אור ברסלב
נפש חיה על השס בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה › סימן ג

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה · סימן ג

סימן ב

התוס' במרובה בדף ס"ו הקשו על מאי דאי' שם בגמ' על מאי דתנן הגנב והגזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומ' ואם יאוש לא קנה אמאי הקדישן הקדש ותרומתן תרומ' ומתרץ דשאני התם דהוי שינוי השם דמעיקרא טבל והשתא תרומה מעיקרא חולין והשתא הקדש והקשו בתוס' אמאי לא מתרץ דהוי שינוי רשות בקדשים שאין חייב באחריותן:

אך הנה התחלתי מעצמי נחקור וכן מצאתי בקצות בסי' שנ"ג ס"ב לפי דברי התוס' בקידושין בדף כ"ט גבי משכו במאתים דכתבו דהיכא דליכא רווחא להקדש לא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וא"כ לשיטת הרמב"ם דהיכא דאיכא יאוש ושינוי הרשות דהלוקח קונה החפץ משום שבא לרשותו צריך להחזיר הדמים ולא שייך בו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והקצות חידש בזה דמש"ה אף בהקדישו אינו מקודש יעו"ש:

אך בזה אין אני מודה לו דגוף הדבר בודאי הקדש אף דלא יהי' כמסירה להדיוט ואף דליכא רווחא להקדש דלא גרע מהקדש פרטי שהקדישו על אדם אחד דליכא פדיון כלל כדאיתא בשבועות בדף כ"ב ובזה אין ריוח כלל להקדש וכן ראיתי בישועות יעקב בסי' תרי"ט סק"א דכיון דמקדיש גוף הדבר עכ"פ הקדש הוי אף דלא הוי רווחא להקדש וגם גוף הדבר דהיכא דליכא רווחא להקדש לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט תלוי בשני תרוצי התוס' שם בקידושין וגם שם מבואר בפירוש בגמרא דאף אם ההקדש קונה ע"י שינוי רשות ג"כ גוף הדבר הוי של הקדש ונא אמרינן כיון דהקדש יצטרך לשלם וליכא רווחא להקדש אינו קדוש כלל:

דהגמרא קאמר שם בתחלה מאי דכתיב קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא אלא לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני והקשו בתוס' דא"כ הוי פשיטא כיון דיאוש אינו קונה לא יוכל להקדיש כלל ותירצו בתוס' דמ"מ יוכל להקדיש משום שינוי רשות אך דהוי מצוה הבא בעבירה והתם הוי ע"כ משום שינוי רשות דשינוי השם עדיין לא ידענו ויעו"ש שם בתוס' בבבא קמא בדף ס"ו ע"ב בד"ה ש"מ ובדף ע"ו בד"ה השתא יעו"ש וא"כ ע"כ דהוי הקדש משום יאוש ושינוי רשות ושפיר מקשו בתוס' דאמאי לא מתרץ דהגנב והזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומה משום דהוי יאוש ושינוי רשות:

אך לפענ"ד נראה לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הרמב"ן דכיון דהוי מצוה הבא בעבירה ואינו ראוי להקרבה לא הוי קדוש כלל אך שיטת התוס' ורש"י דקדוש קדושת דמי':

בזה נראה לפענ"ד ברור דהיכא דאינו קונה ההקדש רק משום יאוש ושינוי רשות ולשיטת הרמב"ם דהלוקח מחויב לשלם הדמים וכאן ההקדש יתחייב לשלם הדמים בזה אין קדוש כלל דקדושת הגוף אין בו וקדושת דמים לא שייך בו דאין בו תורת דמים דהרי ההקדש מחויב להחזיר הדמים להנגזל ואם יפדה אותו יהי' שייך הדמים להנגזל ומאי קדושת דמים שייך בזה:

ומצאתי סעד לדברי בתוס' כריתות בדף י"ד בסוגיא דיש אוכל אכילה אחת דכתבו שם בד"ה ואשם אחד וז"ל והא דחייב אשם מעילות אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחתי עלי' קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אין בו שוה פרוטה ולא נהנה מהקדש שוה פרוטה הרי מפורש חילוק הנ"ל דבקדושת דמים צריך להיות בו שוה פרוטה אבל בקדושת הגוף א"צ להיות שוה פרוטה והנתיבות בסי' כ"ה כתב סברא זו מדעתא דנפשי' בס"ק ב' וז"ל דהא בפסחים מוכח דכל היכא דלאו בר דמים שהוא איסור הנאה אין בו חומש ואשם ונותר איסור הנאה הוא כמו חמץ ולאו בר דמים הוא אך החילוק מבואר דשאני ההוא דפסחים דקדושת דמים ומעילה דקרן וחומש הוא משום גזירת הקדש כמו שכתבו התוס' בכתובות בדף ל' ע"ב בד"ה זר שאכל תרומה מש"ה בעינן שיהי' בר דמים משא"כ הכא מיירי בקדושת הגוף דמעילה דידה לא תליא בדמים כלל יעו"ש וכבר קדמוהו בתוס' בדברים אלה:

הכלל דבקדושת דמים בעינן שיהי' בר דמים ושוה פרוטה ובלא"ה אינו חל עליו קדושת דמים אבל בקדושת הגוף אינו תלוי בדמים:

ומעתה לענין יאוש ושינוי רשות כיון דההקדש צריך לשלם הדמים ואין בו תורת דמים דהדמים יהי' שייך להנגזל לא שייך בו קדושת דמים אבל קדושת הגוף שייך בו דזה אינו ענין לדמים:

ומעתה ניחא הכל בטו"ט דקודם דגלי קרא קרבנו ולא הגזול דהוי מצוה הבא' בעבירה שפיר הוי אמינא דקרבן הגזול כשר משום יאוש ושינוי רשות אף דצריך להחזיר המעות להנגזל מ"מ חל עליו קדושת הגוף אבל לבתר דגלי קרא קרבנו ולא הגזול דהוי מצוה הבא' בעבירה ואינו קדוש קדושת הגוף רק קדושת דמים לא הי' יכול הגמרא לתרץ משום יאוש ושינוי רשות דשוב צריך ההקדש להחזיר הדמים ולא שייך קדושת דמים ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה