נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דהואיל · סימן ג
שם בדף מ"ח בסוגיא דהואיל אמר רמי בר חמא הא דרב חסדא ורבה מחלוקת דר' אליעזר ור' יהושע הוא ר' אליעזר סובר אמרינן הואיל ור' יהושע סובר לא אמרינן הואיל אמר ר' פפא דלמא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם דאמרינן הואיל אלא בעידנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזי' לי' ואינו מובן מהו הוא הלשון דבעידנא דמעייל לתנורא ורש"י פירוש שם דכיון דכל חדא וחדא חזיא לי' לא צריך כלל לטעמא דהואיל והתוס' כתבו בריש הסוגיא בד"ה הואיל ואי בעי מיתשל דגם לטעם דכל חדא וחדא חזיא לי' צריך ג"כ לטעמא דהואיל ואח"כ מה שהביאו בשם הרשב"א נראה דההוא טעמא דכל חדא וחדא חזיא לי' לא מהני כלל אך הטעם הואיל ואי בצע מכל חדא וחדא פורתא:
אך הנה התוס' הקשו לעיל בד' מ"ו בד"ה עד שתאפה וז"ל וא"ת אמאי לא שריא לאפות חלה טמאה מטעם דאמר ר' אליעזר בר"ש ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לככר אחד מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא וכו' כי לא קרא עלה שם אמאי צריך לטעמא דהואיל ואור"י דטעמא דממלאה אשה תנור לא שייך אלא בתנור אבל על גבי גחלים לא ע"כ:
והנה שם בביצה בד' כ"א איתא אמר רב חסדא בהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל מותר לשחטה ביו"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפות ביו"ט דהא אפשר לי' למפלג בלישה והקשו שם בתוס' בד"ה עיסה חצי' של נכרי וז"ל וא"ת והאמר לעיל לר"א בר"ש ממלאה אשה תנור פת ואע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת מפני שהפת נאפה יפה ותירצו וי"ל דשאני התם דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה ועוד דלמא מקלעי לי' אורחים אבל הכא דחצי' של נכרי אסור לאפותה ביו"ט ע"כ:
וא"ב שפיר ניחא קושית התוס' הראשונה כאן דכשיפריש אחת לחלה שפיר יהי' אסור לאפות ולא אמרינן דמותר לאפות משום דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחד דזה אינו מותר רק היכא שהרשות בידו לאכול כל אחת או זה או זה אבל היכא שהפריש אחת לחלה והיא אסורה לאכול אינו מותר לאפות משום שהפת נאפה יפה וראיתי אח"כ בפ"ח שכתב כן וכן בספר בינה לעתים הערה בזה:
ולפי זה שפיר יתיישב שיטת רש"י דהיכא דלא הפריש חלה אין אנו צריכין לבוא להואיל כיון דכל חדא וחדא חזיא לי' ואי משום דעכ"פ מוכרח להיות אחת חלה ויהי' שלא לצורך בזה שוב מותר משום שהפת נאפה יפה הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' אך זה ניחא בתנור אבל בגחלים לא שייך שהפת נאפה יפה:
ושפיר ניחא מאי דקאמר הגמרא התם דע"כ לא אמר ר' אליעזר התם אלא בעידנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' דכיון דעיילא לתנור ונאפה בתנור שוב מותר הואיל וכל חדא וחדא חזי' לי' והוי היתר גמור בתנור משום שהפת נאפה יפה:
אך לפי זה יוקשה ממאי דקאמר לר' יהושע ע"כ לא אמר ר' יהושע התם אלא דאיכא חדא דלא חזיא לדידי' ולא לאורחים הא מ"מ כיון דכל חדא וחדא בפני עצמה חזיא לי' שוב מותר לאפות כולן מטעם דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחד:
אך הנה עדיין אפשר להסתפק בזה היכא דלא קרא עלה שם אם מותר לאפות מטעם ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד דניהו דכל חדא יכול לאכול מ"מ כיון דעכ"פ אחת צריך להפריש לחלה אפשר דדמי לעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל דאפשר דדוקא היכא דהוי כולו היתר ויוכל לאכול כולו אך שאינו צריך אלא לפת אחד אז מותר משום שהפת נאפה יפה אבל כאן בחלה ניהו דלא קרא שם וכל אחת ואחת יוכל לאכול מ"מ ע"כ אחת תהי' אסורה לו לא אמרינן הואיל והפת נאפה יפה דאם נימא דאף בכה"ג שאחת ע"כ תהי' אסורה אך שהברירה בידו לאכול זה או זה ולעשות האחרת חלה א"כ שם בעיסה חצי' של גוי וחצי' של ישראל ג"כ הברירה ביד ישראל לאכול זה או זה וליתן השני לעכו"ם ואפשר לומר דהתם תלוי ביד העכו"ם גם כן דהוא לא יחפוץ ליקח מה שהישראל יתן לו ויברור לעצמו אך לפי זה הי' דין חדש היכא שהברירה תהי' ביד ישראל לברור לעצמו איזה שירצה הי' מותר אף בעיסה לאפות כולו מפני שהפת נאפה יפה ומדקתני סתמא עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה נראה דאף היכא דהברירה יהי' ביד ישראל לברור לעצמו איזה חלק שירצה והוא מטעם הנ"ל דעכ"פ אחת לא יוכל לאכול ואינו דומה לממלאה אשה תנור פת דיוכל לאכול הכל אך שאינו צריך אלא לפת אחת וא"כ ה"ה בחלה אף שעדיין לא קרא שם כיון דעכ"פ יפריש אחת לא מהני משום שהפת נאפה יפה:
והנה לפי דברי הר"ן שאביא לקמן דהוא תירץ דלא אמרינן ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד רק היכא דכל הפת שלו ולא היכא דחצי' אינו שלו אפשר לומר דכאן קודם שקרא שם כל הפת שלו או דנוכל לומר כיון דעכ"פ מחויב להפריש אחת הוי אינו שלו והיכא דקרא שם בוודאי אינו שלו:
אך הנה הרי"ף כתב דהלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דשייכא באידך דר' אליעזר דאמר אף הרודה ונתן לסל הסל מצרפן לחלה והקשה הר"ן דמאי ענין זה לזה דלא פליגי תנאי על ר' אליעזר במשנה משום דלא סבירא להו הסל מצרפן לחלה דבמשנה אינו צריך צירוף סל כלל דע"כ לא הוצרך ר' אליעזר לומר הסל מצרפו כשלא הי' בעיסה שיעור חלה אבל כשהי' בעיסה שיעור חלה א"צ צירוף סל כלל:
והרא"ש כתב על הרי"ף וז"ל במה שאמר והך דרבי אליעזר שייך באידך דר' אליעזר כלומר אי אפשר לקיים הך לא בא לחזק מה שפסק כר' אליעזר דהכא כיון דהלכה כאידך דר' אליעזר הלכה נמי כר' אליעזר דהכא דמה ענינם זה לזה אלא ה"ק כו' כלומר אי אפשר לקיים הך דר' אליעזר דהכא בלאו מלתא דרבי אליעזר דהתם כיון דאינו מפריש מהעיסה במה מצרפו לחלה להכי הוצרך להביא דהלכה כרבי אליעזר דאידך ואחר אפיה יצטרפם בסל וכן פסק רש"י דהלכה כרבי אליעזר ויעשה עוגה קטנה אצל עוגה גדולה משמע מדבריהם דאפילו הי' שם מתחלה כדי חיוב חלה אפילו הכי בעי צירוף סל ואינו נראה לריב"א דלא מייתי דרבי אליעזר אלא אהנהו נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא הי' בו שיעור חלה אבל אם מתחלה הי' בו שיעור חלה אינו צריך צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף ועוד ראי' מדאמר רבי יהושע אף התנור מצרפן מסתמא בעודן בתנור אין נוטלין מהן חלה אלא התנור מצרפן להתחייב בחלה ואחר שהוציאה מפריש מהן חלה כ"ש אם לש מתחלה כשיעור חלה דלא צריך תו צירוף עכ"ד הרא"ש:
והנה נראה דעתו בשיטת הרי"ף דאם לא נימא דהסל מצרפן לחלה כמו היכא דלא הי' מתחלה שיעור חלה לא יוכל להפריש אח"כ ע"י צירוף סל ה"ה היכא שהי' בו מתחלה שיעור חלה ולא הפריש בעת שהי' עיסה וחילק אח"כ העיסות למצות אינו יכול להפריש עוד וקא מפקע לי' מחלה אך הרא"ש הקשה על שיטה זו:
והפרי חדש כתב בס' תנ"ז לחזק דעה זו דכתב וז"ל ולי נראה דסבירא לי' להרב ז"ל דבן בתירא ס"ל כר' אליעזר דזהו חמץ שמוזהרין עליו הואיל ואי בעי מיתשל עלה וכיון דאית הואיל לחומרא ה"ה לקולא וכיון שכן אמאי לא שרי לאפות משום דהואיל וכל חדא וחדא חזי' לי' אלא היינו טעמא משום דפליג אר' אליעזר בההוא דהסל מצרפן ואם אנו מתירין לו לאפות לא מצי לאפרושי בתר הכי ונמצאת העיסה מופקעת מחלה לפיכך עדיף לו שתטיל בצונן ור' אליעזר כיון דאית לי' דהסל מצרפן לחלה עדיף טפי לאפות ולהפריש אח"כ עכ"ד:
הנה דעתו כן להחליט לשיטת הרי"ף דאף דהי' מתחלה בעיסה שיעור חלה אם לא הפריש חלה וחלקן לעיסות הפקיע ממנו חיוב חלה ואין עלי' עוד חיוב חלה ומש"ה מאן דלא סבר כר' אליעזר לא יוכל לעשות לאפות קודם שקרא שם דמפקיע העיסה מחלה אבל לר' אליעזר יצרף אח"כ בסל ותרחייב בחלה אח"כ ומש"ה כיון דפסק כאידך דר"א פסק ג"כ כר"א דמשנה:
ועדיין אינו מרווח דעדיין יוכל להיות דהלכה כבן בתירא דתטיל בצונן משום דאף דלא קרא שם גם כן אסור לאפותה ולא אמרינן הואיל וכל חדא חזי' לי' ועוד דלסברא זו דהלכה כר"א משום דהלכה כאידך דר' אליעזר ויש תקנה ע"י צירוף סל מכ"ש לר' יהושע דהדין הוא כך דר' יהושע סובר דהתנור מצרפן לחלה א"כ בודאי מותר לאפות קודם שקרא שם ולא יפקיע מחלה דהתנור מצרפן לחלה ויוכל לטול חלה בתנור בעת שכבר נאפה אפ"ה סובר ר' יהושע דלא יוכל לאפות קודם שקרא שם ג"כ מטעם דלא אמרינן הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' כדאיתא כאן בגמרא ויוכל להיות דהלכה כר' יהושע ולא כר' אליעזר:
ולפי הנ"ל ניחא הכל בטוב טעם דקשה קושית התוס' דמותר לאפות בשביל שהפת נאפה יפה אך היכא דאחת אסורה לא שייך זה ואף קודם שקרא שם כיון שע"כ מוכרח להפריש אחת לא אמרינן ג"כ להתיר כיון שהפת נאפה יפה כמו בעיסה חצי' של עכו"ם וחצי' של ישראל כיון דע"כ יתן אחת לעכו"ם כנ"ל וגם לשיטת הר"ן ע"כ אחת אינו שלו:
אך לשיטת הפרי חדש דאף דהי' בעיסה שיעור חלה כיון שחלקן אח"כ למצות ובכל עוגה ליכא כשיעור ונפקעת מחויב חלה שפיר יכול לאפות הכל אף דלא יאכל כולם דהרי יצרף אח"כ בסל ויחזור ויתחייב בחלה מ"מ בעידן דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לר' אליעזר דהוא סובר דאין התנור מצרפן לחלה רק הסל מצרפן לחלה:
וא"כ בעידנא דעיילא לתנורא אז עדיין כל חדא וחדא חזיא לי' ושפיר יוכל לאכול כל אחת ואחת ושלא יהי' כלל איסור דאז עדיין לא נצטרף לחלה לרבי אליעזר ושוב אף שאח"כ שיצטרף לחלה בסל יהי' מוכרח ליקח אחת לחלה ולא אכל כולם מ"מ כיון דעתה עדיין הכל היתר מותר לאפות בתנור משום שהפת נאפה יפה ובעידנא דעיילא לתנורא שאופה בתנור שפיר מותר משום שהפת נאפה יפה ואז עדיין כל חדא וחדא חזיא לי' וגם לשיטת הר"ן הכל הוא שלו שעתה מופקע מחלה וזה ניחא לר' אליעזר אבל לר' יהושע שפיר אסור משום דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחין דהוא סובר דהתנור מצרפן לחלה א"כ כשהגיעו לתנור כבר נצטרפו לחלה ואיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים ומש"ה הרי"ף דפסק כר' אליעזר דהסל מצרפן לחלה שפיר פסק דלא תקרא לה שם עד שתאפה וזה בזה תליא ושפיר ניחא לשון הגמרא דקאמר עד כאן לא אמר ר' אליעזר הכי אלא בעדנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' כנ"ל ולר' יהושיע קאמר להיפך ע"כ לא אמר ר' יהושע הכי אלא דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים דר' יהושע דסובר התנור מצרפן לחלה שפיר הוי חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים דבשעה שמכניסן לתנור כבר נתחייב בחלה אבל לר' אליעזר בשעה שמכניסן לתנור שפיר כל חדא וחדא חזיא לי':