נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דהואיל · סימן ב
והנה שם בתוס' במנחות בדף ס"ד הנ"ל בד"ה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב כתבו בתו' וז"ל שם לא דמי לאופה מיו"ט לחול דפ' אלו עוברין דפטרינן מטעם הואיל ואי מקלעי לי' אורחים ונימא הכא נמי הואיל ופטור לי' אתינוק פטור נמי אדגים דהתם הוא דאפיתו חזיא לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא בשבת:
והנה דברים הללו אינם מובנים דמאי קשיא להו דמאי מהני כאן מאי דנימא הואיל כיון דרבא סובר דאזלינן בתר מחשבתו ולא שייך לומר הואיל ואתרמי לי' תינוק פטור אף על דגים פטור דהא אזלינן בתר מחשבתו ומחשבתו הי' לחייב על דגים וגם כל עיקר קושיתם אינו מובן דמאי שייך כאן להואיל הואיל שייכא היכא דעתה אין כאן אורחים אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' השתא נמי חזי' בזה פליגי רבה ורב חסדא אבל כאן שניצודו דגים ותינוק והי' כאן תינוק ג"כ ונדחה מלאכה זו מפני פקוח נפש דתינוק וא"כ אין אנו צריכין כלל להואיל אך מאן דמחייב משום דאזלינן בתר מחשבתו וא"כ אינו ענין כאן להואיל:
ורציתי לומר דהתוס' רמזו בכאן לקושיתינו הנ"ל דאפכא קשה למ"ד דאזלינן בתר מחשבתו אמאי אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' הא אף אם אקלעי לי' אורחים ג"כ יהי' חייב הואיל ומחשבתו לאיסור אך אפשר לומר דהתם לא הוי מחשבתו כלל לאיסור כיון דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' השתא נמי חזי' לי' א"כ לא משכחת כאן כלל מלאכת איסור ואימתי אמרינן דאזלינן בתר מחשבתו היכא דאיכא כאן מלאכת היתר ואיסור כגון בתינוק ודגים דהעלה תינוק מותר ודגים אסור אז אמרינן כיון דמחשבתו לאיסור אזלינן בתר מחשבתו אבל כיון דאמרינן הואיל דאי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' השתא נמי כי לא באו אורחים נמי חזי' לי' ואין כאן חיוב כלל בשום אופן ולא שייך לומר דאזלינן בתר מחשבתו דמחשבתו הי' לאיסור כיון שאין כאן מלאכת איסור כלל וע"ז שפיר שייך קושית התוס' דגם כאן נימא הואיל ופטור אתינוק פטור גם על דגים וגם על דגים אין כאן איסור ולא שייך כאן דאזלינן בתר מחשבתו כיון דאין כאן מלאכת איסור כלל וע"ז תירצו דכאן לא שייך הואיל כלל דהואיל לא שייך רק היכא שמלאכה זו עצמה שהוא עתה אסורה יכולה להיות בהיתר כמו התם שם באופה מיו"ט לחול דאי מקלעי ני' אורחים תהי' גוף האפי' היתר אבל הכא בנתכוין להעלות דגים והעלה דגים ותינוק מלאכת צידת דגים לא יוכל להיות בהיתר דדגים לא הותרו מעולם לצוד ביו"ט:
ושם באיבעיא דנמצא כחושה בבני מעיים לפי הדברים הנ"ל שאמרנו עדיין יוקשה לכאורה דאף בלא נמצא כחושה נימא הואיל והיכא דנמצאת כחושה הי' פטור גם עתה פטור דשם שפיר באותו מעשה גופא הי' משכחת היתר אך אפשר לומר דבזה שוב לא אמרינן הואיל דהוי לא שכיח שימצא כחושה בבני מעיים וביותר לשיטת הרמב"ם דהוא מפרש נמצאת כחושה בבני מעיים היינו שנמצא טרפה בוודאי הוי לא שכיח:
אך כל זה אינו מרווח בפי' דברי התו':
ויותר אפשר לפרש קושיתם על רבה דאמר דאזלינן בתר מעשיו ואעפ"כ אינו פטור רק בהעלה דגים ותינוק אבל בהעלה דגים גרידא חייב דכי פטור היכא דאזלינן בתר מעשיו היכא דהמעשה הי' באמת בהיתר שהעלה תינוק אבל היכא שהעלה רק דגים אף המעשה לא הי' בהיתר כיון דבאמת לא העלה תינוק וא"כ סוף המעשה ג"כ לא הי' בהיתר ומחשבתו הי' ג"כ לאיסור חייב אף לרבה וע"ז בוודאי קשה דיפטור מטעם הואיל הואיל ואי מקלעי לי' תינוק הי' פטור אף בהעלה דגים יהי' פטור דבאמת הקשו בתוס' דבטלת כל מלאכת שבת דנימא הואיל ואי מקלעי לי' חולה שיש בו סכנה אך תירצו דחולה שיש בו סכנה לא שכיח אבל כאן כיון דנפל תינוק לים ושכיחא להעלותו ומותר לפרוש מצודה כדי להעלותו ואם הי' כוונתו להעלות תינוק אף אם העלה דגים ג"כ פטור אך הוא שהי' כוונתו להעלות דגים תלוי בזה דאם העלה תינוק ודגים פטור כיון דמעשה הי' הביתר אף דהמחשבה הי' לאיסור והיכא דהעלה דגים חייב:
ובזה בוודאי קשה דנימא הואיל ואי מקלעי לי' תינוק פטור אף באקלעי לי' דגים יפטור כמו דאמרינן התם הואיל ואי מקלעו לי' אורחים ותירצו כנ"ל דכי אמרינן הואיל רק התם באופה מיו"ט לחול דאפי' זו תוכל להיות בהיתר אבל בצידת דגים גוף הצידת דגים לא יוכל להיות בהיתר כנ"ל
ורפי אשר בארנו עתה הקושיא היא על רבה ומיושב התמי' שתמה בעל צאן קדשים על מה שמקשים התוס' על רבה דסובר דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים על הך דהכא דנימא ג"כ הואיל ופטור אתינוק פטור אדגים ותמה מאי מקשה מרבא על רבה דאמר דאמרינן הואיל וכאן רבא אמר ונשאר בתימה ולפי הנ"ל ניחא דהקושיא היא שפיר על רבה ודו"ק:
ולגרסת הראב"ד בל"ה ניחא דהוא גורס דרבה מחייב כאן משום דאזלינן בתר מחשבתו ודו"ק: