נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דהואיל
סימן א
בסוגיא דהואיל בדף מ"ו ע"ב בפסחים האופה מיו"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל רבה אמר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי' לי':
שם בתוס' בד"ה רבה אמר אינו לוקה דהקשו וא"ת ואי אמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה וי"ל כיון דלא שכיחא כלל לא אמרינן הואיל:
וקשה וכמדומה לי שראיתי באיזה מקום קושיא זו דלפי זה יוקשה על מאי דאיתא בחולין בדף ט"ו דשוחט בשבת אסורה באכילה ליומא וקאמר הא מני רבי יהודא הוא ור' מאיר מתיר בשוגג ואח"כ קאמר בגמ' דע"כ לא שרי ר"מ אלא במבשל אבל בשוחט אסור דהוי מוקצה וקאמר אח"כ בע"ב כי שרי ר"מ כגון שהי' לו חולה מבע"י ומקשה אי הכי מ"ט דר' יהודא דשוב לא עביד איסורא ומתרץ כגון שהי' לו חולה והבריא והקשו בתוס' דשוב הוי מוקצה אף דבה"ש הי' ראוי לחולה כיון שיש מוקצה לחצי שבת ותירצו כיון שרגילות הוא שחוזר לחליו לא הוי מוקצה ולפי דברי התוס' הנ"ל שוב יוקשה על מאי דאיתא במשנה שמתחייב בנפשו הא נוכל לומר הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ולא שייך לומר כיון דלא שכיחא כלל לא אמרינן הואיל דהרי רגילות הוא לחזור לחליו:
ומה שנראה לי דהנה במנחות בדף ס"ד איתא אתמר שחט שני חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואתימא רב אמי חייב על השני ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשני ופי' רש"י כגון שנשפך דם הראשונה לאחר שחיטת השני דאיכא למימר לפטרו לגמרי משום דקמייתא ברשות שחט ושני ג"כ הואיל ובה כיפר לפטר עלה אפ"ה חייב דבתר שחיטה אזלינן וכו' אמר לי' רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מכוין או דלמא בתר מעשיו אזלינן וכו' אמר לי' היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופריש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו:
וגירסת הראב"ד בפ"ב דשבת הלכה ו' דרבא אמר פטור ורבה אמר חייב דרבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו ולפי זה קשה בסוגיא דידן באופה מיו"ט לחול אמאי רבה אומר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי' לי' הא לרבה דאמר שם חייב משום דאזלינן בתר מחשבתו כל היכא דמחשבתו הי' לאיסור שהרי מיירי באופה מיו"ט לחול וא"כ הי' מחשבתו לאיסור ולגירסת הראב"ד רבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו אך לפי האמת ניחא דבוודאי לא מסתבר לומר דאזלינן בתר מחשבתו היכא דבאמת עושה היתר גמור ואטו אם יאכל שומן והוא סובר שהוא חלב יתחייב חטאת אתמהה (והגמ' לא קאמר במתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה רק בדיני שמים) אך ע"כ מאי דאזלינן התם בתר מחשבתו משום דגוף המלאכה אסורה לעשות בשבת אך מצות תמיד וקרבן צבור דוחה שבת וזה תלוי במחשבתו אם מחשבתו לעשות המצוה אז דוחה שבת אבל אם אין מחשבתו לעשות המצוה כגון שנתכוין להעלות דגים או שהוא דומה שכבר יש קרבן צבור הראוי ולא ניתן שבת לדחות עוד שפיר חייב ואזלינן בתר מחשבתו כיון דמחשבתו לא הי' למצוה חייב ואף דאיתא ביומא בדף מ"ו דקרבן צבור הותרה בשבת אף למ"ד דטומאה דחוי' מ"מ ההיתר לא הוי רק משום דצריך לקיים המצוה הותר האיסור:
וא"כ ניחא שפיר במבשל מיו"ט לחול דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' והתם אי מקלעי לו אורחים ויהי' אוכל נפש ויהי' היתר גמור ואין כאן איסור כלל דהתורה לא אסרה אוכל נפש ביו"ט בוודאי לא אזלינן בתר מחשבתו אף דהוא כיון לחול כמו בנתכוין לאכול חלב והי' שומן כנ"ל ושפיר אמרינן הואיל:
ומיושב קושית התוס' דהקשו דא"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה דהתם בחולה שיש בו סכנה דאינו מותר רק מטעם דחוי דפקוח נפש דוחה שבת ושפיר אזלינן בתר מחשבתו כמו שם במתכוין להעלות דגים והעלה תינוק ודגים דג"כ חייב לרבה דאזלינן בתר מחשבתו והתם הוי ג"כ פקוח נפש דדוחה שבת כיון דמחשבתו הי' לאיסור אסור וא"כ לא שייך הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה כיון דמחשבתו לא הי' לחולה אף אם יזדמן אח"כ חולה יהי' חייב דאזלינן בתר מחשבתו דהי' לאיסור (ולא עוד אלא שנראה אף אם מחשבתו הי' לחולה כיון דלא הי' חולה כלל לפנינו אין במחשבה זו כלום דבטלה דעתו ולקמן יבואר) וראיתי אח"כ בספר נחלת יעקב מהגאון מליסא שהערה בזה:
אך כל זה לגירסת הראב"ד דרבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו אבל לגירס' דידו דרב' סובר דאזלינן בתר מעשיו עדיין יוקשה דנימא הואיל בכל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה אם יהי' חולה אף דמחשבתו הי' לאיסור פטור:
אך הנה התוס' כתבו שם במנחות בדף ס"ד הנ"ל בד"ה שחט שני חטאות על מאי דקאמר שם הגמ' דחייב על השני אף דנתכפר לו בשני כגון שנשפך הדם מהראשונה כיון דבשעת שחיטת השני לא הי' ראוי לדחות כתבו וז"ל ולא דמי לאיבעיא דסמוך אם אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו דהתם אם יבוא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעיים הי' מביא שמנה יעו"ש:
וכוונתם דאף למ"ד דאזלינן בתר מעשיו אף דמחשבתו הי' לאיסור כיון דבאמת דוחה שבת אינו חייב הוא רק היכא דעכ"פ בשעת מעשה הי' דוחה שבת רק דאיהו לא ידע אם דוחה שבת אבל היכא דבשעת מעשה לא הי' באמת דוחה שבת רק שאח"כ נשפך הדם ונדחה שבת חייב לד"ה וכן הוא שיטת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שגגות דבזה כ"ע מודים יעו"ש בלחם משנה שפלפל בזה:
וא"כ אף לפי גירסא דידן מיושב קושית התוס' דלא קשה דבטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה כיון שעתה ליכא חולה אף אם אח"כ יחלה וידחה שבת מ"מ כיון דבשעת שחיטה לא היתה שבת ניתן לדחות שפיר חייב כמו שם בשחט חטאת שני אף שנשפך אח"כ הדם מראשונה חייב כיון שמתחלה לא ניתנה שבת לדחות:
אך אפשר לומר דקושית התוס' הואיל וראוי לחולה שנחלה כבר אלא שלא נודע לו ואפשר יבוא לכאן ויצטרך לו מלאכה זאת לרפואה:
אך עכ"פ יתיישב קושיא הנ"ל שהקשינו על תירוצם דמש"ה לא אמרינן הואיל וראוי לחולה כיון דלא שכיח שוב יוקשה מהך דחולין שהי' לו חולה מבע"י והבריא כיון דרגילות לחזור לחליו שוב נימא הואיל כיון דשכיח:
ולפי הנ"ל ניחא כיון דחולה זה הבריא עתה אף אם באמת יחזור אח"כ לחליו מ"מ יתחייב על מלאכה שעשה קודם שהבריא דהוי כמו נשפך הדם מהראשונה וזה בוודאי אי אפשר לומר כיון דרגילות לחזור לחליו מותר עתה לעשות מלאכה דא"כ לא היינו צריכין לטעמא דהואיל אך דנימא הואיל ורגילות לחזור לחליו מותר לדחות שבת עבורו אך ע"כ מיירי דעתה אינו דוחה שבת אך דהקושיא דנימא הואיל ואם יחזור לחליו ויצטרך לו הבשר שחוט לא יתחייב אף עתה אינו חייב ולפי הנ"ל אף אם יחזור לחליו וידחה אז שבת מ"מ כיון שעתה אינו דוחה שפיר חייב והוי כמו נשפך הדם סתם ודו"ק:
סימן ב
והנה שם בתוס' במנחות בדף ס"ד הנ"ל בד"ה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב כתבו בתו' וז"ל שם לא דמי לאופה מיו"ט לחול דפ' אלו עוברין דפטרינן מטעם הואיל ואי מקלעי לי' אורחים ונימא הכא נמי הואיל ופטור לי' אתינוק פטור נמי אדגים דהתם הוא דאפיתו חזיא לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא בשבת:
והנה דברים הללו אינם מובנים דמאי קשיא להו דמאי מהני כאן מאי דנימא הואיל כיון דרבא סובר דאזלינן בתר מחשבתו ולא שייך לומר הואיל ואתרמי לי' תינוק פטור אף על דגים פטור דהא אזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו הי' לחייב על דגים וגם כל עיקר קושיתם אינו מובן דמאי שייך כאן להואיל הואיל שייכא היכא דעתה אין כאן אורחים אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' השתא נמי חזי' בזה פליגי רבה ורב חסדא אבל כאן שניצודו דגים ותינוק והי' כאן תינוק ג"כ ונדחה מלאכה זו מפני פקוח נפש דתינוק וא"כ אין אנו צריכין כלל להואיל אך מאן דמחייב משום דאזלינן בתר מחשבתו וא"כ אינו ענין כאן להואיל:
ורציתי לומר דהתוס' רמזו בכאן לקושיתינו הנ"ל דאפכא קשה למ"ד דאזלינן בתר מחשבתו אמאי אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' הא אף אם אקלעי לי' אורחים ג"כ יהי' חייב הואיל ומחשבתו לאיסור אך אפשר לומר דהתם לא הוי מחשבתו כלל לאיסור כיון דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' השתא נמי חזי' לי' א"כ לא משכחת כאן כלל מלאכת איסור ואימתי אמרינן דאזלינן בתר מחשבתו היכא דאיכא כאן מלאכת היתר ואיסור כגון בתינוק ודגים דהעלה תינוק מותר ודגים אסור אז אמרינן כיון דמחשבתו לאיסור אזלינן בתר מחשבתו אבל כיון דאמרינן הואיל דאי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' השתא נמי כי לא באו אורחים נמי חזי' לי' ואין כאן חיוב כלל בשום אופן ולא שייך לומר דאזלינן בתר מחשבתו דמחשבתו הי' לאיסור כיון שאין כאן מלאכת איסור כלל וע"ז שפיר שייך קושית התוס' דגם כאן נימא הואיל ופטור אתינוק פטור גם על דגים וגם על דגים אין כאן איסור ולא שייך כאן דאזלינן בתר מחשבתו כיון דאין כאן מלאכת איסור כלל וע"ז תירצו דכאן לא שייך הואיל כלל דהואיל לא שייך רק היכא שמלאכה זו עצמה שהוא עתה אסורה יכולה להיות בהיתר כמו התם שם באופה מיו"ט לחול דאי מקלעי ני' אורחים תהי' גוף האפי' היתר אבל הכא בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק מלאכת צידת דגים לא יוכל להיות בהיתר דדגים לא הותרו מעולם לצוד ביו"ט:
ושם באיבעיא דנמצא כחושה בבני מעיים לפי הדברים הנ"ל שאמרנו עדיין יוקשה לכאורה דאף בלא נמצא כחושה נימא הואיל והיכא דנמצאת כחושה הי' פטור גם עתה פטור דשם שפיר באותו מעשה גופא הי' משכחת היתר אך אפשר לומר דבזה שוב לא אמרינן הואיל דהוי לא שכיח שימצא כחושה בבני מעיים וביותר לשיטת הרמב"ם דהוא מפרש נמצאת כחושה בבני מעיים היינו שנמצא טרפה בוודאי הוי לא שכיח:
אך כל זה אינו מרווח בפי' דברי התו':
ויותר אפשר לפרש קושיתם על רבה דאמר דאזלינן בתר מעשיו ואעפ"כ אינו פטור רק בהעלה דגים ותינוק אבל בהעלה דגים גרידא חייב דכי פטור היכא דאזלינן בתר מעשיו היכא דהמעשה הי' באמת בהיתר שהעלה תינוק אבל היכא שהעלה רק דגים אף המעשה לא הי' בהיתר כיון דבאמת לא העלה תינוק וא"כ סוף המעשה ג"כ לא הי' בהיתר ומחשבתו הי' ג"כ לאיסור חייב אף לרבה וע"ז בוודאי קשה דיפטור מטעם הואיל הואיל ואי מקלעי לי' תינוק הי' פטור אף בהעלה דגים יהי' פטור דבאמת הקשו בתוס' דבטלת כל מלאכת שבת דנימא הואיל ואי מקלעי לי' חולה שיש בו סכנה אך תירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח אבל כאן כיון דנפל תינוק לים ושכיחא להעלותו ומותר לפרוש מצודה כדי להעלותו ואם הי' כוונתו להעלות תינוק אף אם העלה דגים ג"כ פטור אך הוא שהי' כוונתו להעלות דגים תלוי בזה דאם העלה תינוק ודגים פטור כיון דמעשה הי' הביתר אף דהמחשבה הי' לאיסור והיכא דהעלה דגים חייב:
ובזה בוודאי קשה דנימא הואיל ואי מקלעי לי' תינוק פטור אף באקלעי לי' דגים יפטור כמו דאמרינן התם הואיל ואי מקלעו לי' אורחים ותירצו כנ"ל דכי אמרינן הואיל רק התם באופה מיו"ט לחול דאפי' זו תוכל להיות בהיתר אבל בצידת דגים גוף הצידת דגים לא יוכל להיות בהיתר כנ"ל
ורפי אשר בארנו עתה הקושיא היא על רבה ומיושב התמי' שתמה בעל צאן קדשים על מה שמקשים התוס' על רבה דסובר דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים על הך דהכא דנימא ג"כ הואיל ופטור אתינוק פטור אדגים ותמה מאי מקשה מרבא על רבה דאמר דאמרינן הואיל וכאן רבא אמר ונשאר בתימה ולפי הנ"ל ניחא דהקושיא היא שפיר על רבה ודו"ק:
ולגרסת הראב"ד בל"ה ניחא דהוא גורס דרבה מחייב כאן משום דאזלינן בתר מחשבתו ודו"ק:
סימן ג
שם בדף מ"ח בסוגיא דהואיל אמר רמי בר חמא הא דרב חסדא ורבה מחלוקת דר' אליעזר ור' יהושע הוא ר' אליעזר סובר אמרינן הואיל ור' יהושע סובר לא אמרינן הואיל אמר ר' פפא דלמא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם דאמרינן הואיל אלא בעידנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזי' לי' ואינו מובן מהו הוא הלשון דבעידנא דמעייל לתנורא ורש"י פירוש שם דכיון דכל חדא וחדא חזיא לי' לא צריך כלל לטעמא דהואיל והתוס' כתבו בריש הסוגיא בד"ה הואיל ואי בעי מיתשל דגם לטעם דכל חדא וחדא חזיא לי' צריך ג"כ לטעמא דהואיל ואח"כ מה שהביאו בשם הרשב"א נראה דההוא טעמא דכל חדא וחדא חזיא לי' לא מהני כלל אך הטעם הואיל ואי בצע מכל חדא וחדא פורתא:
אך הנה התוס' הקשו לעיל בד' מ"ו בד"ה עד שתאפה וז"ל וא"ת אמאי לא שריא לאפות חלה טמאה מטעם דאמר ר' אליעזר בר"ש ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לככר אחד מפני שהפת נאפה יפה כשהתנור מלא וכו' כי לא קרא עלה שם אמאי צריך לטעמא דהואיל ואור"י דטעמא דממלאה אשה תנור לא שייך אלא בתנור אבל על גבי גחלים לא ע"כ:
והנה שם בביצה בד' כ"א איתא אמר רב חסדא בהמה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל מותר לשחטה ביו"ט דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפות ביו"ט דהא אפשר לי' למפלג בלישה והקשו שם בתוס' בד"ה עיסה חצי' של נכרי וז"ל וא"ת והאמר לעיל לר"א בר"ש ממלאה אשה תנור פת ואע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחת מפני שהפת נאפה יפה ותירצו וי"ל דשאני התם דכל הפת של ישראל שהרשות בידו לאכול כל אחד ואחד או זה או זה ועוד דלמא מקלעי לי' אורחים אבל הכא דחצי' של נכרי אסור לאפותה ביו"ט ע"כ:
וא"ב שפיר ניחא קושית התוס' הראשונה כאן דכשיפריש אחת לחלה שפיר יהי' אסור לאפות ולא אמרינן דמותר לאפות משום דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחד דזה אינו מותר רק היכא שהרשות בידו לאכול כל אחת או זה או זה אבל היכא שהפריש אחת לחלה והיא אסורה לאכול אינו מותר לאפות משום שהפת נאפה יפה וראיתי אח"כ בפ"ח שכתב כן וכן בספר בינה לעתים הערה בזה:
ולפי זה שפיר יתיישב שיטת רש"י דהיכא דלא הפריש חלה אין אנו צריכין לבוא להואיל כיון דכל חדא וחדא חזיא לי' ואי משום דעכ"פ מוכרח להיות אחת חלה ויהי' שלא לצורך בזה שוב מותר משום שהפת נאפה יפה הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' אך זה ניחא בתנור אבל בגחלים לא שייך שהפת נאפה יפה:
ושפיר ניחא מאי דקאמר הגמרא התם דע"כ לא אמר ר' אליעזר התם אלא בעידנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' דכיון דעיילא לתנור ונאפה בתנור שוב מותר הואיל וכל חדא וחדא חזי' לי' והוי היתר גמור בתנור משום שהפת נאפה יפה:
אך לפי זה יוקשה ממאי דקאמר לר' יהושע ע"כ לא אמר ר' יהושע התם אלא דאיכא חדא דלא חזיא לדידי' ולא לאורחים הא מ"מ כיון דכל חדא וחדא בפני עצמה חזיא לי' שוב מותר לאפות כולן מטעם דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחד:
אך הנה עדיין אפשר להסתפק בזה היכא דלא קרא עלה שם אם מותר לאפות מטעם ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד דניהו דכל חדא יכול לאכול מ"מ כיון דעכ"פ אחת צריך להפריש לחלה אפשר דדמי לעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל דאפשר דדוקא היכא דהוי כולו היתר ויוכל לאכול כולו אך שאינו צריך אלא לפת אחד אז מותר משום שהפת נאפה יפה אבל כאן בחלה ניהו דלא קרא שם וכל אחת ואחת יוכל לאכול מ"מ ע"כ אחת תהי' אסורה לו לא אמרינן הואיל והפת נאפה יפה דאם נימא דאף בכה"ג שאחת ע"כ תהי' אסורה אך שהברירה בידו לאכול זה או זה ולעשות האחרת חלה א"כ שם בעיסה חצי' של גוי וחצי' של ישראל ג"כ הברירה ביד ישראל לאכול זה או זה וליתן השני לעכו"ם ואפשר לומר דהתם תלוי ביד העכו"ם גם כן דהוא לא יחפוץ ליקח מה שהישראל יתן לו ויברור לעצמו אך לפי זה הי' דין חדש היכא שהברירה תהי' ביד ישראל לברור לעצמו איזה שירצה הי' מותר אף בעיסה לאפות כולו מפני שהפת נאפה יפה ומדקתני סתמא עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה נראה דאף היכא דהברירה יהי' ביד ישראל לברור לעצמו איזה חלק שירצה והוא מטעם הנ"ל דעכ"פ אחת לא יוכל לאכול ואינו דומה לממלאה אשה תנור פת דיוכל לאכול הכל אך שאינו צריך אלא לפת אחת וא"כ ה"ה בחלה אף שעדיין לא קרא שם כיון דעכ"פ יפריש אחת לא מהני משום שהפת נאפה יפה:
והנה לפי דברי הר"ן שאביא לקמן דהוא תירץ דלא אמרינן ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד רק היכא דכל הפת שלו ולא היכא דחצי' אינו שלו אפשר לומר דכאן קודם שקרא שם כל הפת שלו או דנוכל לומר כיון דעכ"פ מחויב להפריש אחת הוי אינו שלו והיכא דקרא שם בוודאי אינו שלו:
אך הנה הרי"ף כתב דהלכה כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה דשייכא באידך דר' אליעזר דאמר אף הרודה ונתן לסל הסל מצרפן לחלה והקשה הר"ן דמאי ענין זה לזה דלא פליגי תנאי על ר' אליעזר במשנה משום דלא סבירא להו הסל מצרפן לחלה דבמשנה אינו צריך צירוף סל כלל דע"כ לא הוצרך ר' אליעזר לומר הסל מצרפו כשלא הי' בעיסה שיעור חלה אבל כשהי' בעיסה שיעור חלה א"צ צירוף סל כלל:
והרא"ש כתב על הרי"ף וז"ל במה שאמר והך דרבי אליעזר שייך באידך דר' אליעזר כלומר אי אפשר לקיים הך לא בא לחזק מה שפסק כר' אליעזר דהכא כיון דהלכה כאידך דר' אליעזר הלכה נמי כר' אליעזר דהכא דמה ענינם זה לזה אלא ה"ק כו' כלומר אי אפשר לקיים הך דר' אליעזר דהכא בלאו מלתא דרבי אליעזר דהתם כיון דאינו מפריש מהעיסה במה מצרפו לחלה להכי הוצרך להביא דהלכה כרבי אליעזר דאידך ואחר אפיה יצטרפם בסל וכן פסק רש"י דהלכה כרבי אליעזר ויעשה עוגה קטנה אצל עוגה גדולה משמע מדבריהם דאפילו הי' שם מתחלה כדי חיוב חלה אפילו הכי בעי צירוף סל ואינו נראה לריב"א דלא מייתי דרבי אליעזר אלא אהנהו נשי דליישי קפיזא קפיזא דלא הי' בו שיעור חלה אבל אם מתחלה הי' בו שיעור חלה אינו צריך צירוף סל אלא הקפה בעלמא כדי לתרום מן המוקף ועוד ראי' מדאמר רבי יהושע אף התנור מצרפן מסתמא בעודן בתנור אין נוטלין מהן חלה אלא התנור מצרפן להתחייב בחלה ואחר שהוציאה מפריש מהן חלה כ"ש אם לש מתחלה כשיעור חלה דלא צריך תו צירוף עכ"ד הרא"ש:
והנה נראה דעתו בשיטת הרי"ף דאם לא נימא דהסל מצרפן לחלה כמו היכא דלא הי' מתחלה שיעור חלה לא יוכל להפריש אח"כ ע"י צירוף סל ה"ה היכא שהי' בו מתחלה שיעור חלה ולא הפריש בעת שהי' עיסה וחילק אח"כ העיסות למצות אינו יכול להפריש עוד וקא מפקע לי' מחלה אך הרא"ש הקשה על שיטה זו:
והפרי חדש כתב בס' תנ"ז לחזק דעה זו דכתב וז"ל ולי נראה דסבירא לי' להרב ז"ל דבן בתירא ס"ל כר' אליעזר דזהו חמץ שמוזהרין עליו הואיל ואי בעי מיתשל עלה וכיון דאית הואיל לחומרא ה"ה לקולא וכיון שכן אמאי לא שרי לאפות משום דהואיל וכל חדא וחדא חזי' לי' אלא היינו טעמא משום דפליג אר' אליעזר בההוא דהסל מצרפן ואם אנו מתירין לו לאפות לא מצי לאפרושי בתר הכי ונמצאת העיסה מופקעת מחלה לפיכך עדיף לו שתטיל בצונן ור' אליעזר כיון דאית לי' דהסל מצרפן לחלה עדיף טפי לאפות ולהפריש אח"כ עכ"ד:
הנה דעתו כן להחליט לשיטת הרי"ף דאף דהי' מתחלה בעיסה שיעור חלה אם לא הפריש חלה וחלקן לעיסות הפקיע ממנו חיוב חלה ואין עלי' עוד חיוב חלה ומש"ה מאן דלא סבר כר' אליעזר לא יוכל לעשות לאפות קודם שקרא שם דמפקיע העיסה מחלה אבל לר' אליעזר יצרף אח"כ בסל ותרחייב בחלה אח"כ ומש"ה כיון דפסק כאידך דר"א פסק ג"כ כר"א דמשנה:
ועדיין אינו מרווח דעדיין יוכל להיות דהלכה כבן בתירא דתטיל בצונן משום דאף דלא קרא שם גם כן אסור לאפותה ולא אמרינן הואיל וכל חדא חזי' לי' ועוד דלסברא זו דהלכה כר"א משום דהלכה כאידך דר' אליעזר ויש תקנה ע"י צירוף סל מכ"ש לר' יהושע דהדין הוא כך דר' יהושע סובר דהתנור מצרפן לחלה א"כ בודאי מותר לאפות קודם שקרא שם ולא יפקיע מחלה דהתנור מצרפן לחלה ויוכל לטול חלה בתנור בעת שכבר נאפה אפ"ה סובר ר' יהושע דלא יוכל לאפות קודם שקרא שם ג"כ מטעם דלא אמרינן הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' כדאיתא כאן בגמרא ויוכל להיות דהלכה כר' יהושע ולא כר' אליעזר:
ולפי הנ"ל ניחא הכל בטוב טעם דקשה קושית התוס' דמותר לאפות בשביל שהפת נאפה יפה אך היכא דאחת אסורה לא שייך זה ואף קודם שקרא שם כיון שע"כ מוכרח להפריש אחת לא אמרינן ג"כ להתיר כיון שהפת נאפה יפה כמו בעיסה חצי' של עכו"ם וחצי' של ישראל כיון דע"כ יתן אחת לעכו"ם כנ"ל וגם לשיטת הר"ן ע"כ אחת אינו שלו:
אך לשיטת הפרי חדש דאף דהי' בעיסה שיעור חלה כיון שחלקן אח"כ למצות ובכל עוגה ליכא כשיעור ונפקעת מחויב חלה שפיר יכול לאפות הכל אף דלא יאכל כולם דהרי יצרף אח"כ בסל ויחזור ויתחייב בחלה מ"מ בעידן דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לר' אליעזר דהוא סובר דאין התנור מצרפן לחלה רק הסל מצרפן לחלה:
וא"כ בעידנא דעיילא לתנורא אז עדיין כל חדא וחדא חזיא לי' ושפיר יוכל לאכול כל אחת ואחת ושלא יהי' כלל איסור דאז עדיין לא נצטרף לחלה לרבי אליעזר ושוב אף שאח"כ שיצטרף לחלה בסל יהי' מוכרח ליקח אחת לחלה ולא אכל כולם מ"מ כיון דעתה עדיין הכל היתר מותר לאפות בתנור משום שהפת נאפה יפה ובעידנא דעיילא לתנורא שאופה בתנור שפיר מותר משום שהפת נאפה יפה ואז עדיין כל חדא וחדא חזיא לי' וגם לשיטת הר"ן הכל הוא שלו שעתה מופקע מחלה וזה ניחא לר' אליעזר אבל לר' יהושע שפיר אסור משום דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחין דהוא סובר דהתנור מצרפן לחלה א"כ כשהגיעו לתנור כבר נצטרפו לחלה ואיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים ומש"ה הרי"ף דפסק כר' אליעזר דהסל מצרפן לחלה שפיר פסק דלא תקרא לה שם עד שתאפה וזה בזה תליא ושפיר ניחא לשון הגמרא דקאמר עד כאן לא אמר ר' אליעזר הכי אלא בעדנא דמעייל לתנורא כל חדא וחדא חזיא לי' כנ"ל ולר' יהושיע קאמר להיפך ע"כ לא אמר ר' יהושע הכי אלא דאיכא חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים דר' יהושע דסובר התנור מצרפן לחלה שפיר הוי חדא דלא חזיא לא לדידי' ולא לאורחים דבשעה שמכניסן לתנור כבר נתחייב בחלה אבל לר' אליעזר בשעה שמכניסן לתנור שפיר כל חדא וחדא חזיא לי':
סימן ד
ועל דברי הר"ן הנ"ל שתריץ שם בביצה על מאי דאיתא בשם דעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה בי"ט משום דמצי למפלגי' בלישה והקשה ג"כ קושית התוס' מהאי דאמר רשב"א ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד ותריץ הר"ן וז"ל דלא שריא מההוא טעמא אלא בשלו אבל לרבות בשל גוי לא עכ"ד:
אפשר לפרש לשיטתו דהא דאמר רשב"א ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד הוא משום דס"ל כב"ה דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אך לא אמרינן מתוך רק היכא דאיכא צורך קצת וזאת שממלאה תנור פת אע"פ שאין צריך אלא לפת אחד משום שהפת נאפה יפה הוי צורך קצת ושוב אמרינן מתוך ומתוך לא אמרינן רק בשלו ולא בשל גוי כמו דלא אמרינן מתוך גבי גבוה כדאיתא בביצה גבי שוחט עולת נדבה ביו"ט דכתבו בתוס' דאף דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך מ"מ אין שוחטין נדרים ונדבות ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה דזאת מיעטה התורה ובעכו"ם ג"כ מיעטה התורה זאת לכם ולא לעכו"ם כדאיתא בביצה בדף כ' ע"ב דב"ה דרשו לכם ולא לעכו"ם וכדאיתא במניני שלמה בביצה בדף י"ב ד בעכו"ם לא שייך מתוך מש"ה לא שייך בזה הדין דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד ודו"ק:
סימן ה
ולפי אשר בארנו לעיל הא דאמר ר' אליעזר לא תקרא לה שם עד שתאפה אין אנו צריכין כלל לטעמא דהואיל רק הואיל וכל חדא וחדא חזיא לי' מותר משום ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאין צריך אלא לפת אחד ומיושב בזה קושית התוס' דהקשו וז"ל מקשה ר"י דהא כי נמי בצע מכל חדא וחדא פורתא אסור לאפות כדאמר בפ"ב דביצה דעיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט כיון דאפשר למיפלגה בלישה ולפי הנ"ל ניחא דכאן מותר משום ממלאה אשה תנור פת:
והנה התוס' הקשו דיהיה מותר לאפות אף לאחר שקרא שם מטעם הואיל ואי בעי מתשל עלה ותרצו דאף כשישאל לא יהיה מותר רק מטעם הואיל ואי בצע מכל חדא וחדא פורתא שוב הוי תרי הואיל ותרי הואיל לא אמרינן:
ולפי אשר בארנו לעיל דקודם שקרא שם אין אנו צריכין להואיל רק כיון דכל חדא וחדא חזיא לי' שוב מותר מטעם ממלאה אשה תנור פת אף שאינה צריכה אלא לפת אחד א"כ שוב יוקשה דנימא דמותר לאפות אף לאחר שקרא שם מטעם הואיל ואי בעי מתשל עלה דלא הוי תרי הואיל:
אך לפי אשר בארנו לעיל דרבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו וא"כ לא מהני הואיל כלל דאף כשיבואו אורחים או שישאל אח"כ מ"מ מחשבתו לא היה לזה מתחלה ואזלינן בתר מחשבתו ותרצנו לעיל דכי אזלינן בתר מחשבתו היכא שיש כאן איסור אך שהותר או נדחה לצורך מצוה בזה היכא דמחשבתו לא היה למצוה חייב אבל אוכל נפש ביו"ט אין כאן איסור כלל ביו"ט לא אזלינן בתר מחשבתו כנ"ל דבעשה דבר היתר ומתכוין לאיסור בוודאי אינו חייב:
והנה מכשירי אוכל נפש נראה דלא הוי היתר גמור ולא הוי רק כמו דיחוי שנדחה שיבא ע"יז אוכל נפש וראיה לזה דהרי מכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יו"ט אינו דוחה יו"ט וביומא בדף ו' איתא דלמ"ד טומאה הותרה בציבור לא מהדרינן אחר טהורין אפילו היכא דאיכא טמאים וטהורים בההוא בית אב יוכלו הטמאים לעשות אבל למ"ד טומאה דחוי בציבור מהדרינן אחר טהורים וא"כ במכשירי אוכל נפש דכיון דכל שאפשר לעשותן מערב יו"ט אינו דוחה יו"ט ע"כ דאין זה היתר גמור ולומר שאין בזה איסור כלל דהרי רק דחיה הוא וכל שאפשר לעשות שלא תדחה יו"ט עושין:
ושוב בזה היכא דמחשבתו לאיסור ולא היה כוונתו למכשירי אוכל נפש שוב אזלינן בתר מחשבתו דאין זה היתר גמור רק כל שאי אפשר לעשות באופן אחר דוחה אבל כל שאין מחשבתו לצורך אוכל נפש נראה דחייב אף שבאמת יצטרך לו אלו מכשירין לצורך אוכל נפש:
והנה הא דממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה רק לפת אחד בוודאי לא הוי השאר פת שאינו צריך לו רק כמו מכשירי אוכל נפש דלא יאכל זאת בעצמו רק דהוי מכשירי אוכל נפש:
וא"כ שפיר לאחר שקרא שם לא יוכל לאפות מטעם הואיל ואי בעי מיתשל כיון דאף לאחר שאלה לא יהיה מותר רק משום ממלאה אשה תנור והוי מכשירי אוכל נפש ושוב אזלינן בתר מחשבתו דבאמת אין דעתו לשאול:
ובל"ה נרא' לפענ"ד דגבי מכשירי נפש אוכל לא אמרינן הואיל כלל וכאשר האריך בפני יהושע בביצה בדף י"ב דלא אמרינן מתוך רק גבי אוכל נפש ממש ולא גבי מכשירי אוכל נפש דא"כ יתבטל כל מלאכת יו"ט יעו"ש דבריו באריכות גדול וממהוא טעמא נראה דגם הואיל לא אמרינן רק גבי אוכל נפש ממש ולא גבי מכשירין דא"כ יוקשה ג"כ דבטלת כל מלאכת יו"ט מטעם שיוכל להיות שיהיה מכשירי אוכל נפש. וגם לפי טעם הפ"י כיון דמכשירי אוכל נפש לא התירה התורה רק היכא שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט וגרע מאוכל נפש לא נוכל ללמוד מאוכל נפש דנימא בה מתוך ולא הותר רק אוכל נפש ממש וא"כ ה"ה לענין הואיל אמרינן האי סברא:
ועוד יש להסביר יותר דטעם מתוך דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך הוא משום דכיון דהתורה התירה דבר זה התירה לגמרי דבר זה ולא יהיה לפעמים אסור וכיון שהתורה אמרה כל אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה מותר בכל גונא אבל במכשירי אוכל נפש לא שייך זה דהתורה לא התירה בכל גונא רק כשאי אפשר לעשותן מערב יו"ט ונצרך ע"כ לעשותן היום להכשיר אוכל נפש אבל היכא שהיה אפשר לעשותן מערב יו"ט לא התירה התורה שהיה אפשר בעצה אחרת ומכ"ש היכא דאינו נצרך עתה דבר זה להכשיר אוכל נפש וה"ה גבי הואיל אמרינן האי סברא דכיון דאסור היכא דהיה עצה לעשותו מערב ירע ולא יצטרך לעשותה ביו"ט מכ"ש היכא דאין נצרך לו עתה כלל ליו״ט וכנ"ל דאל״ה בטלת כל מלאכת יו"ט:
ומעתה שפיר נוכל לפרש כל הסוגיא דכל זמן שלא קרא לה שם מותר לאפות אף בלא טעם הואיל כיון דכל חדא וחדא חזיא לי' מותר משום דממלאה אשה תנור פת אע״פ שאינה צריכה אלא לפת אחד והואיל לא שייך כלל בזה לאמר הואיל ואי בצע מכל חדא וחדא פורתא דגם זה אסור כקושית התוס' דעיסה חציה של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביו"ט אך דמותר משום דכל זמן שלא קרא שם מותר למלאות התנור פת אע"פ שאינו צריך לכולם כיון דכל חדא וחדא חזיא ליה אבל היכא שקרא שם לא נוכל להתיר מטעם הואיל ואי בעי מיתשל כיון דגם כשישאל לא יהיה מותר רק משום ממלאה אשה תנור פת דלא הוי רק מכשירי אוכל נפש ובמכשירי אוכל נפש לא אמרינן הואיל:
סימן ו
והנה בש"ע א"ח בסי' תק"ו בס' ג' איתא הלש עיסה ביו"ט יוכל להפריש ממנה חלה אבל עיסה שנילושה בערב יו"ט אסור להפריש ממנה חלה אלא אוכל והולך ואח"כ מפריש ומותר לאפות הפת משום שיוכל לאכול ואח"כ מפריש:
והט"ז הביא דברי המרדכי דכתב שאין לאפותה ביו"ט שאינו יכול לאכלה מיהו אם גלגלה ואפאה מערב יו"ט ולא הפריש חלה מצי נאכלה ובלבד שיניח כדי חלה וכתב הב"י ע"ז ויש לתמוה אמאי אינו יכול לאפותה משום שאינו יכול לאכלה דהרי הדין דאוכל והולך ואח"כ מפריש וכתב הט"ז ולי נראה לתרץ דהפירוש דחלק הכהן אינו יכול לאכול דנשאר עיסה הכהן אוכל החלה אבל כאן דאינו יכול להפריש ביו"ט הכהן לא יוכל לאכול חלקו וחזר הט"ז והקשה דהרי אי אפשר למפלגי בלישה דאסור להפריש חלה ביו"ט ושוב מותר לאפות הכל כמו בהמה חציה של עכו"ם וחצי' של ישראל מותר לשחטה ביו"ט משום דאי אפשר למפלגה ותירץ וי"ל כיון דבשעת לישה היה חל ואז היה אפשר להפריש (היינו בעיו"ט) מקרי אפשר למפלגינהו בלישה והוא דחוק דמ"מ עתה אי אפשר למפלגינהו בלישה:
והמ"א הביא בשם הב"ח דשפיר אפשר למפלגינהו בלישה רק איסורא הוא דרביע עלה ושיטתו כיון דמצד עצמו אפשר למפלגינהו בלישה אף דאיסור יו"ט מעכב מקרי אפשר למפלגינהו בלישה:
והמ"א הקשה מסוגיא דידן דמותר לאפות עד שלא קרא שם ולא אמרינן דאפשר למפלגינהו בלישה רק איסורא דחמץ היא דרביע עלה:
ונראה דהמ"א תירץ קושית התוס' דהקשו דאף דבצע מכל חדא וחדא פורתא אסור כמו עיסה חציה של נכרים וחצי' של ישראל דאסור משום דאפשר למפלגינהו בלישה ותירץ המ"א הקושיא דהא בבהמה מותר כיון דאי אפשר למפלגינהו וכאן בחלה בטומאה ביו"ט אי אפשר למפלגינהו משום איסור חמץ ושפיר כשמפריש מכל חדא פורתא מותר דאי אפשר למפלגינהו וזה ברור דבדברי המ"א מיושב קושית התוס' אך שוב הקשה על שיטת המרדכי דה"ה בשאר יו"ט שאינו של פסח כיון שנילושה בערב יו"ט דאסור להפריש חלה ביו"ט וג"כ אי אפשר למפלגינהו בלישה משום איסור ג"כ מותר לאפות ביחד:
ולפי הנ"ל ניחא גם שיטת המרדכי דבמשנה דידן שפיר נוכל לומר דמותר לאפות הכל קודם שקרא שם דכיון דעדיין כל חדא וחדא חזיא לי' מותר לאפות הכל משום ממלאה אשה תנור פת אע"פ שאינה צריכה אלא לפת אחד כיון דכל חדא וחדא חזיא לי' ואינו צריך לטעם משום דאסור למפלגינהו בלישה משום איסור חמץ:
אך זה ניחא במשנה דידן דמיירי בעיסה שנילושה ביו"ט אבל המרדכי דמיירי בעיסה שנילושה בערב יו"ט אסור לאפותה כמו שבארנו לעיל דהא דממלאה אשה תנור פת אע"כ שאינה צריכה אלא לפת אחד היא רק מכשירי אוכל נפש שמכשיר השאר שרוצה לאכול ומכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן בערב יו"ט אסור ודו"ק:
סימן ז
ולשיטת המ"א הנ"ל דכיון דאיסור חמץ רביע עלה מקרי לא אפשר למפלגינהו בלישה אפשר לפרש לשון הגמרא דבזה פליגי ר' אליעזר ור' יהושע דר' אליעזר סובר טובת הנאה ממון ועובר משום בל יראה מותר לאפותה קודם שקרא שם דלא אפשר למפלגינהו בלישה ולר' יהושע דסובר לא זהו חמץ שמוזהרין עליו אסור לאפותה דאפשר למלפלגינהו בלישה:
ועם הנ"ל אפשר ליישב הקושיא ששמעתי מהגאון הקדוש מסאנדעץ על שני הלחם דאינו דוחה שבת דאיכא עצה לפי מה שהקשו בתוס' דיוכל לאפות החלה משום דממלא' אשה תנור פת אע"פ שאינו צריך אלא לפת אחד ותרצו דמיירי דאופה ע"ג גחלים וא"כ במקדש דאופה בתנור אפשר לאפות בתנור אחד אך בתנור של הקדש ועצי הקדש אי אפשר לאפות חולין רק הקדש וא"כ הוי הכל הקדש אך לפי מאי דאיתא במנחות בדף מ"ז ע"ב ת"ר שחט שני כבשים על ארבע חלות מושך שניהם מהן ומניפן והשאר נאכלים בפדיון והנה הצנ"ח כתב דאף דלא אמרינן הואיל ואי בעי פריק משום דלא שכיח היכא דבאמת יפדה אח"כ אמרינן הואיל א"כ קשה ישחוט על שנים מתוך ארבע וא"כ השאר מותר לאפות משום הואיל דיפדה אח"כ ושוב אף השני חלות מותר לאפות משום דהפת נאפה יפה:
ולפי הנ"ל ניחא דכיון דמאי דמותר לאפות משום שהפת נאפה יפה לא הוי רק כמו מכשירי אוכל נפש שוב לא אמרינן הואיל ואי בעי פדה לי' דאלו השנים שנשארו לשני לחם שאנו מתירין משום שהפת נאפה יפה אינו מותר רק מטעם הואיל שיפדה האחרים ואז אלו יועילו שהאחרים נאפה יפה ובמכשירי אוכל לא אמרינן הואיל כנ"ל בארוכה ודו"ק: