אור ברסלב
נפש חיה על השס בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה

נפש חיה על השס· רבי חיים אלעזר וקס

בגיטין בדף נ"ה בסוגיא דחטאת גזולה

בבבא קמא בדה ע"א

סימן א

שם אמר עולא דבר תורה בין נודעה לרבים בין לא נודעה אינה מכפרת מאי טעמא יאוש כדי לא קני וכו' יעו"ש כל הסוגיא:

והנה דעת התוס' דבכל מקום סובר עולא יאוש קני רק לענין קרבן פסול משום דהוי מצוה הבא בעבירה והרמב"ן בחידושיו כאן ובמלחמות הביא די"א דאף בלא הטעם דמצוה הבא בעבירה אינה מכפרת כיון דיאוש כדי לא קני רק בצירוף שינוי השם או בשינוי רשות וא"כ קודם שהקדיש לא הוי שלו ולא קרינן בי' קרבנו דלא הוי הקרבן שלו והוי כשחטו שלא לשם בעלים:

אך דעת הרשב"א דהקדישתו וקנייתו באים כאחד דבשעה שמקדישו אף הוא קונה אותו וכן הוא דעת היש"ש בבבא קמא במרובה דהקשה על מה שכתב הרא"ש דיאוש כדי קונה מדרבנן ואם קידש אשה בגזילה אחר יאוש צריכה גט מדבריהם והקשה היש"ש דאף אם יאוש כדי לא קנה מ"מ אם נתן לה קנתה מדין יאוש ושינוי רשות ואפילו מדאורייתא מקודשת וכתב ע"ז דאין סברא לומר דמ"מ לא הגיע לה משלו כלום דקודם שנתן לא הוי שלו והיא לא קנתה עד אחר שבא לידה ולא הי' שלו מעולם ז"א כיון דהיא קנתה קונה אותו הבעל במסירתו לידה דנעשית כשלו ג"כ במה שבא לידה ודעתו ג"כ כדעת הרשב"א הנ"ל דבשעת שינוי הרשות אף הגזלן קונ' וא"כ לענין קרבן מקרי ג"כ קרבנו:

ועל קושית היש"ש על הרא"ש דא"כ בקידש אשה אחר יאוש מקודשת מדאורייתא כיון דהיא קנתה קונה אותו הבעל ג"כ אפשר ליישב לפי דברי מהרי"ט בקידושין באומר רניך מקודשת לי אינה מקודשת ואינו דומה למקדיש חצי בהמה דפשטו קדושין בכולה דהתם בהמה הכא איכא דעת אחרת המעכבת והקשו דהרי היא אינה מעכבת שיחולו הקידושין וגם היא רוצית להתקדש כולה ותירץ המהרי"ט דשוב הוי כי יקח ולא כי תקח וכיון שהיא מסייעת להקידושין לא מהני וא"כ ה"ה בזה שהיא אין לה במה להתקדש אך עי"ז שהיא קונה החפץ אף הוא קונה אותו ונגמר הקנין על ידה והיא מסייעת לזה הוי כי תקח ואפשר לחלק דהתם מסייעת בהקידושין והכא מסייעת בקנין המעות אך כל הקידושין באים ע"י המעות ובזה היא מסייעת לו והיכא דנתנה היא ואמרה היא לא מהני דהוי כי תקח והיכא דנתנה היא ואמר הוא ספיקא הוא כדאיתא שם בר"ן כיון דשניהם עושים המעשה הוי ג"כ ספק היינו שהיא עשתה מעש' נתינ' וע"ז מיעט קרא כי יקח ולא כי תקח היכא דיהבי לי' היא לדידי' לא מהני כדאיתא בקידושין ואם שניהם עושים המעשה עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וכאן נמי נתינת המעות שניהם עושים דהכסף לא הי' שלו אך על ידה קונה גם הוא ועכ"פ לא עדיף מאלו שניהם עושים המעשה דמעשה הנתינה שניהם עושים ודו"ק:

סימן ב

והנה על שיטת התוס' דהוי מצוה הבא בעבירה דעת הרמב"ן בחידושיו דמש"ה לא הוי הקדש כלל כיון דאינו ראוי להקרבה והקדש אינו קונה משום יאוש ושינוי רשות או שינוי השם רק בקדשי בדק הבית דהוי קדוש לדמים אבל קדושת מזבח כיון דלמזבח אינו ראוי דהוי לי' מצוה הבא בעבירה אינו קדוש כלל ולשיטת התוס' נראה ניהו דאינו חל לקדושת המזבח דהוי מצוה הבא בעבירה מ"מ קדושת דמים עלה:

והנה בתמורה בדף כ"ז ע"ב איתא במשנה אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי זו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהם עולה ואפשר גם בנ"ד יהי' חילוק בין אמר הרי זו עולה בין אמר הרי זו לעולה והנה מרש"י ג"כ נראה דקדוש קדושת דמים דמתחלה פירוש רש"י לא קני לענין הקרבה ואפילו שמעינן מיני' דמייאש לא קרינן בו קרבנו ודברי רש"י הנ"ל הי' אפשר לפרש כדברי הרמב"ן וכדברי התוס' בסוכ' בדף ט' בד"ה ההוא מיבעי' לי' דאף דהקדש קני איהו לא קני ולא מקרי קרבנו והוי כשחטו שלא לשם בעלים אך אח"כ פירוש רש"י שלא יהי' הכהנים עצבים שאכלו חולין בעזרה אלמא דחולין ממש הוי וגם לא נוכל לומר דשיטת רש"י דכיון דהוי מצוה הבא בעבירה ואינו ראוי להקרבה שוב לא הוי הקדש כלל כשיטת הרמב"ן בשיטת עצמו דהרי רש"י פירש לקמן גבי גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר בד"ה כרת מאי עבידתי' וז"ל דבשלמא לענין תשלומי ד' וה' לא קשיא לן דכי אמרינן יאוש כדי לא קנה היינו לענין הקרבה ולא לענין הקדש קאמר הרי בפירוש דעת רש"י דהוי הקדש ומתחלה כתב רש"י דהוי חולין בעזרה וע"כ שיטת רש"י דלא הוי רק קדושת דמים ולענין קרבן שפיר הוי חולין בעזרה.

שבתי וראיתי בפתח הבית בסי' כ"ד בדף ס"ב כתב דלשיטת התוס' הוי על הקרבן קדושת הגוף וירעה עד שיסתאב ובטוב גיטין להגאון מו"ה צבי העליר אב"ד דק"ק אובין ישן כתב דדינו בבעל מום דפודה מיד ואינו קדוש רק קדושת דמים ולזה דעתי העני נוטה:

סימן ג

התוס' במרובה בדף ס"ו הקשו על מאי דאי' שם בגמ' על מאי דתנן הגנב והגזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומ' ואם יאוש לא קנה אמאי הקדישן הקדש ותרומתן תרומ' ומתרץ דשאני התם דהוי שינוי השם דמעיקרא טבל והשתא תרומה מעיקרא חולין והשתא הקדש והקשו בתוס' אמאי לא מתרץ דהוי שינוי רשות בקדשים שאין חייב באחריותן:

אך הנה התחלתי מעצמי נחקור וכן מצאתי בקצות בסי' שנ"ג ס"ב לפי דברי התוס' בקידושין בדף כ"ט גבי משכו במאתים דכתבו דהיכא דליכא רווחא להקדש לא אמרינן אמירתו לגבוה כמסירה להדיוט וא"כ לשיטת הרמב"ם דהיכא דאיכא יאוש ושינוי הרשות דהלוקח קונה החפץ משום שבא לרשותו צריך להחזיר הדמים ולא שייך בו אמירה לגבוה כמסירה להדיוט והקצות חידש בזה דמש"ה אף בהקדישו אינו מקודש יעו"ש:

אך בזה אין אני מודה לו דגוף הדבר בודאי הקדש אף דלא יהי' כמסירה להדיוט ואף דליכא רווחא להקדש דלא גרע מהקדש פרטי שהקדישו על אדם אחד דליכא פדיון כלל כדאיתא בשבועות בדף כ"ב ובזה אין ריוח כלל להקדש וכן ראיתי בישועות יעקב בסי' תרי"ט סק"א דכיון דמקדיש גוף הדבר עכ"פ הקדש הוי אף דלא הוי רווחא להקדש וגם גוף הדבר דהיכא דליכא רווחא להקדש לא אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט תלוי בשני תרוצי התוס' שם בקידושין וגם שם מבואר בפירוש בגמרא דאף אם ההקדש קונה ע"י שינוי רשות ג"כ גוף הדבר הוי של הקדש ונא אמרינן כיון דהקדש יצטרך לשלם וליכא רווחא להקדש אינו קדוש כלל:

דהגמרא קאמר שם בתחלה מאי דכתיב קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא אלא לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני והקשו בתוס' דא"כ הוי פשיטא כיון דיאוש אינו קונה לא יוכל להקדיש כלל ותירצו בתוס' דמ"מ יוכל להקדיש משום שינוי רשות אך דהוי מצוה הבא בעבירה והתם הוי ע"כ משום שינוי רשות דשינוי השם עדיין לא ידענו ויעו"ש שם בתוס' בבבא קמא בדף ס"ו ע"ב בד"ה ש"מ ובדף ע"ו בד"ה השתא יעו"ש וא"כ ע"כ דהוי הקדש משום יאוש ושינוי רשות ושפיר מקשו בתוס' דאמאי לא מתרץ דהגנב והזלן הקדישן הקדש ותרומתן תרומה משום דהוי יאוש ושינוי רשות:

אך לפענ"ד נראה לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הרמב"ן דכיון דהוי מצוה הבא בעבירה ואינו ראוי להקרבה לא הוי קדוש כלל אך שיטת התוס' ורש"י דקדוש קדושת דמי':

בזה נראה לפענ"ד ברור דהיכא דאינו קונה ההקדש רק משום יאוש ושינוי רשות ולשיטת הרמב"ם דהלוקח מחויב לשלם הדמים וכאן ההקדש יתחייב לשלם הדמים בזה אין קדוש כלל דקדושת הגוף אין בו וקדושת דמים לא שייך בו דאין בו תורת דמים דהרי ההקדש מחויב להחזיר הדמים להנגזל ואם יפדה אותו יהי' שייך הדמים להנגזל ומאי קדושת דמים שייך בזה:

ומצאתי סעד לדברי בתוס' כריתות בדף י"ד בסוגיא דיש אוכל אכילה אחת דכתבו שם בד"ה ואשם אחד וז"ל והא דחייב אשם מעילות אנותר אע"ג דלא שוה מידי ואמרינן בפרק כל שעה האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל התם בקדושת דמים דלא נחתי עלי' קדושת הגוף וכשנאסר בהנאה אין בו שוה פרוטה ולא נהנה מהקדש שוה פרוטה הרי מפורש חילוק הנ"ל דבקדושת דמים צריך להיות בו שוה פרוטה אבל בקדושת הגוף א"צ להיות שוה פרוטה והנתיבות בסי' כ"ה כתב סברא זו מדעתא דנפשי' בס"ק ב' וז"ל דהא בפסחים מוכח דכל היכא דלאו בר דמים שהוא איסור הנאה אין בו חומש ואשם ונותר איסור הנאה הוא כמו חמץ ולאו בר דמים הוא אך החילוק מבואר דשאני ההוא דפסחים דקדושת דמים ומעילה דקרן וחומש הוא משום גזירת הקדש כמו שכתבו התוס' בכתובות בדף ל' ע"ב בד"ה זר שאכל תרומה מש"ה בעינן שיהי' בר דמים משא"כ הכא מיירי בקדושת הגוף דמעילה דידה לא תליא בדמים כלל יעו"ש וכבר קדמוהו בתוס' בדברים אלה:

הכלל דבקדושת דמים בעינן שיהי' בר דמים ושוה פרוטה ובלא"ה אינו חל עליו קדושת דמים אבל בקדושת הגוף אינו תלוי בדמים:

ומעתה לענין יאוש ושינוי רשות כיון דההקדש צריך לשלם הדמים ואין בו תורת דמים דהדמים יהי' שייך להנגזל לא שייך בו קדושת דמים אבל קדושת הגוף שייך בו דזה אינו ענין לדמים:

ומעתה ניחא הכל בטו"ט דקודם דגלי קרא קרבנו ולא הגזול דהוי מצוה הבא' בעבירה שפיר הוי אמינא דקרבן הגזול כשר משום יאוש ושינוי רשות אף דצריך להחזיר המעות להנגזל מ"מ חל עליו קדושת הגוף אבל לבתר דגלי קרא קרבנו ולא הגזול דהוי מצוה הבא' בעבירה ואינו קדוש קדושת הגוף רק קדושת דמים לא הי' יכול הגמרא לתרץ משום יאוש ושינוי רשות דשוב צריך ההקדש להחזיר הדמים ולא שייך קדושת דמים ודו"ק:

סימן ד

שם בגמרא בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת אלא לר' יהודא מא אירי' חטאת אפילו עולה נמי ופי' רש״י היינו דקתני חטאת דאיכא אכילת כהנים ושייך שלא יהיו הכהנים עצבים דאכלו חולין בעזרה או קדשים פסולים אבל בעולה ליכא אכילת כהנים וקשה דהא גם בעולה שייך הכהנים עצבים שהקריבו חולין בעזרה וכן הקשו במפרשים:

ואפשר לומר לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הרמב"ן דאף יאוש ושינוי השם או עם שינוי הרשות קונה מ"מ לענין קרבן פסול דלא הוי קרבנו וכדאיתא בתוס' בסוכה בדף ט' כנ"ל בארוכה והנה הדין דכל הקרבנות שנשחטו שלא לשם בעלים כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מחטאת וא"כ שפיר ניחא לעולא דקתני חטאת דמש"ה מדינא אינה מכפרת דלא הוי קרבנו רק משום תיקון המזבח מכפר אבל בעולה אף מדינא מכפר דניהו דלא הוי קרבנו מ"מ הקרבן כשר אף שלא עלו לבעלים אבל לרב יהודא דבר תורה מכפרת בין נודע' בין לא נודע' מכפרת אך בנודע אינו מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות א"כ מאי אירי' חטאת אפילו עולה נמי:

וגם לפי מה שהבאתי לעיל שיטת הפ"י דאף משום מצוה הבא' בעבירה רק לכתחלה פסול אבל בדיעבד כשר בעולה דהוי ג"כ כמו שאין לו בעלים ג"כ ניחא דלעולא דפסול משום מצו' הבא' בעבירה כשיטת התוס' ניחא דקתני חטאת אבל בעולה בלא"ה בדיעבד כשר דניהו דיאוש לא קני עם שינוי השם קני אך דהוי מצוה הבא' בעבירה ובדיעבד כשר כנ"ל ודו"ק אבל בחטאת בוודאי אינו מתכפר כדאיתא בגמרא בתמורה בדף כ' ע"ב אמר רבא שני תשובות בדבר חדא דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעביר':

אך לכל אלה קשה מאי מקשה הגמרא לקמן מהך דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר דתני עלה ובחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתי' וכאשר פירוש רש"י דאינו ראוי להקרבה אף דהוי הקדש וקש' דמשכחת לה בעולה דשפיר ראוי לפנים אף דלא הוי קרבנו מ"מ גוף הקרבן כשר ושפיר ראוי לפנים וחייב עלה משום שחוטי חוץ:

וכן הקשה בפתח הבית ובחידושי הגאון ר' עקיבא איגר זצלה"ה בסוגיא זו בדרשותיו:

ומה שנראה לי דהנה שם בבבא קמא בדף ע"ו מקשה על הך משנ' דגנב והקדיש ואח"כ טבח משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' דבשעה שטבח לאו דבעלים קא טבח ומקשה בגמרא בשלמא אטביחה לא מחייב דכי קא טבח לאו דמרי' קא טבח אלא אהקדש לחייב מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ומתרץ בגמרא מכרו להדיוט מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דשמעון מכרו לשמים מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן:

וכתבו בתוס' בד"ה והשתא תורא דשמעון והא דאמר לקמן גנב והקדיש חייב ד' וה' דהוי כמכרו להדיוט היינו בקדשי בדק הבית דלא מקרי על שם בעלים ושם בדף ע"ט בד"ה גנב והקדיש משלם תשלומי ד' וה' כתבו בתוס' וז"ל כדמפרש מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ואיירי בקדשי בדק הבית דלא שייך לומר מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כמו בקדשי מזבח שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעלים עליו עכ"ד והיינו דעדיין שם הגנב עליו:

וא"כ אם נוקמי שם הברייתא דשחט בחוץ ענוש כרת מיירי בעולה ונימא דרק בחטאת פסול משום דלא הוי קרבנו אבל בעולה שפיר כשר אף שלא עלה לשם בעלים כנ"ל שוב יוקשה ניהו דאטביחה לא לחייב אהקדש לחייב דמה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים ולא יהי' שייך לתרץ דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דזאת הוא רק משום שקרבן קרב לכפר על הבעלים ונשחט לשמו ושם בעלים עליו אבל בגזול אף דהקדש קונה מטעם יאוש ושינוי השם או שינוי רשות מ"מ קרבנו לא מקרי דהרי הקרבן אינו שלו וכשר רק שלא עלה לשם בעלים וכיון דאין הקרבן שלו שוב לא הוי מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ושוב חייב על ההקדש גופו ד' וה' ואף דלא הי' החפץ שלו כלל מ"מ כיון דעל ידו בא לרשות אחר חייב בד' וה':

אך לפי זה יוקשה אף אם נימא דמיירי בחטאת ג"כ קשה דלא שייך לומר דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן משום דמכפר עליו דהרי אינו מכפר עליו ופסול לגמרי:

אך הנה כבר הבאתי מה שהקשה הרמב"ן לשיטת התוס' דהוי הקדש אך לקרבן פסול משום דהוי מצוה הבא' בעבירה והקשה דכיון דאינו ראוי לקרבן שוב לא הוי הקדש כלל כנ"ל בארוכה דאין על מה לחול ההקדש:

אך הנה האחרונים הקשו על מאי דהקשו רש"י ותוס' על מאי דלא מקשה בגמרא מרישא אמאי בהקדיש ואח"כ טבח פטור מד' וה' דלאו דמרי' קא טבח הא כיון דיאוש לא קני לא הוי הקדש כלל ושפיר טבח דמרי' והקשו הא מ"מ כיון דאיתא במתניתן דתקנו בחטאת הגזולה שהיא מכפרת משום תיקון המזבח א"כ בשחט בפנים שפיר הוי הקדש כיון דכבר תקנו חכמים שיכפר ושיהי' הקדש ולפי דברי התוס' בד"ה כי היכא נראה דמתניתן מיירי בחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים ובשלמא משחט בחוץ דענוש כרת שפיר מקשה דמבחוץ שפיר לא הוי הקדש אבל בפנים שפיר הוי הקדש ולפי פירוש התוס' בד"ה כי היכא באמת הוי זאת תירץ הגמרא דכיון דאוקמי ברשותו בשוחט בפנים שיהי' מכפר שוב חייב אף שוחט בחוץ אך לפי הס"ד הוי אמינא דבשוחט בחוץ לא אוקמי ברשותו אבל בשוחט בפנים בוודאי אוקמי ברשותו ומכפר וא"כ שפיר ניחא דחייב בד' וה':

ותירץ הגאון בטוב גיטין דלא אוקמי ברשותו שיכפר רק משעת זריקה וא"כ שפיר בשעת שחיטה שפיר דמרי' קא טבח ושפיר חייב אף בד' וה' (ואפשר לספק אף אם הטביחה והקדש באים כאחת אם חייב בד' וה'):

אך זה ניחא אם נימא דיאוש אינו קונה ולא הוי הקדש כלל שפיר אמרינן דניהו דבשעת הקרבה שפיר חל ההקדש מ"מ בשעת שחיטה עדיין לא הי' חל ההקדש ושפיר הוי דמרי' בשעת טביחה אבל לפי תירץ התוס' דאף דיאוש אינו קונה מ"מ ביאוש ושינוי השם או שינוי רשות שפיר קונה ושפיר הוי הקדש שפיר הוי לאו דמרי' אך לענין קרבן אינו ראוי דהוי מצוה הבא' בעבירה וע"ז הוי התקנה ולא קשה קושית הרמב"ן דכיון דאינו ראוי לקרבן שוב אינו חל ההקדש דעל מאי יחול ההקדש כיון דאינו ראוי לקרבן ולפי הנ"ל ניחא דבאמת לקרבן ראוי דהוי התקנה דעל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים שהיא מכפרת ושפיר לאחר התקנה הוי ראוי לקרבן אך הקושיא הוי דניהו דבשעת הקרבה הוי הקדש מ"מ בשעת שחיטה עדיין לא הוי הקדש ולפי הנ"ל שוב ממילא הוי הקדש מעיקר' דניהו דיאוש אינו קונה מ"מ עם שינוי השם או שינוי רשות שפיר הוי הקדש אך הקושיא כיון דאינו ראוי לקרבן ולא יהי' ראוי להקרבה אינו חל ההקדש אבל כיון דיהי' ראוי להקרבה דלאחר התקנה שפיר ראוי להקרבה שוב הוי הקדש מעיקרא מטעם יאוש ושינוי הרשות או יאוש ושינוי השם ודו"ק:

אך זה ניחא בחטאת כפי מה שבארנו לעיל דהטעם דפסול דלא הוי קרבנו דאז בחטאת פסול ויהיו הכהנים עצבים שאכלו קדשים פסולים והיתה התקנה שתכפר אבל בעולה דאף דלא הוי לשם בעלים מכל מקום הקרבן כשר ולא הי' צריך תקנה לזה וכן לפי מה שהבאנו לעיל דאף משום מצוה הבא' בעבירה בדיעבד הקרבן כשר בעולה א"כ לא הי' צריך תקנה לזה דניהו דלא יהי' הקרבן של בעלים מ"מ כשר הוא והתקנה לא הי' צריך רק בעולה כאשר פרשנו לעיל לשון הגמרא בזה בשלמא לעולא היינו דקתני חטאת וכן מפורש לקמן שיטת הרמב"ם בזה:

וא"כ שפיר ניחא הכל דבשלמא אם התם מיירי המשנה בחטאת שפיר ניחא מאי דתני בהקדיש ואחר כך טבח דפטור מד' וה' ולא קשה דיתחייב על ההקדש גופא דמה לי מכרו להדיוט או מכרו לשמים דניחא כתירץ הגמרא דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דבחטאת ע"כ מכפר בשבילו והוי שפיר תורא דראובן אבל אם נוקי בעולה דשפיר כשר אך שלא עלו לבעלים לשם חובה כנ"ל שוב יתחייב על ההקדש גופא דמה לי מכרו להדיוט או מכרו לשמים ושפיר מקשה מסיפא אמאי בשחטו בחוץ ענוש כרת דבחוץ לא הוי הקדש משום התקנה לפי הס"ד ולא אפשר לומר דמיירי בעולה ובעולה שפיר הוי הקדש והוי קרבן כשר אך שלא עלו להבעלים כנ"ל קושית הגאונים הנ"ל דשוב יוקשה דיתחייב על ההקדש גופא ודו"ק:

סימן ה

עוד אמרתי שם בהסוגיא מאי דמקשה מטבח בחוץ כה"ג ענוש כרת ואי אמרת יאוש לא קני כרת מאי עבידתי' ופרשו בתוס' ורש"י מאי דלא מקשה ממתניתן אמאי בהקדיש ואח"כ טבח פטור מד' וה' דאף דיאוש לא קני מ"מ עם שינוי הרשות או שינוי השם שפיר קונה וחייל ההקדש אך לקרבן פסול דהוי מצוה הבא' בעבירה ושפיר מקשה בטבח בחוץ אמאי חייב דהא לא הוי ראוי לבוא בפנים:

וקשה כיון דמיירי בחטאת שלא נודעה לרבים שפיר הוי ראוי לבוא בפנים דאם יקריב אותו בפנים שפיר תהי' מכפרת משום תקנות המזבח ולפי פי' התוס' כעין זה הוי תירץ הגמרא אך דקארי עלה מאי קרי עלה:

אך אפשר לומר דהנה התוס' מקשים בבבא קמא על מאי דמתרץ שם דגזלן יכול להקדיש משום דהוי שינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש והקשו בתוס' דהוי שינוי החוזר לברייתו דיכול לשאול עליו ותירצו דשאלה לא שכיח:

וקשה לפי מה שהבאנו לעיל דברי התוס' דהוי מצוה הבא בעביר' ופסול להקרב' והקש' הרמב"ן א"כ על מאי חייל ההקדש דלהקרבה אינו ראוי וע"כ צ"ל דההקדש חייל רק לדמים כאשר בארנו לעיל בארוכה וכיון דההקדש אינו חייל רק לדמים כנ"ל שוב הוי שינוי החוזר לברייתו דיחזור לברייתו ע"י פדיון וכאן לא שייך לא שכיח לפדות דהא כל עיקר קדושתן הוא רק לפדות ואפשר לומר דאף שיפדה עדיין שם פסולי המוקדשין עליו וחלבו וגיזו אסור אך זה ניחא אם נימא דכל היכא דפסול משום מצוה הבא' בעבירה ירעה עד שיסתאב ואינו נפדה עד שיוטל בו מום שפיר אף לאחר פדיון יהי' דינו כפסולי המוקדשין אבל אם נימא כיון דהוי מצוה הבא' בעבירה ולא הי' ראוי למזבח תיכף בשעה שהקדיש הוי כקדם מומו להקדישו ויוצא לחולין ע"י פדיון בלא מום כאשר פלפלתי לעיל בארוכה בזה וכן דעת הטוב גיטין דכיון דהוי מצוה הבא בעבירה יוצא לחולין ע"י פדיון בלא מום שוב הוי כחולין גמורין דכל שקדם מומן להקדישן כשנפדה דינו כחולין גמורים שוב יוקשה דהוי שינוי החוזר לברייתו ע"י פדיון כיון שעומד לפדיון ואז יהי' כחולין גמורים כדאיתא בגמרא:

אך אם נימא דהוי הקדש מטעם יאוש ושינוי הרשות שפיר מהני אף בחוזר לברייתו כדאיתא בפוסקים ובטוב גיטין ואם כן עדיין הוי הקדש מטעם יאוש ושינוי רשות:

(ודברינו אלה הוי לשיטת החולקים על הרמב"ם דדעתו דבשינוי רשות צריך להחזיר הדמים דכתבנו לעיל לשיטתו אינו חל משום שינוי הרשות הקדש דמים כלל כנ"ל):

אך הנה בענין שינוי הרשות דקונה נסתפקתי וכן ראיתי בפתח הבית בסי' כ"ד ענף ע"ז דאפשר לומר דהוא דוקא כשיבוא לרשות אחר לא מה שקנה בקנין לבד וכתב דלפי זה בהקדישו לבד ולא מסרו ליד גזבר עדיין לא הוי שינוי רשות וכן ראיתי בספר דברי חיים בסי' שכתב ג"כ דבעינן דוקא שיגיע לרשות חבירו ולא בקנין לבד:

אך היכא דהביאו לעזרה הוי כמו אתי ליד גזבר ועדיין אפשר לספק דיהי' תלוי בשיטות אם יש חצר להקדש יעו"ש בפרק הספינה בדף ע"ט דשם כתב הרשב"ם דהקדש לית לי' חצר והרמב"ן הביא שני שיטות ואפשר לומר דאף למ"ד דאין חצר להקדש היינו לקנות בחצר אבל היכא שבלא"ה ההקדש קונה לענין שינוי רשות שיצטרך לבוא לרשות חבירו רו היכא שבא לעזרה בוודאי הוי שינוי רשות שכבר בא לרשות הקדש:

וא"כ שפיר ניחא הכל בטו"ט דממתניתן מהקדיש ואח"כ מכר דמיירי דטבח בעזרה לא הג' מצי להקשות אמאי פטור מד' וה' כיון דיאוש לא קני הוי דמרי' דהא מ"מ כיון דבא לעזרה הוי יאוש ושינוי רשות וקונה ההקדש ולאו דידי' קא טבח:

אבל מברייתא דתני עלה דטבח בחוץ כה"ג ענוש כרת שפיר מקשה כיון דיאוש לא קני כרת מאי עבידתי' דכיון דטבח בחוץ ולא הוי בעזרה שוב לא הוי שינוי רשות ויאוש לא קני לא הוי הקדש כלל ודו"ק:

(והנה לפי הגירסא מגמרא שלנו הוא הקדיש ואחר כך טבח ומכר פטור מד' וה' אך הרי"ף לא גרס טבח ומכר רק וטבת ולא קשה דהוי לי' להקשות מהך דמכר ודו"ק:

תוכן העניינים

נפש חיה על השס

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה