נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה · סימן ה
עוד אמרתי שם בהסוגיא מאי דמקשה מטבח בחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתי' ופרשו בתוס' ורש"י מאי דלא מקשה ממתניתן אמאי בהקדיש ואח"כ טבח פטור מד' וה' דאף דיאוש לא קני מ"מ עם שינוי הרשות או שינוי השם שפיר קונה וחייל ההקדש אך לקרבן פסול דהוי מצוה הבא' בעבירה ושפיר מקשה בטבח בחוץ אמאי חייב דהא לא הוי ראוי לבוא בפנים:
וקשה כיון דמיירי בחטאת שלא נודעה לרבים שפיר הוי ראוי לבוא בפנים דאם יקריב אותו בפנים שפיר תהי' מכפרת משום תקנות המזבח ולפי פי' התוס' כעין זה הוי תירץ הגמרא אך דקארי עלה מאי קרי עלה:
אך אפשר לומר דהנה התוס' מקשים בבבא קמא על מאי דמתרץ שם דגזלן יכול להקדיש משום דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש והקשו בתוס' דהוי שינוי החוזר לברייתו דיכול לשאול עליו ותירצו דשאלה לא שכיח:
וקשה לפי מה שהבאנו לעיל דברי התוס' דהוי מצוה הבא בעביר' ופסול להקרב' והקש' הרמב"ן א"כ על מאי חייל ההקדש דלהקרבה אינו ראוי וע"כ צ"ל דההקדש חייל רק לדמים כאשר בארנו לעיל בארוכה וכיון דההקדש אינו חייל רק לדמים כנ"ל שוב הוי שינוי החוזר לברייתו דיחזור לברייתו ע"י פדיון וכאן לא שייך לא שכיח לפדות דהא כל עיקר קדושתן הוא רק לפדות ואפשר לומר דאף שיפדה עדיין שם פסולי המוקדשין עליו וחלבו וגיזו אסור אך זה ניחא אם נימא דכל היכא דפסול משום מצוה הבא' בעבירה ירעה עד שיסתאב ואינו נפדה עד שיוטל בו מום שפיר אף לאחר פדיון יהי' דינו כפסולי המוקדשין אבל אם נימא כיון דהוי מצוה הבא' בעבירה ולא הי' ראוי למזבח תיכף בשעה שהקדיש הוי כקדם מומו להקדישו ויוצא לחולין ע"י פדיון בלא מום כאשר פלפלתי לעיל בארוכה בזה וכן דעת הטוב גיטין דכיון דהוי מצוה הבא בעבירה יוצא לחולין ע"י פדיון בלא מום שוב הוי כחולין גמורין דכל שקדם מומן להקדישן כשנפדה דינו כחולין גמורים שוב יוקשה דהוי שינוי החוזר לברייתו ע"י פדיון כיון שעומד לפדיון ואז יהי' כחולין גמורים כדאיתא בגמרא:
אך אם נימא דהוי הקדש מטעם יאוש ושינוי הרשות שפיר מהני אף בחוזר לברייתו כדאיתא בפוסקים ובטוב גיטין ואם כן עדיין הוי הקדש מטעם יאוש ושינוי רשות:
(ודברינו אלה הוי לשיטת החולקים על הרמב"ם דדעתו דבשינוי רשות צריך להחזיר הדמים דכתבנו לעיל לשיטתו אינו חל משום שינוי הרשות הקדש דמים כלל כנ"ל):
אך הנה בענין שינוי הרשות דקונה נסתפקתי וכן ראיתי בפתח הבית בסי' כ"ד ענף ע"ז דאפשר לומר דהוא דוקא כשיבוא לרשות אחר לא מה שקנה בקנין לבד וכתב דלפי זה בהקדישו לבד ולא מסרו ליד גזבר עדיין לא הוי שינוי רשות וכן ראיתי בספר דברי חיים בסי' שכתב ג"כ דבעינן דוקא שיגיע לרשות חבירו ולא בקנין לבד:
אך היכא דהביאו לעזרה הוי כמו אתי ליד גזבר ועדיין אפשר לספק דיהי' תלוי בשיטות אם יש חצר להקדש יעו"ש בפרק הספינה בדף ע"ט דשם כתב הרשב"ם דהקדש לית לי' חצר והרמב"ן הביא שני שיטות ואפשר לומר דאף למ"ד דאין חצר להקדש היינו לקנות בחצר אבל היכא שבלא"ה ההקדש קונה לענין שינוי רשות שיצטרך לבוא לרשות חבירו רו היכא שבא לעזרה בוודאי הוי שינוי רשות שכבר בא לרשות הקדש:
וא"כ שפיר ניחא הכל בטו"ט דממתניתן מהקדיש ואח"כ מכר דמיירי דטבח בעזרה לא הג' מצי להקשות אמאי פטור מד' וה' כיון דיאוש לא קני הוי דמרי' דהא מ"מ כיון דבא לעזרה הוי יאוש ושינוי רשות וקונה ההקדש ולאו דידי' קא טבח:
אבל מברייתא דתני עלה דטבח בחוץ כה"ג ענוש כרת שפיר מקשה כיון דיאוש לא קני כרת מאי עבידתי' דכיון דטבח בחוץ ולא הוי בעזרה שוב לא הוי שינוי רשות ויאוש לא קני לא הוי הקדש כלל ודו"ק:
(והנה לפי הגירסא מגמרא שלנו הוא הקדיש ואחר כך טבח ומכר פטור מד' וה' אך הרי"ף לא גרס טבח ומכר רק וטבת ולא קשה דהוי לי' להקשות מהך דמכר ודו"ק: