נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים בבבא מציעא בד' י"א · סימן א
בסימן ר' הביא הב"י על מאי דאי' בבבא בתרא בדף פ"ה דהיכא דהוי החפץ ברשו' מוכר לא קנה לוקח עד שיגביהם או שיוציאם מרשותו ברשו' לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ברשו' הנה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או שישכור את מקומו ופירוש הרשב"ם דהיכא דהוי החפץ ברשו' אחר לא קנה עד שיקבל נפקד במצות מפקיד ליחד לו רשו' ללוקח להפירו' באשר הוא שם או שישכור וה"ה נמי גבי רשו' מוכר שייך קבל' ושכירו':
והרמב"ן בחידושיו הקשה על פירוש הרשב"ם והסכים לדעת התו' דברשו' מוכר לא קנה עד שיגביהם או עד שיוציאם מרשותו או עד שיקנ' הקרקע בא' מהדרכים שהקרקע נקנה בהם לשכירו' ורשו' הלה המופקדים אצלו שאני שאם הי' בידו ואמר לו זכה לפלוני זוכה לו לפי שזכין לאדם וחצירו נמי זוכה לו:
והב"י בסי' ר' הביא דברי הרמב"ן הללו וכתב עליו וז"ל ואע"פ שכתב ורשו' הלה המופקדים אצלו שאני שאם הי' בידו וא"ל זכה לפלוני וכו' נרא' לי דלאו למימרא שצריך שיאמר לו זכה לפלוני אלא כיון שא"ל פירו' שברשותך תנם לפלוני וקיבל עניו לתתנו לו קנה הלוקח דה"ל כאומר זכה בהם לפלוני ומכל מקום למדנו מדבריו דעד שיקבל עליו הנפקד היינו שיקבל עניו במאמר המוכר לאפוקי שאם אמר לו הלוקח פירו' שברשותך מכרם ני פלוני וקיבל עליו הנפקד לתתם לו לא קנה עד שיאמר לו המוכר ויקבל עניו על פי מאמרו וכן נרא' מדברי הרב המגיד בפרק ד' מהלכות מכירה ועי"ש דבריו וכן הביא הסמ"ע בסי' ר' ס"ק ו' דהיכא דא"ל הלוקח פירות שברשותך מכרן לי פלוני וקיבל עליו הנפקד לתתם לו דלא קנה עד שיאמר לו המוכר ויקבל עליו ע"פ מאמרו:
והנה טעמא בעי אמאי דוקא צריך במצות המוכר שהמוכר יאמר לו זכה או תנם לפלוני ואמאי לא מהני אם הלוקח יאמר לו פירו' שברשותך מכרם לי פלוני וקיבל עליו הנפקד לתתם לו:
ונראה לפענ"ד דהנה כתב בטור באה"ע בסי' ק"מ וז"ל האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורש' בקבלתו מיד כשהגיע הגט לידו ובהא מספקא לן אם דינו כדין האשה לכל דבר לענין אם זרק הגט לחצירו או לתוך ארבע אמותיו שתהי' מגורשת ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר ע"כ וכתב עליו בב"י ז"ל ולא ידענא מהיכן הוי ס"ד לאפלוגי בינייהו ע"ש וכתב במשנה למלך בפ"י מהל' גירושין על דברי הב"י הנזכר שדברי הטור הוא מירושלמי בפרק האומר ר' אליעזר שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו וע"ש שכתב בשם שדה יהושע בפי' הירושלמי מי אמרינן כיון דחצר דאשה מידה איתרבאי והכל דבר אחד ה"נ השליח שהוא כעצמה או דלמא כיון דשליח נמי מידה איתרבאי לא אמרינן ריבויא דריבויא ולא אפשטא ע"כ:
וכתב עליו הקצו' החושן בסי' רמ"ד בס"ק ג' דלא אתברר האי פירושא דהא שליחו' לאו מידה אתרבאי אלא משלח ושלחה וגם ריבויא דריבויא אין לחלק בכך ופירש הוא בטוב טעם לפי מאי שנסתפק שם כיון דבשליח להולכה שליח עושה שליח ובשליח לקבלה אין שליח עושה שליח מאי יהי' בעושה שליח לקבלה למשוך חפץ שקנה דרך מקח וממכר או במתנה והגיע החפץ לחצירו שליח כיון דחצר דגברא משום שליחו' ובשליח קבלה אין שליח עושה שליח:
ונראה שזהו ספק הירושלמי והטור כיון דחצר דגברא משום שליחו' ובקבלה אין שליח עושה שליח והחצר של שליח הוי כשלוחו דחצר דגברא הוא משום שליחו' או דנימא שתעש' כידו כיון דחצר דידה משום ידה ה"ה בשליח דידה הוי חצירו כידו:
וסיים הקצו' החושן דלפי זה גם אחרי הכרעו' הטור שדינו כדין האשה אינו אלא בחצר שליח דאשה כיון דחצר דאשה משום יד ה"נ חצר שלוחה אבל בממונא כה"ג חצר שליח אינו קונה למקבל (לא אדע פירוש דבריו דאנן קי"ל דילפינן מציאה מגט אך קטן מקטנה לא ילפינן וקטנה זוכה בד' אמו' ולא קטן ואם כן אפילו בממונא יהי' חילוק בין איש לאשה ולקמן יבואר:
וכתב אח"כ אמנם נרא' ראי' דחצר שליח מהני מהא דאמרינן בפרק הספינה דף פ"ה גבי ארבע מדות במוכרין וכו' ברשות לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ברשו' הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל או שישכור את מקומו וכיון דאם קיבל עליו הנפקד זוכה הלוקח ע"י חצר דנפקד ומוכח מזה דשליחות דנפקד מימסר לחצר דהא חצר דנפקד דקונה אינו אלא משום שליחות דנפקד זורה חצרו ושלא ע"י הנפקד אין חצר דאחרים קונה לו עי"ש בתוס' בד"ה הכי גרסינן עכ"ל:
ובמחנה אפרים בקנין חצר סי' א' כתב דחצר קונה מתורת יד והביא ראי' לזה וז"ל וכן נראה מדברי הטור בחו"מ בסי' ר' שכתב דאם היו הפירות מופקדים אצל אחרים וא"ל המוכר תנם ללוקח זכה ללוקח אפילו באמירה בעלמא דחצירו כידו והרי הוא יכול לזכות לאחרים בשל אחרים נראה מדבריו אלו דחצר משום יד אתרבאי דאולי ס"ל דחצר משום שליחות אתרבאי אם כן איך זכה חצירו של נפקד ללוקח דלא מצינו לומר דאם היו פירות בידו של שליח הנפקד יזכה שלוחו במה שיש בידו ללוקח שיזכה הלוקח הגע עצמך שאם עשה הלוקח שליח כדי שיזכה מידו של מוכר והלך השליח ועשה שליח אחר כדי שיזכה ללוקח מי מהני דנראה דלא מהני דהוי מילי ומילי לא ממסרי לשליח ומש"ה כתב הרמ"ה והביאו הטור באה"ע דשליח קבלה לא מצי משוי שליח וכו' אלא ע"כ ס"ל לטור דחצר דגברא משום יד נמי קאתי וכן מוכח מדבריו שכתב דחצירו כידו והטור אה"ע בסי' ק"ס כתב דאם יתן הגט בחצר של שליח קבלה דהוי גט ולטעמי' אזיל דחצר מדין יד קא אתי עכ"ד ודעתו גם כן כדברי הקצות דאם הוי חצר משום שליח לא הי' קונה חצר הנפקד ללוקח ומש"ה הוכיח מכאן דחצר דגברא גם כן לא הוי משום שליחות רק מתורת יד אבל לשיטת האומרים דחצר דגברא מתורת שליחות הוא אין חצר הנפקד זוכה ללוקח:
ולפענ"ד אפשר לומר לפי מה שכתב הנמוקי יוסף בבבא מציעא בדף י"א דכתב וזה לשונו דחצר המשתמר דלא בעינן שיהי' עומד בצד שדהו צריכה טעמא דהא לאו משום יד הוא דמהני כמו בגט דהתם בעינן עומדת בצד חצירה כדלקמן וגם לא מטעם שליחות כדפירש הר"נ ב"ר ז"ל שאי אפשר לזכות לחבירו מתורת שליחו' אלא א"כ נעשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון שיהי' זה שלוחו ולא שייך לומר בחצר כדאמרינן גבי מגבי' מציאה לחבירו דמיגו דזכה לנפשי' זכי נמי לחברי' ותירץ דכל שהוא משתמרת יד אריכתא הוא:
וא"כ לפי שיטתו דכל שליח לזכו' ללוקח הוא שליח של בעל הממון שפיר הוי כמו שליח להלכה ולא כמו שליח לקבלה דשליח להולכה הוא שליח האיש יוכל לעשות שליח דלא הוי מילי לבד שמסר בידו הגט ושליח לקבלה שהוא שליח האשה שהיא אינה מוסרת בידו מאומה הוי רק מילי ואינו עושה שליח:
וא"כ ה"ה בממון היכא דהשליח הוי שליח הלוקח שהוא אינו נותן בידו מאומה רק שעשאו שליח לזכות מהמוכר שפיר אינו עושה שליח דהוי רק מילי אבל אם המוכר עושה שליח שנותן חפץ שלו לשליח לזכות בו עבור הלוקח שפיר הוא יכול לעשות שליח אחר שהוא יזכה עבור הלוקח דאז לא הוי שליח לקבלה רק שליח להולכה מהמוכר שהחפץ שלו ומוסר חפץ שלו לזכות ללוקח ולא הוי מילי וא"כ לפי דברי הנימוקי יוסף דכל שליח לזכות הוא שלוחו של בעל הממון הוא המוכר שפיר יכול לעשו' שליח:
אך באופן דצייר המחנה אפרים וכתב הגע עצמך שאם עשה לוקח השליח כדי שיזכה מידו של מוכר והלך השליח ועשה שליח אחר כדי שיזכה ללוקח דלא מהני דהוי מילי ומילי לא ממסרי לשליח בזה יצדקו הדברים מאוד דזה בודאי לא הוי רק מילי שהרי הלוקח הראשון לא הי' בידו שום חפץ והוי רק דברים בעלמא אבל התולדה שהוליד מזה לענין דין הטור דאם הי' הפירות שלו מופקדים אצל אחרים וא"ל המוכר תנם ללוקח זכה ללוקח אפילו באמירה בעלמא דחצרו כידו וכתב דג"כ לא מהני אם החצר הוא משום שליחו' דאין שליח עושה שליח כיון דהוי מילי והקש' על הטור ולפי הנ"ל יהי' ניחא שפיר דהתם דהחפץ הוי ביד השליח והוא הניחו בחצר שפיר נוכל לומר לפי דברי הנימוקי יוסף דהשליח הוא שלוחו של בעל הממון והוא נתן בידו החפץ כיון שעשאו עתה שליח לזכו' להלוקח שפיר יכול לעשו' שליח דהוי כמו שליח להולכה ולא כמו שליח לקבלה:
והנה דעת הנ"י דתמיד השליח לזכות הוא שלוחו של בעל הממון וא"כ הוי כמו שליח להולכה. אך לדעת שאר פוסקים יוכל להיו' דהיכא דהלוקח עשאו שליח שפיר הוי שלוחו של הלוקח אבל היכא דהמוכר עשאו שליח לזכו' ללוקח ואמר לו זכה לפלוני שפיר נוכל לומר דהוי שלוחו של בעל הממון:
ומעתה ניחא שפיר שיטת הב"י שפירש בשיטת הרמב"ן דבעינן דוקא שיקבל עליו הנפקד במצות המוכר דהמוכר יאמר לו שיזכה ללוקח אז קונה חצירו של הנפקד אבל אם לא הוי במצוות המוכר רק הלוקח אמר לו שיזכה בעבורו לא מהני ואינו מובן טעם הדבר:
ולפי הנ"ל ניחא בטוב טעם דהיכא דהוי במצות המוכר אז הוי השליח שלוחו של המוכר שהפקיד החפץ בידו והוי כמו שליח להולכה ויוכל לעשו' שליח אחר ואף החצר קונה דהוי כמו שלוחו אבל אם לא הוי במצות המוכר רק שהלוקח אמר לו שיזכה לו דאז הוי שלוחו של הלוקח והלוקח לא נתן בידו מאומה והוי רק מילי ולא ממסרי משליח לשליח ולא יוכל השליח לעשות שליח אחר וה"ה דהחצר של השליח אינו זוכה לו:
ובזה אמרתי בחידושי ליישב הסוגי' הסותרת מבבא מציעא בדף י"א דרצה להוכיח דחצר קונה אפילו כשאינו עומד בצדו ממעשה דר' גמליאל וזקנים שאמר ר' גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון לר' יהושע ומקומו מושכר לו ועישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו וכי רבי יהושע ורבי עקיבא בצד שדהו של רבן גמליאל היו עומדין וקאמר שם בגמרא דמטלטלין אגב קרקע הקנה להם ודחי בגמרא דטובת הנאה אינו ממון לקנו' אגב קרקע אך בתורת חצר הקנ' להם:
ובקידושין בדף כ"ז מוכיח ממעשה דרבן גמליאל דבעינן צבורין באגב קרקע וגם מוכיח דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהני ואח"כ מוכיח דשדה לאחד ומטלטלין לאחר מהני מדאמר עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומתרץ מאי מושכר מושכר למעשר אי נמי שאני רבי עקיבא דיד עניים הוא:
וקשה אמאי לא דחי שם בגמרא דטובת הנאה אינו ממון לקנות בתורת אגב רק בתורת חצר הקנה להם:
והנה הנתיבות בסימן ר' כתב דשם בקידושין לא היה יכול לומר דהקנה להם בתורת חצר דקודם דמסיק דמושכר לו הוא הפירוש דמושכר למעשר או רבי עקיבא יד עניים הוא ואם כן הוי שני דברים דהחצר מושכר לרבי עקיבא והזכי' הוא לעניים אי אפשר לומר דהוי מטעם חצר דלא מיבעי' לדעת הכסף משנה ברמב"ם בפרק ד' מהלכות מכירה הל' ו' דברשות המופקדים אצלו לא מהני שיקבל עליו הנפקד ויזכה להלוקח ע"י חצירו עד שהלוקח ישכור את מקומו של הנפקד בודאי רבי עקיבא לא הי' יכול לזכות לעניים על ידי חצירו ששכר אצל רבן גמליאל אלא אפי' להרב המגיד שם דיכול הנפקד לזכו' על ידי חצירו להמקבל מכל מקום בעינן שיאמר הנפקד יזכה חצירי למקבל כמבואר בש"ך בסימן קכ"ה ס"ק ל"ב וכיון דלא קתני במתניתין שאמר רבי עקיבא כן לא יוכל להיו' מטעם חצר עכ"ד:
והנה עדיין איני מספיק דיוכל להיות דרבי עקיבא אמר כן ובמשנה לא תני רק מה שאמר ר' גמליאל:
אך לפי הנ"ל בלא"ה ניחא דהנה רש"י פירש שם בבבא מציעא בד"ה הכי נמי גבי קנין קרקע אינה ממון לקנות ע"ג קרקע בקנין שהקרקע נקנית בהם אלא אפקורי בעלמא אפקורי גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתה לו חצירו בתורת חצר כשאר הפקר ע"כ:
וא"כ בקידושין לפי הס"ד דהשכיר ר' גמליאל החצר לרבי עקיבא כדי שיזכה בו לעניים אם נימא דטובת הנאה אינו ממון ואינו יכול להקנו' בתורת אגב גם בתורת חצר לא הי' יכול להקנות דאי אפשר לומר דאפקורי בעלמא אפקורי גבייהו דמהפקר לא יוכל ר' עקיבא לזכות בחצירו המושכר לו עבור העניים כיון דחצר דגברא בתורת שליחו' אין שליח עושה שליח ואין שליח לקבלה עושה שליח ולא שייך לומר דהוא שליח של המקנה ושלוחו של בעל הממון דהרי טובת הנאה אינו ממון ולא יוכל להיות שלוחו של בעל הממון רק שלוחו של הזוכה ושוב אין שליח עושדה שליח ולא יוכל החצר של הזוכה לזכות עבור העניים וע"כ צריך לומר דטובת הנאה ממון וקונה בתורת חצר.
וביותר נוכל לומר לפי דברי הקצות בסימן ער"ה סעי' ג', דאם טובת הנאה אינו ממון כלל נקנה שפיר בתורת אגב דהפקר נקנה ג"כ באגב והביא ראיות ברורות לזה אך אדרבא אם טובת הנאה הוי ממון ויש כאן דעת אחרת מקנה אינו בקנין קל כמו אגב כדאי' בשיטה מקובצת והא דקאמר בגמרא טובת הנאה אינו ממון לקנות באגב היינו רק לענין זה אינו ממון לקנות בחליפין ובאגב אבל באמת טובת הנאה הוי עמון. אבל למאן דאמר טובת הנאה אינו טמון כלל שפיר נקנה באגב יעו"ש שתירץ בזה שיטת הרי"ף:
וא"כ ניחא יותר סוגית הגמרא בקידושין דכיון דהגמ' קאמר שם דנקנה באגב הנ״ל כמאן דאמר דטובת הנאה אינו ממון לשיטת הקצות הנ"ל שוב לא יוכל לקנות בחצר דכיון דטובת הנאה אינו ממון לא הי' יכול רבי עקיבא לזכות עבור העניים בתורת חצר כנ״ל אך בתורת אגב שפיר נקנה לפי הס"ד דשדה לאחד ומטלטלין לאחר שפיר נקנה בתורת אגב ודו"ק:
והש״ך הקשה בסימן ר' דמסוגיא דקידושין מוכח דאף בדעת אחרת מקנה אינו קונה חצר באינו עומד בצדו דאם כן לא נפשט בקידושין בדף הנ"ל לענין שדה במכר ומטלטלין במתנה דקנה בתורת אגב דלמא התם הוי בתורת חצר ולפי הנ"ל דלפי הס"ד בקידושין דהשדה מושכר לרבי עקיבא והמעשר לעניים לא היה יכול להיות בתורת חצר כנ"ל דלא הי' יכול לזכות ר' עקיבא עבור עניים דאין שליח עושה שליח כיון דטובת הנאה אינו ממון כנ"ל וחצר דנברא הוא בתורת שליחות.
ועוד נוכל לומר אף לשיטת האומר דחצר הוי בתורת יד ושפיר חצר של השליח זוכה דלא הוי שליח דשליח דהוי בתורת יד מכל מקום כאן במעשר עני לא הי' יכול לזכות רבי עקיבא בחצירו לעניים לפי מאי דאית' באגודה ריש מעילה הובא בקצות החושן בסימן ר' ס"ק א' דמצא דבר בבית הכנסת זכה בו ולא אמרינן דחצר בית הכנסת קונה להקדש דחצר קונה מכח יד ואין יד להקדש וכן הוא בתוס' בפרק הספינה בדף ע"ט ובתוספו' יו"ט בפרק ג' דמעילה תמה דמסקינן בפרק קמא דבבא מציעא דחצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות וא"כ ניהו דאין יד להקדש מ"מ מהני בתורת שליחו' ע"כ:
וא"כ בהקדש לא יוכל אדם לזכות בחצירו להקדש דמשום יד אינו זוכה דאין יד להקדש ובתורת שליחו' שוב אין שליח עושה שליח. אך הנה בש"ע חו"מ בסימן צ"ה ס"א ובסימן ש"א ס"ו מבואר דהקדש לעניים אין לו דין הקדש ובסי' רי"ב ס"ח איכא פלוגתא ובסי' צ"ה ס"א איתא דלעניים ולבית הכנס' אין לו דין הקדש לענין שבועה, ואם כן דין עניים ובהכ"נ שוה והאגודה כתב דבית הכנסת אין לו דין יד ואם כן ה"ה לעניים אך הגמרא מסיק בקידושין שאני רבי עקיבא דיד עניים הוא ואפשר דגזבר שאני ולפי הס"ד אפשר דס"ד דאין יד לעניים. ואפשר לומר דאף דאין יד להקדש מכל מקום ידו של שליח מהני להקדש דהשליח יש לו יד וצ"ע:
והנה עוד אתנו מילין לפי שבארנו לעיל דהא דחצירו של נפקד זוכה להקונה רק היכא שהוא במצוות המפקיד והוא שלוחו של המפקיד אבל אם הוא שלוחו של הקונה אין החצר שלו זוכה דאין שליח עושה שליח בשליח לזכי' וחצר הוא בתורת שליחות:
בזה הנ"ל אפשר גם כן ליישב קושיא הנ"ל שהקשינו לעיל בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים דכיון דטובת הנאה אינו ממון ורק אפקורי הוא דמפקיר לגבייהו שוב יוכל חצירו לזכות להם מהפקר וכאשר הקשה כן גם כן בזכרון שמואל דלמאן דאמר טובת הנאה אינו ממון ואינו זוכה בהמעשר רק כזוכה מן ההפקר כאשר כתב רש"י דאפקורי הוא דמפקיר גבייהו והמה כזוכים מההפקר אם כן לא הי' צריך להשכיר להם החצר רק יוכל לזכות להם בחצר שלו מן ההפקר ולפי הנ"ל ניחא דבחצר שלו לא יכול לזכות משל הפקר לחבירו רק בדבר של חבירו יוכל לזכות בחצר שלו דהוי שלוחו של בעל הממון ולא הוי מילי כשמקבל עליו במצוות המוכר אבל מהפקר אינו יכול לזכות ע"י חצר שלו לחבירו דהוא הוי שליח והחצר ג"כ הוי שליח ומילי לא ממסרי משליח לשליח כנ"ל ודו"ק:
ומעתה ניחא גם כן כל הנ"ל מה שהקשיתי דבכיון דשכירות לא קניא והחצר עדיין הוא ש המשכיר רק דהוי כשוכר ידו של בעל הבית וקשה דבשלו לא יוכל לזכות להשוכר אף בשוכר ידו דלא יוכל להיות זוכה ומזכה ולפי הנ"ל ניחא דבשלו שפיר קונה באגב אך מה דהוי אינו שלו אינו יכול לזכות באגב רק מפקיר להו לגבייהו וזה שפיר קונה בשכירות קרקע דגם ידו של השוכר זוכה לו מהפקר ולא קשה דא"כ לא הי' צריך להשכיר כלל החצר רק הי' יכול לזכות בהם בחצירו מההפקר ולפי הנ"ל ניחא דמהפקר לא יוכל לזכות בחצירו לאחרים דאין שליח עושה שליח לזכות לחבירו אבל כיון שהשכיר להם החצר דהוי כשהשכיר להם ידו ואיתא לעיל דשאני פועל דהוי כידו של בעל הבית. ואם כן כיון דהוי כמו ידו שפיר יכול לזכות בחצירו דרק כיון דהוי כמו שלית אינו יכול לזכות על ידי חצירו דאין שליח עושה שליח אבל כיון דהוי כמו יד שפיר מהני כנ"ל דאם נימא דחצירו הוי כידו שפיר חצר של השליח רוצה וכאן כיון שהשכיר החצר שפיר הוי כמו ידו לכ"ע כדאמרינן לעיל שאני פועל דידו כיד בעה"ב ושפיר ע"י שכירות קונה מהפקר אבל בלא השכירות אינו קונה מהפקר:
ולעיל תירצנו דהי' צריך השכירות לענין אגב שמה שהוא שלו יקנה בתורת אגב וכפי שאמרנו עתה אף לענין שיקנה מהפקר צריך ג"כ שכירות אבל בלא השכירו' אינו קונה מהפקר לאחרים ע"י חצירו כנ"ל:
וניחא ג"כ הסוגיא דהקידושין הנ"ל דבמעשה דר"ג וזקנים הנ"ל איצטריך ג"כ לטעמא דאגב אף לרב פפא דדעת אחרת מקנה קונה אף בחצר שאינו משתמר מ"מ איצטריך לטעם דאגב לענין זה החלק שהוא שלו דזה אינו קונה בשכירות כנ"ל: