נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס
בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה · סימן ד
שם בגמרא בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לר' יהודא מא אירי' חטאת אפילו עולה נמי ופי' רש״י היינו דקתני חטאת דאיכא אכילת כהנים ושייך שלא יהיו הכהנים עצבים דאכלו חולין בעזרה או קדשים פסולים אבל בעולה ליכא אכילת כהנים וקשה דהא גם בעולה שייך הכהנים עצבים שהקריבו חולין בעזרה וכן הקשו במפרשים:
ואפשר לומר לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הרמב"ן דאף יאוש ושינוי השם או עם שינוי הרשות קונה מ"מ לענין קרבן פסול דלא הוי קרבנו וכדאיתא בתוס' בסוכה בדף ט' כנ"ל בארוכה והנה הדין דכל הקרבנות שנשחטו שלא לשם בעלים כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מחטאת וא"כ שפיר ניחא לעולא דקתני חטאת דמש"ה מדינא אינה מכפרת דלא הוי קרבנו רק משום תיקון המזבח מכפר אבל בעולה אף מדינא מכפר דניהו דלא הוי קרבנו מ"מ הקרבן כשר אף שלא עלו לבעלים אבל לרב יהודא דבר תורה מכפרת בין נודע' בין לא נודע' מכפרת אך בנודע אינו מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות א"כ מאי אירי' חטאת אפילו עולה נמי:
וגם לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הפ"י דאף משום מצוה הבא' בעבירה רק לכתחלה פסול אבל בדיעבד כשר בעולה דהוי ג"כ כמו שאין לו בעלים ג"כ ניחא דלעולא דפסול משום מצו' הבא' בעבירה כשיטת התוס' ניחא דקתני חטאת אבל בעולה בלא"ה בדיעבד כשר דניהו דיאוש לא קני עם שינוי השם קני אך דהוי מצוה הבא' בעבירה ובדיעבד כשר כנ"ל ודו"ק אבל בחטאת בוודאי אינו מתכפר כדאיתא בגמרא בתמורה בדף כ' ע"ב אמר רבא שני תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעביר':
אך לכל אלה קשה מאי מקשה הגמרא לקמן מהך דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר דתני עלה ובחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתי' וכאשר פירוש רש"י דאינו ראוי להקרבה אף דהוי הקדש וקש' דמשכחת לה בעולה דשפיר ראוי לפנים אף דלא הוי קרבנו מ"מ גוף הקרבן כשר ושפיר ראוי לפנים וחייב עלה משום שחוטי חוץ:
וכן הקשה בפתח הבית ובחידושי הגאון ר' עקיבא איגר זצלה"ה בסוגיא זו בדרשותיו:
ומה שנראה לי דהנה שם בבבא קמא בדף ע"ו מקשה על הך משנ' דגנב והקדיש ואח"כ טבח משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' דבשעה שטבח לאו דבעלים קא טבח ומקשה בגמרא בשלמא אטביחה לא מחייב דכי קא טבח לאו דמרי' קא טבח אלא אהקדש לחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ומתרץ בגמרא מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן:
וכתבו בתוס' בד"ה והשתא תורא דשמעון והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמכרו להדיוט היינו בקדשי בדק הבית דלא מקרי על שם בעלים ושם בדף ע"ט בד"ה גנב והקדיש משלם תשלומי ד' וה' כתבו בתוס' וז"ל כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ואיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך לומר מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעלים עליו עכ"ד והיינו דעדיין שם הגנב עליו:
וא"כ אם נוקמי שם הברייתא דשחט בחוץ ענוש כרת מיירי בעולה ונימא דרק בחטאת פסול משום דלא הוי קרבנו אבל בעולה שפיר כשר אף שלא עלה לשם בעלים כנ"ל שוב יוקשה ניהו דאטביחה לא לחייב אהקדש לחייב דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ולא יהי' שייך לתרץ דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דזאת הוא רק משום שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעלים עליו אבל בגזול אף דהקדש קונה מטעם יאוש ושינוי השם או שינוי רשות מ"מ קרבנו לא מקרי דהרי הקרבן אינו שלו וכשר רק שלא עלה לשם בעלים וכיון דאין הקרבן שלו שוב לא הוי מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ושוב חייב על ההקדש גופו ד' וה' ואף דלא הי' החפץ שלו כלל מ"מ כיון דעל ידו בא לרשות אחר חייב בד' וה':
אך לפי זה יוקשה אף אם נימא דמיירי בחטאת ג"כ קשה דלא שייך לומר דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן משום דמכפר עליו דהרי אינו מכפר עליו ופסול לגמרי:
אך הנה כבר הבאתי מה שהקשה הרמב"ן לשיטת התוס' דהוי הקדש אך לקרבן פסול משום דהוי מצוה הבא' בעבירה והקשה דכיון דאינו ראוי לקרבן שוב לא הוי הקדש כלל כנ"ל בארוכה דאין על מה לחול ההקדש:
אך הנה האחרונים הקשו על מאי דהקשו רש"י ותוס' על מאי דלא מקשה בגמרא מרישא אמאי בהקדיש ואח"כ טבח פטור מד' וה' דלאו דמרי' קא טבח הא כיון דיאוש לא קני לא הוי הקדש כלל ושפיר טבח דמרי' והקשו הא מ"מ כיון דאיתא במתניתן דתקנו בחטאת הגזולה שהיא מכפרת משום תיקון המזבח א"כ בשחט בפנים שפיר הוי הקדש כיון דכבר תקנו חכמים שיכפר ושיהי' הקדש ולפי דברי התוס' בד"ה כי היכא נראה דמתניתן מיירי בחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים ובשלמא משחט בחוץ דענוש כרת שפיר מקשה דמבחוץ שפיר לא הוי הקדש אבל בפנים שפיר הוי הקדש ולפי פירוש התוס' בד"ה כי היכא באמת הוי זאת תירץ הגמרא דכיון דאוקמי ברשותו בשוחט בפנים שיהי' מכפר שוב חייב אף שוחט בחוץ אך לפי הס"ד הוי אמינא דבשוחט בחוץ לא אוקמי ברשותו אבל בשוחט בפנים בוודאי אוקמי ברשותו ומכפר וא"כ שפיר ניחא דחייב בד' וה':
ותירץ הגאון בטוב גיטין דלא אוקמי ברשותו שיכפר רק משעת זריקה וא"כ שפיר בשעת שחיטה שפיר דמרי' קא טבח ושפיר חייב אף בד' וה' (ואפשר לספק אף אם הטביחה והקדש באים כאחת אם חייב בד' וה'):
אך זה ניחא אם נימא דיאוש אינו קונה ולא הוי הקדש כלל שפיר אמרינן דניהו דבשעת הקרבה שפיר חל ההקדש מ"מ בשעת שחיטה עדיין לא הי' חל ההקדש ושפיר הוי דמרי' בשעת טביחה אבל לפי תירץ התוס' דאף דיאוש אינו קונה מ"מ ביאוש ושינוי השם או שינוי רשות שפיר קונה ושפיר הוי הקדש שפיר הוי לאו דמרי' אך לענין קרבן אינו ראוי דהוי מצוה הבא' בעבירה וע"ז הוי התקנה ולא קשה קושית הרמב"ן דכיון דאינו ראוי לקרבן שוב אינו חל ההקדש דעל מאי יחול ההקדש כיון דאינו ראוי לקרבן ולפי הנ"ל ניחא דבאמת לקרבן ראוי דהוי התקנה דעל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת ושפיר לאחר התקנה הוי ראוי לקרבן אך הקושיא הוי דניהו דבשעת הקרבה הוי הקדש מ"מ בשעת שחיטה עדיין לא הוי הקדש ולפי הנ"ל שוב ממילא הוי הקדש מעיקר' דניהו דיאוש אינו קונה מ"מ עם שינוי השם או שינוי רשות שפיר הוי הקדש אך הקושיא כיון דאינו ראוי לקרבן ולא יהי' ראוי להקרבה אינו חל ההקדש אבל כיון דיהי' ראוי להקרבה דלאחר התקנה שפיר ראוי להקרבה שוב הוי הקדש מעיקרא מטעם יאוש ושינוי הרשות או יאוש ושינוי השם ודו"ק:
אך זה ניחא בחטאת כפי מה שבארנו לעיל דהטעם דפסול דלא הוי קרבנו דאז בחטאת פסול ויהיו הכהנים עצבים שאכלו קדשים פסולים והיתה התקנה שתכפר אבל בעולה דאף דלא הוי לשם בעלים מכל מקום הקרבן כשר ולא הי' צריך תקנה לזה וכן לפי מה שהבאנו לעיל דאף משום מצוה הבא' בעבירה בדיעבד הקרבן כשר בעולה א"כ לא הי' צריך תקנה לזה דניהו דלא יהי' הקרבן של בעלים מ"מ כשר הוא והתקנה לא הי' צריך רק בעולה כאשר פרשנו לעיל לשון הגמרא בזה בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת וכן מפורש לקמן שיטת הרמב"ם בזה:
וא"כ שפיר ניחא הכל דבשלמא אם התם מיירי המשנה בחטאת שפיר ניחא מאי דתני בהקדיש ואחר כך טבח דפטור מד' וה' ולא קשה דיתחייב על ההקדש גופא דמה לי מכרו להדיוט או מכרו לשמים דניחא כתירץ הגמרא דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דבחטאת ע"כ מכפר בשבילו והוי שפיר תורא דראובן אבל אם נוקי בעולה דשפיר כשר אך שלא עלו לבעלים לשם חובה כנ"ל שוב יתחייב על ההקדש גופא דמה לי מכרו להדיוט או מכרו לשמים ושפיר מקשה מסיפא אמאי בשחטו בחוץ ענוש כרת דבחוץ לא הוי הקדש משום התקנה לפי הס"ד ולא אפשר לומר דמיירי בעולה ובעולה שפיר הוי הקדש והוי קרבן כשר אך שלא עלו להבעלים כנ"ל קושית הגאונים הנ"ל דשוב יוקשה דיתחייב על ההקדש גופא ודו"ק: