אור ברסלב
נפש חיה על השס בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים בבבא מציעא בד' י"א › סימן א

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים בבבא מציעא בד' י"א · סימן א

בסוגיא דרבן גמליאל וזקנים בבבא מציעא בד' י"א

על קושי' הש"ך הנ"ל בסי' ר' על הפוסקי' דפסקו כרב פפא דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו אף בחצר שאינו משתמר לדעת הלוקח מהני הקשה מסוגיא דקידושין בדף כ"ז ממעשה דר' גמליאל וזקנים דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהני באגב וקשה דלמא התם הוי בתורת חצר וע"כ דאדחי הך דרב פפא:

והנה הש"ך בסי' שי"ג בס"ק א' מסיק להלכה דשכירו' לא קניא לענין מקח וממכר ומש"ה הזבל בחצר בתורי דאתו מעלמא שייך להמשכיר והביא הש"ך דהראב"ד בפ"ז מהלכו' שכירו' הקשה מהך דשוכר את מקומו דאם שכירו' לא קניא מאי מהני מאי שישכור את מקומו ותירץ הש"ך בתירץ שני א"נ שאני התם שהונח בו הדבר לדעת השוכר וכיון ששכר המקום מסתמא לכך שכרו ועדיין אינו מובן מאי מהני דלכך שכרו כיון דמ"מ אין החצר שלו ואיך יוכל לזכות עבורו:

והנה קושיית הראב"ד הוא מהך דבבא בתרא בד' פ"ה גבי ארבע מדות במוכרין דאיתא שם ברשו' הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו א"כ מבואר דשכירו' קניא וכל היכא דשכר את מקומו קנה החפץ ולפענ"ד אפשר לומר דמשם מוכח דשכירו' לא קניא:

דהנה שם נאמר בתחלה דמרשו' מוכר לא קנה עד שיגביהם או עד שיוציאם מרשותו ברשו' לוקח כיון שקיבל עליו מוכר קנה לוקח ברשו' הלה המופקדים אצלו לא קנה עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו ופירוש הרשב"ם דה"ה ברשו' המוכר מהני קבלה ושכירות וכו' והתוס' הקשו ע"ז דא"כ לערבינהו ולתנינהו וכתבו הם דברשו' מוכר לא מהני קבלה שיקבל על עצמו שחצרו יקנה להלוקח דאין אדם מקנה רשותו לאחרים ע"י עצמו כדקתני בעירובין בדף ע"ט דמזכה להם ע"י בנו ובתו הגדולים אבל לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו היינו שאינו יכול להיו' הוא הזוכה והמזכה כאחד אך עדיין קשה למה לא קתני גבי מוכר גם כן עד שישכור את מקומו דהשכירו' מהני גם ברשו' המוכר:

אך נראה דמזה ראי' דשכירו' לא קניא וקשה איך קונה הלוקח בחצר ע"י שכירת קרקע כנ"ל ותירץ הש"ך דשכרו על דעת כן אינו מובן דמ"מ כיון דהקרקע אינו שלו לא תוכל הקרקע לקנו' לו וצריכין לבא לתירץ הנתיבות בפתיחה דניהו דחצר הנשכר הוי של המשכיר והוה לי' ידו של המשכיר מ"מ כיון שהשוכר שכרו הוי כשוכר יד בעל הבית ומבואר בסי' ע"ר סעיף ג' בשוכר פועל דהוי כשוכר ידו למלאכתו ובשוכר פועל לכל מלאכה שיצטרך והראהו ללקט מציאות דהמציאה של בעה"ב ומשום הכי בין היכא שחבירו הקנה לו איזה דבר בחצר זה או אף שבאה מציאה לחצר זה והשוכר רוצה שיקנה לו חצירו ואמר שתקנה לו חצירו קנה דאף דהוי כידו של משכיר מכל מקום ידו של משכיר גם כן קונה לו כששכרה ע"ז וה"ה חצירו דהוי כידו יעו"ש דבריו:

אך אם מטעם זה קא אתינן עלה דהוי כשכר ידו של המשכיר הנה בזה לא מהני רק לזכו' מציאה או מתנה או מקח מאחר אבל מהמשכיר גופי' לא קני דבודאי אף ששכר פועל לעשו' מלאכתו אינו יכול הפועל להקנות להבעה"ב משלו דלא יוכל להיו' הזוכה והמזכה כאחד כדאי' בתוספו' בבבא בתרא הנ"ל ובהרב המגיד:

וא"כ שפיר ניחא דברי הגמרא בבבא בתרא הנ"ל דרק ברשו' הלה המופקדים אצלו איתא עד שיקבל עליו או עד שישכור את מקומו אבל ברשו' המוכר כמו דלא מהני קבלה כן לא מהני שכירו' כיון דשכירו' לא קניא ולא שייך לומר דהוי כשוכר ידו של משכיר דזה לא מהני לענין שיקנה לו המשכיר החפץ שלו דלא יוכל להיו' הזוכה והמזכה:

אך עדיין קשה מהך עובדא דר"ג וזקנים שהשכיר להם מקוה בחצירו והקנה להם מעשר שלו וקשה דהא לענין מעשר שלו לא מהני שכירו' החצר שע"י שכירו' החצר אינו יכול המשכיר להקנו' להשוכר:

אך לפי מאי שפירש רש"י בד"ה הכי נמי גבי קנין קרקע טובת הנאה אינה ממון לקנו' על גבי קרקע בקנין שהקרקע נקנה בו אלא אפקורי בעלמא אפקורי גבייהו וכי אוגר להו מקום קנתו לו חצירו בתורת חצר כשאר הפקר ע"כ:

וא"כ שוב כיון דהוי הפקר שפיר יכול לזכו' להם חצירו אף דשכירות לא קניא והוי ידו של משכיר מ"מ מהפקר שפיר יכול לזכו' כמו מציאה דשפיר קונה להשוכר כנ"ל דאף ידו של משכיר עצמו קונה להשוכר כיון ששכרו זה:

אך לפי זה יוקשה למה צריך השכירו' לגמרי כיון דהוי הפקר אף חצירו של ר' גמליאל בעצמו היה יכול לזכו' להם מהפקר:

אך לפי דברי הקצו' בסי' ער"ה דהא דקאמר בגמ' טובת הנאה אינו ממון לקנו' בחליפין הפירוש דטובת הנא' אינו ממון כלל דהרי הסוגיא אזלי אליבא דרבא והוא סובר בנדרים בד' פ"ה דטובת הנאה ממון אך הפירוש דטובת הנאה אינו ממון לענין זה לקנות בחליפין ובאגב והקצות פירוש שם משום דהוי קנין גרוע כדאי' בשיטה מקובצת דאפילו תימא ממון אינו ממון חשוב לקנו' ע"י חליפין. ולפי מה שהביא הקצות בעצמו אחר כך דאף למ"ד טובת הנאה ממון אינו כולה ממון אלא בערך טובת הנא' דאית להו לבעלים חלק בו. וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דמציעא בדף ז' בהא דאמרו שם תקפו כהן אין מוציאין אותו מידו דהקשו אמאי אין מוציאין יאמרו הבעלים ליתנו לכהן אחר ותירצו דאינו יכול לתבעו רק טובת הנא' שיש לו בו למ"ד טובת הנאה ממון וכתב שם הקצו' ע"ז וז"ל וא"כ אכתי תקשי ניהו דטובת הנאה ממון אכתי היכא מצי זכי בתור' חצר ובדעת אחרת מקנה לר"פ ניהו דזכה בערך טוב' הנאה ע"י דעת אחרת מקנה אבל גוף המתנו' היכא מצי זכי כיון דאין להם לבעלים כלום בגוף המתנו' וליכא דעת אחרת והוא כתב שם לשיטתו דהא דמתרץ רב אשי דעת אחרת מקנה אותו שאני היינו רק למ"ד טובת הנאה ממון דהוי דעת אחרת ותירץ ע"ז דהוי בתורת חצר וגם בתור' אגב דהמותר שאינו שלו הוי הפקר שוב קונה בתורת אגב והוא סובר דגם הפקר נקנה באגב ושיטתו היפך משיטת כל הפוסקים דמה שאינו שלו נקנה באגב. אך ע"ז חלקו עליו והוא בעצמו הביא שם שגדול אחד חלק עליו וגם הנתיבו' חלק עליו:

אך לפי שיטתינו יהי' ניחא הכל דבאמת משום הכי קאמר בגמ' דטוב' הנא' אינו ממון לקנו' בחליפין דניהו דטובת הנא' ממון לרבא מ"מ לא הוי ממון רק לפי ערך ממון שיש לו בו כדברי התוס' הנ"ל והשאר אינו ממון שלו רק הפקר כדברי הקצו' הנ"ל וזכו בתורת חצר דמהפקר שפיר יכלו לזכו' בתור' חצר אף דשכירו' לא קניא. אך על חלק שיש לו בו שוב אינו נקנה בתור' חצר דבשלו אינו יכול לזכו' לאחרים דכיון דשכירו' לא קניא הוי החצר של המשכיר לזה שוב מהני אגב דבשלו יכול להקנות ונקנה באגב וגם בחור' חצר דמה שהוא שלו נקנה באגב ומה שאינו שלו נקנה בתורת חצר וניחא שפיר מה דהי' צריך להשכיר להם חצר ולא קשה דכיון דהוי הפקר היה יכול לזכו' להם בחצרו ולפי הנ"ל דעכ"פ חלק שיש לו בו אינו יכול לקנו' בחצר שלו והי' צריך להיו' קנין אגב ע"י שכירו' קרקע:

וניחא שפיר הסוגיא דקידושין דהגמר' פושט מהך מעשה דרבן גמליאל וזקנים לענין אגב אף דרב פפא מסיק כאן דעת אחרת מקנה אותו שאני וקונה בתורת חצר מכל מקום איצטריך תרווייהו אגב וגם חצר ודו"ק:

והנה לשיטת הקצו' דמאי דהוי שלו נקנה בתורת חצר דהוי דעת אחרת מקנה ומאי דלא הוי שלו רק הפקר נקנה בתור' אגב ולשיטתינו נהפך הוא דמאי דהוי הפקר לא יוכל לקנו' בתור' אגב כאשר נרא' פשטו' הגמרא וכאשר חלקו על הקצות בזה אך זה שהוי הפקר החצר זוכה להם ושוב יוקשה דלא הוי דעת אחרת מקנה אך המרדכי כבר הקשה קושיא זו ותירץ כיון דהקנה להם את החצר גם כן ובחצר ה"ל דעת אחרת:

והנה זה עדיין אינו מובן דחצר והמטלטלים הוי שני דברים ולענין המעשר לא הוי דעת אחרת מקנה ולפי אשר בארנו ניחא יותר דכיון דבהמעשר גופא איכא שלו ושל הפקר והמה אינם יכולים לזכו' מהפקר רק ע"י שמקנה להם חלק שלו שיש לו בתוך המעשר דהוא הטובת הנאה ועי"ז יוכלו לזכו' בהמעשר כיון דהקנה להם הטובת הנאה ואחר בודאי אינו יכול לזכו' רק המה דכיון שקנו הטובת הנאה קנו ממילא המעשר על ידי שכירת החצר שפיר הוי דעת אחרת מקנה שע"י שהקנה להם טובת הנאה קנו הכל וזה נלפענ"ד ניחא יותר משנימא שע"י שהקנה החצר הוי גם על המעשר כמו דעת אחרת מקנה:

והנה הקצו' כתב דאף למ"ד טוב' הנא' ממון מ"מ לא הוי כולו ממון ומעורב בו גם כן הפקר וכדברי התוספו' בבבא מציע' הנ"ל אך שיטת הריטב"א אינו כן כאשר הביא שם הקצו' דהוא כתב בסוף פ' האיש מקדש בגונב תרומה למ"ד טובת הנא' ממון הוי כל התרומה שלו וצריך הגנב לשלם כפל כפי ערך כל התרומה ולפי דבריו לא יכונו דברינו הנ"ל. ואמרתי אני דלשיטת הריטב"א נוכל לומר להיפך דלמ"ד טובת הנאה ממון הוי כולו ממון שלו ולמ"ד טובת הנא' אינו ממון הוא רק דלא הוי כולו ממון שלו אבל עכ"פ כפי השווי' טובת הנא' שלו הוא ממש ומעורב ג"כ בו חלק שלו וחלק הפקר ואף דדעת הש"ך בסי' רע"ו סק"ד דכיון דטוב' הנא' אינו ממון אינו יכול להורישה ולא לתנה לאחר. דעת המחנה אפרים בהלכו' טובת הנא' ס"א דשפיר הוי קצת ממון לענין להורישה לבניו והביא שם דעת הרמב"ם דאף דהוא סובר טובת הנאה אינו ממון מ"מ יוכל להקנותו באגב דבפ"ה מהל' אישו' פסק דטוב' הנאה אינו ממון ובפרק בתרא דמעשר שני פסק דנקנו' באגב והיינו משום דאף דאינה ממון לגמרי מ"מ יש לו שייכו' בגוה ויכול להקנותו באגב יעו"ש:

ואפשר לומר דניהו דהחלק שיש לו בו יוכל למכור בתורת אגב מ"מ השאר הוי הפקר כמו שאמרנו לשיטת התוס' למ"ד טוב' הנאה יש בו ממון דאין לו תורת ממון כדי כולו רק כפי החלק שיש לו בו כן נוכל לומר לשיטת הריטב"א דלמ"ד טובת הנאה ממון יש בו כדי כולו למ"ד טובת הנא' אינו ממון אין לו בו כדי כולו אבל כשיעור טוב' הנא' שפיר יש לו בו ויוכל להקנותו באגב כדברי המחנה אפרים:

וניחא גם כן כל הנ"ל לפי פשטו' הסוגי' דאתיא כמ"ד טוב' הנאה אינו ממון ומאי דכתב המחנ' אפרים דרבא גופא ס"ל בנדרים בדף פ"ה דטובת הנאה ממון שם נשנה בדבר זה הרבה פירושים וכאשר הביא המחנה אפרים דלדעת הרמב"ם יתפרש שם הסוגיא כמ"ד דטובת הנא' אינה ממון וגם סוגיא דידן אתיא כמ"ד טוב' הנאה אינו ממון אפ"ה יש בו חלק ג"כ מה שהוא שלו והשאר הפקר ושפיר נוכל לומר כנ"ל דשכירו' לא קניא ואין החצר של השוכר רק ידו של המשכיר זוכה לו מהפקר ועכ"ז הי' צריך להשכיר להם החצר משום זה החלק שהוא שלו דאין חצירו יוכל לזכו' לו וזה שוב נקנה אגב שכירות קרקע כנ"ל:

וראיתי אח"כ בספר זכרון שמואל בגיטין בדף הקש' קושיא הנ"ל דכיון דטובת הנא' אינו ממון והוי הפקר יוכל לזכו' בחצירו של עצמו ולא הי' צריך להשכיר החצר ותירץ דאף דטובת הנא' אינה ממון מ"מ זכי' יש לו בו כמבואר במחנה אפרים ואותו הזכי' אינו יכול לזכות בחצירו של עצמו יעו"ש. ולפי אשר אמרנו דע"ז שיש לו שייכו' בו אף שכירו' החצר לא מהני בתורת חצר אך בתורת אגב וניחא הכל ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה