זכתה לי שדי ותמהו עלי' דברמב"ם אינו מבואר כן רק לענין חצר שאינו משתמר וגם הש"ך בסי' רס"ח כתב דזה סותר כל סוגית הש"ע דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו לגמרי ואיך יוכל להיות שצריך שיאמר זכתה לי חצירי:
והנה כפי' התוס' בבבא בתרא בדף נ"ד דכי אמרינן חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו הוא רק היכא דלא ידע שהוא בחצירו אבל באם ידע שהוא בחצירו ולא כיון לקנות אינו קונה יעו"ש:
וא"כ לא תמוה כלל קושית הש"ך דבאמת שלא מדעתו קונה שפיר אבל היכא שהוא יודע שהוא בחצירו דבעינן כוונה לקנות אין הכי נמי דבעינן שיאמר תזכה לי חצירי:
ולא עוד רק דלפי שיטת השיטה מקובצת דבחצר שאינו משתמר בעינן שיאמר זכתה לי שדי לפני שני עדים דאל"ה אם החזיק בה אחר יוכל לומר שאינו מאמינו שאמר כן תזכה לי שדי:
וא"כ נראה לפענ"ד ברור דכמו דהיכא דצריך שיאמר שתזכה לו שדהו היכא דלא אמר כן בפני עדים יוכל אח"כ אחר להחזיק בה ולומר שאינו מאמינו שאמר כך ה"ה היכא דבעי כוונה לזכות כגון שידע שהוא בחצירו אף אם נימא דלא בעינן בזה אמירה ממש רק די בכוונה מ"מ אחר שהחזיק בה יוכל אח"כ לומר שלא הי' כוונה של זה לזכות בשעה שנפל לחצירו וממילא צריך דוקא שיאמר בפועל תזכה לי שדי אבל מה שהי' במחשבתו לבד אינו כלום שזה אינו יכול לברר ויוכל האחר שהחזיק בה לומר שאינו מאמינו זה צריך עיון גדול אצלי:
אך דעת כל הפוסקים אינו כן רק דבחצר המשתמר לא בעינן שיאמר זכתה לי שדי:
ואפשר לומר דבחצר המשתמר כיון שבא הדבר לחצירו המשתמר הוי הוא מוחזק ונאמן לומר שכיון לזכות:
אך כפי דברי השב שמעתתא ד' פרק י"ד וט"ו ובקצה"ח בסי' ר"ב אף בחצר שאינו משתמר מקרי מוחזק א"כ אין חילוק לענין זה בין חצר המשתמר ובין חצר שאינו משתמר ועדיין צ"ע:
ומה שהקשו על הטור דהביא בשם הרמב״ם דאף בחצר המשתמר בעינן שיאמר זכתה לי שדי לפענ"ד לא קשה כלל דהטור לא מיירי בחצר המשתמר מצד עצמו אך דהטור הביא שם שלשה חילוקים. א) דאם משתמר בתוכו קנה. ב) באם אינו משתמר בתוכו בעינן שעומד אצל החצר ומשתמר לדעתו. ג) באם אינו משתמר מצד עצמו ואינו עומד אצלו אף שיאמר שתזכה לו שדהו בכל מציאות לא מהני אם לא שיצא לו שם מציאה בעיר והוא אמר שתזכה לו שדהו ג"כ קונה והחילוק ב' שעומד בקרוב אצלם כתב הטור דאם הם בענין שיכול לרוץ אחריהם וליטלם כגון שהצבי שבור וגוזלות שלא פרחו או שעומד בקרוב להן נמצא שנשמרים בתוך שדהו וזוכה לו שדהו אע"פ שאינו אומר תזכה לו שדהו וע"ז כתב והרמב"ם כתב דאפילו משתמר בתוכו אינו קונה אלא א"כ שיאמר תזכה לי שדי והיינו על חלוקה הב' דאינו משאמר מצד עצמו אך שעומד בצד חצירו דגם זה קרי הטור שנשמרים בתוך שדהו דוק ותשכח.
תם ונשלם
סוף הספר