נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בסוגיא דהואיל · סימן א
בסוגיא דהואיל בדף מ"ו ע"ב בפסחים האופה מיו"ט לחול רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה רב חסדא אמר לוקה לא אמרינן הואיל רבה אמר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי' לי':
שם בתוס' בד"ה רבה אמר אינו לוקה דהקשו וא"ת ואי אמרינן הואיל א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה וי"ל כיון דלא שכיחא כלל לא אמרינן הואיל:
וקשה וכמדומה לי שראיתי באיזה מקום קושיא זו דלפי זה יוקשה על מאי דאיתא בחולין בדף ט"ו דשוחט בשבת אסורה באכילה ליומא וקאמר הא מני רבי יהודא הוא ור' מאיר מתיר בשוגג ואח"כ קאמר בגמ' דע"כ לא שרי ר"מ אלא במבשל אבל בשוחט אסור דהוי מוקצה וקאמר אח"כ בע"ב כי שרי ר"מ כגון שהי' לו חולה מבע"י ומקשה אי הכי מ"ט דר' יהודא דשוב לא עביד איסורא ומתרץ כגון שהי' לו חולה והבריא והקשו בתוס' דשוב הוי מוקצה אף דבה"ש הי' ראוי לחולה כיון שיש מוקצה לחצי שבת ותירצו כיון שרגילות הוא שחוזר לחליו לא הוי מוקצה ולפי דברי התוס' הנ"ל שוב יוקשה על מאי דאיתא במשנה שמתחייב בנפשו הא נוכל לומר הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ולא שייך לומר כיון דלא שכיחא כלל לא אמרינן הואיל דהרי רגילות הוא לחזור לחליו:
ומה שנראה לי דהנה במנחות בדף ס"ד איתא אתמר שחט שני חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואתימא רב אמי חייב על השני ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשני ופי' רש"י כגון שנשפך דם הראשונה לאחר שחיטת השני דאיכא למימר לפטרו לגמרי משום דקמייתא ברשות שחט ושני ג"כ הואיל ובה כיפר לפטר עלה אפ"ה חייב דבתר שחיטה אזלינן וכו' אמר לי' רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא קא מכוין או דלמא בתר מעשיו אזלינן וכו' אמר לי' היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופריש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו:
וגירסת הראב"ד בפ"ב דשבת הלכה ו' דרבא אמר פטור ורבה אמר חייב דרבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו ולפי זה קשה בסוגיא דידן באופה מיו"ט לחול אמאי רבה אומר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי' לי' הא לרבה דאמר שם חייב משום דאזלינן בתר מחשבתו כל היכא דמחשבתו הי' לאיסור שהרי מיירי באופה מיו"ט לחול וא"כ הי' מחשבתו לאיסור ולגירסת הראב"ד רבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו אך לפי האמת ניחא דבוודאי לא מסתבר לומר דאזלינן בתר מחשבתו היכא דבאמת עושה היתר גמור ואטו אם יאכל שומן והוא סובר שהוא חלב יתחייב חטאת אתמהה (והגמ' לא קאמר במתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה שצריך כפרה רק בדיני שמים) אך ע"כ מאי דאזלינן התם בתר מחשבתו משום דגוף המלאכה אסורה לעשות בשבת אך מצות תמיד וקרבן צבור דוחה שבת וזה תלוי במחשבתו אם מחשבתו לעשות המצוה אז דוחה שבת אבל אם אין מחשבתו לעשות המצוה כגון שנתכוין להעלות דגים או שהוא דומה שכבר יש קרבן צבור הראוי ולא ניתן שבת לדחות עוד שפיר חייב ואזלינן בתר מחשבתו כיון דמחשבתו לא הי' למצוה חייב ואף דאיתא ביומא בדף מ"ו דקרבן צבור הותרה בשבת אף למ"ד דטומאה דחוי' מ"מ ההיתר לא הוי רק משום דצריך לקיים המצוה הותר האיסור:
וא"כ ניחא שפיר במבשל מיו"ט לחול דאמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי' לי' והתם אי מקלעי לו אורחים ויהי' אוכל נפש ויהי' היתר גמור ואין כאן איסור כלל דהתורה לא אסרה אוכל נפש ביו"ט בוודאי לא אזלינן בתר מחשבתו אף דהוא כיון לחול כמו בנתכוין לאכול חלב והי' שומן כנ"ל ושפיר אמרינן הואיל:
ומיושב קושית התוס' דהקשו דא"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה דהתם בחולה שיש בו סכנה דאינו מותר רק מטעם דחוי דפקוח נפש דוחה שבת ושפיר אזלינן בתר מחשבתו כמו שם במתכוין להעלות דגים והעלה תינוק ודגים דג"כ חייב לרבה דאזלינן בתר מחשבתו והתם הוי ג"כ פקוח נפש דדוחה שבת כיון דמחשבתו הי' לאיסור אסור וא"כ לא שייך הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה כיון דמחשבתו לא הי' לחולה אף אם יזדמן אח"כ חולה יהי' חייב דאזלינן בתר מחשבתו דהי' לאיסור (ולא עוד אלא שנראה אף אם מחשבתו הי' לחולה כיון דלא הי' חולה כלל לפנינו אין במחשבה זו כלום דבטלה דעתו ולקמן יבואר) וראיתי אח"כ בספר נחלת יעקב מהגאון מליסא שהערה בזה:
אך כל זה לגירסת הראב"ד דרבה סובר דאזלינן בתר מחשבתו אבל לגירס' דידו דרב' סובר דאזלינן בתר מעשיו עדיין יוקשה דנימא הואיל בכל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה אם יהי' חולה אף דמחשבתו הי' לאיסור פטור:
אך הנה התוס' כתבו שם במנחות בדף ס"ד הנ"ל בד"ה שחט שני חטאות על מאי דקאמר שם הגמ' דחייב על השני אף דנתכפר לו בשני כגון שנשפך הדם מהראשונה כיון דבשעת שחיטת השני לא הי' ראוי לדחות כתבו וז"ל ולא דמי לאיבעיא דסמוך אם אזלינן בתר מחשבתו או בתר מעשיו דהתם אם יבוא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעיים הי' מביא שמנה יעו"ש:
וכוונתם דאף למ"ד דאזלינן בתר מעשיו אף דמחשבתו הי' לאיסור כיון דבאמת דוחה שבת אינו חייב הוא רק היכא דעכ"פ בשעת מעשה הי' דוחה שבת רק דאיהו לא ידע אם דוחה שבת אבל היכא דבשעת מעשה לא הי' באמת דוחה שבת רק שאח"כ נשפך הדם ונדחה שבת חייב לד"ה וכן הוא שיטת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות שגגות דבזה כ"ע מודים יעו"ש בלחם משנה שפלפל בזה:
וא"כ אף לפי גירסא דידן מיושב קושית התוס' דלא קשה דבטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה כיון שעתה ליכא חולה אף אם אח"כ יחלה וידחה שבת מ"מ כיון דבשעת שחיטה לא היתה שבת ניתן לדחות שפיר חייב כמו שם בשחט חטאת שני אף שנשפך אח"כ הדם מראשונה חייב כיון שמתחלה לא ניתנה שבת לדחות:
אך אפשר לומר דקושית התוס' הואיל וראוי לחולה שנחלה כבר אלא שלא נודע לו ואפשר יבוא לכאן ויצטרך לו מלאכה זאת לרפואה:
אך עכ"פ יתיישב קושיא הנ"ל שהקשינו על תירוצם דמש"ה לא אמרינן הואיל וראוי לחולה כיון דלא שכיח שוב יוקשה מהך דחולין שהי' לו חולה מבע"י והבריא כיון דרגילות לחזור לחליו שוב נימא הואיל כיון דשכיח:
ולפי הנ"ל ניחא כיון דחולה זה הבריא עתה אף אם באמת יחזור אח"כ לחליו מ"מ יתחייב על מלאכה שעשה קודם שהבריא דהוי כמו נשפך הדם מהראשונה וזה בוודאי אי אפשר לומר כיון דרגילות לחזור לחליו מותר עתה לעשות מלאכה דא"כ לא היינו צריכין לטעמא דהואיל אך דנימא הואיל ורגילות לחזור לחליו מותר לדחות שבת עבורו אך ע"כ מיירי דעתה אינו דוחה שבת אך דהקושיא דנימא הואיל ואם יחזור לחליו ויצטרך לו הבשר שחוט לא יתחייב אף עתה אינו חייב ולפי הנ"ל אף אם יחזור לחליו וידחה אז שבת מ"מ כיון שעתה אינו דוחה שפיר חייב והוי כמו נשפך הדם סתם ודו"ק: